המסע לפולין 2006

ברוכים הבאים לאתר המסע לפולין של מחזור מ"ה.
ב- 4.10.06 תצא משלחת משכבת י"ב למסע לפולין. אתר זה מלווה את המסע.
המסע לפולין נמשך שמונה ימים והוא עובר דרך תחנות חשובות בהסטוריה של יהודי פולין - עולם החסידות, העיירות היהודיות, בתי הכנסת ובתי הקברות, העולם היהודי שהושמד, הגטאות ומחנות ההשמדה.
בנוסף, אנו מציגים את פולין המודרנית על יחסיה המורכבים על היהודים ומדינת ישראל כיום.

דבר מנהל בית הספר

תשרי תשס"ז

"על דעת עיניי שראו את השכול [...] נדרתי הנדר לזכור את הכול,

לזכור ודבר לא לשכוח [...] קונם אם לבוקר אחזור לסורי, ומאום לא אלמד גם הפעם."

(מתוך "נדר" לאברהם שלונסקי)

תלמידים יקרים,

המסע העומד בפניכם הוא חשוב ומשמעותי.
הדרך שבה עתידים אתם ללכת, נושאת בחובה מטען של מראות, של זיכרונות ושל התמודדויות רגשיות וערכיות.

בשירו "נדר" מציע המשורר אברהם שלונסקי להפוך את המסע ואת זיכרונותיו לתהליך של למידה: למידה על תולדות עמנו ומורשתו, על הצורך במעורבות לסילוק עוולה, על פיתוח החוסן האישי התובע לגלות חמלה וסיוע לחלש גם ברגעי מצוקה ושכול.

אני מברך אתכם שבמסע זה תזכו לייצג את העם היהודי ואת מדינת ישראל בכבוד ומתוך תחושת שליחות אמיתית.

צאתכם לשלום ושובכם לשלום!

בברכה,

גיל פרג

מנהל בית הספר

דבר מנהלת המשלחת לפולין

תלמידים ותלמידות יקרים,

בחרדת קודש תציבו רגליכם על אדמת פולין.

פולין שהייתה במשך מאות שנים אחד המרכזים היהודיים החשובים ביותר בעולם, ריקה היום כמעט לחלוטין מיהודים. פולין הפכה בידי הגרמנים לבית קברות עצום למרבית יהודי אירופה מאחר שעל אדמתה נטבחו, הושמדו ונשרפו מיליוני יהודים.

כשתלכו ברחובות פולין, כדאי שתסתכלו לא רק על מחנות ההשמדה, על תנורי האבן המאיימים ועל המקלחות שלתוכן הותז גז ציקלון בי. אל תסתכלו רק על האימה, מפני שהיא משקרת. הסתכלו גם על הרחובות, על השדרות, על בתי הקפה, ונסו להסתכל על תווי פניהם של האנשים. כשמסתכלים בהם מקרוב, החיים דומים בכל מקום.

ואז, רק אז תזכרו שכך בדיוק זה היה. המלחמה נגעה בפולין רק בקצוות. בזמן הפלישה הגרמנית בספטמבר 1939, ובזמן השחרור בידי הרוסים בשלהי 1945.

באמצע התרחשה ההשמדה. היא נעשתה, ברובה המכריע, בארץ רגילה, בידי אנשים רגילים, באופן שהיה נורא מלהביע במילים, אבל רגיל לחלוטין. ככה נראית השנאה.

מרטין גריי, יהודי ניצול שואה, כותב בספרו " בשם כל בני ביתי " :

" בלב כל עיר ובלב כל כפר ישנו קו גבול המפריד בין התליינים לבין בני האדם "...

עולמנו, עולם האדם, נחלק לטובים ולרעים.

המסע שאליו אתם יוצאים, הוא מסע של אדם בעקבות בני אדם...

זו הזדמנות עבור כל אחד ואחת מכם לברר ולחקור את זהותו האישית ולהכיר חלק משורשי העם היהודי ומדינת ישראל.

על כל אחד ואחת מאיתנו לתת תוקף מעשי למשפט " לזכור ודבר לא לשכוח ".

כולי תקווה שתראו במסע לפולין חשיבות אנושית, לאומית, ערכית ומוסרית ותדעו לשים דגש על החשיבות בלהיות בני אדם טובים יותר, אנושיים ומוסריים יותר.

המסע החיצוני מתחיל בשלב ההכנה ומסתיים בנחיתה, ולעומת זאת המסע הפנימי מתחיל עם הנחיתה בארץ ואני מקווה שהוא ילווה אותנו לכל החיים.

בברכה,

מלי אליאס

מנהלת בית י"ב

וראש המשלחת לפולין

הנחיות ליוצאי המסע לפולין ורשימת ציוד אישי

משלחת לפולין – בליך ר"ג 10/2006

תלמיד/ה יקר/ה,

ביום רביעי ה-4.10.06, ניפגש בשעה 1:30 לפנות בוקר בבית-הספר, משם ניסע באופן מאורגן לנתב"ג.

לא ניתן להגיע לנתב"ג באופן עצמאי. הבידוק יעשה בנתב"ג.

פרטי הטיסות:
ת"א - קטוביץ: יום רביעי 4.10.2006 טיסה מס' IZ393 ארקיע
המראה בשעה 6:30 בבוקר
נחיתה בשעה 10:05 בבוקר, זמן משוער

קטוביץ - ת"א: יום רביעי 11.10.2006
המראה בשעה 22:30
נחיתה בתאריך 12.10.2006 בשעה 1:55 לפנות בוקר, זמן משוער

נא לא לשכוח להחזיק בתיק היד :
א. כרטיס טיסה (יש להצטייד בהעתק כרטיס הטיסה ולשמרו בנפרד).
ב. דרכון בתוקף לפחות חצי שנה מראש. יש להצטייד בהעתק דפיו הראשונים של הדרכון ולשמרם בנפרד).
1. הודע לקרוביך כי תאריך החזרה הוא : 12.10.2006 בטיסה מס' IZ394 חברת התעופה: ארקיע.
2. בטיסות הינך רשאי לכבודה במשקל 20 ק"ג בלבד.
3. שעת נחיתה סופית ניתן לברר בטלפון 03-9723331.
4. בתאריך 12.10.2006, הפיזור מנתב"ג באופן עצמאי.

תלמידים הנוסעים לפולין שלום רב, להלן כמה הנחיות לגבי נסיעתכם לפולין.

מזג האוויר :
קר, אך יש הבדל ניכר בין הטמפרטורה בתוך המלון והאוטובוס – שם מחממים – לבין הטמפרטורה בחוץ, בשטח פתוח. לשם כך יש להצטייד בבגדים שיתאימו לשני המצבים: חולצה, סווטשרט, מכנסיים, סוודר קל לבית המלון והאוטובוס, ולבוש חם במיוחד לשהייה בחוץ.

אין לבוא עם בגדים / תיקים שעליהם כתובת בעברית.

בתי מלון :
הם ברמה טובה מאוד ולכן השירותים המיוחדים שם יקרים.
אין להזמין שירות חדרים, שיחות טלפון (אין גוביינא בפולין), ולהשתמש במיני בר בחדר.

טלפון:
יש טלכרד בפולין אך מספר המכשירים קטן ולא נמצא בכל מקום.
אין שיחות גוביינא וכל שיחה שתוזמן מהחדר במלון תחויב בשרות גם אם לא בוצעה שיחה
במקרים חריגם פנו אל מלוויי המשלחת.

רשימת ציוד למזוודה :
לבוש :

כובע, צעיף, כפפות – חובה !!!
מעיל מחמם עבה ועמיד בגשם – חובה !!!
נעלים אטומות למים.
גרביים חמים.
בגדים להחלפה, נעליים להחלפה.
סווטשרט, סוודר.
גופיות ולבנים חמים.
חולצה לבנה לערב שבת – חובה !!!
סווטשרט המשלחת – לא לשכוח.
כלי רחצה – סבון, כלי גילוח, שמפו, משחת שיניים, מברשת שיניים (יש במלונות מגבות).
שעון מעורר.
משקפים רזרביים (למרכיבי משקפיים) או עדשות מגע.
נרות שבת.

והשאר לפי טעמכם, אך אנא אל תגזימו ! זכרו: מזוודה אחת לכל אחד !
אל תשכחו לצרף למזוודה את תגית הזיהוי עם הפרטים המלאים !
את המזוודה תוכלו לפתוח רק בפולין בערב במלון.

