המסע לפולין

המסע לפולין 2005

 

  

 

ברוכים הבאים לאתר המסע לפולין של מחזור מ"ד.
ב- 7.11.05 יצאה משלחת משכבת י"ב למסע לפולין. אתר זה ליווה את המסע.
המסע לפולין נמשך שמונה ימים והוא עובר דרך תחנות חשובות בהסטוריה של יהודי פולין - עולם החסידות, העיירות היהודיות, בתי הכנסת ובתי הקברות, העולם היהודי שהושמד, הגטאות ומחנות ההשמדה.
בנוסף, אנו מציגים את פולין המודרנית על יחסיה המורכבים על היהודים ומדינת ישראל כיום.

 

 

אמנה חברתית

ביום ב' 7.11.2005 תצא המשלחת של "בליך" למסע
לפולין. אנו, נציגי ביה"ס, מחויבים לייצג את מדינתנו בכבוד הראוי
למעמד זה. אנו תקווה שהמסע יהיה חוויה שתשפיע על המשך דרכנו. התנאי החשוב להצלחת כל משלחת ייצוגית הוא הכרת הכללים והנהלים שיעזרו לנו לעמוד במשימה החשובה
ויישומם.
אנו תקווה שתפנימו ותיישמו את כללי ההתנהגות המובאים כאן תוך הכרה שההיגיון העומד מאחוריהם הוא לטובת כולנו.

בחו"ל המדינה שלנו זה אתם - יצגו אותנו בכבוד !!!

התנהגות בבית מלון

1. אין לעזוב את שטח המלון בשום מקרה.
2. במקרה של ליקויים בחדרים, יש להודיע על כך למורה או למנהלן מיידית עם קבלת החדר.
3. הלילה נועד לשינה על-מנת שנוכל לתפקד היטב במשך היום ולייצג את עצמנו, את בית-ספרנו ואת ארצנו בצורה הראויה. יש להקפיד על נוהלי השכמה ועל זמני השינה.
4. במלון מתארחים אורחים נוספים. יש לכבדם, ויש לשמור על התנהגות הולמת.
5. יש לשמור על שקט בחדרים.
6. יש לשמור על שקט במסדרונות ובמבואה.
7. אין להסתובב במסדרונות לאחר כיבוי אורות.
8. יש לנעול את החדרים מבפנים.
9. אין לקבל חבילות מאדם זר.
10. יש ללמוד את נוהלי החירום של בית המלון.
11. אין לקחת כל ציוד השייך למלון.
12. על כל נזק בחדרים התלמידים יחויבו כספית.
13. אין להסתובב בכל אזורי המלון יחפים או לבושים חלקית.
14. אין להזמין שירות חדרים.
15. חל איסור מוחלט על הזמנת אוכל מחוץ למלון (פיצות וכו'). אין על כך אישור ביטחוני!
16. התורנים יבדקו את החדרים לפני העזיבה כדי לוודא שלא נשכחו חפצים במלון.
17. חל איסור מוחלט להשתמש בשירותי המלון: בר, קזינו, ערוצי T.V.
18. אין להחליף חדרים לאחר מסירת המפתחות ללא אישור ראש המשלחת.
19. במקרה של בעיה רפואית או בעיה אחרת יש לפנות למורה המלווה / לראש המשלחת שהמספר של חדריהם יהיה ידוע מראש בכל מלון.
20. חובה להגיע לחדר אוכל. יש להירשם אצל המורה התורן לפני שמתיישבים לאכול.
21. אין לצאת מחדר האוכל לפני מתן הוראה ע"י אנשי הצוות. בתום כל ארוחה יינתנו הנחיות לגבי המשך היום.
22. היציאה מהמלון תהיה מיד לאחר ארוחת הבוקר. לא יהיה זמן לסידורים נוספים, ולכן יש לרדת לארוחת בוקר עם הציוד הנדרש לאותו יום.
23. לפני פינוי החדר אנשי המלון מקיימים ביקורת הכוללת בדיקת נזקים או מחסור בחפצים. יש לבדוק שכל הציוד בחדר קיים.
24. זכרו ! נזקים והיעלמות חפצים יחויבו בתשלום.

זמן חופשי

1. במהלך המסע יינתן לתלמידים זמן חופשי.
2. התנועה תהיה רק בשלשות.
3. אין לבצע המרת כספים בזמן זה.
4. יש לוודא שנקודת המפגש תהיה ידועה וברורה.
5. לפני היציאה חובה להצטייד ברשימה של מספרי טלפון לחירום.
6. יש לדייק בזמן ההגעה למקום המפגש.
7. בכל מקרה של בעיה יש להתקשר מיד לראש המשלחת או לטלפון חירום אחר שברשימה.

כללי התנהגות


1. אנו יוצאים למסע ולא לטיול. הגדרה זו משנה באופן מהותי את דרך התנהגותנו ואת הציפיות והדרישות שלנו מהסביבה.
2. עזרה הדדית בין חברי הקבוצה הינה תנאי הכרחי להצלחתה. כל אחד צריך לראות עצמו חלק חשוב בקבוצה ולתרום לה במטלות שעליהן התחייב וגם במטלות המתבקשות בשטח.
3. בעת ביקור בבית-כנסת, בבית קברות, באתרי השמדה ובאתרי הנצחה יש לשמור על שקט ולכבד את המקום בלבוש הולם ובהתנהגות הולמת.
4. עמידה בלו"ז היא תנאי להצלחת המסע. בשל בעיות ביטחון אנו מחויבים להימצא במקומות שבהם תכננו לבקר רק בזמנים שהצהרנו עליהם מראש ושקיבלנו עליהם אישור. משמעותה של חריגה מלוח הזמנים הינה ביטול הביקור והאתרים שבהם תכננו לבקר ולא דחייתם.
5. מטעמי ביטחון יש ללבוש את חולצות המשלחת רק באתרי השמדה (ולא במקומות ציבוריים אחרים).
6. אין לעזוב את הקבוצה, אפילו לצורך שירותים, ללא אישור מפורש מהמדריכים.
7. תלמיד לא יסתובב לבדו בשום מקרה.
8. כל תלמיד יביא צילום של דרכונו למקרה של אובדן ולצורך בחידושו.
9. יש להקפיד לשמור את הדרכון ואת כרטיסי הטיסה במקום בטוח.
1. העישון אסור במהלך פעולות ההכנה ובכל המסע לפולין.
10. שתייה חריפה אסורה במהלך כל המסע לפולין.
11. חברי הקבוצה מתבקשים לגלות ערנות ולא לשכוח תיקים ושאר חפצים במקומות שונים.
12. השירותים בדרכים – בתשלום. נא כבדו זאת.
13. אין ללכת יחפים במהלך המסע.
14. אין להיעדר משום פעילות.

חובה להישמע להוראות אנשי הביטחון שילוו אותנו !

נוהלי אוטובוס

1. אין לעלות על האוטובוס ללא בדיקה מוקדמת של איש ביטחון או הוראה מפורשת של מלווי המשלחת בלבד.
2. העלייה והירידה מהאוטובוס צריכות להיות מהירות מטעמי ביטחון.
3. יש לשמור על ניקיון האוטובוס. התורנים יעזרו בניקיון יומי של האוטובוס.
4. בזמן ההדרכה באוטובוס אין להשתמש באוזניות לשמיעת מוזיקה או להשתמש במכשירי טלפון ניידים.
5. רק המדריך אחראי להחלפת קלטות המוזיקה באוטובוס.
6. אין להוציא יד או ראש מחלונות האוטובוס.
7. בדיקת נוכחות תיערך בכל עלייה לאוטובוס.
8. אין להחליף אוטובוס.
9. אין להסתובב באוטובוס בזמן הנסיעה.
10. אסור לשכב במעברים
11. יש לשמור על החפצים האישיים ולא לשכוח אותם באוטובוס.
12. באוטובוס יהיה "יומן מסע קבוצתי " כל תלמיד שתשרה עליו הרוח יכתוב מרשמיו ומתחושותיו.
13. אין להשתמש בשירותים של האוטובוס. קיימת בעיה קשה של זמינות לשירותים במסע. יש להתאזר בסבלנות ובהתחשבות. יהיו הפסקות בדרך.

חובה לשתות מים מינרליים בלבד במהלך כל המסע. בכל יום יחולקו לתלמידים בקבוקי מים.

סיורים וטקסים

1. מורה אחד יהיה חלוץ ומורה אחר מאסף. אין ללכת לפני המורה המוביל או אחרי המאסף.
2. יש להתחשב בתנועת ההולכים באזורים עירוניים.
3. ההליכה היא רק על מדרכה.
4. מעבר כביש ייעשה במעבר חצייה בלבד.
5. יש להישאר תמיד בקבוצה.
6. אין להישאר באוטובוס במהלך הסיורים או הטקסים.
7. יש לכבד את הטקסים ואת המקומות שבהם נבקר, בהתנהגות הולמת.
8. אין להביא לאתרים מכשירים אלקטרוניים כולל מכשירי טלפון ניידים.
9. בזמן הסבר יש להימנע מדיבורים/צילומים. לצילום יינתן זמן מתאים.
10. אין להתעמת עם האוכלוסייה המקומית. יש להתעלם מכל פנייה מאדם זר.
11. השלכת פסולת באתרים אסורה בהחלט.

גלריית תמונות מהמסע

ה- 7 בנובמבר
היום הראשון למסע
התמונות הן מנמל התעופה, בן גוריון, מקטוביץ ומהרובע היהודי בקרקוב.

ה- 8 בנובמבר
-היום השני למסע
תמונות ממחנה העבודה וההשמדה אושוויץ-בירקנאו

ה- 9 בנובמבר
היום השלישי למסע
מחנה פלאשוב, סיור בגטו קרקוב, סוקניצה

ה- 10בנובמבר
היום הרביעי למסע
אוסף תמונות שצולם ע"י רן יסוד
אוסף תמונות נוסף שצולם ע"י רן יסוד
העיר לובלין, מחנה העבודה וההשמדה מאידנק

ה- 11בנובמבר
היום החמישי למסע
קבלת שבת בוורשה
גטו ורשה, העיר העתיקה, דז'לנה 34.

ה- 13בנובמבר
היום השישי למסע
טקס רבין
טיקוצ'ין, יער לופוחובה, מחנה ההשמדה מאידנק.

ה- 14בנובמבר
היום השביעי למסע
היום השביעי - ערב פולקלור
היום השביעי - אוסף תמונות שצולם ע"י רן יסוד
בית הקברות היהודי, גורוכוב, גורה-קלוואריה, בית היתומים של יאנוש קורצ'אק.

ה- 15בנובמבר
היום השמיני - מסלול הגבורה טקס סיום החזרה הביתה

סרט וידאו 1

דבר מנהלת המשלחת לפולין

המסע לפולין

מידי שנה יוצאת משלחת של בני נוער ל"מסע שורשים" בעקבות השואה, מסע אל נבכי נפש האדם, אל הקודים ודפוסי ההתנהגות של החברה והאנושות, מסע אל העבר כדי להתמודד טוב יותר עם ההווה והעתיד.
המסע דורש הכנה מדוקדקת, והאתגר בו הוא לא ביכולת לכבוש יעד, אלא ביכולת לחשוב, להתבונן, להבין ובעיקר להפנים.
בימים אלה החלו ההכנות למסע, בשיתוף צוות המחנכים וצוות מדריכים מחברת "המעורר". מדריכי "המעורר" מלווים את הקבוצות לאורך התהליך כולו מתחילת ההכנה דרך המסע בפולין ועד למפגשים המסכמים את התהליך בארץ.
ההכנה למסע היא מבצע מורכב מאוד, הן מבחינה ארגונית והן מבחינה רגשית.
מטרת ההכנה למסע היא להביא לידי כך שביקור תלמידינו בפולין יהיה לא רק מסע של זיכרון והזדהות, אלא, ובעיקר מסע של חשיבה עצמית, התבוננות פנימית, הרחבת הראייה התרבותית האוניברסלית וההתעמקות בזהותנו היהודית. תוכנית ההכנה מיועדת לעורר שאלות מהותיות על תפיסת השואה במובן האנושי והאוניברסלי, היהודי והישראלי תוך כדי דיון מעמיק במכלול התהליכים ההיסטוריים, החברתיים והכלכליים שהתרחשו באירופה.

פעילות ההכנה תתקיים בהתאם לדרישות משרד החינוך. המפגשים כוללים סדנאות, דיונים, הרצאות, סרטים, הצגות ופעילויות שונות נוספות. כל אחת מהפעילויות מהווה חלק חשוב בהכנה ומתבצעת תוך כדי ניתוח ועיבוד תהליכים רגשיים רציונליים, אישיים וקבוצתיים, גלויים וסמויים אצל כל אחד מהמשתתפים, מתוך כוונה לאפשר להם להבין ולפרש את תוכני הסדנאות והפעילויות השונות באופן אסוציאטיבי על פי ניסיון חייהם והשקפת עולמם.
עם החזרה לארץ נפעיל גם מערך תמיכה, שתפקידו לאפשר לתלמיד חזרה מדורגת לשגרה, תוך כדי עיבוד החוויות המאוד משמעותיות שהתלמיד חווה.
אתר האינטרנט של ביה"ס יאפשר למסור מידע לתלמידים ולהורים בתום המסע. אנו נתעד את המסע במלל ובתמונות, ונעבד את החוויה הרגשית באמצעות הפורום, תוך כדי פריצת גבולות המקום והזמן.
בפורום יהיו שותפים גם מדריכי המשלחת, שאינם מצוות ביה"ס, והתלמיד יוכל להפנות אליהם שאלות בדרך בלתי אמצעית, ואף להמשיך לשמור עמם על קשר בתום המסע.

בברכה,
    אלה פוקס     מנהלת המשלחת לפולין.


יומן מסע

קטעי יומן של התלמידים

הסיפור שלי- שיר-לי ליכטמן, יב 1
13.11.05
"למה יאנוש קורצ'אק היה צריך לגור רחוק כל-כך?" שאלה אחת הבנות במהלך הנסיעה.
"אנחנו לא נוסעים לבית היתומים" הסביר לה המדריך, "אנחנו נוסעים לגורה-קלוואריה" - "אה... טוב, זה עוד רחוק?".
אני מתעלמת, היא לא יודעת מה החשיבות של המקום הזה בשבילי, כמה חשוב לי באופן אישי לבקר בגור.

בתום הנסיעה עצרנו מול בניין לבנים שנראה די ישן. ניתן היה להבחין במגן דוד, בעצם שניים – אחד על כל דלת. קפאתי לרגע – זה בדיוק כמו בתמונות שסבתא צילמה כשהיא נסעה לפולין.
"מה, אז הביאו אותנו לראות עוד בית כנסת?", מישהי הייתה חייבת לפלוט איזו אמירה שתגרור אחריה התייחסות של השאר.
עניתי לה נעלבת אך מלאת גאווה כי זהו לא בית כנסת, זה ביתו של הרבי מגור, שם נהגו להיאסף חסידי העיירה ולהקשיב לדרשותיו. (אני לא חושבת שזה גרם לה לשנות את דעתה.)
"מאיפה את יודעת את כל זה?" התעניין אחר.
"אביה של סבתי גר כאן לפני המלחמה" עניתי.
"אה.. מגניב" הוא השיב.
ירדנו מהאוטובוס. הספקתי לצלם את בית המדרש שניות מעטות לפני שהחשיך לחלוטין. עם כניסתי נפעמתי למראה העמודים המיתמרים מעלה, אותם עמודים עליהם נהגו סבי ושאר חסידי העיירה לטפס כדי לשמוע את דרשת הרבי טוב יותר.
צילמתי כל מילימטר, הרגשתי וידעתי שאני חייבת. אני אשוב הביתה עם תמונות מהעיירה של סבא.
בעיקר התמונות הן לסבתא, אני יודעת כמה זה חשוב לה. המדריכים, רותי ורועי, כינסו אותנו מחוץ לבית הרב. את ההדרכה על המקום לא רציתי לפספס, היה לי חשוב לשמוע מה אחרים יודעים וכיצד הם מתייחסים לעיירה.
כמובן שלא הספקתי לשמוע – הקב"ט הבטיח וקיים: בליווי מכובד (ניסים סער, איציק מרקל ומדריך פולני)
יצאתי לכיוון בית משפחת ציקרט ברחוב SWIERCZEWSKIEGO 15/17. במהרה התברר כי שם הרחוב שוּנה וכי הוא נמצא במרחק שני רחובות בלבד מבית המדרש.
בדרכנו סיפר איציק כי הוא נוהג ללוות תלמידים רבים המבקשים לראות את בתי המשפחות שלהם.
הוא סיפר שכבר חווה בעבר כמה סיפורים מרגשים של תלמידים ומורים שביקרו בבתי המשפחות.
אני חשבתי לעצמי שחבל שהקב"ט התעקש שאלך לראות את הבית. אולי היה עדיף לו רק היינו עוברים על פני המקום באוטובוס, כמו שסבתא עשתה כשהייתה פה לפני 8 שנים. היה לי ברור שאין כאן כל סיפור מרגש, וודאי לא סיפור שידמה לאותם סיפורים שהזכיר איציק.
אני הולכת לראות לבנים, לבנים שלא משאירות כל זיכרון ועדות לכך שמישהו מבני משפחתי חי כאן בעבר.

הגענו, ולפנינו ניצב בניין דירות בן 3 קומות. בחזית ישנה מרפסת. פתח הכניסה הראשי,
המשותף לארבעת הבניינים שמספרם בין 15 ל-19 הוביל אותנו בחשיכה לצדו האחורי של הבניין, משהו כמו חצר פנימית המשותפת למספר בתים.
מצאנו את הכניסה לבניין 15/17. ניסים לא הפסיק לצלם אותי, ממש ליד כל מרצפת בבניין. איציק שאל אם אני יודעת את מיקומה של הדירה.
מכיוון שלא ידעתי החלטנו שנתחיל לחפש. כשהגענו לקומה השלישית מצא הוא על אחד המשקופים סדק. השערתו הייתה כי זהו סימן למזוזה שנתלתה שם בעבר. לי זה לא היה נראה הגיוני.
דלת העץ נראתה חדשה יחסית, והסדק היה נראה מקרי לגמרי.

בדרך חזרה לבית המדרש סיפרתי לניסים שרותי ביקשה ממני לספר לכל הקבוצה אודות סבא וחייו בגור.
אמרתי לו כי אני לא בטוחה שאני רוצה לספר, וכי אני יודעת ששאר חברי הקבוצה לא יתעניינו ואולי אף לא יקשיבו.
הוא סיפר לי כי עם אחת המשלחות אותן ליווה יצא איש עדות, אביו של אחד התלמידים. המשלחת כולה יצאה באחד הערבים לארוחה במסעדה.
התלמידים התנתקו לחלוטין ממה שעבר עליהם בבוקר אותו היום, והיה לו ברור שסיפור עדות, או כל דבר שיזכיר להם את מה שעברו בבוקר הוא הדבר האחרון שהם רוצים לשמוע.
איש העדות החל מספר את אשר עבר עליו בתקופת השואה. במשך כשעה ורבע ישבו התלמידים כשהם מרותקים לכל מילה ומילה מדבריו.
ניסים הסביר לי כי כאשר שומעים את הסיפור ממקור אותנטי הוא מושך אליו את המאזינים. אמנם אני לא מקור ראשון, אך הקשר האישי שלי לסיפור הוא זה שימשוך אליו את השומעים.
נמלאתי שמחה והחלטתי שאני אספר את הסיפור. בנוסף, לא ידעתי הרבה, כל שהתכוונתי לספר היה מתוך דברים מעטים שזכרתי.
אם הייתי יודעת על כך מוקדם יותר, ודאי הייתי מכינה משהו מבעוד מועד. הגעתי חזרה לקבוצה, וסיפרתי את מה שידעתי:
בזמן שדיברתי כבר גערו בנו שאנחנו מאחרים. המשכתי בכל זאת לספר את הסיפור, למרות שידעתי שלא כולם מקשיבים. בסוף דברי ניגשה דנה וחיבקה אותי. אסף אמר שהיה מרגש.
הייתה זו הרגשה טובה לדעת שיש מי שהקשיבו והתרגשו. מאוחר יותר אמרה רותי במלון: "השיא היה כשדיברת, סיפרת על סבא, ריגשת את כולם.
מי היה מאמין שזה היה רק תחילתו של מה שעוד צפוי לך?". אני מסכימה עם כל אחת ממילותיה של רותי.
לא יכולתי לנחש כי כך יסתיים מסעי לפולין. נכנסנו לבית המדרש, שם החלה כבר פעילות משותפת של שאר הקבוצות.
אילן אמר משהו וגילי הקריא קטע. נאמר לנו כי ישנו כאן אדם, אברהם (אברום) פרייס שמו.
הוא אחד משני האנשים היחידים, תושבי העיירה, ששרדו את השואה. הוא סיפר על עצמו, על מה שעבר בשואה ועל העיירה שתושביה החסידים נשלחו להשמדה.
בתקופת המלחמה החביאה אותו משפחה נוצרית בביתם. כיום הוא נשוי לבת המשפחה, המסרבת לכך שיגיע לארץ.
ניסיתי להקשיב, אך תוך כדי דבריו לחשה לי רעות: "נו, אז את הולכת לשאול אותו אם הוא הכיר את סבא שלך?". "אולי...", עניתי. הייתי בטוחה שהוא לבטח אינו מכיר את סבא.
הוא נראה אדם צעיר.
סבי, לו חי היום, צריך היה להיות היום לפחות בן 90 שנה. נגמרו התירוצים. הוא המשיך בסיפור וציין כי הוא בן 90.
מאותו הרגע האמנתי שיש סיכוי. ניתן לנו מעט זמן לשאול אותו שאלות. התביישתי לשאול בפומבי. אם הוא לא מכיר את סבא, אני ארגיש לא נעים.
לעומת זאת, אם הוא כן הכיר... אני לא אדע מה לעשות. רעות בכל זאת דחקה בי שאשאל. הצבעתי. אחד אחר אחד שאלו התלמידים שאלות.
"שאלה אחרונה" קרא גילי. סימנתי לו בידי כי שאלתי חשובה מאוד.
הוא לא שם לב לכך. מישהו אחר קיבל את רשות הדיבור. בלי לחשוב יותר מדי לקחה אותי רעות למרכז הבמה שם עמדו הוא ושרה, שתרגמה את דבריו מיידיש.
רעות ביקשה משרה שתסביר לו מה אני רוצה לשאול. הוא שאל לשם המשפחה.
"ציקרט", עניתי.
הוא הזכיר כי בני המשפחה עבדו בברזל, אך לא יכולתי לאמת, כי לא ידעתי יותר מדי.
הוא הזכיר את שמו של סבא "מנדל" (עניתי לו "כן, מנחם") והוסיף כי אני דומה לו. הוא המשיך וציין את שמם של שאר האחים ואת שמה של אמם.
הראיתי לו את כתובת הבית וראיתי שגם הוא מתרגש. הוא סיפר כי סבא היה בתנועה הציונית, עלה לישראל ועסק בצבעות.
בדיוק, הכל נכון, הכל מדויק. הוא הכיר את סבא שלי.
רן מיהר לשאול אותי אם יש לי קרובי משפחה שדוברים יידיש. "סבתא יודעת קצת",
ואז חשבתי על זה שאולי יהיה לה קשה לדבר, רק לפני שנים מעטות למדה את השפה.
לא היה זמן להרהר. רן חייג לסבתא.
הוא אמר שהקו תפוס - שיחה ממתינה. זהו, בעצם כאן זה נגמר, חשבתי לעצמי. סבתא לעולם אינה עונה לשיחות ממתינות.
צלצלתי הביתה בכדי שינסו להשיג את סבתא ולבקש ממנה שתענה לטלפון.
בתום השיחה שאלתי את רן אם אני יכולה לחייג שוב לסבתא (אחרי הכל השיחות הן על חשבון בית הספר).
"כמובן, את צריכה בכלל לשאול? צלצלי מהר!". אילן מיהר להוסיף בצחוק: "כשנגיע למלון, תחזירי לנו את הכסף".
בינתיים, ראיתי אנשים הולכים ויוצאים מבית המדרש (כאשר ביצעתי את שיחות הטלפון יצאתי החוצה, בשביל שיהיה שקט).
סבתא ענתה.
ניסיתי להסביר לה מה בדיוק קורה, אבל הבכי בלע את המלים. נכנסתי חזרה לבית המדרש.
חצי מתלמידי המשלחת וכמעט כל המורים והמדריכים עדיין עמדו שם.
הרעש היה נוראי. תוך שניות השתיקו את כולם והגשתי את הטלפון לאברהם.
יידיש אני לא יודעת, ומלים מעטות שכן הבנתי לא תרמו הרבה.
הפסקתי להקשיב, הבכי היה עצום. הנחתי את ראשי על כתפה של רעות ובכיתי.
שרה תרגמה לי חלק מהשיחה. הוא אמר שישנה אצלו תמונה כלשהי שאותה הוא ירצה לתת לי.
הדמעות לא הפסיקו. נעמדנו זה ליד זה.
המצלמות נשלפו והפלאשים סנוורו. למרות שכמעט כולם לא באמת הבינו מה קרה שם באותם דקות, הייתה תחושה מיוחדת.
נתתי לאברום את כתובתה של סבתא והוא נתן לי את כתובתו שלו.
מישהו מהנוכחים צחק, אמר שזה נראה כמו חתימה על כתובה וביקש עדים.
עליתי חזרה לאוטובוס עם דמעות בעיניים. כולם סביבי הקיפוני וביקשו לדעתם על מה שקרה ועל סבא.
סיפרתי כל מה שידעתי, כל מה שיכולתי לספר.
הכל היה מבולגן, אבל הקשיבו. עכשיו הבנתי למה ניסים התכוון. ידעתי שהם מקשיבים כי הם רוצים לשמוע.
כשחזרנו למלון לא ממש רציתי לרדת לארוחת הערב, אבל ירדתי.
שאלתי את עמוס כמדי יום אם הוא כבר העתיק את התמונות ממצלמתו למחשב.
הוא אמר שכן ושכולן כבר נמצאות באתר בית הספר.
"ביום כזה הייתי חייב להעלות אותן כמה שיותר מהר". דיברנו מעט על מה שהיה היום. הוא אמר שרבקה צובל סיכמה זאת בצורה הטובה ביותר:
"זו הייתה חוויה אישית של שיר-לי. היא פגשה אדם שנתן משמעות שונה למסע הזה בשבילה. בנוסף, הייתה זו חוויה לכולם – הסיפורים האנושיים שמעבר ללבנים ולסיפורים הכתובים.".

איני יודעת עדיין כיצד זה ימשך.
אני מחכה ומצפה לשוב לארץ ולשמוע יותר מסבתא.
אני כרגע עדיין לא קולטת את ההשפעה של זה, אך בטוח שיש כזו.
בערב דיברתי עם אמא. היא אמרה שזה הגורל.
הגורל שלי, נינתו הבכורה של סבא, למצוא בפולין אדם שהכיר אותו. לגרום אושר לכל המשפחה.

איזה מזל שיש לי גורל כזה...

שיר-לי ליכטמן
המסע לפולין

רשמים ממאידנק- היום החמישי (11.11.05)

אדם גולדמן
"אנחנו יורדים בירידה די מתונה וצרה, ומיד בתומה מתחילים לעלות בעלייה תלולה ביותר שלא ניתן
לראות מה יש אחריה. סיימנו את העלייה, אנחנו נמצאים מול מצבה ענקית, מאיימת, המקנה לנו את
התחושה – עד כמה אנו קטנים לעומת עוצמת המקום הזה.
זוהי הכניסה למחנה העבודה וההשמדה – מאידנק.
מחנה מאידנק מתפרס על שטחים רחבים ביותר, וכל השטח הזה הוא רק כשמינית מתכנונו המקורי של
המחנה. במחנה נמצאים אנשים מכ- 54 מדינות שונות. עקב עובדות אלה ניתן להסיק את המסקנות החשובות ביותר בנוגע לאידאולוגיה הנאצית – ההשמדה לא תיפסק עם הכחדת העם היהודי, הסלאבי או
כל עם אחר. ההשמדה והרוע טבועים ביסוד האידאולוגיה הנאצית ולא ייפסקו לעולם. מכיוון שמחנה מאידנק תוכנן להתפרש על שטחים כה עצומים ניתן לראות שכבר בשלב זה הנאצים מתכננים השמד עמים נוספים מלבד היהודים.
השלטון הנאצי מוביל למצב של השמדה עצמית. בכל שלב ושלב ישאפו הנאצים להשמדה של רבים יותר,
ולבסוף תגיע ההשמדה לתוך ה'גזע' הארי. "

יעל שפיר

"הביקור במאידנק היה ללא ספק אחת החוויות המשמעותיות ביותר במסע הזה. לראות את המשרפות,
את גז הציקלון-B שממשיך עוד היום לכלות את הקירות ומותיר עליהם כתמים כחולים.
כשנכנסנו למאידנק סיפרו לנו על ילדה (הלינה בירנבאום) שהגיעה לשם ועברה את הסלקציה, אבל אמא
שלה לא... היו לי דמעות בעיניים כששמעתי את זה. מה שהכי שבר אותי, באמת שבר אותי, היה הטקס. שתי בנות מהשכבה שרו את השיר "אמא", שיר עצוב ומרגש. כאן נפרץ המחסום והתחילו הדמעות. רק
המחשבה על לאבד את אמא... אני אפילו לא מסוגלת לדמיין את זה, אני לא רוצה לדמיין. אמא שלי היא האדם שהכי מבין אותי והכי קרוב אליי בעולם כולו. אני לא יכולה לדמיין את החיים שלי בלעדיה (ואני מקווה שגם לא אצטרך). כשהלכנו שם במאידנק עם חולצת המסע שלנו ודגל ישראל. הרגשתי גאווה עצומה. בני עמנו עברו את
הזוועות האלה, ובכל זאת אנחנו פה – זה לא הצליח! זה העניק לי תחושה טובה... נתן משמעות נוספת למסע..."


רשמים בעקבות היום הרביעי (10.11.05)

אסף רמון
"[...] אתמול היה יום מיוחד, וגם היום אני מצפה לאותה הרגשה. אתמול באושוויץ לא הפסקתי לחשוב על המזל
שהיה לסבתא שלי ולאמה. תודות למזל זה אני בחיים. סבתי ואמה חיו בוורשה עד למלחמה ואז
הועברו למחנה העבודה פלאשוב, שאליו נגיע בעוד כמה דקות. הן עבדו שם יחד עם עוד אלפי יהודים,
בעיקר מקרקוב וגם מהונגריה, במתפרה שיצרה מדים לצבא הגרמני. לאחר שנודע שהמחנה הולך
להיסגר, סבתי ואמה לא ידעו מה יהיה גורלן בשניות, דקות, שעות ובימים שיגיעו. כל האסירים הועברו
למחנות השמדה שונים, הן הועברו לאושוויץ. הם עברו שם את כל התהליכים ה"נורמליים" המחנה: הן
גולחו, הופשטו, נשטפו במים מזוהמים, וניתנה להן ה"תלבושת" האחידה של המחנה. עברו ימים, ועוד ימים
והן הצליחו לשרוד קצת ועוד קצת. עם הזמן והתנאים הנוראים אמה של סבתי חלתה בטיפוס חזקה
והעברה ל"בית החולים" של אושוויץ. היא "טופלה" שם על-ידי הרופאה היהודיה. סבתי לא הסכימה לעזוב
את אימה והתעקשה להישאר עמה בבית החולים. הרופאה לא רצתה לתת לה לחיות בבית החולים כי
חששה שגם היא תחלה בטיפוס. סבתי המשיכה להתעקש ולא ויתרה. בסופו של דבר הרופאה הסכימה,
ורשמה בטופס של סבתא שגם היא חולה בטיפוס. ברגע זה סבתא עוד לא ידעה שזה הציל אותה. סוף
המלחמה כבר היה קרוב, הגרמנים הבינו זאת והחלו מצעידים את אסירי המחנה בצעדות המוות.
הםהוציאו את כולם מהמחנה, אבל לבית החולים הם לא נכנסו. סבתי ואמה נשארו בבית החולים עד
שהרוסים הגיעו והצילו אותן. הביקור באושוויץ היה מסע במקום שבו החיים שלי ושל משפחתי לא היו מתקיימים ללא המזל הגדול של סבתי.
הרגשתי כאילו החיים הם מתנה, מתנה מהרופאה שהסכימה לאפשר לסבתי להישאר, או מהגרמנים שלא
זכרו את בית החולים. עכשיו אנחנו באוטובוס ממשיכים את המסע המיוחד הזה ואת החיים שניתנו לנו."

שי סער
"[...] הדבר החשוב במסע הוא להיות ביחד. כשאנחנו במקום מסוים שצריך לכבד אותו, אז כולם יהיו בשקט
ויקשיבו. אחר-כך, כשהולכים אז כל החברה באוירה טוב ועושים מצב-רוח טוב. [...] אפילו שקר, לא
מרגישים, כולם יחד עושים אווירה חמימה."

עומר סגל
"אם אני כותב ב'יומן הזה' כנראה שהיה פה משהו, כנראה שעבר עלי משהו... כנראה שהרגשתי משהו.
לפני למעלה משישים שנה סבא שלי גר בקרקוב שבפולין – ולפני למעלה משלוש שנים שבא שלי נפטר –
החלטתי שצריך לבקר בבית בו הוא גר, צריך, זה חשוב. היום עמדתי מול הבית שלו, בית גדול, מרשים וישן. אחרי שצילמתי כמה תמונות וצלצלתי בכמה מכפתורי
האינטרקום על-מנת להיכנס, נענה לבקשתי אחד מדיירי הבניין והדלת נפתחה. נתגלה לעיני חדר המדרגות, מדרגות עץ מתפתלות המובילות מעלה – אני מרים את הראש ועוברת בי
צמרמורת: לא כי צריך, לא כי חשוב... בזה הרגע התחלתי להבין. הקשר ביני לבין המסע הזה נעשה לי ברור ומובן מתמיד – אני פה כדי לזכור, כדי להיזכר, כדי להבין איך להגיב
כשמדברים על השואה, להבין מה אני מרגיש. תשובות עדיין אין לי.. אולי יהיו לי עד סוף המסע, אולי לא יהיו לעולם – בכל מקרה, אם אני כותב כאן 'ביומן
הזה', כנראה שהיה פה משהו"


רשמים בעקבות היום השלישי (9.11.05)

דנית לבנת
"[...] הייתי בטוחה שיהיה הרבה יותר קשה ושאני אבכה המון.. וזה פשוט לא קרה! כל הזמן עברה בי מן הרגשה
כזו של פספוס כי זה לא מה שציפיתי לו. ופה אני חייבת לציין שאבא שלי צדק כשאמר לי שאסור לצפות
כדי לא להתאכזב, כי פה באמת התאכזבתי... ציפיתי למשהו שונה!
יש עדיין משהו קטן שאני לא מבינה... איך בכלל הכול התחיל? איך הכול התפתח לדבר כה מזעזע? מחנה
ענקי שכולו נועד רק להשמדה! איך בכלל כזה רעיון יכול להיכנס למוח של בן אדם?! הגרמנים האלה חשבו על כל פרט, וזה פשוט לא יאמן!!
[...] ואז זה הכה בי. חשבתי על הילדים הקטנים שהופרדו מההורים שלהם, האנשים שעליהם סמכו כ החיים –
איך הם יכלו להסתדר בתנאים כאלו?! חשבתי על כל הצרחות והרעש שבטח היו במחנה... ואז התחלתי לבכות – מה הייתי עושה בלי המשפחה שלי? מה הייתי עושה ללא האנשים שאני יכולה לסמוך עליהם כ"כ
ולדעת שיעזרו לי כל הזמן?! אני מתגעגעת אליכם ואוהבת המון!!! [...] הביקור פה מקנה זווית חדשה לראייה על החיים... פתאום מתחילים באמת להעריך את כל מה שיש לך!
פתאום הכל נראה שונה ולא מובן מאליו. לילדים שהיו בגילי בתקופת השואה לא היו אמא ואבא שיחבקו אותם כל הזמן. לא היה להם אח אוהב כמו שיש לי! לא הייתה להם אהבה, לא היה להם כלום."

לירון ארהרדט
"[...] כשנכנסנו לאושוויץ והראו לנו את החפצים השייכים ל-6 מליון היהודים שנרצחו, עברה בי מעין צמרמורת
ובחילה נוראית. אז הבנתי באמת באיזה כמויות של אנשים מדובר. ה-6 מליון הם אנשים, כמוני וכמו
כולנו – ילדים, נשים, גברים. לא עוד מספר ברשימה כפי שהיו בשביל הנאצים. אני בטוחה שאת מה שראיתי ושמעתי היום אני אחקוק עמוק בליבי, ואבטיח לעצמי לא לשכוח לעולם!
הטקס ריגש אותו מאוד במיוחד בגלל שהיה במקום שבו הושמדו יהודים בכל יום, ואנו, למרות הכל, עדיין בחיים
ויש לנו מדינה עצמאית משלנו, צבא וכוח לשנות ולעשות."

יעל
"בהתחלה לא הצלחתי להתחבר לכל המקום ולזוועות שקרו פה, אבל כשהגענו לתא הגזים באושביץ 1,
וראיתי את המשרפות מבפנים התחלתי באמת להבין שלתוך התנור הזה שנראה כמו תנור אפיה, נכנסו
גופות. בבירקנאו כבר עמדו לי דמעות בעיניים כשנכנסנו ל"חדרים" (אם באמת ניתן לקרוא לזה ככה)
וראינו את הדרגשים שהם ישנו עליהם. כל דרגש היה מורכב מ-15 קורות עץ קטנות וישנו עליהם בערך 8
אנשים – בכל אחד. אפילו אני, קטנה, בחיים לא אוכל להידחס לכזה מקום קטן. אני לא מבינה איך
אנשים הצליחו לשרוד כל יום מחדש. אני באמת לא מצליחה לתפוס איך הם לא נשברו.
[...] כשישבנו על פסי הרכבת והסתכלנו אל תוך המחנה הוא נראה נטוש, קר ומפחיד כל-כך. הסתכלתי וחשבתי
על האנשים שנרצחו במקום הזה, אנשים שיכלו לפתח חיים שלמים. זה גורם לי להעריך מאוד את כל האנשים
שאני מכירה ואוהבת"


רשמים בעקבות היום השני (8.11.05)

שרה מירום, מחנכת יב'3
"מצמרר, קשה ובלתי נתפס – ומצד שני הכל כל-כך ירוק...
כך הרגשתי למראה הביתנים, מגדלי השמירה הגדרות והקרימטוריום, ולעומתם דשא ירוק ורענן, ספוג גשם...
ממש כמן שאמר ביאליק: 'השמש זרחה, השיטה פרחה – והשוחט שחט' (בעיר ההריגה). כל הזמן חשבתי שגם הם היו בני-אדם – איך יכול בן אנוש לעולל כך לאדם אחר? למישהו, שלא ראה מעולם,
שלא עשה לו כל עוול. אם זוהי תולדה של חינוך מעוות, אז אנחנו חייבים, בעזרת החינוך, להורות ערכים, מוסר, כדי שלא ישאלונו שוב: 'הזהו אדם?'

סתיו דדון
"[...]סיירנו בביתנים אשר בהם חלונות ראווה ומבעד לכל חלון מוצגות זוועות מחרידות: שלל של משקפי ראיה,

כלי בית (סירים בעיקר), כמות עצומה של זוגות נעליים ואלפי שערות גזורות. אכן היו אלה שערות אנוש. עם
כמה שהתקשיתי להאמין ולעכל, באותו רגע נחרדתי ממראה עיני והבנתי, סוף סוף הבנתי באמת, שאותם
נאצים השתמשו בהרבה מהדימיון הלא שפוי שלהם ושילבו אותו עם כל הרוע והאכזריות שבהם, כדי
ליצור את האימה האפלה הזו – להפוך אדם למעין חפץ, בהמה, או לדבר לא אנושי אחר."


רעות אשכנזי

"[...] זה יום השני, יום די קשה וכבד לכולנו. יום שגרם לי לשאול: האם כל זה קרה? [...] הכל נראה שליו, רגוע, אויר צלול, ולא כמו מקום שבו נרצחו כל-כך הרבה יהודים שלא ידעו לאן פניהם מועדות.
רק כשהגעתי לבירקנאו התחלתי להאמין שזה קרה, ולחשוב איך כל-כך קל להכחיש את השואה. [...] הבנתי משהו אחד - מאוד קל להכחיש את השואה כי זה דבר שנמצא למעלה מתבונתנו. ולכן, צריך תמיד לזכור, להזכיר ולעשות כל שביכולתנו כדי שדבר כזה לא יחזור.
הדבר הכי קשה שערכנו היה הטקס והדלקת נרות הנשמה. בתור אחת ששרה בטקס רעדתי, גם מהקור וגם מעצם העובדה שאני עומדת עכשיו, חיה ונושמת אל מול מקום שהיה לקבר, קבר של אנשים חפים מפשע שכל מה שעו הייתה "בחירתם" להיוולד יהודים.

לא בכיתי, לא ציפיתי לבכות, זה לא מפריע לי כמו לאנשים שמצפים שהביקור באושוויץ-בירקנאו יגרום להם לסערת רגשות, זה לא קרה לי, ואני לא יודעת למה. אולי בגלל העובדה שהכל הוא לא מוחשי וקשה לעיכול. אבל זה כן גרם לי לחשוב על החיים שלי, על המשפחה שלי, על החבריםשלי, שם בבית, בישראל וקצת להעריך אותם ואת העובדה שהם מלווים אותי בזמנים הכי קשים."


מזג אויר

קישורים לאתרי מזג האויר

קטוביץ'
לובלין
ורשה
קרקוב

 

מכתב מנהל בית הספר לתלמידי השכבה היוצאים למסע לפולין

"על דעת עיניי שראו את השכול [...] נדרתי הנדר לזכור את הכול,
לזכור ודבר לא לשכוח [...] קונם אם לבוקר אחזור לסורי, ומאום לא אלמד גם הפעם."
(מתוך "נדר" לאברהם שלונסקי)

תלמידים יקרים,
המסע העומד בפניכם הוא חשוב ומשמעותי.
הדרך שבה עתידים אתם ללכת נושאת בחובה מטען של מראות, של זיכרונות ושל התמודדויות רגשיות וערכיות.
בשירו "נדר" מציע המשורר אברהם שלונסקי להפוך את המסע ואת זיכרונותיו לתהליך של למידה: למידה על תולדות עמנו ומורשתו, על הצורך במעורבות לסילוק עוולה, על פיתוח החוסן האישי התובע לגלות חמלה וסיוע לחלש גם ברגעי מצוקה ושכול.
אני מברך אתכם שבמסע זה תזכו לייצג את העם היהודי ואת מדינת ישראל בכבוד ומתוך תחושת שליחות אמיתית.
צאתכם לשלום ושובכם לשלום!

בברכה,
גיל פרג מנהל בית הספר

מתוך נאומו של עזר ויצמן

"לא קל לי להלך בארץ הזאת ולשמוע את הקולות הצועקים אלי מן האדמה"

שוב אינני היהודי הנודד בדרכי העולם, המהגר ממדינה למדינה, המגורש מגולה לגולה. אבל כל יהודי בכל דור ודור חייב לראות עצמו כאילו היה שם, בדורות ובמקומות ובאירועים שקדמו לו.
לפיכך עודני נודד, אבל לא בדרכים הנידחות של העולם. עתה אני נודד במרחבי הזמן, נע מדור לדור, נוסע בנתיבי הזכרונות. רק מאה וחמישים דורות עברו מעמוד האש של יציאת מצרים ועד עמודי העשן של השואה. ואני שנולדתי מזרעו של אברהם ובארצו של אברהם- הייתי בכולם. הייתי עבד במצרים, וקיבלתי את התורה בהר סיני, ויחד עם יהושע ואליהו עברתי את נהר הירדן. נכנסתי לירושלים עם דוד, וגליתי ממנה עם צדקיהו, ולא שכחתי אותה על נהרות בבל, ובשוב אדוני את שיבת ציון, חלמתי בין בוני חומתה. לחמתי ברומאים וגורשתי מספרד, והועליתי על המוקד במגנצא, ולמדתי תורה בתימן, ושכלתי את משפחתי בקישינב, ונשרפתי בטרבלינקה ומרדתי בוורשה ועליתי לארץ ישראל, היא ארצי שממנה גליתי ובה נולדתי וממנה אני בא ואליה אשוב.
נע ונד אנוכי.
בתרמיל הזכרונות שעל כתפי ובמקל תקוותי בידי אני ניצב בצומת הזמנים הגדול של סוף המאה ה-20.

יודע אני מהיכן אני בא, ומתוך תקווה וחרדה אני מבקש לדעת לאן אני הולך.

מתוך נאומו של הנשיא עזר וייצמן בפני הבונדסטאג הגרמני 16/1/1996

קטעי וידאו מהמסע

קטעי וידאו מהמסע

היום השביעי- קטע מרגש במיוחד: תיעוד שיחת פלאפון בין יהודי קשיש מהעיר גור אשר שרד את השואה והכיר את הסבא- רבא של של תלמידה מהמשלח

ישיבת הרבי מגור

קבלת שבת בבית המלון

קטע מהטקס במיידנק

קטע מהרחוב בלובלין

רשימת התלמידים היוצאים לפולין

אוטובוס מס' 1



קבוצה מס' 1

שם המורה המלווה: היידי גרינברג
שם המדריך: רועי ברק
כיתה שם התלמיד/ה
י"ב 1 גולדמן אדם
י"ב 1 לבנשטיין עמית
י"ב 1 רמון אסף
י"ב 1 גרינברג זיו
י"ב 7 בראון חמוטל
י"ב 3 נעמן דניאל
י"ב 11 נדב עדי
י"ב 3 דשבסקי מירב
י"ב 12 אברון מורן
י"ב 8 ביאנקו דניאל
י"ב 8 ארהרדט לירון
י"ב 8 קוסוביץ ליאת
י"ב 12 זלצמן שחר
י"ב 9 מקמל תום
י"ב 9 הרניק רון
י"ב 11 ימניק אלדד
י"ב 1 סהר סיגל
י"ב 1 הופמן מישל
י"ב 1 פרידמן גל
י"ב 6 שפיר יעל
י"ב 5 דננברג דבורה
י"ב 5 אלנסקי מרינה
י"ב 3 אביסרור ספיר


קבוצה מס' 2


שם המלווה: עומר וייסבלום
שם המדריכה: רותי פאוסט

כיתה שם התלמיד/ה
י"ב 1 בן זקן דורין
י"ב 1 חורי נופר
י"ב 1 ליבנת דנית
י"ב 1 ליכטמן שיר-לי
י"ב 2 עפרוני יונתן
י"ב 3 אורלובסקי מאיה
י"ב 3 גבר יובל
י"ב 5 סוירי גיא
י"ב 6 עמית ניצן
י"ב 6 פרידמן דנה
י"ב 7 בורנשטיין דנה
י"ב 7 זיבל מור
י"ב 7 זיו מרינה
י"ב 7 שלו שלי
י"ב 7 שפירא דניאל
י"ב 8 בוטנרו דנה
י"ב 8 גולדשטיין אורטל
י"ב 8 גלובנסקי ניקיטה
י"ב 9 אשכנזי רעות


אוטובוס מס' 2



קבוצה מס' 3


שם המלווה: שרה מירום
שם המדריכה: נטע שלי

כיתה שם התלמיד/ה
י"ב 3 יוחה-פז ליטל
י"ב 9 זרחיה גיל
י"ב 3 פטרושקה נילי
י"ב 3 אלשקובסקי יעל
י"ב 2 אורנבך רן
י"ב 2 חרפק גיל
י"ב 1 וינדר אלעד
י"ב 1 ברזילי גל
י"ב 9 ארמוני עדי
י"ב 3 בלנק מאיה
י"ב 6 סיון נוי
י"ב11 שטיינר שיר
י"ב 6 בן ארצי נועה
י"ב 8 טיכו עדי
י"ב 3 בן יהודה אוהד
י"ב 3 ארפי שגיא
י"ב 8 סער שי
י"ב 8 הררי חן
י"ב 3 בלאושטיין רחל
י"ב 3 שן טליה


קבוצה מס' 4

שם המלווה: תמי ברנע
מדריך: אורי מייזלמן

כיתה שם התלמיד/ה
י"ב 2 ישראל אלון
י"ב 2 סגל עומר
י"ב 2 רביב דור
י"ב 11 מליניאק קורן
י"ב 9 מגן דוד נועה
י"ב 9 דרויש אורטל
י"ב 5 צימרמן ספיר
י"ב 2 מרגלית דפנה
י"ב 4 קוט עדי
י"ב 7 ארבל לירון
י"ב 11 גבע עינת
י"ב 2 ממן נטע
י"ב 6 סמרה שני
י"ב 2 לסקר עדי
י"ב 2 קריינר הילה
י"ב 2 כספי עדי
י"ב 8 דדון סתיו
י"ב 5 בריל גלי
י"ב 7 צחור אפרת


אוטובוס מס' 3



קבוצה מס' 5


שם המלווה: טליה גבאי + ניסים סער
שם המדריך: גילי יני

כיתה שם התלמיד/ה
י"ב 4 יחיא קרן
י"ב 4 יעקובוביץ נטע-לי
י"ב 2 פלגי דוד
י"ב 2 קוטלר תום
י"ב 1 הרטשטיין אלעד
י"ב 1 קירון גיא
י"ב 2 לנדמן טל
י"ב 3 שושן פרי
י"ב 4 רביב שי
י"ב 4 האושנר גילי
י"ב 6 שמש תומר
י"ב 2 אריאלי רן
י"ב 5 קוך ירדן
י"ב 3 בלכר רעות
י"ב 2 שם טוב גל
י"ב 2 חי גלעד
י"ב 2 ילוב עידן
י"ב 10 רביב נטע
י"ב 10 כחלון רויטל
י"ב 9 בראל טלי
י"ב 9 פיגנבויים טל
י"ב 9 אביב אירית
י"ב 9 קרמר חן


אוטובוס מס' 4



קבוצה מס' 6


שם המלווה: רן יסוד
מדריכה: חן קרן

כיתה שם התלמיד/ה
י"ב 4 זולטי טל
י"ב 4 מירון שחר
י"ב 4 נוביץ ארן
י"ב 7 בן ברוך מיכל
י"ב 12 גור גיל-לי
י"ב 6 חכמון אבי
י"ב 1 קמינר דין
י"ב 9 טורג'מן רועי
י"ב 8 שיטרית עמית
י"ב 4 פלג רעות
י"ב 7 מלכה שני
י"ב 12 אמיגה ליאת
י"ב 9 שופאן נירית
י"ב 7 רובננקו אמיר
י"ב 8 מורג חן
י"ב 7 מורג ניצן
י"ב 5 רובין שלי
י"ב 5 מימון ליהיא


קבוצה מס' 7

שם המלווה: אילן בן זאב
מדריכה: ליאת רובינשטיין

כיתה שם התלמיד/ה
י"ב 10 טולקובסקי ניר
י"ב 10 ידלין דור
י"ב 10 כהן גל
י"ב 10 תום בן אמו
י"ב 10 רון יונתן
י"ב 10 שחר אסף
י"ב 13 ברוש טל
י"ב 10 פרימר גל
י"ב 10 בן דרור מור
י"ב 10 חמצני דנה
י"ב 10 גלברג חן
י"ב 10 אינשטיין רוני
י"ב 10 נחמן שרי
י"ב 9 מגידוב דפנה
י"ב 10 וינשטוק רעות
י"ב 4 זקש שי
י"ב 4 פרידריך שרון
י"ב 10 פולאק נעמי
י"ב 10 אבניאל מיכל
י"ב 8 תמרין לי
י"ב 10 עמר ספיר


אוטובוס מס' 5



קבוצה מס' 8

שם המלווה: איריס גני
מדריך: אסף שמר

כיתה שם התלמיד/ה
י"ב 4 גרנות נועה
י"ב 7 ברזילי אדוה
י"ב 11 פז דנה
י"ב 9 גרו הילה
י"ב 4 מרטינוביץ נועה
י"ב 6 ויסמן דניאל
י"ב 1 ורדי עילית
י"ב 4 משעל גיל
י"ב 4 רובינשטיין גיא
י"ב 4 גילורד נדב
י"ב 4 שובה אורן
י"ב 4 אבוטבול זוהרה
י"ב 4 זיסמן הילה
י"ב 4 טל ענבל
י"ב 4 אביב טלי
י"ב 7 קאופמן אורי
י"ב 2 בראודה גיא
י"ב 4 חרפק אריאל
י"ב 1 זילברבג איתי
י"ב 4 לגזיאל זוהר
י"ב 6 עומר מאיה
י"ב 6 קוטאי הילה
י"ב 8 עזרא מורן


קבוצה מס' 9


שם המלווה: לימור רוט
שם המדריך: אייל מאוטנר

כיתה שם התלמיד/ה
י"ב 12 ששון גילי
י"ב 11 שניטמן חן
י"ב 11 גבאי מאיה
י"ב 12 אסור מור
י"ב 6 גודארד שיר
י"ב 6 אהרוני אופיר
י"ב 4 פאר עומר
י"ב 2 רווח ירון
י"ב 1 אורבנו דניאל
י,ב 1 פדלון אלעד
י"ב 3 נח רינת
י"ב 11 עבודי חן
י"ב 11 נמרודי אושרי
י"ב 11 לב-רון ליאור
י"ב 9 יהודה מור
י"ב 5 גרון שי
י"ב 5 ארליך גיא
י"ב 5 פיגנבויים אסף
י"ב 2 פרי מתן

רשימת מלווי המשלחת לפולין

ראש המשלחת - אלה פוקס
סגן מנהל ביה"ס - איציק תורג'מן
נציג תקשוב - עמוס שאול
יועצת ביה"ס - רבקה צובל
מנהלן - מרקל איציק

צוות המחנכים:
רן יסוד ,היידי גרינברג, שרה מירום, טליה גבאי, עומר וייסבלום, אילן בן זאב, ניסים סער, איריס גני, לימור רוט, תמי ברנע.

סגל מדריכי "המעורר"
רועי ברק, גילי ינאי , נטע שלי , רותי פאוסט, אורי מייזלמן , חן קרן , אסף שמר, איל מאוטנר, ליאת רובינשטיין.

מלווים נוספים
רופאה – פולאק אנדריאה , חובשת – תמי פייפר, מנהלן מטעם החברה - אוגנייה ,קב"ט לכל אוטובוס, מדריכים פולניים.

רשימת ציוד אישי ליוצאי המסע לפולין

ארנק מוסתר צמוד לגוף
דרכון בעל תוקף
כרטיס טיסה
כתובת טלפונים של המלונות

מסמכים אלה חייבים להיות על הגוף 24 שעות ביממה.

דמי כיס – לבזבוזים ולקניות לא יותר מ 100$. יש לקחת שטרות קטנים(המטבע בפולין הוא זלוטי)
תיק גב קטן (עולה אתכם למטוס) תיק זה נמצא אתכם כל הזמן
את המזוודה תוכלו לפתוח רק בפולין בערב במלון. לכן, חשוב שהציוד ההכרחי יהיה אתכם ביום הראשון.
זוג גרביים
סט ביגוד – חולצה ומכנסיים
כפפות, צעיף, כובע צמר
מעיל מחמם עבה ועמיד בגשם חובה
מטריה מתקפלת – חובה
מצלמה (אם רוצים)
לבנים - כיפה
תרופות (במידה והנך משתמש בתרופות קבועות)
פנס כיס
לבנות – ציוד להיגיינה אישית
כלי כתיבה
יומן מסע אישי – תקבלו מתנה מביה"ס בשדה תעופה.

כסף ודברי ערך
כסף זר – יוצאים מהארץ עם דולרים או יורו ומחליפים בפולין לזלוטי.
ההחלפה תתבצע במקום מסודר ומרוכז ולא ברחוב. מומלץ, לא לשאת דברי ערך מזהב בזמן המסע(עגילים, צמידים וכו')
במכס הפולני עליכם להצהיר על כל דבר ערך שברשותכם.

בפולין קר מאוד. יש להצטייד בבגדים חמים כאשר עקרון "ההתקלפות" יפעל באותן שעות שנהיה בחללים סגורים וחמים.
אין לבוא עם בגדים/תיקים שעליהם כתובת בעברית.
מזוודה אחת בלבד
מכנסיים ארוכים
חולצות ארוכות + טי שרט (אחד לכל יום)
לבנים לכל יום
נעלי הליכה נוחות ועוד זוג להחלפה (עמידות לגשם ולבוץ) – יש אפשרות לשלג
כפכפים למקלחת
סוודר
סווצ'ר של המשלחת
מעיל עבה ועמיד בגשם – חובה
גרביים לכל יום (רצוי גם גרבי צמר)
גופיות חמות
משקפי שמש
גטקס
חולצה לבנה לקבלת שבת
כלי רחצה
נייר טואלט
שעון מעורר
4 נרות נשמה + רשימת שמות הנספים
פילים למצלמה (קשה להשיג בפולין להביא מהארץ)
פוליסת ביטוח רפואי
צילום דרכון (במקרה של אובדן)
בטריות/מטען
רצוי להביא גם בגדים קלים היות ובאוטובוס ובמלונות יש חימום
סווצ'ר משלחת לובשים בהוראת ראש המשלחת בלבד.

תאור האתרים בהם נבקר

טרבלינקה


מחנה טרבלינקה היה אחד משלושת מחנות המוות שהוקמו במסגרת "מבצע ריינהרד", שמטרתו היתה חיסולה הסופי של יהודות פולין. שני המחנות האחרים היו בלז'ץ וסוביבור. במחנות אלה לא נערכה סלקציה. הכשירים לעבודה לא הופרדו מן האחרים – כולם נידונו למוות.
המקום ליד כפר קטן בשם טרבלינקה, סמוך לעיירה מלקיניה, שהיא צומת מרכזי של מסילות ברזל על הדרך מוורשה לביאליסטוק. המחנה נבנה בלבו של יער והיה מוסתר היטב. בנייתו הושלמה ביולי 1942, באותו קיץ שבו החלו הגירושים הגדולים מגטו וורשה ומגטאות אחרים ברחבי פולין. הגרמנים הסוו היטב את המחנה. שלוחת הסילה, שהובילה אל תוך היער, הגיעה ל"תחנת רכב רגילה". לא היה אפשר לחשוד שמאחורי החזית, התמימה כל כך למראה, נמצא התופת.
המחנה חולק לשני חלקים. המחנה התחתון אליו הגיעו הרכבות. שם הופשטו מבגדיהם וחפציהם נלקחו מהם. בצד עמדה "מרפאה" וגדל הצלב האדום התנוסס מעליה. לשם נשלחו חולים וזקנים ל"טיפול". מעבר לדתלת המרפאה היה בור גדול וכל הנכס נורה בעורפו ונפל אל הבור. האחרים נדחפו לשביל צר המוסתר משני צידיו בגדרות ובענפי עצים. שם עמדו תאי הגזים, שהופעלו בידי האוקראינים שפעלו בשירות הנאצים. בדרך לתאי הגזים נלקחו מהקורבנות טבעות זהב. עם כניסתם לתאים, נגזזו שערות ראשן של הנשים. לאחר מכן הופעל מנוע טנק רוסי ישן, והגז חדר פנימה. כעבר חצי שעה הכל הסתיים. התאים נפתחו, ואסירים יהודיים – זונדרקומנדו העבירו את הגוויות לבורות ענק ושם נקבו.
במשך החודשים יולי 1942 – אוגוסט 1943 נרצחו במחנה מעל 850,000 יהודים, ובהם 300,000 יהודי ורשה, יהודים מערים ועיירות ברחבי פולין וגם מארצות אחרות.