רשמת ציוד לתיק יד :

(לאוטובוס, למטוס) תיק זה נמצא אתכם כל הזמן.
כרטיס טיסה – יש להצטייד בהעתק כרטיס ודפיו הראשונים של הדרכון ולשמרם בנפרד).
דרכון בתוקף.
כתובות וטלפונים של המלונות.
כפפות, צעיף.
כיפה (לבנים).
נרות זיכרון (לפחות 5).
תרופות אישיות – (משאפים לסובלים מאסטמה).
עזרה ראשונה (אין להשיג בפולין את התרופות שאנו רגילים להן. לכן יש להביא תרופות לכאבי ראש, לכאבי בטן, פלסטרים וכו')
נייר טואלט.
מכשירי כתיבה – לרישום חוויות.
יומן מסע (תקבלו מתנה מביה"ס בשדה התעופה).
שקיות ניילון קטנות.
מצלמה (אם רוצים)
נשנושים שאתם אוהבים לדרך.
מטריה מתקפלת – חובה.
פנס כיס.
כלי נגינה.
ציוד להיגיינה אישית (לבנות).

ארנק מוסתר צמוד לגוף.

כסף ודברי ערך :

כסף זר – יוצאים מהארץ עם דולרים או יורו ומחליפים בפולין לזלוטי.
ההחלפה תתבצע במקום מסודר ומרוכז ולא ברחוב. מומלץ, לא לשאת דברי ערך מזהב בזמן המסע
(עגילים, צמידים וכו')
במכס הפולני עליכם להצהיר על כל דברי ערך שברשותכם).

חשוב ביותר – רשימות של בני משפחה שברצונכם לקרוא את שמותיהם בטקסים.

בטיסה מפולין לישראל – אסור לעלות למטוס עם: נוזלים, ג'ל, תרסיסים, משחת שיניים, קרמים, שמפו, משקאות, בושם, דאודורנט (מתוך אתר אל-על).

שימו לב:

עליכם להצטייד בארנק מוסתר פנימי ובתוכו ארבעה מסמכים החייבים להיות עליכם במשך 24 שעות ביממה:

דרכון בעל תוקף.
כרטיס טיסה.
דמי כיס – לבזבוזים ולקניות לא יותר מ- 100$. יש לקחת שטרות קטנים.
כתובות וטלפונים של המלונות ורשימת טלפונים לשעת חירום.

אנו מאחלים מסע מוצלח לכולנו

רשימת בתי - מלון

רשימת בתי מלון – משלחת "בליך" לפולין

4.10.06 - 11.10.06

פירוט אוטובוסים

יום

תאריך

עיר

שם המלון

כתובת הבמלון

טלפון/פקס במלון

אוטובוסים 1-2-3

רביעי

שישי

4.10.06

6.10.06

קרקוב

קרקוביה

CRACOVIA

AL. FOCHA 1

KRAKOW 30111

POLAND

טלפון -

48-12-4245600

פקס – 48-12-4245670

אוטובוסים 4-5-6

רביעי

שישי

4.10.06

6.10.06

קרקוב

אקספרס ביי הולידי

EXPRESS BY HOLIDAY

OPOLSKA 14

KRAKOW

POLAND

טלפון – 48-12-6145700

פקס – 48-12-6145763

אוטובוסים 5-6

שישי

שבת

6.10.06

7.10.06

לובלין

אירופה

EUROPA

KRAKOWSKIE PRZEDMIESCIE 29

LUBLIN 20002

POLAND

טלפון – 48-81-5350303

פקס – 48-81-5350304

אוטובוסים 1-2-3-4

שישי

שבת

6.10.06

7.10.06

לובלין

POLONIA

POGODNA 36

LUBLIN

POLAND

טלפון – 48-81-7105470

פקס – 48-81-7105486

אוטובוסים 1-6

שבת

רביעי

7.10.06

11.10.06

וורשה

נובוטל צנטרום

NOVOTEL CENTRUM

NOWOGRODZKA 24/26

WARSAW 00511

POLAND

טלפון – 48-22-6210271

פקס – 48-22-6250476

רשימת קבוצות

המשלחת לפולין תשס"ז 4.10.06 – 11.10.06

ראש המשלחת : מלי אליאס
קבוצה מס' 1 - אוטובוס מס'1
מורה מלווה: אמנון ליבר
מדריך מלווה: אופיר גרמן

	שם התלמיד/ה	כיתה י"ב
1	קייזר אורן	3
2	גרינברג עומרי	3
3	שמעוני נמרוד	3
4	ברזילי יובל	3
5	מנג'ים שילה	3
6	מגל נדב	3
7	לבקוביץ תום	6
8	פוקס יונתן	3
9	שפלן בן	1
10	ספיר יהל	3
11	דנגור שיר	1
12	מימון רוני	2
13	שגיא דנה	11
14	פרלמן שירלי	1
15	בן-אשר תמר	10
16	פורי אמיר	3
17	מאייק ליאור	3
18	בלוך דפנה	3
19	כץ קשת	3
20	ברקן מיקה	3
21	הררי מיכל	4
22	פשדצקי קרן	4

קבוצה מס' 2 - אוטובוס מס' 1
מורה מלווה: סילבי ליבנה
מדריך מלווה: אפרת זינגר

	שם התלמיד/ה	כיתה י"ב
1	גבעון ליאור	3
2	בנדק קסם	3
3	חלפון עמית	11
4	שוחט ליאת	5
5	סחייק יערה	5
6	לוזון נטע	7
7	שטר חן	6
8	קוטינסקי שרון	2
9	עומר מור	7
10	כהן מתן	3
11	ברגמן אמיר	3
12	הרמן דור	3
13	ארדמן אלון	3
14	זילבר ליטל	3
15	שפיר יונתן	7
16	קבבגיאן אבי	7
17	מלצר יוני	10
18	חי אבי	2
19	אולמן טל	10
20	עזורי מתן	5

קבוצה מס' 3 - אוטובוס מס'2
מורה מלווה: עובד צור
מדריך מלווה: אייל מאוטנר

	שם התלמיד/ה	כיתה י"ב
1	ברגמן בת-אל	10
2	סילצ'נקו אירנה	10
3	כהן ענבר	10
4	מזרחי ליאור	10
5	קלאוזנר רוני	10
6	עבודי קארין	10
7	שטרוסברג נופר	10
8	לנצ'נר ליאור	12
9	שמרלינג אור	10
10	זיו ליאור	12
11	רומאנו מאי	5
12	יגרמן אייל	11
13	יחזקאל מתן	14
14	ליפץ דין	12
15	סהר רן	12
16	כספי יועד	7
17	וינוגרון שגיא	12
18	רז דני	12
19	שליק ליאור	10

קבוצה מס' 4 - אוטובוס מס' 2
מורה מלווה: עליזה לנציאנו
מדריך מלווה: גרי לוי

	שם התלמיד/ה	כיתה י"ב
1	רובינשטיין סיון	11
2	אסף רותם	5
3	כהן טל	11
4	כהן רותם	11
5	דניאלי מיכל	11
6	הורוביץ יעל	11
7	מידה אוראל	11
8	וידל הדס	11
9	סלע שני	11
10	שטיינברג תומר	9
11	פולק עידן	9
12	שטקלר חן	9
13	גוט ירון	9
14	בקולה דן	2
15	ליברמן מתן	2
16	גלמן תמר	11
17	בן יהודה נטע	7
18	מיכלס טל	12
19	בהריר ליעד	3
20	רזין יובל	12
21	רותם רני	12

קבוצה מס' 5- אוטובוס מס'3
מורה מלווה: מריאנה בן-יוסף
מדריך מלווה: חן קרן

	שם התלמיד/ה	כיתה י"ב
1	קול רביד	1
2	בן-ששון חזי	1
3	הלפרט אדר	2
4	שקולניק גל	2
5	שרמן רוני	1
6	גלמן רומי	2
7	תאיר איתן	10
8	גרשוני בר	9
9	דב רוני	1
10	צפריר רותם	1
11	נבון שני	11
12	מלובן עמית	1
13	נבון עודד	1
14	אוריון אלון	1
15	אלמון דגנית	1
16	כהן רעות	1
17	סיני נופר	1
18	כדורי ליזי	6
19	פרידמן רחלי	5
20	ברנס מיקי	12

קבוצה מס' 6 - אוטובוס מס'3
מורה מלווה: טליה גבאי
מדריך מלווה: אלון ניסר

	שם התלמיד/ה	כיתה י"ב
1	שילון אור	2
2	לפקוביץ אוהד	2
3	ליבנת בן	2
4	אדמי איתי	2
5	קפלן לירן	5
6	זליקוביץ שושן	1
7	אלמוג ענבל	2
8	יעקובוביץ דניאל	2
9	אסף רותם	5
10	גור נדב	5
11	ארליך זיו	5
12	היימן ליאור	7
13	ברג חן	7
14	אמיגה מירית	7
15	יגדל דורין	7
16	שץ אור	9
17	פיילגוט אלינור	7
18	לוי סיון	7
19	גלעד אוריאן	7
20	יוסף מעין	9
21	מונהייט אלונה	6
22	קולטון אלינור	6

קבוצה מס' 7 - אוטובוס מס' 4
מורה מלווה: רון כרמלי
מדריך מלווה: גילי יני

	שם התלמיד/ה	כיתה י"ב
1	חלוזין סיון	6
2	ביכלר בר	6
3	קהילה נדב	5
4	אוהלי לירן	7
5	כהן עידו	5
6	דניאל רוני	9
7	שמואלי דנה	9
8	פרי מאיה	13
9	פדר ונסה	12
10	נחום יפעת	13
11	שפירא אמיר	3
12	דויטש ליאור	5
13	ריין אביב	7
14	ליפץ טום	7
15	הדר ענבר	6
16	כוכבי הדר	6
17	שנק שירן	9
18	מנחם מעין	9
19	כצנלסון ג'ני	4
20	שמאי טל	6
21	דור גל	14
22	דוידיאן גאות	6
23	וינברג ענבל	11
24	ירדני אלמוג	11
25	אטיאס ורד	9

קבוצה מס' 8 - אוטובוס מס'5
מורה מלווה: סיגל שרון
מדריך מלווה: אורן דרמון

	שם התלמיד/ה	כיתה י"ב
1	שמסי נעמי	14
2	בנימין רויטל	14
3	בר-און נועם	1
4	פרוסט לימור	7
5	יהודאי ליאור	13
6	וולף שני	13
7	חורי בת-אל	7
8	בן צור אור	6
9	יצחק אסתי	7
10	פולנסקי הילה	5
11	פרטמן מתן	3
12	מנשה אילון	7
13	זוטא מתן	1
14	סיטון אסף	7
15	כהן יוסי	2
16	ברגרזון צחי	2
17	סער אלון	7
18	מזרחי רמי	11
19	נובק יובל	2
20	ניסן דרור	3
21	ירוסקי רותי	12
22	צאוצבסקי אניה	12
23	גרי שירן	13
24	סאלם שירה	13
25	כחלון מאיה	13
26	מורד דלית	13

קבוצה מס' 9 - אוטובוס מס'6
מורה מלווה: רן יסוד
מדריך מלווה: מעין פלג

	שם התלמיד/ה	כיתה י"ב
1	בדש זוהר	11
2	קלדס יותם	11
3	תגר יוסי	11
4	צ'צ'יק תומר	11
5	גודארד ים	6
6	בלאושטיין דניאל	1
7	מרשנסקי הילה	6
8	פיניקה הילה	6
9	מור בר	6
10	רביב רוני	10
11	טלמור מעין	11
12	שגב רונה	11
13	ברקאי אביטל	11
14	שוורץ מעין	11
15	גייר שירה	11
16	אנצר אור	3
17	קצב נועם	3
18	סידי דימה	3
19	הררי דניאל	3
20	אבני מאיה	10
21	ליבנה ירדן	10
22	נתנאל רוני	10
23	פופוב עדי	10

קבוצה מס' 10 - אוטובוס מס'6
מורה מלווה: דרורית ביליסיאק
מדריך מלווה: רותי פאוסט

	שם התלמיד/ה	כיתה י"ב
1	צדוק תומר	2
2	בנדק גל	2
3	אפלשטיין גלעד	2
4	פרחי ערן	1
5	ענב רותם	4
6	קזז נועה	4
7	רוזן יעל	11
8	עדן דולב	2
9	ריבלין דור	12
10	נחשון עדי	9
11	חכמון עדה	4
12	באביר אורטל	5
13	נחום אפרת	4
14	גרשנזון איגור	2
15	דולברג גיל	2
16	לנדאו יהונתן	2
17	מרפלד יונתן	12
18	עוזרי נתנאל	2

תוכנית המסע

תאריך

פעילות

4.10.06

יום רביעי

נחיתה בקטוביץ 9:00 (משוער)

קרקוב – רובע יהודי קאז'ימיש

סוקיניצה

ארוחת צהריים

אוניברסיטה ייגלונית

ארמון הוואוול

הגעה למלון – לינה בקרקוב

ארוחת ערב + פעילות קבוצתית

5.10.2006

יום חמישי

השכמה : 6:00

ארוחת בוקר + תדריך

נסיעה לאושוויץ

הפסקת צהרים אריזה

בירקנאו

הגעה למלון – לינה בקרקוב

ארוחת ערב + פעילות קבוצתית

6.10.06

יום שישי

ערב חג סוכות

השכמה : 6:00

ארוחת בוקר + תדרוך

הגטו בקרקוב

סקבינסקה

ציגנריה

סוקיניצה – ארוחת צהריים

פלאשוב

נסיעה ללובלין

הגעה למלון – לינה בלובלין

ארוחת ערב – קבלת שבת וחג

7.10.06

יום שבת

חג סוכות

השכמה : 6:00

ארוחת בוקר + תדרוך

ישיבת חכמי לובלין

מיידנק + טקס

ארוחת צהרים ארוזה

נסיעה לוורשה

הגעה למלון – לינה בוורשה

ארוחת ערב + פעילות קבוצתית

8.10.2006

יום ראשון

השכמה : 6:00

ארוחת בוקר + תדרוך

גרוכוב

סיור רגלי בגטו וורשה

בית הכנסת נוז'יק

ארוחת צהריים – קנטקי

גן קרשינסקי

העיר העתיקה

דז'לנה 34

הגעה למלון – לינה בוורשה

ארוחת ערב + פעילות קבוצתית

9.10.06

יום שני

השכמה 6:00

ארוחת בוקר + תדריך

נסיעה ללודז'

בית הקברות היהודי בלודז'

ארוחת צהריים ארוזה

סיור בגטו לודז'

נסיעה בחזרה לוורשה

הגעה למלון – לינה בוורשה

ארוחת ערב – ערב פולקלור

10.10.06

יום שלישי

השכמה 6:00

ארוחת בוקר + תדריך

נסיעה לטיקוצ'ין

ביקור בביה"כ ובעיירה בטיקוצ'ין

יער לופוחובה

ארוחת צהרים ארוזה

נסיעה לטרבלינקה

טרבלינקה – טקס

נסיעה למלון – לינה בוורשה

ארוחת ערב במלון + פעילות קבוצתית

11.10.06

יום רביעי

השכמה 6:00

התארגנות בחדרים לקראת עזיבה

ארוחת בוקר + תדרוך

בית יאנוש קורצ'אק

בית הקברות היהודי

ארוחת צהריים קניון קליף

מסלול הגבורה

טקס באנדרטת רפפורט

נסיעה לשדה התעופה

הגעה לשדה התעופה – קטוביץ

נחיתה בארץ 01:55 לפנות בוקר (משוער)

הסכם חברתי

ביום 4.10.06 תצא המשלחת של ביה"ס "בליך" למסע לפולין. אנו, נציגי ביה"ס, מחויבים לייצג את מדינתנו בכבוד הראוי למעמד זה. אנו תקווה שהמסע יהיה חוויה שתשפיע על המשך דרכנו. התנאי החשוב להצלחת כל משלחת ייצוגית הוא הכרת הכללים והנהלים שיעזרו לנו לעמוד במשימה החשובה ויישומם.
אנו תקווה שתפנימו ותיישמו את כללי ההתנהגות המובאים כאן תוך הכרה שההיגיון העומד מאחוריהם הוא לטובת כולנו.

כללי התנהגות

אנו יוצאים למסע ולא לטיול. הגדרה זו משנה באופן מהותי את דרך התנהגותנו ואת הציפיות והדרישות שלנו מהסביבה.