אושוויץ - בירקנאו


אושוויץ היה מחנה הריכוז וההשמדה הגדול ביותר שהקימו הנאצים. בראשו פיקד רודולף הס. המחנה הוקם כ-60 ק"מ מערבית לקראקוב בסמוך לעיירה הפולנית אושווינצ'ים, הנמצאת ליד שפך הנהר סולה לתוך הוויסלה, במערב גליציה שבפולין. זהו איזור ביצות והאקלים בו ערפילי וקשה.
מחנה אושוויץ היה בעצם מערכת שלמה של מחנות שהשתרעו על שטח עצום.
תשלובת המחנות התחלקה לשתי קבוצות עיקריות:
1. אושוויץ 1: התחיל לפעול במאי 1940. הוקם במקור כמחנה צבאי אוסטרי ומזכיר כפר שליו. היה בכל שנות קיומו מחנה ריכוז לאלפי אסירים פולנים, יהודים ורוסים. לא שימש במקור כמחנה המתה ורצח. מאות אלפי אנשים מתו במחנה כתוצאה מתנאי החיים האיומים, תת תזונה, מחלות, מכות, עינויים נוראים, ניסויים רפואיים וניסויי המתה בגז.
2. אושוויץ 2: המכונה בירקנאו. הוקם במרחק של 3 ק"מ מאושוויץ 1 במטרה מוגדרת: חיסול יהודי אירופה. החל לפעול באוקטובר 1941. מחנה השמדה ורצח המוני בתאי גז. לבירקנאו השתייכו מחנות חקלאיים קטנים ואף מעבדות כימיות.
באושוויץ נרצחו 20,000 יהודים ביום. תוך 25 דקות מרגע שהגיעו האנשים ניתן היה לסיים את תהליך ההמתה. זה היה בית חרושת למוות. "פס ייצור" המשוכלל ביותר בעולם שמטרתו – השמדה.
באושוויץ נערכו ניסויים רפואיים בבני אדם בפיקודו של ד"ר מנגלה.

ורשה - אתרים בגטו


אנדרטת המרד – האנדרטה לזכר לוחמי הגטו, הוקמה בלב הגטו לשעבר, ברחוב זמנהוף. היא נבנתה בידי הפסל נתן רפופורט ז"ל והעתק מדוייק שלה מצוי ב"יד ושם" בירושלים. ליד האנדרטה מתקיימת מדי שנה העצרת הממלכתית לציון יום המרד בגטו.
האומשלאגפלאץ – כיכר ליד רחובות זמנהוף וסאבקי בצפון גו וארשה סמוך לתחנת רכבות משא וליד בית הספר המקצועי. מחצר האומשלאגפלאץ, לאחר ריכוזם, נשלחו רוב יהודי וארשה לטרבלינקה ומיעוטם למחנות אחרים. התחנה החלה לפעול עם האקציות הראשונות בקיץ 1942. כיום שטח האתר מצוין בקיר כמצבה ובו כתובות בפולנית, יידיש ועברית המציינות את המקום.

מילא 18 – הבונקר הראשי של א.י.ל (הארגון היהודי הלוחם) בוורשה בימי מרד אפריל. לאחר השריפות הגדולות בגטו ואובדן הבסיסים, התרכזו בו פלוגות לוחמים רבות ועמהן מפקדת הארגון. ב-8 במאי הקיפו הגרמנים את הבונקר. מאחר שאפסו הסיכויים, שלחו לוחמים רבים יד בנפשם, ויש ביניהם שהורעלו בפצצות גז שהוטלו פנימה. למעלה מ-100 לוחמים, וביניהם מרדכי אנילביץ, מפקד המרד, מצאו בו מותם. מהבונקר לא נותר דבר. אחרי השחרור הוקם גלעד במקום.

מקומות נוספים:
        - כיכר שלושת הצלבים
        - הגשר (פינת ז'לנה-חלודנה)
        - הכנסייה – כיום מול דז'לנה 34
        - יציאה דרך תעלות הביוב של א.י.ל
        - זיהוי כניסות וחומות הגטו.
        - בניין היודנראט (פינת זמנהוף – מרדכי אנילביץ)

 

ורשה - אתרים יהודיים


בית הכנסת נוז'יק – הוקם ב-1899, והוא אחד מחמשת בתי הכנסת הגדולים בוורשה. מיקומו ברחוב טברדה באחת החצרות. ייחודו של בית הכנסת הוא בהיותו אבן פינה בתולדות הנגינה היהודית הדתית וזימרת בית הכנסת. הוא המה מתפלים חובבי נגינה שנהרו אליו ממרחקים. בית הכנסת נחרב בזמן השואה ושוקם בכספים יהודיים ובעידוד ממשלת פולין. הוא נחנך מחדש ב-1983 ומשמש כיום בית הכנסת המרכזי. כמעט שאין בו מתפללים.

התאטרון היהודי – תזכורת קלושה לתיאטרונים שפעלו בוורשה מאז אמצע המאה ה-19.

בתקופת הגטו פעלו תיאטרונים יהודיים ובהם 135 שחקנים, מהם ניצלו שניים. כיום בניין התיאטרון היידי ניצב בקרבת רחוב טברדה. רוב השחקנים אינם יהודים ושפת היידיש היא רק לצורך המחזה.
בית קורצ'אק – בית היתומים היהודי עומד על תילו ומשמש גם כיום בית לילדים חסרי אמצעים. הבית נמצא ברחוב קרוכמלנה 92 דאז, היום ברחוב יאקטורובסקה 6. בחזית הבית אנדרטה לזכרו של קורצ'אק ועוד אבן זיכרון לפולני פיוטר זלבסקי, שהיה עובד בבית היתומים והתעקש ללכת יחד עם קורצ'אק וילדיו לגטו ועל כך נענש קשות בידי הגרמנים.

בית הכנסת ברחוב טלומצקה – בית הכנסת הגדול שהיה גם בית הכנסת הייצוגי של ורשה. בית הכנסת הזה הוא היחיד שהוקם בחזית הרחוב בעוד שיתר בתי הכנסת היו חבויים בחצרות. בית הכנסת התקיים 65 שנה ונחרב בתקופת השואה. פיצוץ בית הכנסת ב-16 במאי 1943 בטקס רב רושם סימל את סיומו של מרד גטו ורשה. על חורבות בית הכנסת הוקם לפני 20 שנה בית משרדים רב קומות שלא הושלם, כיוון שעל פי האמונות הטפלות, כל מי שמנסה להשלים את הבית נפגע.
המכון היהודי בורשה – שוכן ברחוב טלוצמקי ועיקרו הוא הארכיון שבו מצויים שני הכדים של ארכיון "עונג שבת" בגטו ורשה. המכון מצוי בבניין הסיפרייה היהודית שנשרף על ידי הגרמנים. כן מצוי במכון ארכיון ובו כרטסת מדויקת של יהודים, תעודות מקוריות גרמניות, תעודות יהודיות מהמאה ה-18 ועוד.

קרקוב

עיר בדרום פולין, מספר תושביה 535,400. אחרי גל ההגירה בשנים 1967-69 נותרו בעיר 700 יהודים, זקנים ברובם. ראשוני היהודים הגיעו לעיר עם המהגרים הגרמנים באמצע המאה ה- 13.
ערב מלחמת העולם השנייה ישבו בקראקוב כ- 60,000 יהודים. הרדיפות החלו עם כניסת הגרמנים ב6- בספטמבר 1939, ובתחילת דצמבר נערכה האקציה הראשונה נגד ריכוזי היהודים ב"אזור השמיני". באותו חודש מינו הגרמנים יודנראט בן 24 חברים, בראשות ארתור רוזנצוייג. באפריל 1940 נצטוו היהודים לפנות את העיר תוך ארבעה חודשים. יצאו 35,000 ו15,000- קיבלו היתרים מיוחדים להישאר. בפברואר גורשה קבוצה נוספת. ב21- במרס 1941 הוקם גטו לכ20,000- יהודים, ביניהם מגורשים מקהילות סמוכות. ביוני 1942 נשלחו למחנה המוות בלז'ץ בשלוש סלקציות 5,000 איש, ומאות נרצחו בגטו עצמו. בסוף אוקטובר באותה שנה יצא לבלז'ץ משלוח נוסף של 6,000. אנשים בבית החולים היהודי במושב הזקנים וילדי בית היתומים נהרגו במקום. את 10,000 היהודים האחרונים רצחו במקום או הובילו לאושוויץ במרס 1943. יושבי מחנה העבודה בגטו הועברו למחנה פלאשוב.אחרי המלחמה יצאו ממחבואם יהודים מעטים. אלפים אחדים חזרו מגלות רוסיה, אך לא השתקעו בעיר מחשש לפוגרומים. בית הכנסת הוותיק ביותר הפך למוזיאון יהודי, ובין העלמין הישן שופץ בכספי תורמים מארצות הברית וקנדה.

לובלין

עיר במזרח פולין, כ-160 ק"מ מדרום מזרח לוורשה. 1.9 מיליון תושבים. לובלין היא מרכז תעשייה, תחבורה, מינהל ותרבות. ביער ובסביבתה מפעלי תעשייה לייצור מטוסים, משאיות, מנועים, מכונות חקלאיות, ציוד תעשייתי, מעשירי עבודה, מוצרי טקסטיל, עור, עץ וטבק, משקעות אלכוהוליים, מזונות ועוד. לובלין משמשת מרכז לעיבוד התוצרת החקלאית של סביבתה. היא מהווה צומת חשוב של מסילות ברזל וכבישים. דרכה עוברת מסילת הברזל הראשית מוורשה ללבו, לקייב ולאודסה. יש בה שתי אוניברסיטאות, בית ספר לרפואה ובתי ספר גבוהים לחקלאות, למקצועות טכניים שונים ולאומנות.
ב-1941, בתקופת השואה הוקם בעיר גטו, שנכלאו בו כ-37,000 יהודים. כמעט כל תושבי הגטו חוסלו. מחנה המוות מאידנק הוקם בידי הנאצים בפרבר של לובלין, וב-1943 הושמדו בו כ-18,000 מיהודי לובלין. בתום מלחמת העולם השנייה נתאספו בלובלין כ-900 יהודים ששרדו מבני לובלין ומהקהילות אחרות. בעיר הוקמה אנדרטה לקדושי השואה.

פלאשוב

. מחנה כפייה נאצי באזור קרקוב, שפעל מיוני 1942 עד ינואר 1945. פלאשוב היה גם המקום שבו שרדו יהודי קראקוב והסביבה. באפריל 1943לאחר חיסול גטו קראקוב הובאו כ6,000- יהודים למחנה. בספטמבר 1943 הובאו כ2,000- יהודים למחנה מגטו טרנוב. בינואר 1944 כ1,300- - בעיקר נשים – הובאו מהונגריה. בתקופה מסויימת הגיע מספר אסירי המחנה ל20,000-. האסירים עבדו במתכת ובזכוכית וכן בבגדים מטעמן של חברות גרמניות, ואחרי כן התנאים הורעו וניתנו עבודות פרך במחצבת האבנים. במרס 1944 נשלחו חלקם למוות באושוויץ וחלקם למחנות ריכוז כמטהואזן, שטוטהוף ופלוסנבורג. לקראת סיום המלחמה נצטוו קבוצות יהודים במחנה לשרוף כ9,000- גופות שהוצאו מתוך 11 קברי אחים. בסוף 1944 רק 600 אסירים היו עדיין בחיים, ומספר שבועות לאחר מכן חוסל המחנה. מפקד המחנה היה קצין האס-אס אמון גת, והוא נידון למוות על ידי בית המשפט בקראקוב ב-1946.

מאיידנק

מאידנק הוא מחנה ריכוז והשמדה שהוקם באוקטובר 1941 בפרפרי לובלין, על ידי שבויי מלחמה יהודים שהוחזקו במחנה ליפובה בלובלין. דרך המחנה עברו קרוב ל-500,000 אסירים מ-28-ארצות, ומתוכם נספו כ-360,000-איש. כ-60% מהם מתו מהתנאים הקשים ששררו במחנה – רעב, תשישות, מחלות ומכות – וכ-40% נספו במבצעי השמדה המוניים – תנאי גזים והוצאות להורג. כשליש מהנספים היו יהודים.
המחנה חולק ל-5 יחידות שנקראו "שדות". ה"שדות" הוקפו בגדר תיל מחושמלת ובמגדלי משמר. ממערב לשדות הוקמו בתי מלאכה ומחסנים, ומצפון צריפים למגורים של צוות הס.ס. בין שדה 1 לשדה 2 הוקמו ב- 1942 שני תאי גז ומתקנים לשריפת גופות. המגורים במחנה היו בצריפים מותאמים ל-250 איש כל אחד, ובהם דרגשי עץ. בפועל הוכנסו לכל צריף כ-500 איש. סדר היום במחנה התחיל ב-4.30 במפקד בוקר. יום יום נספו מספר אסירים תוך כדי עבודה מפרכת בסלילת כבישים, עבודות בניין וסחיבת ציוד בטחוני.
בתחילה חוסלו אנשים בירי ביער הסמוך. לאחר הקמת מתקני ההרעלה בגז והמשרפה, נעשתה ההשמדה במתקנים אלה. לאחר ההרעלה הועברו הגוויות על ידי האסירים למשרפה. התפוקה היומית כ-100 גוויות ליום. המשרפות פעלו יום ולילה. לאחר המתת הקורבנות טפלה יחידה מיוחדת בעקירת שיני הזהב מפי הגוויות.
עקב המרידות בגטו ורשה ובביליסטוק, וכן עקב המרידות במחנות סוביבור וטרבלינקה, הורה הימלר ב-14 לאוקטובר 1943 על חיסל היהודים בכל איזור לובלין. בסוף אוקטובר החלו בחפירת 3 חפירות ענקיות וב-3 בנובמבר התרחש שם הטבח הגדול. ביום אחד נורו כ-18,000 יהודים במכונת יריה. רק כמה מאות אסירי מאידנק שרדו את התופת והועברו ליחידת ה"זונדרקומנדו" שמטרתה הייתה לפתוח קברים ולשרוף גוויות, לשחוק את העצמות במכונת טחינה כדי לטשטש את עקבות הרצח ההמוני.
במאידנק הושמדו בין 120,000 ל-200,000 יהודים.

 

 

 

 

 

 

 

המסע לפולין 2006

ברוכים הבאים לאתר המסע לפולין של מחזור מ"ה.
ב- 4.10.06 תצא משלחת משכבת י"ב למסע לפולין. אתר זה מלווה את המסע.
המסע לפולין נמשך שמונה ימים והוא עובר דרך תחנות חשובות בהסטוריה של יהודי פולין - עולם החסידות, העיירות היהודיות, בתי הכנסת ובתי הקברות, העולם היהודי שהושמד, הגטאות ומחנות ההשמדה.
בנוסף, אנו מציגים את פולין המודרנית על יחסיה המורכבים על היהודים ומדינת ישראל כיום.

דבר מנהל בית הספר


תשרי תשס"ז


"על דעת עיניי שראו את השכול [...] נדרתי הנדר לזכור את הכול,
לזכור ודבר לא לשכוח [...] קונם אם לבוקר אחזור לסורי, ומאום לא אלמד גם הפעם."

 

(מתוך "נדר" לאברהם שלונסקי)

תלמידים יקרים,

המסע העומד בפניכם הוא חשוב ומשמעותי.
הדרך שבה עתידים אתם ללכת, נושאת בחובה מטען של מראות, של זיכרונות ושל התמודדויות רגשיות וערכיות.

בשירו "נדר" מציע המשורר אברהם שלונסקי להפוך את המסע ואת זיכרונותיו לתהליך של למידה: למידה על תולדות עמנו ומורשתו, על הצורך במעורבות לסילוק עוולה, על פיתוח החוסן האישי התובע לגלות חמלה וסיוע לחלש גם ברגעי מצוקה ושכול.

אני מברך אתכם שבמסע זה תזכו לייצג את העם היהודי ואת מדינת ישראל בכבוד ומתוך תחושת שליחות אמיתית.

צאתכם לשלום ושובכם לשלום!

בברכה,

גיל פרג

מנהל בית הספר

דבר מנהלת המשלחת לפולין


תלמידים ותלמידות יקרים,


בחרדת קודש תציבו רגליכם על אדמת פולין.

פולין שהייתה במשך מאות שנים אחד המרכזים היהודיים החשובים ביותר בעולם, ריקה היום כמעט לחלוטין מיהודים. פולין הפכה בידי הגרמנים לבית קברות עצום למרבית יהודי אירופה מאחר שעל אדמתה נטבחו, הושמדו ונשרפו מיליוני יהודים.

כשתלכו ברחובות פולין, כדאי שתסתכלו לא רק על מחנות ההשמדה, על תנורי האבן המאיימים ועל המקלחות שלתוכן הותז גז ציקלון בי. אל תסתכלו רק על האימה, מפני שהיא משקרת. הסתכלו גם על הרחובות, על השדרות, על בתי הקפה, ונסו להסתכל על תווי פניהם של האנשים. כשמסתכלים בהם מקרוב, החיים דומים בכל מקום.

ואז, רק אז תזכרו שכך בדיוק זה היה. המלחמה נגעה בפולין רק בקצוות. בזמן הפלישה הגרמנית בספטמבר 1939, ובזמן השחרור בידי הרוסים בשלהי 1945.

באמצע התרחשה ההשמדה. היא נעשתה, ברובה המכריע, בארץ רגילה, בידי אנשים רגילים, באופן שהיה נורא מלהביע במילים, אבל רגיל לחלוטין. ככה נראית השנאה.

מרטין גריי, יהודי ניצול שואה, כותב בספרו " בשם כל בני ביתי " :

" בלב כל עיר ובלב כל כפר ישנו קו גבול המפריד בין התליינים לבין בני האדם "...

עולמנו, עולם האדם, נחלק לטובים ולרעים.

המסע שאליו אתם יוצאים, הוא מסע של אדם בעקבות בני אדם...

זו הזדמנות עבור כל אחד ואחת מכם לברר ולחקור את זהותו האישית ולהכיר חלק משורשי העם היהודי ומדינת ישראל.

על כל אחד ואחת מאיתנו לתת תוקף מעשי למשפט " לזכור ודבר לא לשכוח ".

כולי תקווה שתראו במסע לפולין חשיבות אנושית, לאומית, ערכית ומוסרית ותדעו לשים דגש על החשיבות בלהיות בני אדם טובים יותר, אנושיים ומוסריים יותר.

המסע החיצוני מתחיל בשלב ההכנה ומסתיים בנחיתה, ולעומת זאת המסע הפנימי מתחיל עם הנחיתה בארץ ואני מקווה שהוא ילווה אותנו לכל החיים.


בברכה,


מלי אליאס

מנהלת בית י"ב

וראש המשלחת לפולין

הנחיות ליוצאי המסע לפולין ורשימת ציוד אישי

משלחת לפולין – בליך ר"ג 10/2006

תלמיד/ה יקר/ה,

ביום רביעי ה-4.10.06, ניפגש בשעה 1:30 לפנות בוקר בבית-הספר, משם ניסע באופן מאורגן לנתב"ג.

לא ניתן להגיע לנתב"ג באופן עצמאי. הבידוק יעשה בנתב"ג.

פרטי הטיסות:
ת"א - קטוביץ: יום רביעי 4.10.2006 טיסה מס' IZ393 ארקיע
המראה בשעה 6:30 בבוקר
נחיתה בשעה 10:05 בבוקר, זמן משוער

קטוביץ - ת"א: יום רביעי 11.10.2006
המראה בשעה 22:30
נחיתה בתאריך 12.10.2006 בשעה 1:55 לפנות בוקר, זמן משוער

נא לא לשכוח להחזיק בתיק היד :
א. כרטיס טיסה (יש להצטייד בהעתק כרטיס הטיסה ולשמרו בנפרד).
ב. דרכון בתוקף לפחות חצי שנה מראש. יש להצטייד בהעתק דפיו הראשונים של הדרכון ולשמרם בנפרד).
1. הודע לקרוביך כי תאריך החזרה הוא : 12.10.2006 בטיסה מס' IZ394 חברת התעופה: ארקיע.
2. בטיסות הינך רשאי לכבודה במשקל 20 ק"ג בלבד.
3. שעת נחיתה סופית ניתן לברר בטלפון 03-9723331.
4. בתאריך 12.10.2006, הפיזור מנתב"ג באופן עצמאי.

תלמידים הנוסעים לפולין שלום רב, להלן כמה הנחיות לגבי נסיעתכם לפולין.

מזג האוויר :
קר, אך יש הבדל ניכר בין הטמפרטורה בתוך המלון והאוטובוס – שם מחממים – לבין הטמפרטורה בחוץ, בשטח פתוח. לשם כך יש להצטייד בבגדים שיתאימו לשני המצבים: חולצה, סווטשרט, מכנסיים, סוודר קל לבית המלון והאוטובוס, ולבוש חם במיוחד לשהייה בחוץ.

אין לבוא עם בגדים / תיקים שעליהם כתובת בעברית.

בתי מלון :
הם ברמה טובה מאוד ולכן השירותים המיוחדים שם יקרים.
אין להזמין שירות חדרים, שיחות טלפון (אין גוביינא בפולין), ולהשתמש במיני בר בחדר.

טלפון:
יש טלכרד בפולין אך מספר המכשירים קטן ולא נמצא בכל מקום.
אין שיחות גוביינא וכל שיחה שתוזמן מהחדר במלון תחויב בשרות גם אם לא בוצעה שיחה
במקרים חריגם פנו אל מלוויי המשלחת.

רשימת ציוד למזוודה :
לבוש :

  • כובע, צעיף, כפפות – חובה !!!

  • מעיל מחמם עבה ועמיד בגשם – חובה !!!

  • נעלים אטומות למים.

  • גרביים חמים.

  • בגדים להחלפה, נעליים להחלפה.

  • סווטשרט, סוודר.

  • גופיות ולבנים חמים.

  • חולצה לבנה לערב שבת – חובה !!!

  • סווטשרט המשלחת – לא לשכוח.

  • כלי רחצה – סבון, כלי גילוח, שמפו, משחת שיניים, מברשת שיניים (יש במלונות מגבות).

  • שעון מעורר.

  • משקפים רזרביים (למרכיבי משקפיים) או עדשות מגע.

  • נרות שבת.

והשאר לפי טעמכם, אך אנא אל תגזימו ! זכרו: מזוודה אחת לכל אחד !
אל תשכחו לצרף למזוודה את תגית הזיהוי עם הפרטים המלאים !
את המזוודה תוכלו לפתוח רק בפולין בערב במלון.

רשמת ציוד לתיק יד :

  • (לאוטובוס, למטוס) תיק זה נמצא אתכם כל הזמן.

  • כרטיס טיסה – יש להצטייד בהעתק כרטיס ודפיו הראשונים של הדרכון ולשמרם בנפרד).

  • דרכון בתוקף.

  • כתובות וטלפונים של המלונות.

  • כפפות, צעיף.

  • כיפה (לבנים).

  • נרות זיכרון (לפחות 5).

  • תרופות אישיות – (משאפים לסובלים מאסטמה).

  • עזרה ראשונה (אין להשיג בפולין את התרופות שאנו רגילים להן. לכן יש להביא תרופות לכאבי ראש, לכאבי בטן, פלסטרים וכו')

  • נייר טואלט.

  • מכשירי כתיבה – לרישום חוויות.

  • יומן מסע (תקבלו מתנה מביה"ס בשדה התעופה).

  • שקיות ניילון קטנות.

  • מצלמה (אם רוצים)

  • נשנושים שאתם אוהבים לדרך.

  • מטריה מתקפלת – חובה.

  • פנס כיס.

  • כלי נגינה.

  • ציוד להיגיינה אישית (לבנות).

  • ארנק מוסתר צמוד לגוף.

כסף ודברי ערך :

  • כסף זר – יוצאים מהארץ עם דולרים או יורו ומחליפים בפולין לזלוטי.
    ההחלפה תתבצע במקום מסודר ומרוכז ולא ברחוב    . מומלץ,     לא לשאת דברי ערך מזהב בזמן המסע
    (עגילים, צמידים וכו    ')
    במכס הפולני עליכם להצהיר על כל דברי ערך שברשותכם    ).

חשוב ביותר – רשימות של בני משפחה שברצונכם לקרוא את שמותיהם בטקסים.

  • בטיסה מפולין לישראל – אסור לעלות למטוס עם: נוזלים, ג'ל, תרסיסים, משחת שיניים, קרמים, שמפו, משקאות, בושם, דאודורנט (מתוך אתר אל-על).

שימו לב:

  • עליכם להצטייד בארנק מוסתר פנימי ובתוכו ארבעה מסמכים החייבים להיות עליכם במשך 24 שעות ביממה:

    1. דרכון בעל תוקף.

    2. כרטיס טיסה.

    3. דמי כיס – לבזבוזים ולקניות לא יותר מ- 100$. יש לקחת שטרות קטנים.

    4. כתובות וטלפונים של המלונות ורשימת טלפונים לשעת חירום.