עזרה הדדית בין חברי הקבוצה הינה תנאי הכרחי להצלחה. כל אחד צריך לראות עצמו חלק חשוב בקבוצה ולתרום לה במטלות שעליהן התחייב וגם במטלות המתבקשות בשטח.
בעת ביקור בבית-כנסת, בבית קברות, באתרי השמדה ובאתרי הנצחה, יש לשמור על שקט ולכבד את המקום בלבוש הולם ובהתנהגות הולמת.

עמידה בלו"ז היא תנאי להצלחת המסע. בשל בעיות ביטחון אנו מחויבים להימצא במקומות שבהם תכננו לבקר רק בזמנים שהצהרנו עליהם מראש ושקיבלנו עליהם אישור. משמעותה של חריגה מלוח הזמנים הינה ביטול הביקור באתרים שבתכנון לבקר ולא דחייתם.

מטעמי ביטחון יש להקפיד לא להסתובב עם סממנים מזהים במהלך המסע, קרי, דגל ישראל, חולצות משלחת וכו'.

ניתן ללבוש חולצות משלחת ולהחזיק דגלי ישראל בטקסים בלבד ובמחנות ההשמדה טרבלינקה, מיידאנק ואושוויץ בלבד (ולא במקומות ציבוריים אחרים).

אין לעזוב את הקבוצה, אפילו לצורך שירותים, ללא אישור מפורש מהמדריכים. תלמיד לא יסתובב לבדו בשום מקרה.

כל תלמיד יביא צילום של דרכונו למקרה של אובדן.

יש להקפיד לשמור את הדרכון ואת כרטיסי הטיסה במקום בטוח.

העישון אסור במהלך פעולות ההכנה ובכל המסע לפולין.

שתייה חריפה אסורה במהלך כל המסע לפולין.

חברי הקבוצה מתבקשים לגלות ערנות ולא לשכוח תיקים ושאר חפצים במקומות שונים.

השירותים בדרכים - בתשלום. נא כבדו זאת.

אין ללכת יחפים במהלך המסע.

אין להיעדר משום פעילות.

חובה להישמע להוראות אנשי הביטחון שילוו אותנו !

התנהגות בבית מלון

אין לעזוב את שטח המלון בשום מקרה.

במקרה של ליקויים בחדרים, יש להודיע על כך למורה או למנהלן מיידית עם קבלת החדר.

הלילה נועד לשינה על-מנת שנוכל לתפקד היטב במשך היום ולייצג את עצמנו, את בית-ספרנו ואת ארצנו בצורה הראויה. יש להקפיד על נוהלי השכמה ועל זמני השינה.

במלון מתארחים אורחים נוספים. יש לכבדם, ויש לשמור על התנהגות הולמת.

יש לשמור על שקט בחדרים.

יש לשמור על שקט במסדרונות ובמבואה.

אין להסתובב במסדרונות לאחר כיבוי אורות.

יש לנעול את החדרים מבפנים.

אין לקבל חבילות מאדם זר.

יש ללמוד את נוהלי החירום של בית המלון.

אין לקחת כל ציוד השייך למלון.

על כל נזק בחדרים יחויבו התלמידים כספית.

אין להסתובב בכל אזורי המלון יחפים או לבושים חלקית.

אין להזמין שירות חדרים.

חל איסור מוחלט על הזמנת אוכל מחוץ למלון (פיצות וכו'). אין על כך אישור ביטחוני!

התורנים יבדקו את החדרים לפני העזיבה כדי לוודא שלא נשכחו חפצים במלון.

חל איסור מוחלט להשתמש בשירותי המלון: בר, קזינו, ערוצי T.V..

אין להחליף חדרים לאחר מסירת המפתחות ללא אישור ראש המשלחת.

במקרה של בעיה רפואית או בעיה אחרת יש לפנות למורה המלווה ולראש המשלחת שהמספר של חדריהם יהיה ידוע מראש בכל מלון.

חובה להגיע לחדר אוכל. יש להירשם אצל המורה התורן לפני שמתיישבים לאכול.

אין לצאת מחדר האוכל לפני מתן הוראה ע"י אנשי הצוות. במהלך כל ארוחה יינתנו הנחיות לגבי המשך היום.

היציאה מהמלון תהיה מיד לאחר ארוחת הבוקר. לא יהיה זמן לסידורים נוספים, ולכן יש לרדת לארוחת בוקר עם הציוד הנדרש לאותו יום.

לפני פינוי החדר אנשי המלון מקיימים ביקורת הכוללת בדיקת נזקים או מחסור בחפצים. יש לבדוק שכל הציוד בחדר קיים.

זכרו ! נזקים והיעלמות חפצים יחויבו בתשלום.

נוהלי אוטובוס

אין לעלות על האוטובוס ללא בדיקה מוקדמת של איש ביטחון או ללא הוראה מפורשת של מלווי המשלחת בלבד.

העלייה והירידה מהאוטובוס צריכות להיות מהירות מטעמי ביטחון.

יש לשמור על ניקיון האוטובוס. התורנים יעזרו בניקיון יומי של האוטובוס.

בזמן ההדרכה באוטובוס אין להשתמש באוזניות לשמיעת מוזיקה או להשתמש במכשירי טלפון ניידים.

רק המדריך אחראי להחלפת קלטות המוזיקה באוטובוס.

אין להוציא יד או ראש מחלונות האוטובוס.

בדיקת נוכחות תיערך בכל עלייה לאוטובוס.

אין להחליף אוטובוס.

אין להסתובב באוטובוס בזמן הנסיעה.

אסור לשכב במעברים.

יש לשמור על החפצים האישיים ולא לשכוח אותם באוטובוס.

באוטובוס יהיה "יומן קבוצתי", כל תלמיד שתשרה עליו הרוח יכתוב מרשמיו ומתחושותיו.

אין להשתמש בשירותים של האוטובוס. קיימת בעיה קשה של זמינות לשירותים במסע. יש להתאזר בסבלנות. יהיו הפסקות בדרך.

חובה לשתות מים מינרליים בלבד במהלך כל המסע.

בכל יום יחולקו לתלמידים בקבוקי מים.

זמן חופשי

במהלך המסע יינתן לתלמידים זמן חופשי.

התנועה תהיה רק בשלשות.

אין לבצע המרת כספים בזמן זה.

יש לוודא שנקודת המפגש תהיה ידועה וברורה.

לפני היציאה חובה להצטייד ברשימה של מספרי טלפון לחירום.

יש לדייק בזמן ההגעה למקום המפגש.

בכל מקרה של בעיה יש להתקשר מיד לראש המשלחת או לטלפון חירום אחר שברשימה.

סיורים וטקסים

מורה אחד יהיה חלוץ ומורה אחר - מאסף. אין ללכת לפני המורה המוביל או אחרי המאסף.

יש להתחשב בתנועת הולכים באזורים עירוניים.

ההליכה היא רק על מדרכה.

מעבר כביש ייעשה במעבר חצייה בלבד.

יש להישאר תמיד בקבוצה.

אין להישאר באוטובוס במהלך הסיורים או הטקסים.

יש לכבד את הטקסים ואת המקומות שבהם נבקר, בהתנהגות הולמת.

אין להביא לאתרים מכשירים אלקטרוניים כולל מכשירי טלפון ניידים.

בזמן הסבר יש להימנע מדיבורים וצילומים. לצילום יינתן זמן מתאים.

אין להתעמת עם האוכלוסייה המקומית. יש להתעלם מכל פנייה מאדם זר.

השלכת פסולת באתרים אסורה בהחלט.

זכרו !!!

בחו"ל המדינה שלנו זה אתם ! יצגו אותנו בכבוד !

טלפונים ניידים

חל איסור מוחלט על שימוש בטלפונים ניידים במהלך היום - באוטובוס ובסיורים.

ניתן להשתמש בטלפונים הניידים רק בשעות הערב בחדרים, כשאין פעילות.

יש להנחות את ההורים שלא יתקשרו אליכם במהלך היום.

נוהלי ציוד

האוטובוס יהיה מלא עד אפס מקום, ולכן אין מקום לציוד רב. תא המטען אינו גדול וצריך להכיל את כל הציוד האישי והציוד הקבוצתי.

חובה על כולנו להצטמצם בכמות הציוד הנלקח.

מותר לכל תלמיד לקחת מזוודה אחת בגודל בינוני + תיק צד (רצוי עם רצועות לנשיאה על הגב).

רשימת ציוד מומלצת מצורפת.

בחניית לילה במלון, אין להשאיר ציוד באוטובוס.