אנו מאחלים מסע מוצלח לכולנו

 

רשימת בתי - מלון

רשימת בתי מלון – משלחת "בליך" לפולין
4.10.06 - 11.10.06

פירוט אוטובוסים

יום

תאריך

עיר

שם המלון

 כתובת הבמלון

טלפון/פקס במלון

אוטובוסים 1-2-3

רביעי

שישי

4.10.06

6.10.06

קרקוב

קרקוביה

CRACOVIA

AL. FOCHA 1

KRAKOW 30111

POLAND

טלפון -

48-12-4245600

פקס – 48-12-4245670

אוטובוסים 4-5-6

רביעי

שישי

4.10.06

6.10.06

קרקוב

אקספרס ביי הולידי

EXPRESS BY HOLIDAY

OPOLSKA 14

KRAKOW

POLAND

טלפון – 48-12-6145700

פקס – 48-12-6145763

אוטובוסים 5-6

שישי

שבת

6.10.06

7.10.06

לובלין

אירופה

EUROPA

KRAKOWSKIE PRZEDMIESCIE 29

LUBLIN 20002

POLAND

טלפון – 48-81-5350303

פקס – 48-81-5350304

אוטובוסים 1-2-3-4

שישי

שבת

6.10.06

7.10.06

לובלין

POLONIA


POGODNA 36

LUBLIN

POLAND

טלפון – 48-81-7105470

פקס – 48-81-7105486

אוטובוסים 1-6

שבת

רביעי

7.10.06

11.10.06

וורשה

נובוטל צנטרום

NOVOTEL CENTRUM

NOWOGRODZKA 24/26

WARSAW 00511

POLAND

טלפון – 48-22-6210271

פקס – 48-22-6250476

רשימת קבוצות


המשלחת לפולין תשס"ז 4.10.06 – 11.10.06

 

ראש המשלחת : מלי אליאס
קבוצה מס' 1 - אוטובוס מס'1
מורה מלווה: אמנון ליבר
מדריך מלווה: אופיר גרמן

 

שם התלמיד/ה

כיתה י"ב

1

קייזר אורן

3

2

גרינברג עומרי

3

3

שמעוני נמרוד

3

4

ברזילי יובל

3

5

מנג'ים שילה

3

6

מגל נדב

3

7

לבקוביץ תום

6

8

פוקס יונתן

3

9

שפלן בן

1

10

ספיר יהל

3

11

דנגור שיר

1

12

מימון רוני

2

13

שגיא דנה

11

14

פרלמן שירלי

1

15

בן-אשר תמר

10

16

פורי אמיר

3

17

מאייק ליאור

3

18

בלוך דפנה

3

19

כץ קשת

3

20

ברקן מיקה

3

21

הררי מיכל

4

22

פשדצקי קרן

4

 

קבוצה מס' 2 - אוטובוס מס' 1
מורה מלווה: סילבי ליבנה
מדריך מלווה: אפרת זינגר

שם התלמיד/ה

כיתה י"ב

1

גבעון ליאור

3

2

בנדק קסם

3

3

חלפון עמית

11

4

שוחט ליאת

5

5

סחייק יערה

5

6

לוזון נטע

7

7

שטר חן

6

8

קוטינסקי שרון

2

9

עומר מור

7

10

כהן מתן

3

11

ברגמן אמיר

3

12

הרמן דור

3

13

ארדמן אלון

3

14

זילבר ליטל

3

15

שפיר יונתן

7

16

קבבגיאן אבי

7

17

מלצר יוני

10

18

חי אבי

2

19

אולמן טל

10

20

עזורי מתן

5

 

קבוצה מס' 3 - אוטובוס מס'2
מורה מלווה: עובד צור
מדריך מלווה: אייל מאוטנר

שם התלמיד/ה

כיתה י"ב

1

ברגמן בת-אל

10

2

סילצ'נקו אירנה

10

3

כהן ענבר

10

4

מזרחי ליאור

10

5

קלאוזנר רוני

10

6

עבודי קארין

10

7

שטרוסברג נופר

10

8

לנצ'נר ליאור

12

9

שמרלינג אור

10

10

זיו ליאור

12

11

רומאנו מאי

5

12

יגרמן אייל

11

13

יחזקאל מתן

14

14

ליפץ דין

12

15

סהר רן

12

16

כספי יועד

7

17

וינוגרון שגיא

12

18

רז דני

12

19

שליק ליאור

10

 

קבוצה מס' 4 - אוטובוס מס' 2
מורה מלווה: עליזה לנציאנו
מדריך מלווה: גרי לוי

שם התלמיד/ה

כיתה י"ב

1

רובינשטיין סיון

11

2

אסף רותם

5

3

כהן טל

11

4

כהן רותם

11

5

דניאלי מיכל

11

6

הורוביץ יעל

11

7

מידה אוראל

11

8

וידל הדס

11

9

סלע שני

11

10

שטיינברג תומר

9

11

פולק עידן

9

12

שטקלר חן

9

13

גוט ירון

9

14

בקולה דן

2

15

ליברמן מתן

2

16

גלמן תמר

11

17

בן יהודה נטע

7

18

מיכלס טל

12

19

בהריר ליעד

3

20

רזין יובל

12

21

רותם רני

12

 

קבוצה מס' 5- אוטובוס מס'3
מורה מלווה: מריאנה בן-יוסף
מדריך מלווה: חן קרן

שם התלמיד/ה

כיתה י"ב

1

קול רביד

1

2

בן-ששון חזי

1

3

הלפרט אדר

2

4

שקולניק גל

2

5

שרמן רוני

1

6

גלמן רומי

2

7

תאיר איתן

10

8

גרשוני בר

9

9

דב רוני

1

10

צפריר רותם

1

11

נבון שני

11

12

מלובן עמית

1

13

נבון עודד

1

14

אוריון אלון

1

15

אלמון דגנית

1

16

כהן רעות

1

17

סיני נופר

1

18

כדורי ליזי

6

19

פרידמן רחלי

5

20

ברנס מיקי

12


קבוצה מס' 6 - אוטובוס מס'3
מורה מלווה: טליה גבאי
מדריך מלווה: אלון ניסר

שם התלמיד/ה

כיתה י"ב

1

שילון אור

2

2

לפקוביץ אוהד

2

3

ליבנת בן

2

4

אדמי איתי

2

5

קפלן לירן

5

6

זליקוביץ שושן

1

7

אלמוג ענבל

2

8

יעקובוביץ דניאל

2

9

אסף רותם

5

10

גור נדב

5

11

ארליך זיו

5

12

היימן ליאור

7

13

ברג חן

7

14

אמיגה מירית

7

15

יגדל דורין

7

16

שץ אור

9

17

פיילגוט אלינור

7

18

לוי סיון

7

19

גלעד אוריאן

7

20

יוסף מעין

9

21

מונהייט אלונה

6

22

קולטון אלינור

6

 

קבוצה מס' 7 - אוטובוס מס' 4
מורה מלווה: רון כרמלי
מדריך מלווה: גילי יני

שם התלמיד/ה

כיתה י"ב

1

חלוזין סיון

6

2

ביכלר בר

6

3

קהילה נדב

5

4

אוהלי לירן

7

5

כהן עידו

5

6

דניאל רוני

9

7

שמואלי דנה

9

8

פרי מאיה

13

9

פדר ונסה

12

10

נחום יפעת

13

11

שפירא אמיר

3

12

דויטש ליאור

5

13

ריין אביב

7

14

ליפץ טום

7

15

הדר ענבר

6

16

כוכבי הדר

6

17

שנק שירן

9

18

מנחם מעין

9

19

כצנלסון ג'ני

4

20

שמאי טל

6

21

דור גל

14

22

דוידיאן גאות

6

23

וינברג ענבל

11

24

ירדני אלמוג

11
25 אטיאס ורד 9

 

 


קבוצה מס' 8 - אוטובוס מס'5
מורה מלווה: סיגל שרון
מדריך מלווה: אורן דרמון

שם התלמיד/ה

כיתה י"ב

1

שמסי נעמי

14

2

בנימין רויטל

14

3

בר-און נועם

1

4

פרוסט לימור

7

5

יהודאי ליאור

13

6

וולף שני

13

7

חורי בת-אל

7

8

בן צור אור

6

9

יצחק אסתי

7

10

פולנסקי הילה

5

11

פרטמן מתן

3

12

מנשה אילון

7

13

זוטא מתן

1

14

סיטון אסף

7

15

כהן יוסי

2

16

ברגרזון צחי

2

17

סער אלון

7

18

מזרחי רמי

11

19

נובק יובל

2

20

ניסן דרור

3

21

ירוסקי רותי

12

22

צאוצבסקי אניה

12

23

גרי שירן

13

24

סאלם שירה

13

25

כחלון מאיה

13

26

מורד דלית

13

קבוצה מס' 9 - אוטובוס מס'6
מורה מלווה: רן יסוד
מדריך מלווה: מעין פלג

שם התלמיד/ה

כיתה י"ב

1

בדש זוהר

11

2

קלדס יותם

11

3

תגר יוסי

11

4

צ'צ'יק תומר

11

5

גודארד ים

6

6

בלאושטיין דניאל

1

7

מרשנסקי הילה

6

8

פיניקה הילה

6

9

מור בר

6

10

רביב רוני

10

11

טלמור מעין

11

12

שגב רונה

11

13

ברקאי אביטל

11

14

שוורץ מעין

11

15

גייר שירה

11

16

אנצר אור

3

17

קצב נועם

3

18

סידי דימה

3

19

הררי דניאל

3

20

אבני מאיה

10

21

ליבנה ירדן

10

22

נתנאל רוני

10

23

פופוב עדי

10

 

קבוצה מס' 10 - אוטובוס מס'6
מורה מלווה: דרורית ביליסיאק
מדריך מלווה: רותי פאוסט

שם התלמיד/ה

כיתה י"ב

1

צדוק תומר

2

2

בנדק גל

2

3

אפלשטיין גלעד

2

4

פרחי ערן

1

5

ענב רותם

4

6

קזז נועה

4

7

רוזן יעל

11

8

עדן דולב

2

9

ריבלין דור

12

10

נחשון עדי

9

11

חכמון עדה

4

12

באביר אורטל

5

13

נחום אפרת

4

14

גרשנזון איגור

2

15

דולברג גיל

2

16

לנדאו יהונתן

2

17

מרפלד יונתן

12
18 עוזרי נתנאל
 2

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

תוכנית המסע


תאריך

פעילות

4.10.06

יום רביעי

נחיתה בקטוביץ 9:00 (משוער)

קרקוב – רובע יהודי קאז'ימיש

סוקיניצה

ארוחת צהריים

אוניברסיטה ייגלונית

ארמון הוואוול

הגעה למלון – לינה בקרקוב

ארוחת ערב + פעילות קבוצתית

5.10.2006

יום חמישי

השכמה : 6:00

ארוחת בוקר + תדריך

נסיעה לאושוויץ

הפסקת צהרים אריזה

בירקנאו

הגעה למלון – לינה בקרקוב

ארוחת ערב + פעילות קבוצתית

6.10.06

יום שישי

ערב חג סוכות

השכמה : 6:00

ארוחת בוקר + תדרוך

הגטו בקרקוב

סקבינסקה

ציגנריה

סוקיניצה – ארוחת צהריים

פלאשוב

נסיעה ללובלין

הגעה למלון – לינה בלובלין

ארוחת ערב – קבלת שבת וחג

7.10.06

יום שבת

חג סוכות

השכמה : 6:00

ארוחת בוקר + תדרוך

ישיבת חכמי לובלין

מיידנק + טקס

ארוחת צהרים ארוזה

נסיעה לוורשה

הגעה למלון – לינה בוורשה

ארוחת ערב + פעילות קבוצתית

8.10.2006

יום ראשון

השכמה : 6:00

ארוחת בוקר + תדרוך

גרוכוב

סיור רגלי בגטו וורשה

בית הכנסת נוז'יק

ארוחת צהריים – קנטקי

גן קרשינסקי

העיר העתיקה

דז'לנה 34

הגעה למלון – לינה בוורשה

ארוחת ערב + פעילות קבוצתית

9.10.06

יום שני

השכמה 6:00

ארוחת בוקר + תדריך

נסיעה ללודז'

בית הקברות היהודי בלודז'

ארוחת צהריים ארוזה

סיור בגטו לודז'

נסיעה בחזרה לוורשה

הגעה למלון – לינה בוורשה

ארוחת ערב – ערב פולקלור

10.10.06

יום שלישי

השכמה 6:00

ארוחת בוקר + תדריך

נסיעה לטיקוצ'ין

ביקור בביה"כ ובעיירה בטיקוצ'ין

יער לופוחובה

ארוחת צהרים ארוזה

נסיעה לטרבלינקה

טרבלינקה – טקס

נסיעה למלון – לינה בוורשה

ארוחת ערב במלון + פעילות קבוצתית

11.10.06

יום רביעי

השכמה 6:00

התארגנות בחדרים לקראת עזיבה

ארוחת בוקר + תדרוך

בית יאנוש קורצ'אק

בית הקברות היהודי

ארוחת צהריים קניון קליף

מסלול הגבורה

טקס באנדרטת רפפורט

נסיעה לשדה התעופה

הגעה לשדה התעופה – קטוביץ

נחיתה בארץ 01:55 לפנות בוקר (משוער)

הסכם חברתי

ביום 4.10.06 תצא המשלחת של ביה"ס "בליך" למסע לפולין. אנו, נציגי ביה"ס, מחויבים לייצג את מדינתנו בכבוד הראוי למעמד זה. אנו תקווה שהמסע יהיה חוויה שתשפיע על המשך דרכנו. התנאי החשוב להצלחת כל משלחת ייצוגית הוא הכרת הכללים והנהלים שיעזרו לנו לעמוד במשימה החשובה ויישומם.
אנו תקווה שתפנימו ותיישמו את כללי ההתנהגות המובאים כאן תוך הכרה שההיגיון העומד מאחוריהם הוא לטובת כולנו.

כללי התנהגות

אנו יוצאים למסע ולא לטיול. הגדרה זו משנה באופן מהותי את דרך התנהגותנו ואת הציפיות והדרישות שלנו מהסביבה.

עזרה הדדית בין חברי הקבוצה הינה תנאי הכרחי להצלחה. כל אחד צריך לראות עצמו חלק חשוב בקבוצה ולתרום לה במטלות שעליהן התחייב וגם במטלות המתבקשות בשטח.
בעת ביקור בבית-כנסת, בבית קברות, באתרי השמדה ובאתרי הנצחה, יש לשמור על שקט ולכבד את המקום בלבוש הולם ובהתנהגות הולמת.

עמידה בלו"ז היא תנאי להצלחת המסע. בשל בעיות ביטחון אנו מחויבים להימצא במקומות שבהם תכננו לבקר רק בזמנים שהצהרנו עליהם מראש ושקיבלנו עליהם אישור. משמעותה של חריגה מלוח הזמנים הינה ביטול הביקור באתרים שבתכנון לבקר ולא דחייתם.

מטעמי ביטחון יש להקפיד לא להסתובב עם סממנים מזהים במהלך המסע, קרי, דגל ישראל, חולצות משלחת וכו'.

ניתן ללבוש חולצות משלחת ולהחזיק דגלי ישראל בטקסים בלבד ובמחנות ההשמדה טרבלינקה, מיידאנק ואושוויץ בלבד (ולא במקומות ציבוריים אחרים).

אין לעזוב את הקבוצה, אפילו לצורך שירותים, ללא אישור מפורש מהמדריכים. תלמיד לא יסתובב לבדו בשום מקרה.

כל תלמיד יביא צילום של דרכונו למקרה של אובדן.

יש להקפיד לשמור את הדרכון ואת כרטיסי הטיסה במקום בטוח.

העישון אסור במהלך פעולות ההכנה ובכל המסע לפולין.

שתייה חריפה אסורה במהלך כל המסע לפולין.

חברי הקבוצה מתבקשים לגלות ערנות ולא לשכוח תיקים ושאר חפצים במקומות שונים.

השירותים בדרכים - בתשלום. נא כבדו זאת.

אין ללכת יחפים במהלך המסע.

אין להיעדר משום פעילות.

חובה להישמע להוראות אנשי הביטחון שילוו אותנו !

התנהגות בבית מלון

אין לעזוב את שטח המלון בשום מקרה.

במקרה של ליקויים בחדרים, יש להודיע על כך למורה או למנהלן מיידית עם קבלת החדר.

הלילה נועד לשינה על-מנת שנוכל לתפקד היטב במשך היום ולייצג את עצמנו, את בית-ספרנו ואת ארצנו בצורה הראויה. יש להקפיד על נוהלי השכמה ועל זמני השינה.

במלון מתארחים אורחים נוספים. יש לכבדם, ויש לשמור על התנהגות הולמת.

יש לשמור על שקט בחדרים.

יש לשמור על שקט במסדרונות ובמבואה.

אין להסתובב במסדרונות לאחר כיבוי אורות.

יש לנעול את החדרים מבפנים.

אין לקבל חבילות מאדם זר.

יש ללמוד את נוהלי החירום של בית המלון.

אין לקחת כל ציוד השייך למלון.

על כל נזק בחדרים יחויבו התלמידים כספית.

אין להסתובב בכל אזורי המלון יחפים או לבושים חלקית.

אין להזמין שירות חדרים.

חל איסור מוחלט על הזמנת אוכל מחוץ למלון (פיצות וכו'). אין על כך אישור ביטחוני!

התורנים יבדקו את החדרים לפני העזיבה כדי לוודא שלא נשכחו חפצים במלון.

חל איסור מוחלט להשתמש בשירותי המלון: בר, קזינו, ערוצי T.V..

אין להחליף חדרים לאחר מסירת המפתחות ללא אישור ראש המשלחת.

במקרה של בעיה רפואית או בעיה אחרת יש לפנות למורה המלווה ולראש המשלחת שהמספר של חדריהם יהיה ידוע מראש בכל מלון.

חובה להגיע לחדר אוכל. יש להירשם אצל המורה התורן לפני שמתיישבים לאכול.

אין לצאת מחדר האוכל לפני מתן הוראה ע"י אנשי הצוות. במהלך כל ארוחה יינתנו הנחיות לגבי המשך היום.

היציאה מהמלון תהיה מיד לאחר ארוחת הבוקר. לא יהיה זמן לסידורים נוספים, ולכן יש לרדת לארוחת בוקר עם הציוד הנדרש לאותו יום.

לפני פינוי החדר אנשי המלון מקיימים ביקורת הכוללת בדיקת נזקים או מחסור בחפצים. יש לבדוק שכל הציוד בחדר קיים.

זכרו ! נזקים והיעלמות חפצים יחויבו בתשלום.

נוהלי אוטובוס

אין לעלות על האוטובוס ללא בדיקה מוקדמת של איש ביטחון או ללא הוראה מפורשת של מלווי המשלחת בלבד.

העלייה והירידה מהאוטובוס צריכות להיות מהירות מטעמי ביטחון.

יש לשמור על ניקיון האוטובוס. התורנים יעזרו בניקיון יומי של האוטובוס.

בזמן ההדרכה באוטובוס אין להשתמש באוזניות לשמיעת מוזיקה או להשתמש במכשירי טלפון ניידים.

רק המדריך אחראי להחלפת קלטות המוזיקה באוטובוס.

אין להוציא יד או ראש מחלונות האוטובוס.

בדיקת נוכחות תיערך בכל עלייה לאוטובוס.

אין להחליף אוטובוס.

אין להסתובב באוטובוס בזמן הנסיעה.

אסור לשכב במעברים.

יש לשמור על החפצים האישיים ולא לשכוח אותם באוטובוס.

באוטובוס יהיה "יומן קבוצתי", כל תלמיד שתשרה עליו הרוח יכתוב מרשמיו ומתחושותיו.

אין להשתמש בשירותים של האוטובוס. קיימת בעיה קשה של זמינות לשירותים במסע. יש להתאזר בסבלנות. יהיו הפסקות בדרך.

חובה לשתות מים מינרליים בלבד במהלך כל המסע.

בכל יום יחולקו לתלמידים בקבוקי מים.

זמן חופשי

במהלך המסע יינתן לתלמידים זמן חופשי.

התנועה תהיה רק בשלשות.

אין לבצע המרת כספים בזמן זה.

יש לוודא שנקודת המפגש תהיה ידועה וברורה.

לפני היציאה חובה להצטייד ברשימה של מספרי טלפון לחירום.

יש לדייק בזמן ההגעה למקום המפגש.

בכל מקרה של בעיה יש להתקשר מיד לראש המשלחת או לטלפון חירום אחר שברשימה.

סיורים וטקסים

מורה אחד יהיה חלוץ ומורה אחר - מאסף. אין ללכת לפני המורה המוביל או אחרי המאסף.

יש להתחשב בתנועת הולכים באזורים עירוניים.

ההליכה היא רק על מדרכה.

מעבר כביש ייעשה במעבר חצייה בלבד.

יש להישאר תמיד בקבוצה.

אין להישאר באוטובוס במהלך הסיורים או הטקסים.

יש לכבד את הטקסים ואת המקומות שבהם נבקר, בהתנהגות הולמת.

אין להביא לאתרים מכשירים אלקטרוניים כולל מכשירי טלפון ניידים.

בזמן הסבר יש להימנע מדיבורים וצילומים. לצילום יינתן זמן מתאים.

אין להתעמת עם האוכלוסייה המקומית. יש להתעלם מכל פנייה מאדם זר.

השלכת פסולת באתרים אסורה בהחלט.

זכרו !!!

בחו"ל המדינה שלנו זה אתם ! יצגו אותנו בכבוד !

טלפונים ניידים

חל איסור מוחלט על שימוש בטלפונים ניידים במהלך היום - באוטובוס ובסיורים.

ניתן להשתמש בטלפונים הניידים רק בשעות הערב בחדרים, כשאין פעילות.

יש להנחות את ההורים שלא יתקשרו אליכם במהלך היום.

נוהלי ציוד

האוטובוס יהיה מלא עד אפס מקום, ולכן אין מקום לציוד רב. תא המטען אינו גדול וצריך להכיל את כל הציוד האישי והציוד הקבוצתי.

חובה על כולנו להצטמצם בכמות הציוד הנלקח.

מותר לכל תלמיד לקחת מזוודה אחת בגודל בינוני + תיק צד (רצוי עם רצועות לנשיאה על הגב).

רשימת ציוד מומלצת מצורפת.

בחניית לילה במלון, אין להשאיר ציוד באוטובוס.

נוהלי השכמה

מומלץ לארוז את המזוודה בערב לפני השינה מאחר שקמים מוקדם.

תורני ההשכמה יעירו אתכם בזמן כדי שתוכלו להספיק להתארגן.

אסור לאחר למסלולים ולאתרים שנקבעו חודשים מראש בתיאום הקב"טים. כל איחור ימנע מאתנו נגישות למקום.

אין לארוז את הדרכונים, כרטיסי טיסה וכסף במזוודות. פרטים אלו יש לשים בתיק נסתר צמוד לגופכם.


אנו מצפים לשיתוף פעולה מלא של התלמידים, להתנהגות מכובדת ובוגרת ולאחווה בין כולם !

מאחלים לכולנו מסע בטוח ומלא חוויות משמעותיות.

בברכה,

צוות המחנכים והמדריכים

מידע על האתרים בהם נבקר

 

מפת המסע - אפשרות ניווט ומידע על האתרים.

פולין - מקור השם, היסטוריה, פוליטיקה, כלכלה, גאוגרפיה, דמוגרפיה
קישור - ויקיפדיה האנציקלופדיה החופשית.

יהדות פולין - שואת יהדות פולין במלחמת העולם השניה, הרדיפות,
ההשמדה, החברה הפולנית והשמדת היהודים.
קישור - ויקיפדיה האנציקלופדיה החופשית.

יומני מסע

 

אושוויץ בירקנאו, מאי רומנו

אנו נמצאים ביום השלישי למסע בנסיעה ארוכה מקרקוב ללובלין.

לא מזמן סיימנו לצפות בסרט "רשימת שינדלר", הסרט עורר בי צמרמורת, אני לא מצליחה להבין איך מוח אנוש יכול היה לחשוב על דבר נורא כל כך, אני לא מצליחה להבין כיצד כל בית החרושת הזה למוות עבד.

כאשר ביקרנו באושוויץ-בירקנאו ניסיתי לדמיין בראש כיצד הכול עבד. כשנכנסנו למחנה לקיתי בהלם מהגודל ומהחשיבה על כך שאני דורכת במקום בו נרצחו יותר ממיליון בני עמי בדרכים כל כך נבזיות ובשיטתיות בלתי נסבלת.

קשה להבין שניתן להתייחס לבני אדם בצורה מרושעת ולא אנושית כזאת. אני מרגישה המון כעס. יותר משהרגשתי קודם. כעס על כך שבאירוע ההיסטורי הזה הבחירה שניתנה לאדם בלידתו נוצלה רק למטרות רעות והמוח הגרמני, הנאצי, בחר לפעול רק בצורה שלילית, לא אנושית וכמובן לא ניתנת לעיכול במוחי, הכיצד?

כיצד יכלו בני אדם לחשוב ולתכנן פרט לפרט בכל התהליך המזעזע הזה. אני עדיין מתקשה להבין.

הסיפור שהכי התחברתי אליו בימים שעברו מהמסע הוא הסיפור על ד"ר מנגלה שרצה לבצע ניסויים בתינוקות, ניסוי ללא תכלית מובנת, כמה זמן יכול לשרוד תינוק ללא אוכל ומים- הסיפור עורר בי עצבות גדולה וכעס עצום.

אני עצובה לגלות שאפשר להפוך מקצוע כמו רפואה, שתכליתו לעזור לאנשים ולדאוג לבריאותם ולנסות לפתור בעיות, המכונה האנושית שאלוהים יצר, להפך הגמור. כיצד אותו דוקטור היה יכול להשתמש ביכולתו למטרה רעה כל כך.

זה אבסורד גמור לחשוב שאותו מקצוע, הרפואה, נוצל ועבד למען המטרות ההפוכות שבדרך כלל הוא פועל עבורן.

אושוויץ בירקנאו, מיקה ברקן

חזרנו מאושוויץ. המראות הם לא המראות שציפינו להם. אמרו לנו לפני שלא רואים הרבה, שיש דשא, ושיפה, אך לא שיערתי לעצמי עד כמה. אם לא היו אומרים לנו שהמקום שבו אני עומדת היה מפעל המוות אושוויץ, יכול להיות שהייתי חושבת שאני עומדת במעונות סטודנטים נחמדים, שסטודנטים יושבים בהם על הדשא אחרי השיעורים ומכייפים.
המראה הפורח והיפה הזה מטעה, רק הגדרות מסביב והשער מרמזים על הנוראות שקרו כאן, וגם הם לא ממש מראים את מה שקרה. אם תגיע לקצה ותראה את הגדרות, אולי תקלוט שזה איננו סתם מקום יפה, יש בהן משהו מאיים, אך אולי רק בית כלא היה שם, זה עדיין לא נותן את התחושה של מקום נורא כמו שהמקום הזה היה. בתוך הבניינים יש אולי אזכור לדבר הנורא שקרה כאן, אך גם השיפוץ מבפנים נותן תחושה של סתם מוזיאון.
אך הסיפורים הנוראים וההסברים של אופיר המדריך על התכנון והמחשבה שמאחורי המקום נותנים תחושה מוזרה. שאלו אותנו האם האנשים הללו היו בני אדם וזו שאלה קשה. רק אדם יכול לתכנן רצח כזה, כל כך מאורגן וכל כך מחושב, רצח שהוא לצורך שימוש כלכלי, רק אדם יכול לחשוב על מה אפשר לעשות מכל פיסת אדם, כשהוא חי וגם כשהוא מת, לחשוב איך אפשר להשתמש בשערות של האדם, בעור שלו, בכל חלק ממנו לצרכיו האישיים ולהרוויח ממנו כסף גם כשהוא חי וגם כשהוא מת.
הדבר שקרה באושוויץ הוא לא אנושי, אנחנו כל הזמן אומרים, וזה נכון מבחינת המוסר האנושי. הוא לא נורמלי, לא הגיוני, אך מבחינת התכנון זה מאוד אנושי, כי רק בן אדם יכול לתכנן רצח כזה, בית חרושת למוות שבו לכל דבר יש שימוש, והאדם הופך לחומר גלם. רק האדם האינטליגנטי, החכם, המתורבת יכול לתכנן דבר כזה, שכל פרטיו ידועים עד לפרט האחרון וכל אדם בו הוא חומר גלם כלכלי לשימושם של אנשים, יודע לעשות תכנון אוכלוסים, ורק אדם יכול לחפש מה אפשר לעשות מדברים שאף אחד לא חשב שאפשר לעשות מהם חפצים, למצוא שימוש לכל דבר - גם לגופות אדם.
האם אנחנו יכולים להיות הם, האנשים שעשו זאת. כן. האם אני כאדם, חושבת שאם הייתי במקומם, במקום האדם שהוביל לקרמטוריום, שהוביל למוות, אם הייתי נולדת לסיטואציה אחרת, בעולם אחר, ולא כיהודיה, אני רוצה לחשוב שלא, אני רוצה לחשוב שהמוסר שלי יכול לנצח את השנאה ואת הדבר הזה, אני רוצה לחשוב שאם הייתי במצב ההוא, ההפוך, של הנאצים, הייתי אומרת לא, ולא הייתי עושה דבר כזה, ואולי גם מתנגדת ומנסה לשנות.
בעודי יושבת באוטובוס, נזכרתי בשיעורי היסטוריה, ומשהו אחר הכה בי. הנאצים לא השתמשו ביהודים רק במלחמה, אלא גם לפניה. הם השתמשו בהם כמנוף של שנאה לעלייתם לשלטון. על גלי השנאה ליהודים הם עלו לשלטון והניעו המונים אחריהם. השימוש של הנאצים ביהודים, האשמתם במשבר הכלכלי, כך הם הצליחו לבסס את שלטונם ואת מפלגתם.
השימוש של הנאצים ביהודים נמשך לכל אורך חיי המפלגה, מהקמתה ועד לנפילתה. בתחילה כמנוף לעלייה לשלטון ובמהלך המלחמה כחומר גלם לשימוש, כך יכלו לפתח את הכלכלה ולהעשיר את המדינה. השימוש לא החל במחנות, אלא עוד לפני כן. ולכן הדבר נורא יותר, היהודים לא רק סבלו מהם ושימשו לטובת המפלגה הנאצית במלחמה, אלא עוד לפני כן. השימוש באדם אפילו נורא יותר ממה שחשבתי כשניצלו אותם במחנות, הניצול הזה של היהודים, אפילו מבלי שידעו מכך והבחינו בכך ובכך שהעולם עמד מנגד ולא עשה דבר, ובנוסף זה נותן פתח לדברים כאלה לקרות שוב, כי תמיד יש שנאה ורק צריך את האדם הנכון כדי לתעל אותה לדבר נורא שכזה ולהשתמש בה לטובתו.

אושוויץ בירקנאו, מתן ליברמן

את המפגש עם אושוויץ התחלנו כבר בפעילות הלילית אתמול. הצגנו את הציפיות והחששות מהנסיעה למחנה המפחיד ביותר. כל אחד אמר את הקונוטציה הראשונה למקום: זיכרון, משפחה, פרחים, חוסר ודאות.

התבקשנו לחשוב בלילה על המקום ועל הנסיעה.

הגענו למחנה מוקדם בבוקר לאחר שעה וחצי של נסיעה. למדנו וראינו כיצד התנהל המקום, כאשר למעלה מ-3/4 מהמגיעים נשפטים ישר למוות בשיטתיות מדהימה כפס יצור שעושה פעולה אחר פעולה במהירות ובלי טעויות. את המסע המשכנו במחנה העבודה אושוויץ כשעברנו בשער המפורסם "העבודה משחררת" ופגשנו בניצול בשם מר מלשטיין שפגשנו באקראי וסיפר לנו על תקופת שהותו במחנה והגעתו מאוקראינה והיותו הניצול האחרון ממשפחתו.

עברנו בכל הביתנים וראינו דברים שמילים פשוט לא יכולות לתאר. אך הקטע שנגע בי יותר היה לפני תאי הגזים שראינו את עמוד התליה של מפקד המחנה, רודולף הס, שנתפס ונתלה בצמוד למחנה ב-1947 ונתן הרגשת ניצחון ונקמה.

אך הדבר המרגש ביותר שעשינו היה גם האחרון, והוא הטקס הקבוצתי ולמען האמת סיומו הספונטאני של הטקס בשירת התקווה, היכן שנכלאו ונרצחו יהודים רבים, בגאווה וידיעה שניצחנו וחזרנו! לאחר שנגמר הטקס ונראה לכולנו כל כך הגיוני ומתאים לשיר את הימנון המדינה.

 

מתן ליברמן

יב' 2

קבוצה 4.

אושוויץ בירקנאו, רותם כהן

בירקנאו

איזה קור! אני לבושה בחמש שכבות, צעיף וכפפות, ועדיין קר לי! אפילו לא חורף עכשיו, רק אמצע אוקטובר. בשואה הם היו לבושים בכותונת פסים דקיקה, ואני - עומדת במקום שהם עמדו, במזג אוויר סביר יחסית, ומתלוננת על הקור. מרגישה צורך להשאיר את המעיל בתיק, הם קפאו מקור כאן. למה שאני אוציא את המעיל?

מחנה אושוויץ

ביתן הניסויים, קיר המוות, בור ההריגה, המשרפות, תאי הגזים.

קשה להאמין שבאמת היינו שם, שכל הסיפורים ששמענו בשיעורי היסטוריה התרחשו כאן, במקום בו אנו עומדים.

מרגישה בתוך סט של סרט, לא קולטת שאני במקום האמיתי, וקשה להפנים שהיתה מציאות כזאת מכיוון שהכל כל כך ירוק ופסטורלי מסביב.

גרי (המדריך) מסביר שהמוח המעוות הזה, שחשב על תעשיית המוות והרצח הזאת, זהו מוח של בני אדם.

בני אדם?

 

רותם כהן.

בית הכנסת בלוד'ז

היום בבוקר נסענו לבית הכנסת בלודז', בזמנו אחד הגטאות הגדולים. נכנסנו אל בית הטהרה, שם מכינים את המתים לקבורה ופגשנו את ראש הקהילה היהודית. הוא התחיל בכך שלא דיבר על השואה, כי הגיע הזמן לדבר על דברים אחרים במסע הזה. הוא דיבר על התקופות שלפני המלחמה ואחריה. הוא סיפר שאנשים פחדו להגיד שהם יהודים – הדבר הכעיס אותי מאוד, אבל גם התגאיתי בעצמי, לרגע הרגשתי גאה יותר במדינה והיותי יהודייה מאשר בכל המסע כולו, אך התרגזתי על ההורים שחינכו את ילדיהם להרגיש בושה. הוא דיבר על מספר היהודים ש"יצאו מהארון" בפולין, כפי שהוא כינה זאת, והצהירו שהם יהודים. 300 יהודים חיים בלודז'. הוא סיפר שהאנטישמיות בעיר ירדה, ולמרות שאני לא חיה פה אני לא ממש מאמינה. הוא סיפר לנו את סיפור חייו ואיך הגיע להיות ראש הקהילה היהודית בעיר.

לאחר מכן נכנסנו לבית הקברות, ושם חיכתה לנו משימה – היינו צריכים לנכש עשבים מסביב לקברים בחלקה של חללי הגטו. מכיוון שבמקום הוקמו מצבות לא ניתן לנקות את החלקה עם מכונה, וצריך לנכש את העשבים בידיים.חילקו לנו כפפות ושקיות והתחלנו לנכש ולנקות. לדעתי עשינו עבודה טובה, שהיתה גם ייחודית. חשתי גאווה להיות יהודיה וישראלית.

גטו קרקוב, רוני מימון

קרקוב, 6.10

קשה להסביר את ההרגשה שיש לי כשאני הולכת ברחובות קרקוב. אותם רחובות בהם בילה סבא את ילדותו, אותם רחובות בהם הושפל ואותם רחובות בהם גילה מעשי גבורה.

זו תחושה חזקה של גאווה, גאווה מהולה בעצב אבל עדיין גאווה.

אנחנו הולכים ברחובות הגטו ואופיר (המדריך) מספר את הסיפור של המחנות של תנועות "עקיבא" בקרקוב, את הסיפור של סבא. הם את המטרה שלהם השיגו. הם העבירו מסר ליהודים שחיים בארץ ישראל, רשמו שלוש שורות בהיסטוריה. שלוש שורות של גבורה יהודית, של ערכים ומוסר.

אחרי הסיור כשכולם הלכו לאכול ארוחת צהריים, בסוקניצה, ככר גדולה בקרקוב, נסעתי במונית לבית הקברות היהודי החדש, יש שם מצבה לזכר הוריו של סבי. מצבה על אנדרטה גדולה. מצבה בלי קבר. הדלקתי נר נשמה והנחתי על האנדרטה. זה נתן לי משמעות נוספת למסע, משמעות אחרת של הנצחת זכרם.

אני רוצה לסיים בקטע שכתבו אנשי המחתרת הקרקובאית לאחר המלחמה:

"כאשר תבקרו בפולין, בית הקברות הגדול ביותר של העם היהודי, ותרצו למהול את הכאב הנורא בקורטוב של גאווה, לכו למקום בו שכן בית הקפה "ציגנריה" בקרקוב ואמרו: כאן, במקום הזה, ב-22 בדצמבר 1942, נוער יהודי מורד, נוקם וגאה, חקק עבורנו בדמו, שלוש שורות בהיסטוריה. אחד העם, שעל תורתו חינכה תנועת "עקיבא", אמר כי לעם ללא עבר אין עתיד. לוחמי קרקוב רשמו פרק מפואר בעברנו. אנחנו חייבים להם את העתיד".

 

רוני מימון,

י"ב 2.

היום השישי למסע

היום נסענו מערבה ללודז'. התחלנו בביקור בבית הקברות של יהודי לודז'. המקום מפתיע בגודלו ובכמות הקברים העצומה שיש בו. הקשבנו להרצאה של שמחה קלר, ראש הקהילה היהודית במקום. השיחה הייתה על החיים היום בעקבות השואה. אחרי זה הלכנו לנכש עשבים בחלקה של הקברים של חללי הגטו ולנקות אותה. אני חושבת שהמעשה הזה לא סתם נבחר בשבילנו. מבחינתי זה היה יישום של השיחות שהיו לנו במסע על עזרה הדדית ותרומה לזולת. אני בטוחה שהמון אנשים באים לבית הקברות הזה וחשוב להם שהמקום יישאר מכובד, ואנחנו עזרנו בכך.

אחר כך נסענו לכיכר השילוחים של גטו לודז'- האומשלאגפלץ. הוקמה שם אנדרטה מדהימה לזכר יהודי הגטו, ומה שמדהים עוד יותר הוא שהאחראי לכך הוא ראש עיריית לודז', שאינו יהודי. לישראל לא היה חלק בכך. כשמסתכלים על קרונות המסע שהובילו את היהודים מקבלים צמרמורת, חלל מחניק שלחלונותיו סורגים ותיל, והתנאים בו לא היו אנושיים. אחר כך נכנסו לאנדרטה שלה צורת מנהרה ובסופה משרפה. בתוך המנהרה יש שמות של כל אלה שעברו באומשלאגפלץ. רשימות על גבי רשימות של שמות ושל מחנות השמדה שאליהם הגיעו היהודים מהכיכר. צעדנו ברחובות שהיו פעם חלק מהגטו ולבסוף ישבנו ליד כנסייה. כשנבנה הגטו הפכה הכנסייה למחסן פריקה של ציוד לאסירי המחנה, המדריכים דיברו איתנו על מעשי האכזריות וההשפלה שהשתמשו בהם נגד היהודים. לא ברור איך אפשר להתנהג ככה ובו זמנית להיות אדם עם משפחה, תרבות ונימוסים.

עכשיו כשאני כותבת אנו נוסעים באוטובוס ומקשיבים לשירים שכתב ילד בשם אברמק שמת בגטו לודז'. שמענו את סיפרו ומחריד לחשוב שחייו נפסקו בגיל 14.

יהודית לייזרסון

יהודית לייזרסון – Leizerson

 

נולדה בחנוכה 1934 בטרנוב, כפר השייך למחוז לובלין, בין חלם לסבין.

בכל הכפר היו 7-8 משפחות יהודיות.

המשפחה היתה דתייה מאוד, אבא רב. ליהושע, סבה היתה חנות ממתקים.

לאביה אברהם יוסף לייזרסון ואמה אסתר חיה נולדו 10 ילדים : נחמה, חנה, שרה, משה, אהרון, ישראל, יצחק, אריה, יהודית ורבקה.

בבית דיברו יידיש, בנוסף ידעה סבתא פולנית, ושפה מקומית שהיתה שילוב של אוקראינית ורוסית.

אחיה למדו בחדר בבית הכנסת הקטן ואחיותיה הגדולות נישאו.

סבתא לא התקבלה לבית הספר מפני שהיתה יהודיה, והא נהגה לתת סיגריות ומתנות למורים בכדי שתוכל להיכנס לשיעורים. אך אחרי תקופה מסוימת אסרו עליה להמשיך לבוא, ואחיותיה לימדו אותה.

בבית חגגו את החגים היהודים, והורגשו החגים הנוצריים מהשכנים. אביה אמר לה משפט מהתורה כששאלה מדעו הם לא חוגגים את חג המולד "וייבדל אותנו מן הגויים – כי נתן לנו השם תורת אמת".

בשנת 1941 בהיותה בת 7 הגיעו הגרמנים לכפר והרגו יהודים רבים. יתר המשפחות הועלו על עגלות גדולות ונשלחו לסוביבור, מחנה השמדה שהיה ב-40 ק"מ צפונה מהכפר.  

סבתא עלתה על אחד מהטרנספורטים האחרונים, ובגלל שסבתא היתה קטנה, היא ושרה נסעו על עגלה "פורמוקה" לסוביבור. כשהגיעו לשער המחנה  אחותה אמרה לה ביידיש שעוד מעט יקפצו מהעגלה וילכו ליער, וכך הן עשו.

הן החלו ללכת כשעתיים לכפר הקרוב, לאוסובה.

בחצות הגיעו לבית של אישה, והיא אמרה להן מזל שלא הגעתן לבית השכן, שהיה מלשין עליכן. היא נתנה להן צעיף ואוכל והן המשיכו ללכת.

קוניו היתה הולכת בלילות ומשיגה אוכל כמו סלק, תפו"א ולחם.

האחות שרה (קוניו) שהיתה בת עשרים וקצת לקחה את סבתא תחת חסותה.

סבתא מספרת שיום אחד כשהתחבאה בבוידעם בבית של גוי, שמעה צעדים ומישהו עולה בסולם, היא זיהתה שזה נאצי לפי המגפיים, היא הסתתרה מאחורי עמוד תווך שהחזיק את הבית וכך ניצלה.

סבתא זוכרת שבאביב 42/3 הלכה לאיבוד, כשהייתה בת 8-9.

שתיהן השתכנו ברפת של אישה גויה, ועימן היה שבוי מלחמה רוסי שהתחבא גם הוא. ערב אחד הלכה קוניו לחפש אוכל, והאסיר בא לסבתא עם קנה הרובה ואיים עליה שתסתלק, והרביץ לה עם הקנה. סבתא בכתה והלכה לתעלה שבצידי הדרך. בבוקר היא החליטה שתחפש את אחותה, ואם לא תמצא אותה תסגיר עצמה לראש הכפר.

בלילות התכסתה בקווסטה – סדין עבודה. באחד הלילות התנפלו עליה 6-7 כלבים, ואיש יצא ואמר שהוא מכיר את סבתא אך היא לא האמינה לו וברחה. היא הלכה למשפחת ז'וז'נסקי שלא היתה אנטישמית וישבה בגג הרפת שלהם. באישזהו שלב חשבה ששמעה את אחותה קוניו נכנסת לשם גם אך לא היתה בטוחה. יום אחד גילתה שמישהו פותח את דלת הבריח, וגוי נכנס ומדבר עם קוניו, וכך ידעה בוודאות שזו אחותה. השניים דיברו וקוניו סיפרה לו שאחותה הקטנה הלכה לאיבוד, אבל סבתא לא יצאה ממחבואה בעליית הגג. כשהגוי הלך סבתא קפצה מהגג, ובנס ניצלה. מאז סבתא וקוניו לא נפרדו.

מאוחר יותר התברר להם שנחמה וחנה ניספו במיידאנק. במהלך המלחמה נפגשו עם אשת הסנדלר ובנה אך גם הם לא שרדו.

באחד החורפים התחבאו בארובה של משפחה. קוניו היתה עוזרת למשפחה בעבודות הבית, וכשהיו שומעים אנשים מתקרבים לבית, הן היו נכנסות לארובה.

בת השכנים הנוצרייה גילתה את סבתא, וסבתא השביעה אותה שלא תגלה לאף אחד את מקום המצאה, והשכנה בת ה-13 נשבעה ולא גילתה. בסוף המלחמה נפגשו סבתא והשכנה, והשכנה סיפרה לסבתא שבאמת לא גילתה לאף אחד, ואם השכנה מאוד התרגשה ורצתה לתת לסבתא את המעיל שלה, אך סבתא אמרה לה שעכשיו כבר אין צורך.

בתקופה מסוימת השתכנו אצל איש בשם פבל.

סבתא שמעה ברדיו את ההתפתחויות כמו הקרב על סטלינגרד, והתקדמותו של הצבא האדום בסביבות שנת 45  לסבין , שם שהתה סבתא.

מאוחר יותר עברו לעיירה יחסית גדולה בשם "ולדובה" שנמצאת בסמוך לסוביבור, בצד הפולני של הגבול עם אוקראינה.

יהודית ושרה, עלו ארצה בנפרד, מפני ששרה נישאה בשידוך עוד בפולין.

סבתא הגיעה ארצה ב 5.5.1950. מוורשה נסעה ברכבת לוונציה, ומשם הפליגה ספינת "קוממיות". כשאר הגיעה ארצה שהתה ב"שער עליה" בחיפה. סבתא עברתה את שמה ל"אביבה", מפני שהגיעה באביב. היא היתה אז בת 16 והלכה ללמוד באולפן ואחר כך עברה קורס מזורז לגננות ומטפלות. בתום הקורס עבדה בגן ילדים בקריית חיים. באותה תקופה התגוררה אביבה ביחד עם אחותה שרה, בעלה יעקב וילדים יוסף ואהרון בקריית מוצקין.

מאוחר יותר התגייסה סבתא ושריתה בנח"ל בתור פקידה ועל סף השחרור מהצבא, בשנת 1954 הכירה את בעלה לעתיד, אהרון, שעבד במפעל נשר.

הים נישאו ב 9.11.1954 באולם שמחות בחיפה.

סבתא אומרת שאין שאינה נזכרת במה שעברה, וחלק ממנה נשאר שם.

 

יוסף האב, היה רב ולכן היה קל לזהותו כיהודי, ירו בו בביתו בעודו מתפלל שחרית

האם אסתר והאחים יצחק ואריה, נתפסו ונהרגו, ואחריהם גם אהרון וישראל.

רבקה, בת הזקונים\ נפטרה במהלך המלחמה מדלקת קרום המח.

האחיות נחמה וחנה נספו במיידנק.

 

משה התגורר בליטא ולמד בישיבה, תלמידי ישיבה ברחו לרוסיה, משם לסין ואז לארה"ב – כך ניצל משה שעדיין גר בארה"ב עם צאצאיו.

קוניו (שרה) עלתה ארצה והשתכנה בקריית מוצקין.

סבתא גרה עם בעלה בקריית טבעון.

מיידאנק, יעל הורוביץ

אני לא יודעת למה... יש לי צמרמורת בכל הגוף... זה לא שיש משהו שריגש אותי, העציב אותי, או זיעזע אותי במיוחד...

אני עדיין לא תופסת את זה...

בכיתי. בכיתי כל כך שקיבלתי בחילה, כל השערות בגוף שלי עמדו, והעיניים שלי התנפחו פי שתיים מהגודל הטבעי שלהן...

הבכי הזה פתאום בא לי... אחרי שכבר עברתי את תאי הגז, המשרפות, המחסן עם הנעליים (קילומטרים של נעליים, כולן שחורות). הייתי בטוחה שאלה נעליים שאסירי המחנה קיבלו מהגרמנים. הייתי בטוחה בזה עד שראיתי פתאום נעל אחת, שונה, קטנה, לבנה. הזדעזעתי: הנעליים האלה היו שייכות למישהו פעם. כל זוג נעליים כזה נבחר על ידי מישהו שהחליט שהן יפות, מיוחדות ותואמות את אישיותו. הבובות של הילדים ובורות הירי ובמיוחד האפר, הר של אפר אנשים, בני אדם.

אחרי כל זה - בכיתי. ראיתי הכל וזה לא עשה לי כלום, אבל כשכולם הלכו לשירותים דיברתי עם אימא בטלפון, ובכיתי.

זה לא שאני מתגעגעת בטירוף, אני אף פעם לא בבית, אני רגילה לגעגועים האלה אבל יש לי כל כך הרבה שאלות, שאני לא רואה בראש שלי שום קצה של פיתרון להן.

איך כל זה קרה בלי שמישהו יעשה משהו?

איך אנשים יכלו לראות ולשתוק?

איך מפקד המחנה יכול לחזור הביתה (לביתו שבתוך המחנה), ולהסתכל למשפחה שלו בעיניים?

איך יכול להיות שבני אדם הגיעו לשיאים כאלה? למחשבות האלה, למעשים האלה?

איך יכול להיות שמחשבות של אדם, בן אנוש, שהמוח האנושי יכול להגיע למקומות אפלים כאלה?

אני חושבת שבגלל שזה מטריד אותי כל כך, ובמקביל אני גם יודעת שסביר שלא אמצא תשובות לשאלות האלה, אני פשוט רציתי כל כך לחזור לאחור, להוציא את כל זה מהתודעה שלי... לא לדעת... לא לראות... לא לשמוע... פשוט הייתי צריכה את אימא... רק בשביל לקבל חיבוק.

אני יודעת שמחובתנו לזכור ולא לשכוח, אבל זה פשוט מתסכל אותי.

 

מה אני יכולה לעשות?

 

יעל הורוביץ

י"ב 11

מיידאנק, ליעד בהריר

יומן מסע, בוקר טוב!

מתחיל היום הרביעי של המסע ואני מרגיש כאילו עברה כבר שנה. כבר יצא לי לראות דברים שהשפיעו עלי קשות. בזמן האחרון עולות בראשי הרבה מאוד מחשבות: איך הם בני אדם? מה צריך לעשות לבן אדם כדי להפוך אותו למפלצת? איך אפשר להשמיד תרבות שלמה? ואיך אפשר להסתכל ולא לשים לב למה שקורה? יש לי עוד הרבה דברים להבין והמון דלתות לפתוח.

מצפה לראותך בהמשך.

ליעד בהריר

י"ב 3.

מתן כהן

אני יושב עכשיו באוטובוס. עוזבים את אנדרטת רפפורט לכיוון שדה התעופה. רק עכשיו, בסוף המסע כביכול, יוצא לי קצת לחשוב על מה שעברתי בשבוע הזה, ובעיקר על מה שקיבלתי.

חוץ מלראות מחנות השמדה ותיאורים מזוויעים של חיים ומוות בגטאות ובמחנות העבודה והמוות, שאלתי את עצמי שאלות רבות על האדם עצמו. בעיקר שאלתי את עצמי כיצד אני משתנה ונעשה אדם שמעריך את חייו בצורה שונה ודואג לכך שזכויותיו של כל אדם יישמרו בכל מצב, אדם שאכפת לו מהזולת ושלעולם לא יישאר אדיש לעוול שנעשה ולא יחשוב שאליו זה לא יגיע, אלא ידאג שאליו זה לא יגיע.

אם קצת מכל ה שרשמתי עכשיו יישאר אצלי, אהיה מרוצה מאוד.

דבר נוסף שהבנתי במסע הוא שבחלוף השנים האתרים משתנים, המחנות הם עכשיו יערות ירוקים, המבנים מתכלים, הניצולים מתמעטים והדבר היחיד שנשאר אלו עדויות כתובות, ועם שלם שצריך להזכיר ולהסביר. בתקופה זו נשמעים יותר ויותר קולות של מכחישי שואה. בעוד קולם גובר וכמות הניצולים פוחתת ישנה סכנה ממשית שעוד כ-30 שנה לא יאמינו כלל וכלל למה שאירע באותה תקופה. לכן הדבר שאנו חייבים לעשות הוא לזכור ולא לשכוח, לספר אודות השואה לדורות הבאים מתוך כוונה שדבר כזה לא יישנה בתולדות האנושות.

 

מתן כהן.

 

פלאשוב, ענבר כהן

פלאשוב, כשאר האתרים בהם ביקרנו עד כה, היא יפה ופסטורלית. זה מה שיש שם עכשיו - עצים, רחבת דשא שטופת שמש, אנדרטה מרשימה.

ביופי יש אירוניה ויש גם צד אחר - המשכיות. עמדנו לפני האנדרטה שמענו על המקום מחנה עבודה, התעללויות אכזריות, השפלה, הרס החיים. דברים כגון אלה התרחשו במחנה מידי יום. אנשים נאנסו לוותר על חייהם, אהבותיהם, רצונותיהם.

בתורתו של היטלר היו חלק מהגזעים נחותים יותר וייעודם היה שיעבוד. חייהם לא חיים, לא בעולם האידיאולוגיה הנאצי.

הטקס היה משמעותי. קטעים ששיקפו את המקום והתאימו לו. הקטע המתאר את שינדלר ומולו את מפקד המחנה - האחד בחר בטוב ובהצלחה, והשני ברוע, ברצח, התעללות והתאכזרות, היה מאוד חזק בעיניי. הוא המחיש את שתי הבחירות שיש ששתיהן אפשריות - שאפשר היה לבחור בטוב. זה נותן תיקווה. בכלל הטקס עסק בנושא הזה-בבחירה שיש. בזה שבכולנו יש זיק אנושי של טוב.

אני כל כך רוצה להאמין בזה, למרות הזוועות. זה קשה אחרי מה שקרה פה פשוט קשה להאמין בזה. איפה היה הצד הטוב של כל אותם האנשים אז? איך בכל זאת הם בחרו ברוע המוחלט?

התקווה לטוב שבאנושות נשארת אבל היא קטנה.

אולי הגרוע ביותר מאחורינו? אבל זוועות קורות עוד היום.

בקרקוב:

הסיפור על בני בנוער היה מדהים במיוחד בעיניי. הם כל כך מדהימים, איך בכזה עולם נורא הם שמרו על מנהיגים, על שיתוף פעולה, על קיום חייהם על אהבה. איך הם התגייסו לפרסום העיתון, לאיסוף נשק ללחימה. הם היו כל כך מלאי תושייה, מלאי רוח חיים.

גם הסיפור על חסידי אומות העולם היה מדהים. פעולתם היא האור האחד בגהינום שהיה במלחמה הזו. הם סיכנו את החיים, פתחו את בתיהם לאנשים רק בגלל שהם רצו להיות בני-אדם כלפי בני-אדם.

 

ענבר כהן,

י"ב 10.

רותם כהן

בס"ד

הדשא הירוק של הגטו/ רותם כהן

הדשא של הגטו ירוק. נראה מושלם.

הדשא של הגטו מטופח ורם.

הדשא של הגטו צעק בשקט, לא נם.

כי הדשא של הגטו מכסה את כל הדם.

את כל הפחד, הייאוש של יהודי העולם.

הדשא של הגטו מכסה נשמות בני אדם.

לפני המוות/ רותם כהן

לעמוד במסדר

להסתפר

להוריד את הבגדים

לנסות להיצמד אל אמא, בעת הכניסה למקלחות.

אני עומדת כאן,

ונצמדת לקיר שעליו הם נשמו את נישמתם האחרונה

מנסה לגעת בהם, אבל הם לא לידי.

היום, יום שבת, 7/10/06

היום אני יצאתי מתאי הגזים, והם- עדיין שם...

 

רותם כהן,

י"ב 11.

גלריית תמונות מהמסע

לרשותכם גלריית תמונות המלווה את המסע ומתעדכנת על בסיס יומי

לצפייה באלבומים יש להקיש על היום המבוקש.

4.10.06 יציאה למסע, שדה התעופה קטוביץ וסיור בקרקוב



6.10.06 מחנה העבודה פלאשוב, סיור בקרקוב וקבלת שבת



8.10.06 ורשה וגטו ורשה



9.10.06 - יהדות לוד'ג ביקור בגטו ובית הקברות היהודי



10.10.06 - טיקוצי'ן, יער לופוחובה, טרבלינקה וערב פולקלור פולני





11.10.06 - מסלול הגבורה בגטו ורשה, חזרה ארצה



קטעי וידאו מהמסע

לשמירת הסרטונים, יש ללחוץ על כפתור google בתחתית הסרטון. הלחיצה מעבירה לעמוד הסרטון באתר google. בעמוד בצד ימין מופיע לחצן download, להורדת הסרטון.

אושוויץ בירקנאו

ביקור בבית הכנסת בטיקוצ'ין

ביקור בישיבת חכמי לובלין

הצגה במהלך הסיור בורשה

ורשה - ביקור בבית הכנסת

טקס במחנה ההשמדה טרבלינקה

טקס במחנה העבודה פלאשוב בקרקוב

טקס הקראת שמות במחנה העבודה מיידאנק

טקס לזכר יהודי עיירת טיקוצי'ן

טקס סיום - אנדרטת הגיבורים

מחנה ההשמדה אושוויץ - בירקנאו, סיפורה של סבתא של נועם קצב

מחנה ההשמדה אושוויץ - טקס קבוצה מספר 1

מחנה ההשמדה אושוויץ ביתן הזיכרון היהודי

מחנה ההשמדה מיידאנק טקס זיכרון

נסיעת בוקר לפלאשוב - קראקוב

פגישה מרגשת במחנה ההשמדה מיידנק עם אחד ממשחררי המחנה וסיפורו המרגש

קבלת שבת ערב חג הסוכות

שירה בזמן הנסיעה באוטובוס 1

תלמידי בית הספר מנקים את חלקת חללי הגטו בבית הקברות היהודי בלודז'

המסע לפולין 2007

תמונות המשלחת

תמונות סיום

קטעי וידאו מהמסע

משלחת א

סיור בעיר קרקוב

עדות של ניצולת שואה - גטו קרקוב

מחנה ההשמדה - טרבלינקה

קבלת שבת

העיירה טיקוצין

יער לופוחובה

הטקס באנדרטת רפפורט

היום הרביעי למסע - מחנה ההשמדה מיידנק

ביקור בבית הכנסת בקרשניק

בית הקברות רקוביצה, מחנה פלשוב

טקס סיום, מחנה פלשוב

סיכום היום הראשון למסע

ערב פולקלור פולני

קריאת מכתבה של סבתו של התלמיד ארבל קייזר הגב' לאה קייזר באושוויץ

שירה באוטובוס מס. 1

אושוויץ

אושוויץ בירקנאו

משלחת ב

סיור בעיר קרקוב - גדות נהר הויסלה

עדות של ניצולת שואה - גטו קרקוב

סיור בבית הקברות היהודי בורשה

סיור בחומת גטו ורשה

קבלת שבת

שיחות ורשמים מהמסע - תלמידי המשלחת - סבב ראשון

שיחות ורשמים מהמסע - תלמידי המשלחת - סבב שני

שיחות עם התלמידים - העיירה טרנוב

מחנה ההשמדה - טרבלינקה

שיחות עם תלמידים והדרכה

היום הרביעי למסע - מחנה ההשמדה מיידנק

היום הרביעי למסע - סיור בעיר טרנוב

בית הקברות רקוביצה, מחנה פלשוב

היום השני למסע, העיירה טיקוצין

היום השני למסע, יער לופוחובה

טקס באנדרטת רפפורט

טקס סיום, מחנה פלאשוב

סיכום היום הראשון למסע

עדות קרקוב

ערב פולקלור פולני

קרקוב

ראבקה

אושוויץ

אושוויץ בירקנאו

גלריית תמונות מהמסע

משלחת א

9.10.07 יציאה למסע - שדה התעופה, בית הקברות היהודי, הגטו, בית יאנוש קורצ'אק, מסלול הגבורה, אנדרטת רפפורט.

היום ה 1 למסע

10.10.07 טיקוצ'ין, יער לופוחובה, טרבלינקה.

טיקוצ'ין
יער לופוחובה
טרבלינקה

11.10.07 גטו וארשה, מחנה ההשמדה מיידנק, קראשניק

היום ה 3 למסע

12.10.07 בית הקברות היהודי בקיילצה, קבלת שבת.

13.10.07 - סיור בעיר קרקוב, ערב פולקלור

day 5
קרקוב
ערב פולקלור
folklore night

14.10.07 ראבקה

16.10.2007 - בית הקברות רקוביצה, מחנה פלשוב - טקס סיום

15.10.07 - מחנות ההשמדה אושויץ בירקנאו

אושוויץ בירקנאו
מחנה אושוויץ
birkenau

משלחת ב

9.10.07 יציאה למסע - שדה התעופה

10.10.07 העיירה טיקוצ'ין, לופוחובה, טרבלינקה.

11.10.07 בית הקברות היהודי בורשה וחומת הגטו, מחנה ההשמדה מיידנק

בית הקברות היהודי בורשה וחומת הגטו
מחנה מיידנק

יומן מסע(מיידאנק-יום חמישי 11.10.07)



קטע מיומן המסע שלי על מחזה הביעות במחנה מיידאנק:


"אני הייתי שם בצריפים,בקור במיידאנק. הייתי שם בתאי הגזים,במקלחות,במשרפות,שם ראיתי את כתמי הציקלון B שהיו על התקרה,את שריטות הציפורניים על הקירות,הלכתי על רצפת העץ שחריקותה נשמעו כה צורמות...

אני הייתי שם וחשתי את הכאב. הזמן עצר מלכת והייתי תלויה באוויר,פה-ולא פה.הלכנו מצריף לצריף,מכאב לכאב והדמעות שסירבו לזלוג,כאילו קפאו בשל הכפור שבחוץ..