נוהלי השכמה

מומלץ לארוז את המזוודה בערב לפני השינה מאחר שקמים מוקדם.

תורני ההשכמה יעירו אתכם בזמן כדי שתוכלו להספיק להתארגן.

אסור לאחר למסלולים ולאתרים שנקבעו חודשים מראש בתיאום הקב"טים. כל איחור ימנע מאתנו נגישות למקום.

אין לארוז את הדרכונים, כרטיסי טיסה וכסף במזוודות. פרטים אלו יש לשים בתיק נסתר צמוד לגופכם.

אנו מצפים לשיתוף פעולה מלא של התלמידים, להתנהגות מכובדת ובוגרת ולאחווה בין כולם !

מאחלים לכולנו מסע בטוח ומלא חוויות משמעותיות.

בברכה,

צוות המחנכים והמדריכים

מידע על האתרים בהם נבקר

מפת המסע - אפשרות ניווט ומידע על האתרים.

פולין - מקור השם, היסטוריה, פוליטיקה, כלכלה, גאוגרפיה, דמוגרפיה
קישור - ויקיפדיה האנציקלופדיה החופשית.

יהדות פולין - שואת יהדות פולין במלחמת העולם השניה, הרדיפות,
ההשמדה, החברה הפולנית והשמדת היהודים.
קישור - ויקיפדיה האנציקלופדיה החופשית.

יומני מסע

אושוויץ בירקנאו, מאי רומנו

אנו נמצאים ביום השלישי למסע בנסיעה ארוכה מקרקוב ללובלין.

לא מזמן סיימנו לצפות בסרט "רשימת שינדלר", הסרט עורר בי צמרמורת, אני לא מצליחה להבין איך מוח אנוש יכול היה לחשוב על דבר נורא כל כך, אני לא מצליחה להבין כיצד כל בית החרושת הזה למוות עבד.

כאשר ביקרנו באושוויץ-בירקנאו ניסיתי לדמיין בראש כיצד הכול עבד. כשנכנסנו למחנה לקיתי בהלם מהגודל ומהחשיבה על כך שאני דורכת במקום בו נרצחו יותר ממיליון בני עמי בדרכים כל כך נבזיות ובשיטתיות בלתי נסבלת.

קשה להבין שניתן להתייחס לבני אדם בצורה מרושעת ולא אנושית כזאת. אני מרגישה המון כעס. יותר משהרגשתי קודם. כעס על כך שבאירוע ההיסטורי הזה הבחירה שניתנה לאדם בלידתו נוצלה רק למטרות רעות והמוח הגרמני, הנאצי, בחר לפעול רק בצורה שלילית, לא אנושית וכמובן לא ניתנת לעיכול במוחי, הכיצד?

כיצד יכלו בני אדם לחשוב ולתכנן פרט לפרט בכל התהליך המזעזע הזה. אני עדיין מתקשה להבין.

הסיפור שהכי התחברתי אליו בימים שעברו מהמסע הוא הסיפור על ד"ר מנגלה שרצה לבצע ניסויים בתינוקות, ניסוי ללא תכלית מובנת, כמה זמן יכול לשרוד תינוק ללא אוכל ומים- הסיפור עורר בי עצבות גדולה וכעס עצום.

אני עצובה לגלות שאפשר להפוך מקצוע כמו רפואה, שתכליתו לעזור לאנשים ולדאוג לבריאותם ולנסות לפתור בעיות, המכונה האנושית שאלוהים יצר, להפך הגמור. כיצד אותו דוקטור היה יכול להשתמש ביכולתו למטרה רעה כל כך.

זה אבסורד גמור לחשוב שאותו מקצוע, הרפואה, נוצל ועבד למען המטרות ההפוכות שבדרך כלל הוא פועל עבורן.

אושוויץ בירקנאו, מיקה ברקן

חזרנו מאושוויץ. המראות הם לא המראות שציפינו להם. אמרו לנו לפני שלא רואים הרבה, שיש דשא, ושיפה, אך לא שיערתי לעצמי עד כמה. אם לא היו אומרים לנו שהמקום שבו אני עומדת היה מפעל המוות אושוויץ, יכול להיות שהייתי חושבת שאני עומדת במעונות סטודנטים נחמדים, שסטודנטים יושבים בהם על הדשא אחרי השיעורים ומכייפים.
המראה הפורח והיפה הזה מטעה, רק הגדרות מסביב והשער מרמזים על הנוראות שקרו כאן, וגם הם לא ממש מראים את מה שקרה. אם תגיע לקצה ותראה את הגדרות, אולי תקלוט שזה איננו סתם מקום יפה, יש בהן משהו מאיים, אך אולי רק בית כלא היה שם, זה עדיין לא נותן את התחושה של מקום נורא כמו שהמקום הזה היה. בתוך הבניינים יש אולי אזכור לדבר הנורא שקרה כאן, אך גם השיפוץ מבפנים נותן תחושה של סתם מוזיאון.
אך הסיפורים הנוראים וההסברים של אופיר המדריך על התכנון והמחשבה שמאחורי המקום נותנים תחושה מוזרה. שאלו אותנו האם האנשים הללו היו בני אדם וזו שאלה קשה. רק אדם יכול לתכנן רצח כזה, כל כך מאורגן וכל כך מחושב, רצח שהוא לצורך שימוש כלכלי, רק אדם יכול לחשוב על מה אפשר לעשות מכל פיסת אדם, כשהוא חי וגם כשהוא מת, לחשוב איך אפשר להשתמש בשערות של האדם, בעור שלו, בכל חלק ממנו לצרכיו האישיים ולהרוויח ממנו כסף גם כשהוא חי וגם כשהוא מת.
הדבר שקרה באושוויץ הוא לא אנושי, אנחנו כל הזמן אומרים, וזה נכון מבחינת המוסר האנושי. הוא לא נורמלי, לא הגיוני, אך מבחינת התכנון זה מאוד אנושי, כי רק בן אדם יכול לתכנן רצח כזה, בית חרושת למוות שבו לכל דבר יש שימוש, והאדם הופך לחומר גלם. רק האדם האינטליגנטי, החכם, המתורבת יכול לתכנן דבר כזה, שכל פרטיו ידועים עד לפרט האחרון וכל אדם בו הוא חומר גלם כלכלי לשימושם של אנשים, יודע לעשות תכנון אוכלוסים, ורק אדם יכול לחפש מה אפשר לעשות מדברים שאף אחד לא חשב שאפשר לעשות מהם חפצים, למצוא שימוש לכל דבר - גם לגופות אדם.
האם אנחנו יכולים להיות הם, האנשים שעשו זאת. כן. האם אני כאדם, חושבת שאם הייתי במקומם, במקום האדם שהוביל לקרמטוריום, שהוביל למוות, אם הייתי נולדת לסיטואציה אחרת, בעולם אחר, ולא כיהודיה, אני רוצה לחשוב שלא, אני רוצה לחשוב שהמוסר שלי יכול לנצח את השנאה ואת הדבר הזה, אני רוצה לחשוב שאם הייתי במצב ההוא, ההפוך, של הנאצים, הייתי אומרת לא, ולא הייתי עושה דבר כזה, ואולי גם מתנגדת ומנסה לשנות.
בעודי יושבת באוטובוס, נזכרתי בשיעורי היסטוריה, ומשהו אחר הכה בי. הנאצים לא השתמשו ביהודים רק במלחמה, אלא גם לפניה. הם השתמשו בהם כמנוף של שנאה לעלייתם לשלטון. על גלי השנאה ליהודים הם עלו לשלטון והניעו המונים אחריהם. השימוש של הנאצים ביהודים, האשמתם במשבר הכלכלי, כך הם הצליחו לבסס את שלטונם ואת מפלגתם.
השימוש של הנאצים ביהודים נמשך לכל אורך חיי המפלגה, מהקמתה ועד לנפילתה. בתחילה כמנוף לעלייה לשלטון ובמהלך המלחמה כחומר גלם לשימוש, כך יכלו לפתח את הכלכלה ולהעשיר את המדינה. השימוש לא החל במחנות, אלא עוד לפני כן. ולכן הדבר נורא יותר, היהודים לא רק סבלו מהם ושימשו לטובת המפלגה הנאצית במלחמה, אלא עוד לפני כן. השימוש באדם אפילו נורא יותר ממה שחשבתי כשניצלו אותם במחנות, הניצול הזה של היהודים, אפילו מבלי שידעו מכך והבחינו בכך ובכך שהעולם עמד מנגד ולא עשה דבר, ובנוסף זה נותן פתח לדברים כאלה לקרות שוב, כי תמיד יש שנאה ורק צריך את האדם הנכון כדי לתעל אותה לדבר נורא שכזה ולהשתמש בה לטובתו.