הייתי שם...במקום בו גוועו אהבות,במקום שבו אבדה שמחת החיים...הייתי שם מול הר עצום של עפר,ולא יכלתי להבין ש"ערימת החול" הגדולה הזו,הייתה פעם אנשים..בני אדם..

"כי עפר אתה ואל עפר תשוב"(בראשית ג').

התקרבתי..חיפשתי סימני חיים,אנושיות,אך לא מצאתי דבר. כשראיתי את הר העפר..חשתי את הזוועה,שמעתי את צעקות הנשים שראו את ילדיהם נשרפים למוות.ראיתי את הערימה של העפר כערימה של אנשים,בחורים צעירים,בחורות צעירות,הורים,ילדים קטנים,תינוקות...

עבורי,משמעות המסע וההקשר של המסע לחיינו כיום היא לשמור על מדינתנו,לדאוג שהצבא שלנו יהיה חזק, לדאוג לזכור ולהזכיר כדי שדבר כזה לא יחזור על עצמו לעולם.כדברי של אברהם שילונסקי "נדרתי את הנדר לזכור את הכל,לזכור- ודבר לא לשכוח".. עלינו לשמור על מדינתנו מכל משמר..ולהבין שאם לא תהיה לנו מדינה השואה עלולה לחזור על עצמה.

מסע זה ,עבורנו,בני הנוער שעומדים לקראת גיוס צריך להזכיר לנו כמה שאנו ברי מזל שנולדנו במדינה, עמידה ואיתנה עם צבא,ולכן עלינו לשמור על מדינתנו מכל משמר ולהגן על תושביה.

נפלה בחלקי זכות לעבור את המסע הזה,וכעת זו חובתי להעביר אותה הלאה.

תזכרו את המראות

תזכרו את הריחות

תזכרו את הדמעות

תזכרו את הסיפורים

תזכרו את הזוועות

תזכרו את התמימות

תזכרו את האכזריות

תזכרו את הכאב

תזכרו את הפחד

תזכרו את ההשפלה

תזכרו ואל תשכחו לעולם!

דנה נח

יב"4

ביה"ס "בליך"

משלחת לפולין

אוקטובר 2007

12.10.07 סיור בטרנוב, בורות ההריגה זביליטובסקה גורה, שיחות, קבלת שבת מלון נובוטל.

13.10.07 - סיור בעיר קרקוב, ערב פולקלור

קרקוב
ערב פולקלור
folklore night

14.10.07 ראבקה

15.10.07 - מחנות ההשמדה אושויץ בירקנאו

אושוויץ בירקנאו
מחנה אושוויץ
birkenau

16.10.2007 - בית הקברות רקוביצה, ביקור במכרות המלח, מחנה פלשוב - טקס סיום

דבר מנהלת המשלחת

תשרי תשס"ח
תלמידים ותלמידות יקרים,
"[...] יזכור החי את מתיו כי הנה הם מנגד לנו
[...] יהיו חיינו ראויים לזכרם"
(אבא קובנר)

לאורך המסלול

בבואכם לפולין תעמדו פנים אל פנים מול עוצמת השואה שפקדה את עמנו בדור האחרון.

שואה היא אירוע מרכזי, גורלי בתולדות עמנו, שלימוד מתוך ספרים והתייחדות בטקסים אינם מסוגלים להביע ולעורר את היחס הראוי לה, ועל כן "טוב מראה עיניים מהלך נפש".
בשהותנו בפולין ננוע בין אבל לכעס, בין עוצמה לעלבון, בין גאווה יהודית על מורשת אדירה לבין תחושת חידלון וחוסר אונים כנגד עולם שנכחד ללא סיבה וללא תכלית.
במסע לפולין תוכלו להבין מעט ממה שקרה וממה שאבד לעם ישראל בשואה. כך תשכילו לדעת מה גודל האחריות המוטלת עליכם - דור ההמשך - בטיפוח ובשימור נכסי הרוח והמורשת היהודית לעתיד לבוא ובהגנה על קיומנו ועל קוממיותנו כעם וכמדינה המגינים על עצמם.
בעומדנו ליד משרפות המוות במחנות ההשמדה, כשהלב והעיניים דומעות על חורבנה הנורא של יהדות אירופה ויהדות פולין בתוכה, נחוש את היקף האובדן שגרמה השואה לעם ישראל. עם זאת יתמלא הלב גאוה על זכותנו הגדולה להיות אזרחי מדינת ישראל, ונזכור כי מדינת ישראל המשגשגת מהווה תשובה מוחצת לשואה.
לצד היות המסע מסע היסטורי ושל זהות יהודית, מסע זה הוא גם מסע אל האנושיות, מסע שיפגיש אתכם עם מורכבותו של האדם, עם הרוע בקיצוניותו ועם הכאב והסבל שהוא גרם. זהו גם מסע של זיכרון והנצחה, שבא לידי ביטוי בסמל המשלחת. לבסוף, זהו גם מסע של שליחות. כל אחד ואחת מכם הינו שליח של מדינת ישראל: אתם בני-נוער יהודיים, אזרחי מדינת ישראל, מייצגים את שרידי העם, את הקהילות והמשפחות שהושמדו על אדמת פולין, את "הפלנטה האחרת" (כדברי ק.צטניק במשפט אייכמן) ומייצגים את המדינה שלנו, מדינה יהודית ריבונית וחזקה.

 

בברכת מסע מוצלח ומשמעותי,

רויטל לבגורן

מנהלת בית י"ב וסגנית מנהל ביה"ס

מנהלת המשלחת

דברי מנהל בית הספר

תשרי תשס"ח

"על דעת עיניי שראו את השכול [...]
נדרתי הנדר לזכור את הכול,
לזכור ודבר לא לשכוח [...]
קונם אם לבוקר אחזור לסורי, ומאום לא אלמד גם הפעם."

(מתוך "נדר" לאברהם שלונסקי)

תלמידים יקרים,

המסע העומד בפניכם הוא חשוב ומשמעותי.
הדרך שבה עתידים אתם ללכת, נושאת בחובה מטען של מראות, של זיכרונות ושל התמודדויות רגשיות וערכיות.

בשירו "נדר" מציע המשורר אברהם שלונסקי להפוך את המסע ואת זיכרונותיו לתהליך של למידה: למידה על תולדות עמנו ומורשתו, על הצורך במעורבות לסילוק עוולה, על פיתוח החוסן האישי התובע לגלות חמלה וסיוע לחלש גם ברגעי מצוקה ושכול.

אני מברך אתכם שבמסע זה תזכו לייצג את העם היהודי ואת מדינת ישראל בכבוד ומתוך תחושת שליחות אמיתית.

צאתכם לשלום ושובכם לשלום!

בברכה,

גיל פרג

מנהל בית הספר

מזג האויר באתרים בהם נבקר

וארשה

קטוביץ

לובלין

קראקוב

רשימת ציוד אישי

            תלמידים הנוסעים לפולין שלום רב, להלן מספר הנחיות לגבי נסיעתכם לפולין


מזג האוויר:
קר, אך יש הבדל ניכר בין הטמפרטורה בתוך המלון והאוטובוס – שם מחממים – לבין הטמפרטורה בחוץ, בשטח פתוח.
לשם כך יש להצטייד בבגדים שיתאימו לשני המצבים: חולצה, סווטשרט, מכנסיים, סוודר קל לבית המלון והאוטובוס,
ולבוש חם במיוחד לשהייה בחוץ.
אין לבוא עם בגדים / תיקים שעליהם כתובת בעברית.

            בתי מלון:
הם ברמה טובה מאוד ולכן השירותים המיוחדים שם יקרים.
אין להזמין שירות חדרים, שיחות טלפון (אין גוביינא בפולין), ולהשתמש במיני בר בחדר.

טלפון:
יש טלכרד בפולין אך מספר המכשירים קטן ולא נמצא בכל מקום.
אין שיחות גוביינא וכל שיחה שתוזמן מהחדר במלון תחויב בשרות גם אם לא בוצעה שיחה
במקרים חריגם פנו אל מלוויי המשלחת.

רשימת ציוד למזוודה:

לבוש:
כובע, צעיף, כפפות – חובה !!!
מעיל מחמם עבה ועמיד בגשם – חובה !!!
נעלים אטומות למים.
גרביים חמים.
בגדים להחלפה, נעליים להחלפה.
סווטשרט, סוודר.
גופיות ולבנים חמים.
חולצה לבנה לערב שבת – חובה !!!
סווטשרט המשלחת – לא לשכוח.
כלי רחצה – סבון, כלי גילוח, שמפו, משחת שיניים, מברשת שיניים (יש במלונות מגבות).
שעון מעורר.
משקפים רזרביים (למרכיבי משקפיים) או עדשות מגע.
נרות שבת.

והשאר לפי טעמכם, אך אנא אל תגזימו ! זכרו: מזוודה אחת לכל אחד !
אל תשכחו לצרף למזוודה את תגית הזיהוי עם הפרטים המלאים !
את המזוודה תוכלו לפתוח רק בפולין בערב במלון.

רשימת ציוד לתיק יד:
(לאוטובוס, למטוס) תיק זה נמצא אתכם כל הזמן.
כרטיס טיסה – יש להצטייד בהעתק כרטיס ודפיו הראשונים של הדרכון ולשמרם בנפרד).
דרכון בתוקף.
כתובות וטלפונים של המלונות.
כפפות, צעיף.
כיפה (לבנים).
נרות זיכרון (לפחות 5).
תרופות אישיות – (משאפים לסובלים מאסטמה).
עזרה ראשונה (אין להשיג בפולין את התרופות שאנו רגילים להן. לכן יש להביא תרופות לכאבי ראש, לכאבי בטן, פלסטרים וכו')
נייר טואלט.
מכשירי כתיבה – לרישום חוויות.
יומן מסע (תקבלו מתנה מביה"ס בשדה התעופה).
שקיות ניילון קטנות.
מצלמה (אם רוצים)
נשנושים שאתם אוהבים לדרך.
מטריה מתקפלת – חובה.
פנס כיס.
כלי נגינה.
ציוד להיגיינה אישית (לבנות).

ארנק מוסתר צמוד לגוף.

כסף ודברי ערך:
כסף זר – יוצאים מהארץ עם דולרים או יורו ומחליפים בפולין לזלוטי.
ההחלפה תתבצע במקום מסודר ומרוכז ולא ברחוב.
מומלץ, לא לשאת דברי ערך מזהב בזמן המסע (עגילים, צמידים וכו').
במכס הפולני עליכם להצהיר על כל דברי ערך שברשותכם.

חשוב ביותר – רשימות של בני משפחה שברצונכם לקרוא את שמותיהם בטקסים.

בטיסה מפולין לישראל – אסור לעלות למטוס עם: נוזלים, ג'ל, תרסיסים, משחת שיניים, קרמים, שמפו, משקאות, בושם, דאודורנט (מתוך אתר אל-על).

שימו לב:
עליכם להצטייד בארנק מוסתר פנימי ובתוכו ארבעה מסמכים החייבים להיות עליכם במשך 24 שעות ביממה:
דרכון בעל תוקף.
כרטיס טיסה.
דמי כיס – לבזבוזים ולקניות לא יותר מ- 100$. יש לקחת שטרות קטנים.
כתובות וטלפונים של המלונות ורשימת טלפונים לשעת חירום.


אנו מאחלים מסע מוצלח לכולנו

רשימת תלמידים גוש א

  קבוצה מספר 1
  מורים מלווים: רויטל לבגורן+רחל רקובסקי
  מדריכה: חני אפרימוב
 מס' שם כיתה
 1 אמיר גלברט יב 3
 2 אורי שניטמן יב 3
 3 גיל אבירם  יב 3
 4 ארבל קייזר יב 3
 5 עומר בן- עמי יב 10
 6 גיא גרינהוט יב 10
 7 תום בלקינד יב 10
 8 אסף פריד יב 11
 9 ענבר כספי יב 6
 10 ליטל בן ארויה יב 6
 11 טל חלפון יב 6
 12 ליזה אזרץ יב 10
 13 רותם פלג יב 6
 14 שי שילון יב 6
 15 שי-לי טל יב 11
 16 הילה שני יב 11
 17 מיטל נחמני יב 1
 18 רעות קמחי יב 11
 19 אביחי משה יב 1
 20 יונתן גוטליב יב 1
 21 סיאן בן- שאנן יב 2
 22 מור מזרחי יב 1
 23 ירדן אורלובסקי יב 11
 24 גילי דוד יב 1
 25 שני סטרינסקי יב 6
 26 שני גנון יב 6
 27 מאיה אברמוביץ יב 11
 28 לינור שטיין יב 2
 29 יאיר מרטינוביץ יב 10
 30 סתיו ליפיץ יב 10
 31 יה-לי קודנצ'יק יב 5
 32 דפנה פיפקביץ יב 5
 33 טל רבינוביץ יב 1
 34 נועה כרמלי יב 6
 35 נעמה שחר יב 7
 36 אלה שפיר יב 7
 37 אוהד כריסטוף יב 6
 38 תומר צרור יב 3

  קבוצה מספר 2
  מורים מלווים: מיכל לוגסי+משה קיטלרו
  מדריכה: זהבה וידל
 מס' שם כיתה
 1 דניאל ברעם יב 10
 2 מיכל קיפניס יב 10
 3 ליאור גבר -רוט יב 10
 4 דניאלה מרוז יב 10
 5 ליטל אקשטיין יב 3
 6 מור זנדהאוז יב 3
 7 יונתן דננברג יב 3
 8 עומר ארליך יב 4
 9 ירדן לוי יב 9
 10 שני כוכבי יב 8
 11 נוי קרולינסקי יב 11
 12 לורן קריסי יב 8
 13 שחר אור יב 8
 14 רוית שרעבי יב 8
 15 רותם מחלב יב 7
 16 שירן סייג יב 7
 17 ענבל חסון יב 5
 18 שי מוסאי יב 5
 19 מור אמיתי יב 7
 20 עדי נבות יב11
 21 אופיר ארבל יב 11
 22 אסף עמיאל יב 11
 23 דניאל הר- ציון יב 11
 24 מודי קוזלובסקי יב 8
 25 מתן הלר יב 1
 26 אור לויעד יב 4
 27 ניסן מימון יב 3
 28 קורין מוצפי יב 3
 29 עומר חומסקי יב 11
 30 נמרוד בן- ציון יב 11
 31 עידו אילני יב 1
 32 גידי טיץ יב 1
 33 נדב וקנין יב 6
 34 ברק ברקן יב 11
 35 גילי אביאני יב 9
 36 דנה תיק יב7
 37 ספיר רובין יב 5
 38 דור חי יב 9
 39 טל טוסק יב 6
 40 גיא לופטה יב 9
 41 אור אלמוג יב 5
 42 יונתן חבר יב 7
 43 יואב אבנד יב 5
 44 יעל בנקל יב3

  קבוצה מספר 3
  מורים מלווים: תמי ברנע+כרמית בלקמן
  מדריכה: עופרה מאיר
 מס' שם כיתה
 1 ספיר ניסים יב 9
 2 נופית עלמני יב 9
 3 קארין ברוך יב 2
 4 אוריאן חיות יב 7
 5 מיכל אלימלך יב 9
 6 מעין חזקיה יב 4
 7 עדי רצון יב 1
 8 שיר אביב יב 9
 9 אלעד יעקובי יב 1
 10 עומר מירון יב 1
 11 ארז מכלו יב 1
 12 דור הורוביץ יב 9
 13 יונתן כהן יב 1
 14 מיכאל עוזרי יב 1
 15 לימור רונן יב 2
 16 אור הבי יב 2
 17 יעל נחום יב 9
 18 ליעד בן -צור יב 9
 19 תומר גור יב 6
 20 שלומי לגזיאל יב 3
 21 חן חיוואי יב 12
 22 דניאל אהרוני יב 12
 23 שירן הרצברג יב 9
 24 נופר לוי יב 10
 25 זוהר ברק יב 11
 26 מיכל נגר יב 7
 27 ברק מזרחי יב 8
 28 יואב קורץ יב 3
 29 עדי מוטיל יב 11
 30 נועה פללר יב 11
 31 ליטל אלפרין יב 9
 32 שחר כהן יב 3
 33 ירדן שרוני יב 9
 34 גל אלון יב 5
 35 טל כהן יב 7
 36 קרן בריצ'נר יב 7
 37 אופיר אלון יב 3
 38 דניאל קליג' יב 3
 39 גל הוד יב 5
 40 עדי רוזנצוויג יב 9
 41 שיר האוסמן יב7
 42 לירון לובל יב 11
 43 שיר סלינסון יב 10
 44 רז גור יב 8

רשימת תלמידים גוש ב

  קבוצה מספר 4
  מורים מלווים: ניסים סער+אילנה שמואלי
  מדריכה: שרון קורלנד
 מס' שם כיתה
 1 מתן הדר יב 4
 2 איתי פישלר יב 4
 3 לירון לוזון יב 7
 4 אפרת רז יב 11
 5 גילי פלדמן יב 7
 6 נועה כהן יב 7
 7 מיכל למזה יב 6
 8 ליהי הירש יב 11
 9 אורי אבדי יב 9
 10 עידן פלמור יב 4
 11 בר אברהם יב 9
 12 שני מור יב 7
 13 טל סמרה יב 9
 14 נדב קריימן יב 8
 15 טל פדלון יב 4
 16 אורי יחזקאל יב 1
 17 דנה נח יב 2
 18 רוני ארביב יב 2
 19 עדי ביבי יב 2
 20 שירלי גרדי יב 2
 21 טל ברבי יב 2
 22 מיכאל מועלם יב 2
 23 חזי כהן יב 1
 24 יניב מילשטיין יב 11
 25 מקסים גלובנוב יב 2
 26 זיו ארבל יב 10
 27 אורי כץ יב 1
 28 רמתי בנימין יב 10
 29 כהן יקיר יב 4
 30 איתי מוליה יב 5
 31 נטלי יעקב יב 1
 32 יעל גולן יב 7

  קבוצה מספר 5
  מורים מלווים: עובד צור+עליזה לנציאנו
  מדריכה: חגית אליאס
 מס' שם כיתה
 1 חזי סידון יב 9
 2 אור רייפר יב 2
 3 הדר שטרוסברג יב 6
 4 שני חיימוביץ יב 6
 5 שני רייפמן יב 11
 6 שירן הדדי יב 11
 7 ענבל גואטה יב 6
 8 דניאל נשיא יב 6
 9 לירון חלאוי יב 1
 10 מור יגר יב 4
 11 ערן חנגלי יב 4
 12 שחר אברהמי יב 11
 13 איתי אמנון יב 3
 14 דין ויינשטיין יב 3
 15 צרי בר- נתן יב 10
 16 ליאת חסיד יב 10
 17 איתי צדוק יב 11
 18 עמוס גלעד יב 11
 19 נופר בהרב יב 10
 20 טמיר עינב יב 2
 21 שרון רובינשטיין יב 11
 22 דנה כהן יב 2
 23 סיון מרדכי יב 6
 24 קרן אברמוביץ יב 6
 25 פלג כץ יב 10
 26 חן יאקא יב 10
 27 איב דן יב 10
 28 ריל גרינפלד יב 10
 29 עידן בנימין יב 6
 30 נופר סגס יב 6
 31 ספיר כהן יב 8

  קבוצה מספר 6
  מורים מלווים: אירית דוש_אילה טופז
  מדריכה: ליטל בר
 מס'  שם  כיתה
 1 דניאלה גולה  יב 10
 2 ענבל קם  יב 10
 3 לירון טלמור  יב 11
 4 עטר שושן  יב 10
 5 שחר אהרוני  יב 5
 6 רעות הררי  יב 5
 7 נופר כהן  יב 11
 8 שירה קליינהאוז  יב 7
 9 שני ניב  יב 11
 10 מיכל אברמוביץ  יב 11
 11 מלי לוי  יב 10
 12 חן דרהם  יב 10
 13 שחר קיכלר  יב 10
 14 טל לוי  יב 10
 15 פז מינטוס  יב 10
 16 דנה פרמסלי  יב 2
 17 סתיו הירשוביץ  יב 1
 18 אילון אביגור  יב 3
 19 הדר אנין  יב 5
 20 שחר דנציגר  יב 5
 21 יואב רוקח  יב 5
 22 אלעד בן- יהודה  יב 3
 23 אריאל סלומה  יב 5
 24 אור גרשון  יב 5
 25 עומר רוב  יב 6
 26 בר קולנברנבר  יב 4
 27 אלעד נחשון  יב 5
 28 אלדר סיבוני  יב 1
 29 מאי נחושתן  יב 3
 30 סיון רז  יב 3

 

יצירת קשר

כתובת דוא"ל ליצירת קשר עם המשלחת בפולין :

עם תחילת המסע יפתח שירות הדוא"ל הנ"ל לרווחת הורי התלמידים וחברי המשלחת.
האימיילים אשר יתקבלו במהלך המסע יודפסו ויחולקו לתלמידים.
בכדי לצמצם טעויות בזיהוי ולאפשר את מתן השירות ביעילות המירבית נבקשכם להקפיד ולמלא אחר ההוראות הבאות:
מכיוון שמספר התלמידים במשלחת הנוכחית גדול חולקה המשלחת לשני גושים:
גוש א: כתובת האימייל mv1blich@gmail.com קישור לרשימת התלמידים גוש א'
גוש ב: כתובת האימייל mv2blich@gmail.com קישור לרשימת התלמידים גוש ב'
אנא שלחו את הדוא"ל לכתובת הנכונה, טעות בשיוך התלמיד לגוש ולכתובת הדוא"ל הנכונה תגרום לאי קבלת הדוא"ל.

  1. בשורת נושא ההודעה (Subject) אנא פרטו בשפה האנגלית בלבד: שם פרטי, שם משפחה ומספר הקבוצה אליה שייך התלמיד.
    בגוף ההודעה אנא פרטו בשפה העברית בלבד: את השם הפרטי ושם המשפחה, מספר קבוצה ושם מורה מלווה אליו שייך התלמיד.
    בכדי לברר את מספר הקבוצה ושם המורה המלווה ראו "קישור לרשימת התלמידים גוש..." בסעיף הקודם.
  2. נא לא לצרף קבצים מכל סוג שהוא, כגון קבצי תמונות קבצי אופיס וכו'... אנו מוגבלים באמצעים העומדים לרשותנו בפולין.

* לנוחיותכם מצ"ב טופס דוגמא למילוי הפרטים באופן הרצוי.

 

 

 

 

אמנה חברתית

ביום 9.10.07 תצא המשלחת של ביה"ס "בליך" למסע לפולין. אנו, נציגי ביה"ס, מחויבים לייצג את מדינתנו בכבוד הראוי למעמד זה.
אנו תקווה שהמסע יהיה חוויה שתשפיע על המשך דרכנו. התנאי החשוב להצלחת כל משלחת ייצוגית הוא הכרת הכללים והנהלים
שיעזרו לנו לעמוד במשימה החשובה ויישומם.
אנו תקווה שתפנימו ותיישמו את כללי ההתנהגות המובאים כאן תוך הכרה שההיגיון העומד מאחוריהם הוא לטובת כולנו.

כללי התנהגות:
אנו יוצאים למסע ולא לטיול. הגדרה זו משנה באופן מהותי את דרך התנהגותנו ואת הציפיות והדרישות שלנו מהסביבה.
עזרה הדדית בין חברי הקבוצה הינה תנאי הכרחי להצלחה. כל אחד צריך לראות עצמו חלק חשוב בקבוצה ולתרום לה
במטלות שעליהן התחייב וגם במטלות המתבקשות בשטח.
בעת ביקור בבית-כנסת, בבית קברות, באתרי השמדה ובאתרי הנצחה, יש לשמור על שקט ולכבד את המקום בלבוש הולם
ובהתנהגות הולמת.

עמידה בלו"ז היא תנאי להצלחת המסע. בשל בעיות ביטחון אנו מחויבים להימצא במקומות שבהם תכננו לבקר רק בזמנים
שהצהרנו עליהם מראש ושקיבלנו עליהם אישור. משמעותה של חריגה מלוח הזמנים הינה ביטול הביקור באתרים שבתכנון
לבקר ולא דחייתם.

מטעמי ביטחון יש להקפיד לא להסתובב עם סממנים מזהים במהלך המסע, קרי, דגל ישראל, חולצות משלחת וכו'.
ניתן ללבוש חולצות משלחת ולהחזיק דגלי ישראל בטקסים בלבד ובמחנות ההשמדה טרבלינקה, מיידאנק ואושוויץ בלבד
(ולא במקומות ציבוריים אחרים).
אין לעזוב את הקבוצה, אפילו לצורך שירותים, ללא אישור מפורש מהמדריכים. תלמיד לא יסתובב לבדו בשום מקרה.

כל תלמיד יביא צילום של דרכונו למקרה של אובדן.
יש להקפיד לשמור את הדרכון ואת כרטיסי הטיסה במקום בטוח.

העישון אסור במהלך פעולות ההכנה ובכל המסע לפולין.
שתייה חריפה אסורה במהלך כל המסע לפולין.

חברי הקבוצה מתבקשים לגלות ערנות ולא לשכוח תיקים ושאר חפצים במקומות שונים.

השירותים בדרכים - בתשלום. נא כבדו זאת.

אין ללכת יחפים במהלך המסע.
אין להיעדר משום פעילות.

חובה להישמע להוראות אנשי הביטחון שילוו אותנו !!!

התנהגות בבית מלון: אין לעזוב את שטח המלון בשום מקרה.
במקרה של ליקויים בחדרים, יש להודיע על כך למורה או למנהלן מיידית עם קבלת החדר.

הלילה נועד לשינה על-מנת שנוכל לתפקד היטב במשך היום ולייצג את עצמנו, את בית-ספרנו ואת ארצנו בצורה הראויה.
יש להקפיד על נוהלי השכמה ועל זמני השינה.
במלון מתארחים אורחים נוספים. יש לכבדם, ויש לשמור על התנהגות הולמת.
יש לשמור על שקט בחדרים.
יש לשמור על שקט במסדרונות ובמבואה.
אין להסתובב במסדרונות לאחר כיבוי אורות.
יש לנעול את החדרים מבפנים.
אין לקבל חבילות מאדם זר.
יש ללמוד את נוהלי החירום של בית המלון.
אין לקחת כל ציוד השייך למלון.
על כל נזק בחדרים יחויבו התלמידים כספית.
אין להסתובב בכל אזורי המלון יחפים או לבושים חלקית.
אין להזמין שירות חדרים.
חל איסור מוחלט על הזמנת אוכל מחוץ למלון (פיצות וכו'). אין על כך אישור ביטחוני!
התורנים יבדקו את החדרים לפני העזיבה כדי לוודא שלא נשכחו חפצים במלון.
חל איסור מוחלט להשתמש בשירותי המלון: בר, קזינו, ערוצי T.V..
אין להחליף חדרים לאחר מסירת המפתחות ללא אישור ראש המשלחת.
במקרה של בעיה רפואית או בעיה אחרת יש לפנות למורה המלווה ולראש המשלחת שהמספר של חדריהם יהיה ידוע מראש בכל מלון.
חובה להגיע לחדר אוכל. יש להירשם אצל המורה התורן לפני שמתיישבים לאכול.
אין לצאת מחדר האוכל לפני מתן הוראה ע"י אנשי הצוות. במהלך כל ארוחה יינתנו הנחיות לגבי המשך היום.
היציאה מהמלון תהיה מיד לאחר ארוחת הבוקר. לא יהיה זמן לסידורים נוספים, ולכן יש לרדת לארוחת בוקר עם הציוד הנדרש לאותו יום.
לפני פינוי החדר אנשי המלון מקיימים ביקורת הכוללת בדיקת נזקים או מחסור בחפצים. יש לבדוק שכל הציוד בחדר קיים.
זכרו !!! נזקים והיעלמות חפצים יחויבו בתשלום.

נוהלי אוטובוס:
אין לעלות על האוטובוס ללא בדיקה מוקדמת של איש ביטחון או ללא הוראה מפורשת של מלווי המשלחת בלבד.
העלייה והירידה מהאוטובוס צריכות להיות מהירות מטעמי ביטחון.
יש לשמור על ניקיון האוטובוס. התורנים יעזרו בניקיון יומי של האוטובוס.
בזמן ההדרכה באוטובוס אין להשתמש באוזניות לשמיעת מוזיקה או להשתמש במכשירי טלפון ניידים.
רק המדריך אחראי להחלפת קלטות המוזיקה באוטובוס.
אין להוציא יד או ראש מחלונות האוטובוס.
בדיקת נוכחות תיערך בכל עלייה לאוטובוס.
אין להחליף אוטובוס.
אין להסתובב באוטובוס בזמן הנסיעה.
אסור לשכב במעברים.
יש לשמור על החפצים האישיים ולא לשכוח אותם באוטובוס.
באוטובוס יהיה "יומן קבוצתי", כל תלמיד שתשרה עליו הרוח יכתוב מרשמיו ומתחושותיו.
אין להשתמש בשירותים של האוטובוס. קיימת בעיה קשה של זמינות לשירותים במסע. יש להתאזר בסבלנות. יהיו הפסקות בדרך.
חובה לשתות מים מינרליים בלבד במהלך כל המסע.
בכל יום יחולקו לתלמידים בקבוקי מים.

זמן חופשי:
במהלך המסע יינתן לתלמידים זמן חופשי.
התנועה תהיה רק בשלשות.
אין לבצע המרת כספים בזמן זה.
יש לוודא שנקודת המפגש תהיה ידועה וברורה.
לפני היציאה חובה להצטייד ברשימה של מספרי טלפון לחירום.
יש לדייק בזמן ההגעה למקום המפגש.
בכל מקרה של בעיה יש להתקשר מיד לראש המשלחת או לטלפון חירום אחר שברשימה.

סיורים וטקסים:
מורה אחד יהיה חלוץ ומורה אחר - מאסף. אין ללכת לפני המורה המוביל או אחרי המאסף.
יש להתחשב בתנועת הולכים באזורים עירוניים.
ההליכה היא רק על מדרכה.
מעבר כביש ייעשה במעבר חצייה בלבד.
יש להישאר תמיד בקבוצה.
אין להישאר באוטובוס במהלך הסיורים או הטקסים.
יש לכבד את הטקסים ואת המקומות שבהם נבקר, בהתנהגות הולמת.
אין להביא לאתרים מכשירים אלקטרוניים כולל מכשירי טלפון ניידים.
בזמן הסבר יש להימנע מדיבורים וצילומים. לצילום יינתן זמן מתאים.
אין להתעמת עם האוכלוסייה המקומית. יש להתעלם מכל פנייה מאדם זר.
השלכת פסולת באתרים אסורה בהחלט.

זכרו !!! בחו"ל המדינה שלנו זה אתם ! יצגו אותנו בכבוד !

טלפונים ניידים:
חל איסור מוחלט על שימוש בטלפונים ניידים במהלך היום - באוטובוס ובסיורים.
ניתן להשתמש בטלפונים הניידים רק בשעות הערב בחדרים, כשאין פעילות.
יש להנחות את ההורים שלא יתקשרו אליכם במהלך היום.

נוהלי ציוד:
האוטובוס יהיה מלא עד אפס מקום, ולכן אין מקום לציוד רב. תא המטען אינו גדול וצריך להכיל את כל הציוד האישי והציוד הקבוצתי.
חובה על כולנו להצטמצם בכמות הציוד הנלקח.
מותר לכל תלמיד לקחת מזוודה אחת בגודל בינוני + תיק צד (רצוי עם רצועות לנשיאה על הגב).
רשימת ציוד מומלצת מצורפת.
בחניית לילה במלון, אין להשאיר ציוד באוטובוס.

נוהלי השכמה:
מומלץ לארוז את המזוודה בערב לפני השינה מאחר שקמים מוקדם.
תורני ההשכמה יעירו אתכם בזמן כדי שתוכלו להספיק להתארגן.
אסור לאחר למסלולים ולאתרים שנקבעו חודשים מראש בתיאום הקב"טים. כל איחור ימנע מאתנו נגישות למקום.
אין לארוז את הדרכונים, כרטיסי טיסה וכסף במזוודות. פרטים אלו יש לשים בתיק נסתר צמוד לגופכם.
אנו מצפים לשיתוף פעולה מלא של התלמידים, להתנהגות מכובדת ובוגרת ולאחווה בין כולם !

מאחלים לכולנו מסע בטוח ומלא חוויות משמעותיות.

בברכה,

צוות המחנכים והמדריכים

פירוט המסלול - גוש א - מעודכן!

תוכנית המסע – גוש א' (אוטובוסים 1,2,3)

יום שלישי 9.10.07

נחיתה בוארשה
אוקופבה בית קברות
סיור - זלוטה
נסיעה לבית קורצ'אק

בית קורצ'אק
מסלול הגבורה
טקס במסלול גבורה
ארוחת ערב + פעילות קבוצתית


יום רביעי 10.10.07

השכמה 6:00
נסיעה לטיקוצין + סיור טיקוצין
לופוחובה
נסיעה לטרבלינקה + סיור בטרבלינקה
טקס טרבלינקה
ארוחת ערב + פעילות קבוצתית

יום חמישי 11.10.07

השכמה 6:00
נסיעה לגז'יבובסקה +סיור
מיידנק
טקס במאידנק
קרסניק
ארוחת ערב + פעילות קבוצתית


יום שישי 12.10.07
השכמה 6:00
בית קברות בקיילצה

פינצ'וב
נסיעה לקרקוב
בית כנסת אייזק, תפילת שבת
ארוחת ערב + קבלת שבת במלון
 


יום שבת 13.10.07

השכמה 6:00
קרקוב – רובע יהודי קז'ימיש

גטו פודגוז'ה
ארמון הוואוול

עיר עתיקה קרקוב
ארוחת ערב + ערב פולקלור.

יום ראשון 14.10.07


השכמה 6:00
נסיעה לרבקה
רבקה
נסיעה לזקופנה
זמן חופשי
חזרה לקרקוב

ארוחת ערב + פעילות קבוצתית

יום שני 15.10.07

השכמה 6:00
אושוויץ-בירקנאו
ארוחת ערב + פעילות קבוצתית


יום שלישי 16.10.07

השכמה 6:00
נסיעה לפלשוב
פלשוב - טקס משלחתי
נסיעה לויליצקיה
ויליצקה (מכרות המלח)
נסיעה לרקוביצקי
רקוביצקי
נסיעה לוארשה לשדה התעופה

פירוט המסלול - גוש ב - מעודכן!

תוכנית המסע – גוש ב' (אוטובוסים 4,5,6)

יום שלישי 9.10.07

נחיתה בקטוביץ

נסיעה לורשה
אוקופבה בית קברות
טקס במסלול הגבורה

נסיעה לבית קורצ'אק
בית קורצ'אק
ארוחת ערב + פעילות קבוצתית

יום רביעי 10.10.07

השכמה 6:00
נסיעה לטיקוצין + סיור טיקוצין
לופוחובה
נסיעה לטרבלינקה + סיור בטרבלינקה
טקס טרבלינקה
ארוחת ערב + פעילות קבוצתית

יום חמישי 11.10.07

השכמה 6:00
נסיעה לגז'יבובסקה +סיור
מיידנק
טקס במאידנק
ארוחת ערב + פעילות קבוצתית

יום שישי 12.10.07

השכמה 6:00
טרנוב

נסיעה לקרקוב
בית כנסת אייזק, תפילת שבת
ארוחת ערב + קבלת שבת במלון

יום שבת 13.10.07

השכמה 6:00
קרקוב – רובע יהודי קז'ימיש

גטו פודגוז'ה
ארמון הוואוול

עיר עתיקה קרקוב
ארוחת ערב + ערב פולקלור.

יום ראשון 14.10.07

השכמה 6:00
נסיעה לרבקה
רבקה
נסיעה לזקופנה
זמן חופשי
חזרה לקרקוב
ארוחת ערב + פעילות קבוצתית

יום שני 15.10.07

השכמה
אושוויץ-בירקנאו
ארוחת ערב + פעילות קבוצתית

יום שלישי 16.10.07

השכמה 6:00
נסיעה לפלשוב
פלשוב - טקס משלחתי
נסיעה לויליצקיה
ויליצקה (מכרות המלח)
נסיעה לרקוביצקי
רקוביצקי

נסיעה לבנדין
נסיעה לקטוביץ' לשדה התעופה

המסע לפולין 2008

דברי מנהל בית הספר

תשרי תשס"ח

"על דעת עיניי שראו את השכול [...]
נדרתי הנדר לזכור את הכול,
לזכור ודבר לא לשכוח [...]
קונם אם לבוקר אחזור לסורי, ומאום לא אלמד גם הפעם."

(מתוך "נדר" לאברהם שלונסקי)

תלמידים יקרים,

המסע העומד בפניכם הוא חשוב ומשמעותי.
הדרך שבה עתידים אתם ללכת, נושאת בחובה מטען של מראות, של זיכרונות ושל התמודדויות רגשיות וערכיות.

בשירו "נדר" מציע המשורר אברהם שלונסקי להפוך את המסע ואת זיכרונותיו לתהליך של למידה: למידה על תולדות עמנו ומורשתו, על הצורך במעורבות לסילוק עוולה, על פיתוח החוסן האישי התובע לגלות חמלה וסיוע לחלש גם ברגעי מצוקה ושכול.

אני מברך אתכם שבמסע זה תזכו לייצג את העם היהודי ואת מדינת ישראל בכבוד ומתוך תחושת שליחות אמיתית.

צאתכם לשלום ושובכם לשלום!

בברכה,

גיל פרג

מנהל בית הספר

דברי מנהלת המשלחת

תלמידים יקרים!

אנו עומדים ערב היציאה למסע לפולין,
פולין שבה חיו קהילות יהודיות מפוארות שנמחו ואינן עוד, שעל אדמתה נרצחו,
נטבחו, הושמדו ונשרפו רבים מבני עמנו, ושאדמתה רוויה בדמם של אלה שחטאם
היחיד היה – היותם יהודים.
פולין שראתה את הרוע בהתגלמותו, את אובדן צלם האנוש בדמות מעשיו של הצורר
הנאצי ומעשיו של מי ששיתף פעולה עמו ואת תוצאותיו: השכול, העצב, הסבל,
הכאב וההשפלה.

אנו יוצאים למסע כדי לחוש, להרגיש, לראות ולנסות להבין את משמעות
החורבן, אך גם כדי לשאת את לפיד הזיכרון ולהתחייב שאנו, דור ההמשך, נזכור
ולעולם לא נשכח, ושננחיל לדורות הבאים אחרינו את מורשת עמנו.
אנו נדרוך על אדמת פולין כיהודים וכישראלים גאים, בני חורין, ונדע שבסוף המסע הזה יש לנו מדינה לחזור אליה.

אני מקווה שבסיומו של מסע זה תוכלו להבין את מלוא המשמעות לקיומה של
מדינת ישראל, חשיבות חיזוקה וההגנה עליה ואת חשיבות הקשר בין עם ישראל
לתפוצותיו.
אני גם מקווה שתשכילו לחזור מהמסע רגישים יותר, טובים יותר ומתחשבים יותר.
ושלא תהיו אדישים לעוולות ולגזענות, לשנאת זרים, לנרדפים ולנרצחים, על לא
עוול בכפיהם.
כולי תקווה שתבינו את מלוא המשמעות של הערך "קדושת החיים" ושתחזרו מפולין אזרחים גאים במולדתכם ונאמנים לה.

מומלץ שתכתבו את רשמי המסע ביומן, כך תוכלו להנציח את המראות, את המקומות ואת הרגשות והחוויות. מזכרת זו תלווה אתכם לאורך כל חייכם.

חזקו ויאמץ לבבכם!

רונית פדלון
מנהלת בית יב
וראש המשלחת לפולין

דברי יו"ר ועד ההורים

אלול תשס"ח

ילדינו היקרים !

העם היהודי עבר טראומה קשה, האירוע הקשה ביותר בתולדותיו – השואה.

שואה שבמהלכה הוצאו להורג שישה מיליונים מבני עמנו, אך ורק בשל היותם יהודים.

המסע לפולין הינו זכות הכרוכה בשליחות שבה תלמדו, תחוו ותחושו את אשר עבר על העם היהודי בשואה.

אתם הולכים בשבילי המסע לראות את הסבל, הצער, הכאב והמוות אשר נגרמו לעם היהודי על ידי בני אדם ללא צלם אנוש, בני העם הגרמני.

אני מקווה שתחזרו בריאים ומחוזקים ותהיו גאים שאתם חלק מהעם היהודי, עם אשר שרד את התופת והקים מדינה לתפארת.

תלמדו סבלנות וסובלנות, ערכו של חינוך וערכים, כיבוד השונה והאחר, חשיבות קדושת החיים, וכמו כן תדעו להוקיע כל סוג של אלימות.

תחרטו על דגליכם את המילים לא עוד.

צאתכם לשלום ושובכם לשלום.

אנו בבית כבר מתגעגעים.

בברכה בשם ועד ההורים,
איציק שטרוסברג
יו"ר ועד ההורים

הסכם חברתי

• ביום 16.9.08 תצא המשלחת של ביה"ס "בליך" למסע לפולין. אנו, נציגי ביה"ס, מחויבים לייצג את מדינתנו בכבוד הראוי למעמד זה. אנו תקווה שהמסע יהיה חוויה שתשפיע על המשך דרכנו. התנאי החשוב להצלחת כל משלחת ייצוגית הוא הכרת הכללים והנהלים שיעזרו לנו לעמוד במשימה החשובה ויישומם.
• אנו תקווה שתפנימו ותיישמו את כללי ההתנהגות המובאים כאן תוך הכרה שההיגיון העומד מאחוריהם הוא לטובת כולנו. כללי התנהגות
• אנו יוצאים למסע ולא לטיול. הגדרה זו משנה באופן מהותי את דרך התנהגותנו ואת הציפיות והדרישות שלנו מהסביבה.
• עזרה הדדית בין חברי הקבוצה הינה תנאי הכרחי להצלחה. כל אחד צריך לראות עצמו חלק חשוב בקבוצה ולתרום לה במטלות שעליהן התחייב וגם במטלות המתבקשות בשטח.
• בעת ביקור בבית-כנסת, בבית קברות, באתרי השמדה ובאתרי הנצחה, יש לשמור על שקט ולכבד את המקום בלבוש הולם ובהתנהגות הולמת.
• עמידה בלו"ז היא תנאי להצלחת המסע. בשל בעיות ביטחון אנו מחויבים להימצא במקומות שבהם תכננו לבקר רק בזמנים שהצהרנו עליהם מראש ושקיבלנו עליהם אישור. משמעותה של חריגה מלוח הזמנים הינה ביטול הביקור באתרים שבתכנון לבקר ולא דחייתם.
• מטעמי ביטחון יש להקפיד לא להסתובב עם סממנים מזהים במהלך המסע, קרי, דגל ישראל, חולצות משלחת וכו'. ניתן ללבוש חולצות משלחת ולהחזיק דגלי ישראל בטקסים בלבד ובמחנות ההשמדה טרבלינקה, מיידאנק ואושוויץ בלבד (ולא במקומות ציבוריים אחרים).
• אין לעזוב את הקבוצה, אפילו לצורך שירותים, ללא אישור מפורש מהמדריכים. תלמיד לא יסתובב לבדו בשום מקרה.
• כל תלמיד יביא צילום של דרכונו למקרה של אובדן.
• יש להקפיד לשמור את הדרכון ואת כרטיסי הטיסה במקום בטוח.
• העישון אסור במהלך פעולות ההכנה ובכל המסע לפולין.
• שתייה חריפה אסורה במהלך כל המסע לפולין.
• חברי הקבוצה מתבקשים לגלות ערנות ולא לשכוח תיקים ושאר חפצים במקומות שונים.
• השירותים בדרכים – בתשלום. נא כבדו זאת.
• אין ללכת יחפים במהלך המסע.
• אין להיעדר משום פעילות. חובה להישמע להוראות אנשי הביטחון שילוו אותנו ! התנהגות בבית מלון
• אין לעזוב את שטח המלון בשום מקרה.
• במקרה של ליקויים בחדרים, יש להודיע על כך למורה או למנהלן מיידית עם קבלת החדר.
• הלילה נועד לשינה על-מנת שנוכל לתפקד היטב במשך היום ולייצג את עצמנו, את בית-ספרנו ואת ארצנו בצורה הראויה. יש להקפיד על נוהלי השכמה ועל זמני השינה.
• במלון מתארחים אורחים נוספים. יש לכבדם, ויש לשמור על התנהגות הולמת.
• יש לשמור על שקט בחדרים.
• יש לשמור על שקט במסדרונות ובמבואה.
• אין להסתובב במסדרונות לאחר כיבוי אורות.
• יש לנעול את החדרים מבפנים.
• אין לקבל חבילות מאדם זר.
• יש ללמוד את נוהלי החירום של בית המלון.
• אין לקחת כל ציוד השייך למלון.
• על כל נזק בחדרים יחויבו התלמידים כספית.
• אין להסתובב בכל אזורי המלון יחפים או לבושים חלקית.
• אין להזמין שירות חדרים.
• חל איסור מוחלט על הזמנת אוכל מחוץ למלון (פיצות וכו'). אין על כך אישור ביטחוני!
• התורנים יבדקו את החדרים לפני העזיבה כדי לוודא שלא נשכחו חפצים במלון.
• חל איסור מוחלט להשתמש בשירותי המלון: בר, קזינו, ערוצי T.V..
• אין להחליף חדרים לאחר מסירת המפתחות ללא אישור ראש המשלחת.
• במקרה של בעיה רפואית או בעיה אחרת יש לפנות למורה המלווה ולראש המשלחת שהמספר של חדריהם יהיה ידוע מראש בכל מלון.
• חובה להגיע לחדר אוכל. יש להירשם אצל המורה התורן לפני שמתיישבים לאכול.
• אין לצאת מחדר האוכל לפני מתן הוראה ע"י אנשי הצוות. במהלך כל ארוחה יינתנו הנחיות לגבי המשך היום.
• היציאה מהמלון תהיה מיד לאחר ארוחת הבוקר. לא יהיה זמן לסידורים נוספים, ולכן יש לרדת לארוחת בוקר עם הציוד הנדרש לאותו יום.
• לפני פינוי החדר אנשי המלון מקיימים ביקורת הכוללת בדיקת נזקים או מחסור בחפצים. יש לבדוק שכל הציוד בחדר קיים. זכרו ! נזקים והיעלמות חפצים יחויבו בתשלום. נוהלי אוטובוס
• אין לעלות על האוטובוס ללא בדיקה מוקדמת של איש ביטחון או ללא הוראה מפורשת של מלווי המשלחת בלבד.
• העלייה והירידה מהאוטובוס צריכות להיות מהירות מטעמי ביטחון.
• יש לשמור על ניקיון האוטובוס. התורנים יעזרו בניקיון יומי של האוטובוס.
• בזמן ההדרכה באוטובוס אין להשתמש באוזניות לשמיעת מוזיקה או להשתמש במכשירי טלפון ניידים.
• רק המדריך אחראי להחלפת קלטות המוזיקה באוטובוס.
• אין להוציא יד או ראש מחלונות האוטובוס.
• בדיקת נוכחות תיערך בכל עלייה לאוטובוס.
• אין להחליף אוטובוס.
• אין להסתובב באוטובוס בזמן הנסיעה.
• אסור לשכב במעברים.
• יש לשמור על החפצים האישיים ולא לשכוח אותם באוטובוס.
• באוטובוס יהיה "יומן קבוצתי", כל תלמיד שתשרה עליו הרוח יכתוב מרשמיו ומתחושותיו.
• אין להשתמש בשירותים של האוטובוס. קיימת בעיה קשה של זמינות לשירותים במסע. יש להתאזר בסבלנות. יהיו הפסקות בדרך. חובה לשתות מים מינראליים בלבד במהלך כל המסע. בכל יום יחולקו לתלמידים בקבוקי מים. זמן חופשי
• במהלך המסע יינתן לתלמידים זמן חופשי.
• התנועה תהיה רק בשלשות.
• אין לבצע המרת כספים בזמן זה.
• יש לוודא שנקודת המפגש תהיה ידועה וברורה.
• לפני היציאה חובה להצטייד ברשימה של מספרי טלפון לחירום.
• יש לדייק בזמן ההגעה למקום המפגש.
• בכל מקרה של בעיה יש להתקשר מיד לראש המשלחת או לטלפון חירום אחר שברשימה. סיורים וטקסים
• מורה אחד יהיה חלוץ ומורה אחר- מאסף. אין ללכת לפני המורה המוביל או אחרי המאסף.
• יש להתחשב בתנועת הולכים באזורים עירוניים.
• ההליכה היא רק על מדרכה.
• מעבר כביש ייעשה במעבר חצייה בלבד.
• יש להישאר תמיד בקבוצה.
• אין להישאר באוטובוס במהלך הסיורים או הטקסים.
• יש לכבד את הטקסים ואת המקומות שבהם נבקר, בהתנהגות הולמת.
• אין להביא לאתרים מכשירים אלקטרוניים כולל מכשירי טלפון ניידים.
• בזמן הסבר יש להימנע מדיבורים וצילומים. לצילום יינתן זמן מתאים.
• אין להתעמת עם האוכלוסייה המקומית. יש להתעלם מכל פנייה מאדם זר.
• השלכת פסולת באתרים אסורה בהחלט. זכרו, בחו"ל כולנו שגרירי המדינה שלנו ! טלפונים ניידים
• חל איסור מוחלט על שימוש בטלפונים ניידים במהלך היום - באוטובוס ובסיורים.
• ניתן להשתמש בטלפונים הניידים רק בשעות הערב בחדרים, כשאין פעילות.
• יש להנחות את ההורים שלא יתקשרו אליכם במהלך היום. נוהלי ציוד
• האוטובוס יהיה מלא עד אפס מקום, ולכן אין מקום לציוד רב. תא המטען אינו גדול וצריך להכיל את כל הציוד האישי והציוד הקבוצתי.
• חובה על כולנו להצטמצם בכמות הציוד הנלקח.
• מותר לכל תלמיד לקחת מזוודה אחת בגודל בינוני + תיק צד (רצוי עם רצועות לנשיאה על הגב) .
• רשימת ציוד מומלצת מצורפת.
• בחניית לילה במלון, אין להשאיר ציוד באוטובוס. נוהלי השכמה
• מומלץ לארוז את המזוודה בערב לפני השינה מאחר שקמים מוקדם.
• תורני ההשכמה יעירו אתכם בזמן כדי שתוכלו להספיק להתארגן.
• אסור לאחר למסלולים ולאתרים שנקבעו חודשים מראש בתיאום הקב"טים. כל איחור ימנע מאתנו נגישות למקום. אין לארוז את הדרכונים, כרטיסי טיסה וכסף במזוודות. פרטים אלו יש לשים בתיק נסתר צמוד לגופכם. אנו מצפים לשיתוף פעולה מלא של התלמידים, להתנהגות מכובדת ובוגרת ולאחווה בין כולם. !

מאחלים לכולנו מסע בטוח ומלא חוויות משמעותיות. בברכה, צוות המורים המלווים למסע, ומדריכי "יד ושם".

תוכנית ההכנה למסע לפולין - ספטמבר 2008

תאריך : במהלך חודש פברואר

מספר שעות :  7

אחריות : יד ושם

מקום : יד ושם

סוג פעילות : ביקור ביד ושם + איש עדות


תאריך : במהלך חודש מרץ 2008

מספר שעות : 1

אחריות : בית הספר

מקום : בכיתות

סוג פעילות : חשיפה ראשונה


תאריך : 12.06.08 בשעה : 19:30

מספר שעות : 2

אחריות : יד ושם

מקום : בית ספר, אולם אירועים

סוג פעילות : הרצאת פתיחה + הסברים לגבי המסע


תאריך : 03.07.08 בשעה : 12:00-14:00

מספר שעות : 2

אחריות : יד ושם מדריכי המסע

מקום : בית הספר

סוג פעילות : מפגש עם מדריכי "יד ושם", הכנה רגשית למסע ותיאום ציפיות


תאריך : 06.07.08 בשעה : 10:00-13:00

מספר שעות : 3

אחריות : בית הספר המורים המלווים את המסע

מקום : בית הספר

סוג פעילות : משמעות הנסיעה לפולין, מפגש הכרות עם הקבוצה, חששות ובעיות העלולות להעורר מבחינה רגשית


תאריך : 08.07.2008 בשעה : 16:00-21:00

מספר שעות : 5

אחריות : יד ושם מדריכי המסע

מקום : בית הספר, אולם אירועים וכיתות

סוג פעילות : העולם היהודי שהיה


תאריך : 10.07.2008

מספר שעות : 3

אחריות : בית הספר

מקום : בית הספר, אולם אירועים

סוג פעילות : צפייה בסרט הזייפנים + הרצאה מפי אברהם זוננפלד


תאריך : 24.08.2008 בשעה 10:00-15:00

מספר שעות : 5

אחריות : יד ושם

מקום : בית הספר

סוג פעילות :  מחלום למציאות "פולין הפולנית"


תאריך : בשני מחזורים - 01.09.2008 / 04.09.2008

מספר שעות : 5

אחריות : בית הספר

מקום : ירושלים

סוג פעילות : ביקור במנהרת הכותל ומנהרת הדורות


תאריך : 07.09.2008 שעה 17:00

מספר שעות : 4

אחריות : בית הספר

מקום : בית הספר, אולם ארועים

סוג פעילות : צפייה בסרט בנושא השואה. דיון באמנה לקראת היציאה למסע והכנה רגשית.


תאריך : במהלך חודש אוקטובר או נובמבר 2008

מספר שעות : 3

אחריות : בית הספר

מקום : בית הספר

סוג פעילות : ערב סיכום המסע, ערב בן דורי


הנוכחות במהל ההכנה חובה!

אנו מבקשים מן התלמידים להקפיד על התנהגות נאותה במהלך כל שעות ההכנה : הגעה בזמן ותלבושת מכובד (אין להגיע בגופיות).

אין להשתמש בטלפונים ניידים במהלך הפעילות.




רשימת ציוד אישי


הנוסעים לפולין שלום רב,להלן מספר הנחיות לגבי נסיעתכם לפולין


מזג האוויר:
קר, אך יש הבדל ניכר בין הטמפרטורה בתוך המלון והאוטובוס – שם מחממים – לבין הטמפרטורה בחוץ, בשטח פתוח.
לשם כך יש להצטייד בבגדים שיתאימו לשני המצבים: חולצה, סווטשרט, מכנסיים, סוודר קל לבית המלון והאוטובוס,
ולבוש חם במיוחד לשהייה בחוץ.
אין לבוא עם בגדים / תיקים שעליהם כתובת בעברית.


בתי מלון:
הם ברמה טובה מאוד ולכן השירותים המיוחדים שם יקרים.
אין להזמין שירות חדרים, שיחות טלפון (אין גוביינא בפולין), ולהשתמש במיני בר בחדר.


טלפון:
יש טלכרד בפולין אך מספר המכשירים קטן ולא נמצא בכל מקום.
אין שיחות גוביינא וכל שיחה שתוזמן מהחדר במלון תחויב בשרות גם אם לא בוצעה שיחה
במקרים חריגם פנו אל מלוויי המשלחת.


רשימת ציוד למזוודה:


לבוש:
כובע, צעיף, כפפות – חובה !!!
מעיל מחמם עבה ועמיד בגשם – חובה !!!
נעלים אטומות למים.
גרביים חמים.
בגדים להחלפה, נעליים להחלפה.
סווטשרט, סוודר.
גופיות ולבנים חמים.
חולצה לבנה לערב שבת – חובה !!!
כלי רחצה – סבון, כלי גילוח, שמפו, משחת שיניים, מברשת שיניים (יש במלונות מגבות).
שעון מעורר.
משקפים רזרביים (למרכיבי משקפיים) או עדשות מגע.
נרות שבת.

והשאר לפי טעמכם, אך אנא אל תגזימו ! זכרו: מזוודה אחת לכל אחד !
ל תשכחו לצרף למזוודה את תגית הזיהוי עם הפרטים המלאים !
את המזוודה תוכלו לפתוח רק בפולין בערב במלון.


רשימת ציוד לתיק יד:
(לאוטובוס, למטוס) תיק זה נמצא אתכם כל הזמן.
כרטיס טיסה – יש להצטייד בהעתק כרטיס ודפיו הראשונים של הדרכון ולשמרם בנפרד).
דרכון בתוקף.
כתובות וטלפונים של המלונות.

סווטשרט המשלחת – לא לשכוח.
כפפות, צעיף.
כיפה (לבנים).
נרות זיכרון (לפחות 5).
תרופות אישיות – (משאפים לסובלים מאסטמה).
עזרה ראשונה (אין להשיג בפולין את התרופות שאנו רגילים להן. לכן יש להביא תרופות לכאבי ראש, לכאבי בטן, פלסטרים וכו')
נייר טואלט.
מכשירי כתיבה – לרישום חוויות.
יומן מסע (תקבלו מתנה מביה"ס בשדה התעופה).
שקיות ניילון קטנות.
מצלמה (אם רוצים)
נשנושים שאתם אוהבים לדרך.
מטריה מתקפלת – חובה.
פנס כיס.
כלי נגינה.
ציוד להיגיינה אישית (לבנות).
ארנק מוסתר צמוד לגוף.


כסף ודברי ערך:
כסף זר – יוצאים מהארץ עם דולרים או יורו ומחליפים בפולין לזלוטי.
ההחלפה תתבצע במקום מסודר ומרוכז ולא ברחוב.
מומלץ, לא לשאת דברי ערך מזהב בזמן המסע (עגילים, צמידים וכו').
במכס הפולני עליכם להצהיר על כל דברי ערך שברשותכם.
חשוב ביותר – רשימות של בני משפחה שברצונכם לקרוא את שמותיהם בטקסים.
בטיסה מפולין לישראל – אסור לעלות למטוס עם: נוזלים, ג'ל, תרסיסים, משחת שיניים, קרמים, שמפו, משקאות, בושם, דאודורנט (מתוך אתר אל-על).


שימו לב:
עליכם להצטייד בארנק מוסתר פנימי ובתוכו ארבעה מסמכים החייבים להיות עליכם במשך 24 שעות ביממה:
דרכון בעל תוקף.
כרטיס טיסה.
דמי כיס – לבזבוזים ולקניות לא יותר מ- 100$. יש לקחת שטרות קטנים.
כתובות וטלפונים של המלונות ורשימת טלפונים לשעת חירום.


אנו מאחלים מסע מוצלח לכולנו

יומני מסע

מיומנה של גל אדר



באף שלב לא העלתי על דעתי שאני אזכר בכך
כאן Opa שלי בשפם המדגדג שלך בריח של הבית, ביום כיפור האחרון איתך.
הזיכרונות באו והציפו אותי. כשנכנסנו לביתן 41 במיידאנק הריח החריף שהיה של חומר
החיטוי-ליזול., אותו הריח שהיה לבית כל שבת כשבאנו לבקר. הריח הנקי של הבית, נקי
לשבת.