אושוויץ בירקנאו, מתן ליברמן

את המפגש עם אושוויץ התחלנו כבר בפעילות הלילית אתמול. הצגנו את הציפיות והחששות מהנסיעה למחנה המפחיד ביותר. כל אחד אמר את הקונוטציה הראשונה למקום: זיכרון, משפחה, פרחים, חוסר ודאות.

התבקשנו לחשוב בלילה על המקום ועל הנסיעה.

הגענו למחנה מוקדם בבוקר לאחר שעה וחצי של נסיעה. למדנו וראינו כיצד התנהל המקום, כאשר למעלה מ-3/4 מהמגיעים נשפטים ישר למוות בשיטתיות מדהימה כפס יצור שעושה פעולה אחר פעולה במהירות ובלי טעויות. את המסע המשכנו במחנה העבודה אושוויץ כשעברנו בשער המפורסם "העבודה משחררת" ופגשנו בניצול בשם מר מלשטיין שפגשנו באקראי וסיפר לנו על תקופת שהותו במחנה והגעתו מאוקראינה והיותו הניצול האחרון ממשפחתו.

עברנו בכל הביתנים וראינו דברים שמילים פשוט לא יכולות לתאר. אך הקטע שנגע בי יותר היה לפני תאי הגזים שראינו את עמוד התליה של מפקד המחנה, רודולף הס, שנתפס ונתלה בצמוד למחנה ב-1947 ונתן הרגשת ניצחון ונקמה.

אך הדבר המרגש ביותר שעשינו היה גם האחרון, והוא הטקס הקבוצתי ולמען האמת סיומו הספונטאני של הטקס בשירת התקווה, היכן שנכלאו ונרצחו יהודים רבים, בגאווה וידיעה שניצחנו וחזרנו! לאחר שנגמר הטקס ונראה לכולנו כל כך הגיוני ומתאים לשיר את הימנון המדינה.

מתן ליברמן

יב' 2

קבוצה 4.

אושוויץ בירקנאו, רותם כהן

בירקנאו

איזה קור! אני לבושה בחמש שכבות, צעיף וכפפות, ועדיין קר לי! אפילו לא חורף עכשיו, רק אמצע אוקטובר. בשואה הם היו לבושים בכותונת פסים דקיקה, ואני - עומדת במקום שהם עמדו, במזג אוויר סביר יחסית, ומתלוננת על הקור. מרגישה צורך להשאיר את המעיל בתיק, הם קפאו מקור כאן. למה שאני אוציא את המעיל?

מחנה אושוויץ

ביתן הניסויים, קיר המוות, בור ההריגה, המשרפות, תאי הגזים.

קשה להאמין שבאמת היינו שם, שכל הסיפורים ששמענו בשיעורי היסטוריה התרחשו כאן, במקום בו אנו עומדים.

מרגישה בתוך סט של סרט, לא קולטת שאני במקום האמיתי, וקשה להפנים שהיתה מציאות כזאת מכיוון שהכל כל כך ירוק ופסטורלי מסביב.

גרי (המדריך) מסביר שהמוח המעוות הזה, שחשב על תעשיית המוות והרצח הזאת, זהו מוח של בני אדם.

בני אדם?

רותם כהן.

בית הכנסת בלוד'ז

היום בבוקר נסענו לבית הכנסת בלודז', בזמנו אחד הגטאות הגדולים. נכנסנו אל בית הטהרה, שם מכינים את המתים לקבורה ופגשנו את ראש הקהילה היהודית. הוא התחיל בכך שלא דיבר על השואה, כי הגיע הזמן לדבר על דברים אחרים במסע הזה. הוא דיבר על התקופות שלפני המלחמה ואחריה. הוא סיפר שאנשים פחדו להגיד שהם יהודים – הדבר הכעיס אותי מאוד, אבל גם התגאיתי בעצמי, לרגע הרגשתי גאה יותר במדינה והיותי יהודייה מאשר בכל המסע כולו, אך התרגזתי על ההורים שחינכו את ילדיהם להרגיש בושה. הוא דיבר על מספר היהודים ש"יצאו מהארון" בפולין, כפי שהוא כינה זאת, והצהירו שהם יהודים. 300 יהודים חיים בלודז'. הוא סיפר שהאנטישמיות בעיר ירדה, ולמרות שאני לא חיה פה אני לא ממש מאמינה. הוא סיפר לנו את סיפור חייו ואיך הגיע להיות ראש הקהילה היהודית בעיר.

לאחר מכן נכנסנו לבית הקברות, ושם חיכתה לנו משימה – היינו צריכים לנכש עשבים מסביב לקברים בחלקה של חללי הגטו. מכיוון שבמקום הוקמו מצבות לא ניתן לנקות את החלקה עם מכונה, וצריך לנכש את העשבים בידיים.חילקו לנו כפפות ושקיות והתחלנו לנכש ולנקות. לדעתי עשינו עבודה טובה, שהיתה גם ייחודית. חשתי גאווה להיות יהודיה וישראלית.

גטו קרקוב, רוני מימון

קרקוב, 6.10

קשה להסביר את ההרגשה שיש לי כשאני הולכת ברחובות קרקוב. אותם רחובות בהם בילה סבא את ילדותו, אותם רחובות בהם הושפל ואותם רחובות בהם גילה מעשי גבורה.

זו תחושה חזקה של גאווה, גאווה מהולה בעצב אבל עדיין גאווה.

אנחנו הולכים ברחובות הגטו ואופיר (המדריך) מספר את הסיפור של המחנות של תנועות "עקיבא" בקרקוב, את הסיפור של סבא. הם את המטרה שלהם השיגו. הם העבירו מסר ליהודים שחיים בארץ ישראל, רשמו שלוש שורות בהיסטוריה. שלוש שורות של גבורה יהודית, של ערכים ומוסר.

אחרי הסיור כשכולם הלכו לאכול ארוחת צהריים, בסוקניצה, ככר גדולה בקרקוב, נסעתי במונית לבית הקברות היהודי החדש, יש שם מצבה לזכר הוריו של סבי. מצבה על אנדרטה גדולה. מצבה בלי קבר. הדלקתי נר נשמה והנחתי על האנדרטה. זה נתן לי משמעות נוספת למסע, משמעות אחרת של הנצחת זכרם.

אני רוצה לסיים בקטע שכתבו אנשי המחתרת הקרקובאית לאחר המלחמה:

"כאשר תבקרו בפולין, בית הקברות הגדול ביותר של העם היהודי, ותרצו למהול את הכאב הנורא בקורטוב של גאווה, לכו למקום בו שכן בית הקפה "ציגנריה" בקרקוב ואמרו: כאן, במקום הזה, ב-22 בדצמבר 1942, נוער יהודי מורד, נוקם וגאה, חקק עבורנו בדמו, שלוש שורות בהיסטוריה. אחד העם, שעל תורתו חינכה תנועת "עקיבא", אמר כי לעם ללא עבר אין עתיד. לוחמי קרקוב רשמו פרק מפואר בעברנו. אנחנו חייבים להם את העתיד".

רוני מימון,

י"ב 2.

היום השישי למסע

היום נסענו מערבה ללודז'. התחלנו בביקור בבית הקברות של יהודי לודז'. המקום מפתיע בגודלו ובכמות הקברים העצומה שיש בו. הקשבנו להרצאה של שמחה קלר, ראש הקהילה היהודית במקום. השיחה הייתה על החיים היום בעקבות השואה. אחרי זה הלכנו לנכש עשבים בחלקה של הקברים של חללי הגטו ולנקות אותה. אני חושבת שהמעשה הזה לא סתם נבחר בשבילנו. מבחינתי זה היה יישום של השיחות שהיו לנו במסע על עזרה הדדית ותרומה לזולת. אני בטוחה שהמון אנשים באים לבית הקברות הזה וחשוב להם שהמקום יישאר מכובד, ואנחנו עזרנו בכך.

אחר כך נסענו לכיכר השילוחים של גטו לודז'- האומשלאגפלץ. הוקמה שם אנדרטה מדהימה לזכר יהודי הגטו, ומה שמדהים עוד יותר הוא שהאחראי לכך הוא ראש עיריית לודז', שאינו יהודי. לישראל לא היה חלק בכך. כשמסתכלים על קרונות המסע שהובילו את היהודים מקבלים צמרמורת, חלל מחניק שלחלונותיו סורגים ותיל, והתנאים בו לא היו אנושיים. אחר כך נכנסו לאנדרטה שלה צורת מנהרה ובסופה משרפה. בתוך המנהרה יש שמות של כל אלה שעברו באומשלאגפלץ. רשימות על גבי רשימות של שמות ושל מחנות השמדה שאליהם הגיעו היהודים מהכיכר. צעדנו ברחובות שהיו פעם חלק מהגטו ולבסוף ישבנו ליד כנסייה. כשנבנה הגטו הפכה הכנסייה למחסן פריקה של ציוד לאסירי המחנה, המדריכים דיברו איתנו על מעשי האכזריות וההשפלה שהשתמשו בהם נגד היהודים. לא ברור איך אפשר להתנהג ככה ובו זמנית להיות אדם עם משפחה, תרבות ונימוסים.

עכשיו כשאני כותבת אנו נוסעים באוטובוס ומקשיבים לשירים שכתב ילד בשם אברמק שמת בגטו לודז'. שמענו את סיפרו ומחריד לחשוב שחייו נפסקו בגיל 14.

יהודית לייזרסון

יהודית לייזרסון – Leizerson

נולדה בחנוכה 1934 בטרנוב, כפר השייך למחוז לובלין, בין חלם לסבין.

בכל הכפר היו 7-8 משפחות יהודיות.

המשפחה היתה דתייה מאוד, אבא רב. ליהושע, סבה היתה חנות ממתקים.

לאביה אברהם יוסף לייזרסון ואמה אסתר חיה נולדו 10 ילדים : נחמה, חנה, שרה, משה, אהרון, ישראל, יצחק, אריה, יהודית ורבקה.

בבית דיברו יידיש, בנוסף ידעה סבתא פולנית, ושפה מקומית שהיתה שילוב של אוקראינית ורוסית.

אחיה למדו בחדר בבית הכנסת הקטן ואחיותיה הגדולות נישאו.

סבתא לא התקבלה לבית הספר מפני שהיתה יהודיה, והא נהגה לתת סיגריות ומתנות למורים בכדי שתוכל להיכנס לשיעורים. אך אחרי תקופה מסוימת אסרו עליה להמשיך לבוא, ואחיותיה לימדו אותה.

בבית חגגו את החגים היהודים, והורגשו החגים הנוצריים מהשכנים. אביה אמר לה משפט מהתורה כששאלה מדעו הם לא חוגגים את חג המולד "וייבדל אותנו מן הגויים – כי נתן לנו השם תורת אמת".

בשנת 1941 בהיותה בת 7 הגיעו הגרמנים לכפר והרגו יהודים רבים. יתר המשפחות הועלו על עגלות גדולות ונשלחו לסוביבור, מחנה השמדה שהיה ב-40 ק"מ צפונה מהכפר.

סבתא עלתה על אחד מהטרנספורטים האחרונים, ובגלל שסבתא היתה קטנה, היא ושרה נסעו על עגלה "פורמוקה" לסוביבור. כשהגיעו לשער המחנה אחותה אמרה לה ביידיש שעוד מעט יקפצו מהעגלה וילכו ליער, וכך הן עשו.

הן החלו ללכת כשעתיים לכפר הקרוב, לאוסובה.

בחצות הגיעו לבית של אישה, והיא אמרה להן מזל שלא הגעתן לבית השכן, שהיה מלשין עליכן. היא נתנה להן צעיף ואוכל והן המשיכו ללכת.

קוניו היתה הולכת בלילות ומשיגה אוכל כמו סלק, תפו"א ולחם.

האחות שרה (קוניו) שהיתה בת עשרים וקצת לקחה את סבתא תחת חסותה.

סבתא מספרת שיום אחד כשהתחבאה בבוידעם בבית של גוי, שמעה צעדים ומישהו עולה בסולם, היא זיהתה שזה נאצי לפי המגפיים, היא הסתתרה מאחורי עמוד תווך שהחזיק את הבית וכך ניצלה.

סבתא זוכרת שבאביב 42/3 הלכה לאיבוד, כשהייתה בת 8-9.

שתיהן השתכנו ברפת של אישה גויה, ועימן היה שבוי מלחמה רוסי שהתחבא גם הוא. ערב אחד הלכה קוניו לחפש אוכל, והאסיר בא לסבתא עם קנה הרובה ואיים עליה שתסתלק, והרביץ לה עם הקנה. סבתא בכתה והלכה לתעלה שבצידי הדרך. בבוקר היא החליטה שתחפש את אחותה, ואם לא תמצא אותה תסגיר עצמה לראש הכפר.

בלילות התכסתה בקווסטה – סדין עבודה. באחד הלילות התנפלו עליה 6-7 כלבים, ואיש יצא ואמר שהוא מכיר את סבתא אך היא לא האמינה לו וברחה. היא הלכה למשפחת ז'וז'נסקי שלא היתה אנטישמית וישבה בגג הרפת שלהם. באישזהו שלב חשבה ששמעה את אחותה קוניו נכנסת לשם גם אך לא היתה בטוחה. יום אחד גילתה שמישהו פותח את דלת הבריח, וגוי נכנס ומדבר עם קוניו, וכך ידעה בוודאות שזו אחותה. השניים דיברו וקוניו סיפרה לו שאחותה הקטנה הלכה לאיבוד, אבל סבתא לא יצאה ממחבואה בעליית הגג. כשהגוי הלך סבתא קפצה מהגג, ובנס ניצלה. מאז סבתא וקוניו לא נפרדו.

מאוחר יותר התברר להם שנחמה וחנה ניספו במיידאנק. במהלך המלחמה נפגשו עם אשת הסנדלר ובנה אך גם הם לא שרדו.

באחד החורפים התחבאו בארובה של משפחה. קוניו היתה עוזרת למשפחה בעבודות הבית, וכשהיו שומעים אנשים מתקרבים לבית, הן היו נכנסות לארובה.

בת השכנים הנוצרייה גילתה את סבתא, וסבתא השביעה אותה שלא תגלה לאף אחד את מקום המצאה, והשכנה בת ה-13 נשבעה ולא גילתה. בסוף המלחמה נפגשו סבתא והשכנה, והשכנה סיפרה לסבתא שבאמת לא גילתה לאף אחד, ואם השכנה מאוד התרגשה ורצתה לתת לסבתא את המעיל שלה, אך סבתא אמרה לה שעכשיו כבר אין צורך.

בתקופה מסוימת השתכנו אצל איש בשם פבל.

סבתא שמעה ברדיו את ההתפתחויות כמו הקרב על סטלינגרד, והתקדמותו של הצבא האדום בסביבות שנת 45 לסבין , שם שהתה סבתא.

מאוחר יותר עברו לעיירה יחסית גדולה בשם "ולדובה" שנמצאת בסמוך לסוביבור, בצד הפולני של הגבול עם אוקראינה.

יהודית ושרה, עלו ארצה בנפרד, מפני ששרה נישאה בשידוך עוד בפולין.

סבתא הגיעה ארצה ב 5.5.1950. מוורשה נסעה ברכבת לוונציה, ומשם הפליגה ספינת "קוממיות". כשאר הגיעה ארצה שהתה ב"שער עליה" בחיפה. סבתא עברתה את שמה ל"אביבה", מפני שהגיעה באביב. היא היתה אז בת 16 והלכה ללמוד באולפן ואחר כך עברה קורס מזורז לגננות ומטפלות. בתום הקורס עבדה בגן ילדים בקריית חיים. באותה תקופה התגוררה אביבה ביחד עם אחותה שרה, בעלה יעקב וילדים יוסף ואהרון בקריית מוצקין.

מאוחר יותר התגייסה סבתא ושריתה בנח"ל בתור פקידה ועל סף השחרור מהצבא, בשנת 1954 הכירה את בעלה לעתיד, אהרון, שעבד במפעל נשר.

הים נישאו ב 9.11.1954 באולם שמחות בחיפה.

סבתא אומרת שאין שאינה נזכרת במה שעברה, וחלק ממנה נשאר שם.

יוסף האב, היה רב ולכן היה קל לזהותו כיהודי, ירו בו בביתו בעודו מתפלל שחרית

האם אסתר והאחים יצחק ואריה, נתפסו ונהרגו, ואחריהם גם אהרון וישראל.

רבקה, בת הזקונים\ נפטרה במהלך המלחמה מדלקת קרום המח.

האחיות נחמה וחנה נספו במיידנק.

משה התגורר בליטא ולמד בישיבה, תלמידי ישיבה ברחו לרוסיה, משם לסין ואז לארה"ב – כך ניצל משה שעדיין גר בארה"ב עם צאצאיו.

קוניו (שרה) עלתה ארצה והשתכנה בקריית מוצקין.

סבתא גרה עם בעלה בקריית טבעון.

מיידאנק, יעל הורוביץ

אני לא יודעת למה... יש לי צמרמורת בכל הגוף... זה לא שיש משהו שריגש אותי, העציב אותי, או זיעזע אותי במיוחד...

אני עדיין לא תופסת את זה...

בכיתי. בכיתי כל כך שקיבלתי בחילה, כל השערות בגוף שלי עמדו, והעיניים שלי התנפחו פי שתיים מהגודל הטבעי שלהן...

הבכי הזה פתאום בא לי... אחרי שכבר עברתי את תאי הגז, המשרפות, המחסן עם הנעליים (קילומטרים של נעליים, כולן שחורות). הייתי בטוחה שאלה נעליים שאסירי המחנה קיבלו מהגרמנים. הייתי בטוחה בזה עד שראיתי פתאום נעל אחת, שונה, קטנה, לבנה. הזדעזעתי: הנעליים האלה היו שייכות למישהו פעם. כל זוג נעליים כזה נבחר על ידי מישהו שהחליט שהן יפות, מיוחדות ותואמות את אישיותו. הבובות של הילדים ובורות הירי ובמיוחד האפר, הר של אפר אנשים, בני אדם.

אחרי כל זה - בכיתי. ראיתי הכל וזה לא עשה לי כלום, אבל כשכולם הלכו לשירותים דיברתי עם אימא בטלפון, ובכיתי.

זה לא שאני מתגעגעת בטירוף, אני אף פעם לא בבית, אני רגילה לגעגועים האלה אבל יש לי כל כך הרבה שאלות, שאני לא רואה בראש שלי שום קצה של פיתרון להן.

איך כל זה קרה בלי שמישהו יעשה משהו?

איך אנשים יכלו לראות ולשתוק?

איך מפקד המחנה יכול לחזור הביתה (לביתו שבתוך המחנה), ולהסתכל למשפחה שלו בעיניים?

איך יכול להיות שבני אדם הגיעו לשיאים כאלה? למחשבות האלה, למעשים האלה?

איך יכול להיות שמחשבות של אדם, בן אנוש, שהמוח האנושי יכול להגיע למקומות אפלים כאלה?

אני חושבת שבגלל שזה מטריד אותי כל כך, ובמקביל אני גם יודעת שסביר שלא אמצא תשובות לשאלות האלה, אני פשוט רציתי כל כך לחזור לאחור, להוציא את כל זה מהתודעה שלי... לא לדעת... לא לראות... לא לשמוע... פשוט הייתי צריכה את אימא... רק בשביל לקבל חיבוק.

אני יודעת שמחובתנו לזכור ולא לשכוח, אבל זה פשוט מתסכל אותי.

מה אני יכולה לעשות?

יעל הורוביץ

י"ב 11

מיידאנק, ליעד בהריר

יומן מסע, בוקר טוב!

מתחיל היום הרביעי של המסע ואני מרגיש כאילו עברה כבר שנה. כבר יצא לי לראות דברים שהשפיעו עלי קשות. בזמן האחרון עולות בראשי הרבה מאוד מחשבות: איך הם בני אדם? מה צריך לעשות לבן אדם כדי להפוך אותו למפלצת? איך אפשר להשמיד תרבות שלמה? ואיך אפשר להסתכל ולא לשים לב למה שקורה? יש לי עוד הרבה דברים להבין והמון דלתות לפתוח.

מצפה לראותך בהמשך.

ליעד בהריר

י"ב 3.

מתן כהן

אני יושב עכשיו באוטובוס. עוזבים את אנדרטת רפפורט לכיוון שדה התעופה. רק עכשיו, בסוף המסע כביכול, יוצא לי קצת לחשוב על מה שעברתי בשבוע הזה, ובעיקר על מה שקיבלתי.

חוץ מלראות מחנות השמדה ותיאורים מזוויעים של חיים ומוות בגטאות ובמחנות העבודה והמוות, שאלתי את עצמי שאלות רבות על האדם עצמו. בעיקר שאלתי את עצמי כיצד אני משתנה ונעשה אדם שמעריך את חייו בצורה שונה ודואג לכך שזכויותיו של כל אדם יישמרו בכל מצב, אדם שאכפת לו מהזולת ושלעולם לא יישאר אדיש לעוול שנעשה ולא יחשוב שאליו זה לא יגיע, אלא ידאג שאליו זה לא יגיע.

אם קצת מכל ה שרשמתי עכשיו יישאר אצלי, אהיה מרוצה מאוד.

דבר נוסף שהבנתי במסע הוא שבחלוף השנים האתרים משתנים, המחנות הם עכשיו יערות ירוקים, המבנים מתכלים, הניצולים מתמעטים והדבר היחיד שנשאר אלו עדויות כתובות, ועם שלם שצריך להזכיר ולהסביר. בתקופה זו נשמעים יותר ויותר קולות של מכחישי שואה. בעוד קולם גובר וכמות הניצולים פוחתת ישנה סכנה ממשית שעוד כ-30 שנה לא יאמינו כלל וכלל למה שאירע באותה תקופה. לכן הדבר שאנו חייבים לעשות הוא לזכור ולא לשכוח, לספר אודות השואה לדורות הבאים מתוך כוונה שדבר כזה לא יישנה בתולדות האנושות.

מתן כהן.

פלאשוב, ענבר כהן

פלאשוב, כשאר האתרים בהם ביקרנו עד כה, היא יפה ופסטורלית. זה מה שיש שם עכשיו - עצים, רחבת דשא שטופת שמש, אנדרטה מרשימה.

ביופי יש אירוניה ויש גם צד אחר - המשכיות. עמדנו לפני האנדרטה שמענו על המקום מחנה עבודה, התעללויות אכזריות, השפלה, הרס החיים. דברים כגון אלה התרחשו במחנה מידי יום. אנשים נאנסו לוותר על חייהם, אהבותיהם, רצונותיהם.

בתורתו של היטלר היו חלק מהגזעים נחותים יותר וייעודם היה שיעבוד. חייהם לא חיים, לא בעולם האידיאולוגיה הנאצי.

הטקס היה משמעותי. קטעים ששיקפו את המקום והתאימו לו. הקטע המתאר את שינדלר ומולו את מפקד המחנה - האחד בחר בטוב ובהצלחה, והשני ברוע, ברצח, התעללות והתאכזרות, היה מאוד חזק בעיניי. הוא המחיש את שתי הבחירות שיש ששתיהן אפשריות - שאפשר היה לבחור בטוב. זה נותן תיקווה. בכלל הטקס עסק בנושא הזה-בבחירה שיש. בזה שבכולנו יש זיק אנושי של טוב.

אני כל כך רוצה להאמין בזה, למרות הזוועות. זה קשה אחרי מה שקרה פה פשוט קשה להאמין בזה. איפה היה הצד הטוב של כל אותם האנשים אז? איך בכל זאת הם בחרו ברוע המוחלט?

התקווה לטוב שבאנושות נשארת אבל היא קטנה.

אולי הגרוע ביותר מאחורינו? אבל זוועות קורות עוד היום.

בקרקוב:

הסיפור על בני בנוער היה מדהים במיוחד בעיניי. הם כל כך מדהימים, איך בכזה עולם נורא הם שמרו על מנהיגים, על שיתוף פעולה, על קיום חייהם על אהבה. איך הם התגייסו לפרסום העיתון, לאיסוף נשק ללחימה. הם היו כל כך מלאי תושייה, מלאי רוח חיים.

גם הסיפור על חסידי אומות העולם היה מדהים. פעולתם היא האור האחד בגהינום שהיה במלחמה הזו. הם סיכנו את החיים, פתחו את בתיהם לאנשים רק בגלל שהם רצו להיות בני-אדם כלפי בני-אדם.

ענבר כהן,

י"ב 10.