הבית של Oma וOpa שלי או הריח בדיוק.היינו באים ותמיד הייתה את אותה ארוחה מסורתית
– מרק עוף עם קניידלך (כן קניידלך כל השנה), הפיצות העגולות שOpa היה
הולך לקנות במיוחד בשבילי ומיץ פז שהיה על השולחן בתקופה שהוא עבד בשוופס.

אחרי הארוחה לרוב היינו נשארים, וישבתי
לו על הברכיים ושמעתי את הסיפור של מקס ומוריץ, סיפור שתמיד ידעתי להשלים
בע"פ מדי פעם גם זכיתי לשמוע אותו בגרמנית.

"תיש תיש מק מק מק"- וכשצחקתי
היה מדגדג אותי, הצחוק פשוט פרץ. הזיכרון שלו באותו הרגע פשוט חימם את ליבי ובו
בזמן גם פילח את ליבי ושברי הגעגוע נפלו. אני מתגעגעת, אני גם מצטערת שלא יצא לי
להכיר אותך יותר.

 

לגדול בגרמניה הנאצית בטח לא היה קל
לנער כמוך, ספורטאי מצטיין, בן לאם חד הורית. אך הרצון לחיים חופשיים תמיד היו שם.
אני זוכרת שאמרת לי ביום כיפור האחרון שלנו יחד שחשוב לך שאני אצום, ושגם חשוב לך
שאעמוד על שלי ולא אתן לאנשים להסיט אותי מדרכי.

[אם רק היית יודע כמה אני מתגעגעת
לחיבוק החם, לנשיקה על הלחי עם השפם המדגדג. אם רק היית יודע כמה עקשנית אני היום,
אולי ירשתי את זה ממך...]

 

בטיסה לפני יומיים לא חשבתי שזה מה
שבאתי לחפש כאן בפולין.

האמת שלא ידעתי למה אני טסה. ידעתי
ש"להבין שואה" הרי אי אפשר ובטח שלא לראות שואה.

זה מסע מוזיאונים שאמור איכשהו לחדור
לתת מודע שלנו ולגעת בנקודות רגישות ולהשפיע עלינו, על כל אחד בדרך נפרדת, באופן
אחר, בזמן שונה.

השאלה שהייתה לי בראש מלכתחילה האם אני
נוסעת למסע של פולחן מעוות של סגידה למוות?

עכשיו אחרי השבירה הראשונה, של הבזקי
הזיכרון מהעבר, אין לי ספק, זהו פולחן של סגידה מעוותת למוות.

וזוהי דעתי האישית בלבד, מצאתי את עצמי
מרגישה כאן שאני דורכת על גופות, רומסת גם את הכבוד האחרון של המתים ולאחר מכן
מדליקה להם נר, מקריאה מספר מילים.

 

"כל אבן בקיר זועקת- אל תשכח"

המסע הזה הזכיר לי שאין לי לאן לברוח,
זה תמיד שם יהיה.

אסור לי לשכוח, גם לא אותך Opa

 

גל
אדר

 

 

 

 

מיומנו של יואב קליין

אנחנו נמצאים לקראת סוף המסע לפולין ובראשי עולה השאלה:

כיצד מסע זה ישפיע על חיי כאשר נחזור ארצה, אני מנסה לחשוב האם התנהגותי וערכי, בארץ שהוקמה על דמם של קורבנות השואה, אינם מבזים את מותם, מה היו חושבים שישה מליון הגיבורים שניספו אילו היו עדים לדרכי ההתנהגות של היהודים החיים בישראל.

כשחושב אני על שאלות אלו, הן מזכירות לי מיד סיפור קצר שסיפרה לנו מדריכה בביקורנו במערות הכותל במסגרת ההכנה למסע.

 הסיפור הוא על רבי בינימין הרלינג שסיפר לפני מותו לרב מוטי אילון על פירושו לפסוק: "גם כי אלך בגיא צלמות לא אירע, רע כי אתה עמדי לפי הפסוק, גם ברוע המוחלט, לא אפחד כי ה' נמצא איתי. לפי פיסוקו של רבי בנימין הרלינג הפסוק היה צריך להראות כך: "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירע, רע כי אתה עמדי".

כלומר, גם ברוע המוחלט לא אחשוש מרע, רע כי אתה ה' נמצא כאן איתי ורואה את שנאת החינם המתרוצצת בין האנשים. סיפור זה הוא לקח להמשך החיים לאחר המסע. הגיבורים שניספו בשואה לא זכו לחיות בארץ הקודש חופשיים ורצויים, אנו שזכינו בזכות זו, חייבים להרויחה ע"י התנהגות מוסרית, צינעה וכבוד בין אדם לחברו.

יצירת קשר דואר אלקטרוני

כתובת דואר אלקטרוני ליצירת קשר עם המשלחת:

mzblich@gmail.com

עם תחילת המסע יפתח שירות הדוא"ל הנ"ל לרווחת הורי התלמידים וחברי המשלחת.
האימיילים אשר יתקבלו במהלך המסע יודפסו ויחולקו לתלמידים.
בכדי לצמצם טעויות בזיהוי ולאפשר את מתן השירות ביעילות המירבית נבקשכם להקפיד ולמלא אחר ההוראות הבאות:

אנא שלחו את הדוא"ל לכתובת הנכונה, טעות בשיוך התלמיד לגוש ולכתובת הדוא"ל הנכונה תגרום לאי קבלת הדוא"ל.

  1. בשורת נושא ההודעה (Subject) אנא פרטו: שם פרטי, שם משפחה ומספר הגוש והקבוצה אליה שייך התלמיד.
    בגוף ההודעה אנא פרטו: את השם הפרטי ושם המשפחה, שם מורה מלווה אליו שייך התלמיד.
    בכדי לברר את מספר הקבוצה ושם המורה המלווה ראו "קישור לרשימת התלמידים גוש..." בסעיף הקודם.
  2. נא לא לצרף קבצים מכל סוג שהוא, כגון קבצי תמונות קבצי אופיס וכו'... אנו מוגבלים באמצעים העומדים לרשותנו בפולין.

* לנוחיותכם מצ"ב טופס דוגמא למילוי הפרטים באופן הרצוי.

 

 

 

לוח טיסות

 

אנו ניפגש בחניון סן-מרטין ביום שלישי 16.9.08 בשעה 01:30 לפנות בוקר ומשם נסע באוטובוסים ישירות לנתב"ג.

 

יש לעלות על האוטובוסים בהתאם למספרי הקבוצות !

 

המראה מישראל

16/09/08

מנמל התעופה בן גוריון לורשה

מספר טיסה Iz325

חברת תעופה ארקיע

שעת המראה (משוערת): 6:30

שעת נחיתה (משוערת): 9:30

 

המראה מפולין

23/09/08

מנמל התעופה הבינלאומי בקרקוב

מספר טיסה Iz328

חברת תעופה ארקיע

שעת המראה (משוערת): 22:00

שעת נחיתה (משוערת): 2:00 (ב-24/09/08)

 

קישור לאתר רשות שדות התעופה - זמני טיסות בזמן אמת

מזג האויר באתרים בהם נבקר

וארשה

קטוביץ

לובלין

קראקוב

מפת המסע לפולין


View Larger Map

צפיה בתמונות וקטעי וידאו

* לחווית צפייה מושלמת התקינו את PicLens על דפדפן Firefox

היום החמישי למסע

תמונות וקטעי וידאו

היום החמישי, ארוחת בוקר

היום החמישי, קטעי וידאו

היום החמישי,ערב פולקלור וארוחת ערב

וידאו, פגישה עם בת לחסידי אומות עולם

פגישה עם בת לחסידי אומות העולם

קרקוב, הרובע היהודי

קרקוב, סוקיניצה

היום הראשון למסע

תמונות וקטעי וידאו

ארוחת ערב במסעדה, היום הראשון

בית הקברות היהודי בוארשה

בית יאנוש קורצ'אק

גזי'יבוסקה – בית הכנסת נוז'יק

הטיסה לוארשה

זלוטה - חומת הגטו בוארשה

מסלול הגבורה, הטקס באנטרת רפפורט

קטעי וידאו מהיום הראשון למסע

היום הרביעי למסע

תמונות וקטעי וידאו

בית הקברות בקיילצה

וידאו מקבלת שבת

מכרות המלח

מלון קאנטור, ארוחת בוקר

קבלת שבת במלון קרקוביה

היום השביעי למסע

תמונות ווידאו

ארוחת ערב בבייליצקה ולהקת הפולקלור.

העיירה ראבקה

זאקופנה, זמן חופשי !!!

קטע וידאו מראבקה וארוחת הערב.

היום השישי למסע

היום השישי למסע, אושוויץ 1 , אושוויץ 2 (בירקינאו), טקס המשלחת.

אושוויץ 1

בירקינאו

היום השישי למסע - שיחת סיכום, פיצה מפנקת, יום הולדת לאסף

קטעי וידאו

היום השלישי למסע

תמונות וקטעי וידאו

בית הכנסת בקרשניק

היום השלישי למסע, ארוחת בוקר ונסיעה

ישיבת חכמי לובלין

מחנה מיידנק

קטעי וידאו מהיום השלישי למסע

תיעוד ניצולת שואה במיידנק

היום השמיני למסע

תמונות וקטעי וידאו של היום האחרון למסע

ביקור בבית הקברות ברקוביצה

הטקס בבית הקברות ברקוביצה

העיירה בנדין

חוזרים לארץ

טקס סיום בפלאשוב וידאו

מחנה פלאשוב, טקס הסיום של המסע

היום השני למסע

תמונות וקטעי וידאו

ארוחת בוקר ונסיעה

ארוחת ערב במסעדה

העיירה טיקוצין ובית הכנסת

יער לופוחובה

מחנה טרבלינקה

קטעי וידאו של היום השני למסע

מפגש המשלחת באולם האירועים בבליך

קטעי וידאו שונים מהמסע

קטעי וידאו שונים מהאוסף

הסיפור של איה קשת מאוטובוס 1

עלה קטן שלי

קריוקי באוטובוס 5

תקרית השוקולד

תמונות מערב סיכום המסע

רשימת בתי מלון בהם תלון המשלחת

גוש א - אוטבוסים 1,2,3
ורשה 16-18.09.08
בית המלון Holiday Inn
אודות המלון:
8/54ZLOTA STREET ARSAW, 00-120 POLAND


Hotel Front Desk: 48-22-6973999 | Hotel Fax: 48-22-6973899
סטרחוביצה 18-19.09.08


בבית המלון  Senator 
אודות המלון:
Hotel SENATOR rywki 18 7-200 Starachowice POLAND
ntact telephone: +48 (41) 274 03 90Fax:+48 (41) 274 03 90ail:
 recepcja@h-s.pl
קרקוב 20-23.09.08
בבית המלון Hotel Novotel Bronowice 
אודות המלון:
Al. Armii Krajowej 11 0-150 KRAKOW POLAND
Tel (+48)12/6226400Fax (+48)12/6226405Mail nov.bronowice@orbis.pl 
גוש ב אוטבוסים 4,5
ורשה 16-18.09.08
 בבית המלון Novotel Warszawa Airport
אודות המלון:
UL. 1 Sierpnia 1 2-134 WARSAW POLAND
Tel (+48)22/5756000Fax (+48)22/5756999Mail nov.airport@orbis.pl  
לובלין 18-19.09.08
בבית המלון Mercure Unia
אודות המלון:
Al. Raclawickie 12  20-037 LUBLIN - POLAND
Hotel code:3404 Tel:(+48) 81/5332061Fax: (+48) 81/5333021Mail er.unia@orbis.pl 
קרקוב 20-23.09.08


בבית המלון Hotel City Sm
אודות המלון:
Hotel City SMul. Gajowa 16,0-426 Kraków
Tel.(048 12)266-60-21,266-54-51,266-14-33 fax.(048 2)267-18-86
Mail: hotelcity@hotelcity.pl
http://www.hotelcity.pl  


הערה: התלמידים שומרי השבת ילונו רק ביום שישי בערב במלון CRACOVIA
ממוקם ברובע היהודי ובמוצאי שבת יחברו חזרה לקבוצות

רשימת חברי המשלחת

ראש המשלחת א' - רונית פדלון

ראש משלחת ב' - רחל רקובסקי

יועצת בית יב' - לואיז יוסף

נציגי תקשוב - עמי אהרונסון, עמוס שאול

צוות המורים המלווים - ענת בלזם, דרורית ביליסיאק, טליה גבאי, ורד קורן, סיגל שרון, מגי זליבנסקי, נדב מרטל, מיכל לוגסי, שרית גולדנברג.

צוות ההדרכה של "יד-ושם" - חני אפרימוב, גילה אורן, , חני דגני, נועם וילנר, זהבה וידל.

מלווים נוספים - דוד חג'בי

מע"ר- רון כרמלי

רופא המשלחת - דר' ישראל דודקביץ'

מנהלנים מטעם חברת איסתא

קב"ט לכל אוטובוס

מדריכים פולנים

רשימת תלמידים



גוש א' – קבוצה מס' 1

 

שמות
המלווים: רונית פדלון, נדב מרטל, מגי זליבנסקי

מדריכה:
חני אפרימוב

מס'

שם התלמיד/ה

כיתה

1

כרמל סידי

יב 2

2

סיון עומר

יב 9

3

נעמה אדמי

יב 2

4

רוני גולדשטיין

יב 10

5

ליאה גרוסמן

יב 1

6

מאיה יקיר

יב 3

7

נועה שחם

יב 1

8

דניאל רייזמן

יב 4

9

הילה ליכטמן

יב 1

10

טל אלרואי

יב 3

11

איה קשת

יב 4

12

ריבי שר ישראל

יב 1

13

ירדן דייגי

יב 4

14

שירה טורג'מן

יב 4

15

עידו צמח

יב 9

16

יואב קליין

יב 9

17

גל ביננשטוק

יב 8

18

עידן מזרחי

יב 7

19

חן מאזה

יב 9

20

עידו עבודי

יב 8

21

גל פרצלינה

יב 9

22

אילון הימן

יב 9

23

מאיה אויכמן

יב 4

24

שני מסלם

יב 4

25

ליעד דעבול

יב 4

26

עדי הררי

יב 4

27

גוני שמעי

יב 8

28

עומר דרוקר

יב 9

29

טל גודארד

יב 1

30

אור שרעבי

יב 13

31

גילי עזר

יב 9

32

רוני בן-עוז

יב 9

33

בר בנימין

יב 9

34

הגות מקורי

יב 4

35

טל זקון

יב 4

36

אמיר נובק

יב 9

37

קארין שגיא

יב 8

38

מיטל רדזינסקי

יב 4

39

עדי בר

יב 9

40

הילה שוחט

יב 4

 

גוש א' – קבוצה מס' 2

 

שמות
המלווים: לואיז יוסף,  ורד קורן, מיכל
לוגסי

מדריכה:
גילה אורן

מס'

שם התלמיד/ה

כיתה

1

רומה ויליגר

יב 10

2

עדי אלוף

יב 10

3

שני ברגרזון

יב 10

4

מור ביטרמן

יב 10

5

הילה רביצקי

יב 10

6

דור סבטי

יב 13

7

יועד קורח

יב 10

8

שחר מזרחי

יב 1

9

בר יצחק

יב 1

10

אלה נוטוביץ

יב 7

11

גלי סבו

יב 7

12

עמית מרכס

יב 3

13

לביא שלו

יב 8

14

אורן מרכוס

יב 9

15

און יורב

יב 9

16

חן אופנהיים

יב 2

17

נועם יקר

יב 10

18

רן כהן

יב 4

19

לין צבי

יב 10

20

גור גוט

יב 11

21

דניאל איכר

יב 4

22

מור חזן

יב 4

23

פז מזרחי

יב 9

24

רינת נחום

יב 9

25

דיאנה לוטיש

יב 1

26

נועה נחום

יב 1

27

מור דויטש

יב 1

28

נוי יעקב

יב 3

29

נועה לוריאן

יב 1

30

קרן קנר

יב 1

31

שירלי סומק

יב 3

32

איציק טל

יב 4

33

אביב בן דרור

יב 5

34

נועם יעקובי

יב 5

35

ערן מבה

יב 5

36

גיא עמיצור

יב 1

 

 

 

 

 

 

 

 

גוש א' – קבוצה מס' 3

 

שמות
המלווים: טליה גבאי, שרית גולדנברג

מדריכה:
זהבה וידל

מס'

שם התלמיד/ה

כיתה

1

מיקה קנלר

יב 5

2

מאי מנצור

יב 7

3

שירן אסולין

יב 9

4

דניאל שלו

יב 7

5

נטלי בן חיים

יב 9

6

עדי קליין

יב 9

7

חן דויטש

יב 7

8

שחף סנפיר

יב 9

9

רותם צמח

יב 7

10

מיכל אליאס

יב 7

11

שלי דיין

יב 6

12

איריס שרף

יב 8

13

בן דיאמנט

יב 7

14

דן ארליך

יב 7

15

עמית יוחפז

יב 8

16

מני ברוך

יב 10

17

טל קורנס

יב 4

18

נועם כהן

יב 4

19

עומר בורשטיין

יב 4

20

דניאל הפלס

יב 2

21

ניר רטנר

יב 3

22

ארז קליין

יב 3

23

קרן בן-דוד

יב 6

24

שירן נאווי

יב 13

25

הגר שורש

יב 9

26

ספיר טובי

יב 13

27

דניאל מדר

יב 10

28

נועה פורת

יב 10

29

נטע גולדנברג

יב 10

30

עומר גבאי

יב 10

31

עידן ניניו

יב 3

32

עידן שפר

יב 3

33

אור כראל

יב 3

34

טל פומרנץ

יב 1

35

מורן שמר

יב 2

36

יעל אלעזר

יב 2

37

קורל אוגדן

יב 2

38

רותם דותן

יב 6

39

מור וילנסקי

יב 13

40

חלי בן שבת

יב 13

 

 

 

גוש ב' – קבוצה מס' 4

 

שמות
המלווים:  רחל רקובסקי, ענת בלזם, רון
כרמלי

מדריכה:
חני דגני

מס'

שם התלמיד/ה

כיתה

1

יהונתן עזרא

יב 2

2

תומר תיק

יב 11

3

איתמר מינמר

יב 11

4

אביב ארגמן

יב 11

5

ליהי קורין

יב 2

6

מיכל עילם

יב 2

7

נועה מוליה

יב 2

8

עדי רובין

יב 9

9

איתי צדרבוים

יב 6

10

אסף זלצמן

יב 10

11

אלון אביב

יב 3

12

אמיר פיטלוק

יב 11

13

ניר הרניק

יב 2

14

דקל מעוז

יב 11

15

גילי מאור

יב 10

16

אלינור נמרודי

יב 8

17

אסף גורפינקל

יב 4

18

יונתן רוזין

יב 2

19

דין דודקביץ

יב 3

20

דניאל חבקוק

יב 2

21

טל רותם

יב 6

22

שקד מזרחי

יב 11

23

שירה בנימיני

יב 2

24

רוני רז

יב 8

25

רוני ויניש

יב 9

26

בר שוורצברד

יב 8

27

יערה גררה

יב 11

28

טל שץ

יב 9

29

דניאל תוכמה

יב 13

30

רותם מוזדן

יב 2

31

בר אלוף

יב 8

32

ים בן מוחה

יב 2

33

ספיר לנדאו

יב 2

34

עמית פרי

יב 1

35

דניאל סיפרמן

יב 1

36

טל ענבר

יב 2

37

לילך ידידיה

יב 2

38

מתן בריצנר

יב 6

39

רום אבן

יב 6

40

עדי אנגל

יב 9

41

לירון דוראל

יב 8

 

גוש ב' – קבוצה מס' 5

 

שמות
המלווים: דרורית ביליסיאק, סיגל שרון

מדריך:
נועם וילנר

מס'

שם התלמיד/ה

כיתה

1

ספיר חן

יב 2

2

דנה לוי

יב 10

3

דפנה קאופמן

יב 9

4

אחינועם ישי

יב 11

5

שרון נאה

יב 2

6

אביגיל קורי

יב 2

7

ענבר סלע

יב 6

8

שירה גת

יב 6

9

גל אדר

יב 6

10

מיכל טמיר

יב 3

11

בר גורן

יב 2

12

מאי ברבי

יב 2

13

שיר ברזילי

יב 8

14

עדי קריינר

יב 8

15

מור זנזורי

יב 6

16

שיר שפירא

יב 6

17

גיל שינבוים

יב 1

18

אופיר יניב

יב 3

19

שחר קרת

יב 1

20

ניר רבלין

יב 2

21

הילה אור

יב 11

22

עדי קאשי

יב 3

23

אור מרגלית

יב 11

24

רועי חן

יב 3

25

טליה שביט

יב 5

26

מאיה אסור

יב 5

27

שיר מזרחי

יב 7

28

שקד ברית

יב 7

29

בר שריקי

יב 7

30

ליאור טייטל

יב 9

31

עדו מזרחי

יב 13

32

עדו פלס

יב 4

33

אסף נקש

יב 8

34

תום בראל

יב 8

35

אסף זכריה

יב 8

36

ליאור מאירזאדה

יב 4

37

יובל לוי

יב 3

38

זוהר בנאי

יב 2

39

אושרת קליין

יב 3

40

אורטל ראובן

יב 5

41

עתליה כהן

 

יב 5

 

 

 

תוכנית המסע


תוכנית המסע לפולין מחזור מ"ז – ספטמבר 2008

יום שלישי
16/09/2008
06:00 המראה מנתב"ג
נחיתה בורשה
בית הקברות היהודי
זלוטה – חומת הגטו
גזי'יבוסקה – בית הכנסת נוז'יק
אומשלגפלץ ומסלול הגבורה
טקס באנדרטת רפופורט
בית קורצ'אק
הגעה למלון וארוחת ערב
פעילות ערב קבוצתית


יום רביעי
17/09/2008
06:00 השכמה וארוחת בוקר
טקוצ'ין-סיור בבית הכנסת ובכיכר העיר
יער לופוחובה
טרבלינקה
טקס בטרבלינקה
חזרה למלון בורשה
ארוחת ערב ופעילות קבוצתית


יום חמישי
18/09/2008
06:00 השכמה וארוחת בוקר
התארגנות והעמסת מזוודות
נסיעה ללובלין – ביקור בישיבת חכמי לובלין
מיידנאק
טקס במיידנאק
קיזימיש דולוני – קיר מצבות, סיור בעיירה
הגעה למלון
ארוחת ערב ופעילות קבוצתית


יום שישי
19/09/2008
התארגנות והעמסת מזוודות
ווילצ'קה – נסיעה למכרות המלח
הגעה למלון בקרקוב
קבלת שבת
וארוחת ערב


יום שבת
20/09/2008
06:30 שכמה וארוחת בוקר
סיור ברובע היהודי ובגטו קרקוב
הגעה לסוקניצהה – זמן חופשי
ערב פולקלור פולני ומפגש עם חסידת אומות עולם
ארוחת ערב ופעילות קבוצתית


יום ראשון
21/09/2008
06:00 השכמה וארוחת בוקר
אושוויץ – בירקנאו
טקס בבירקנאו
הגעה למלון
ארוחת ערב ופעילות קבוצתית


יום שני
22/09/2008
06:00 השכמה וארוחת בוקר
נסיעה לראבקה ולבית הקברות היהודי
נסיעה לזקופנה – זמן חופשי
הגעה למלון, ארוחת ערב ופעילות קבוצתית


יום שלישי
23/09/2008
06:00 השכמה וארוחת בוקר
העמסת מזוודות
נסיעה לבנדין
נסיעה לרקוביצה
הגעה לפלשוב וטקס הסיום
נסיעה לשדה התעופה בקרקוב
22:00 המראה מקרקוב
02:00 נחיתה בנתב"ג


רונית פדלון,מנהלת בית יב
וראש המשלחת לפולין

המסע לפולין 2009

דברי צוות המדריכים

"ישראל תיבחן לא בעושר, לא בצבא ולא בטכניקה,

אלא בדמותה המוסרית ובערכיה האנושיים."


"דוד בן גוריון"

במסענו אל פולין, אל העבר המשותף אנו רואים תרומה למימוש חזונו של בן גוריון.
אנו נוסעים אל העבר לא רק כדי ללמוד את סיפורו, להכיר את אנשיו ולבחון את שהתרחש שם. אנו עושים זאת בעיקר, כיוון שההיכרות עם העבר הכרחית לדמותנו המוסרית והערכית כפרטים וכחברה.

עלינו צוות המדריכים מוטלת החובה לחשוף אתכם לפרטים ההיסטוריים ולדילמות האנושיות. חובה עלינו להציג בפניכם את רוחב היריעה ואת גודל המורכבות. תפקידנו הוא ללמדכם את מגילת היוחסין שלנו,שבשעה שתתבגרו ותזדקנו תדעו על מה אתם צריכים לבכות.*

לא משנה כמה פעמים היה כל אחד מאיתנו בפולין, תמיד, כל פעם מחדש, זוהי
זכות גדולה ללוות בני נוער במסע כזה. מסע שבאופן ברור כל כך מפגיש כל אחד עם עולמו המוסרי, הערכי והרגשי.

אנחנו, מודים לכם על הזכות ללוות אתכם במסע ומאחלים לכולנו דרך צלחה

זהבה, חני, חגית, אמיר, יואב, גילה, נועם
מדריכי המסע - "יד ושם"

* העבר… והעתיד… / אבא קובנר, 1983

"…כשעליתי ארצה,
אחרי מלחמת העולם השנייה
הייתי פוגש את צעירי הארץ,
ומאזין לשיריהם ולהגם,
בבחינת ראשון -
כבני אדם - יהודים,
שיש להם הכרה ברורה
שאכן הם כותבים מגילת
יוחסין חדשה, שמתחילה בהם.
ובחושבי על מגילת היוחסין
שנשרפה באירופה,
היה לי צער כפול
על בני הדור המצוין הזה
של ישראלים צעירים,
שבשעה שיתבגרו ויזדקנו
אפשר אפילו שלא יידעו
על מה הם צריכים לבכות."

דברי מנהל בית הספר

אלול תשס"ט

"על דעת עיניי שראו את השכול [...]
נדרתי הנדר לזכור את הכול,
לזכור ודבר לא לשכוח [...]
קונם אם לבוקר אחזור לסורי, ומאום לא אלמד גם הפעם."

(מתוך "נדר" לאברהם שלונסקי)

תלמידים יקרים,
המסע העומד בפניכם הוא חשוב ומשמעותי.
הדרך שבה עתידים אתם ללכת, נושאת בחובה מטען של מראות, של זיכרונות ושל התמודדויות רגשיות וערכיות.
בשירו "נדר" המשורר אברהם שלונסקי מציע להפוך את המסע ואת זיכרונותיו לתהליך של למידה: למידה על תולדות עמנו ומורשתו, על הצורך במעורבות לסילוק עוולה, על פיתוח החוסן האישי התובע לגלות חמלה וסיוע לחלש גם ברגעי מצוקה ושכול.

אני מברך אתכם שבמסע זה תזכו לייצג את העם היהודי ואת מדינת ישראל בכבוד ומתוך תחושת שליחות אמיתית.
צאתכם לשלום ושובכם לשלום!
בברכה,

גיל פרג
מנהל בית הספר

יומני מסע

9.9 עיריית טיקוצ'ין, יער לופוחובה ומחנה ההשמדה טרבלינקה

9.9
העיירה טיקוצ'ין, יער לופוחובה ומחנה ההשמדה טרבלינקה.

"...קול דמי אחיך זועקים אלי מן האדמה.” (בראשית)

ביער לופוחובה, בין העצים, ניתן למצוא פטריות, ארנבונים, דבורים, ציפורים ובורות ירי.
שלושה בורות ירי בהם נרצחו כ1600 יהודי העיירה טיקוצ'ין. לאחר הליכה אל הלא נודע, מהעיירה עד ליער, נרצחו היהודים. תחילה הגברים, לאחר הנשים והטף. באותה השעה ידע היער זעקות קורעות לב, בכי צורם אוזניים ודמעות דם.
ב25 לאוגוסט 1941 עמדו סביב שלוש הדפנות של שלושת בורות הירי יהודים, מביטים למוות בעיניים.
ב9 לספטמבר 2009 עמדו סביב שלוש הדפנות של שלושת בורות הירי יהודים, מדליקים נרות זיכרון ונושאים תפילה.

"הוא לא יניח שנשכח את ההולכים" (מי שחלם, להקת הנח"ל)

מחנה ההשמדה טרבלינקה:

באופן היפותטי, נניח ואתה חייל S.S, בעל לרעיה ואב לילדים ועבודתך היא להכניס משפחה, אב, אם וילדיהם, לתוך תא גזים בעודם גזוזי שיער וערומים כביום היוולדם, איך אתה בעצם מביט להם בעיניים כשאתה חוזר הביתה?
ככל הנראה ששטנגל, המפקד השני של מחנה ההשמדה טרבלינקה, מצא את הדרך להתמודד עם מכשול מוסרי זה, בכך שראה את היהודים כמטען. את הרכוש במזוודות ממיינים ומסדרים, ואילו את המטען האנושי העודף שורפים.
האם יש בעיה בנפשו של שטנגל, שאיבד כל אמות מוסריות בכך שראה את היהודים כמטען, או שמא הדבר היווה תוצאה של המציאות אותה הוא חי? מציאות היכולה להתדפק על דלתו של כל אדם?

"...ואין אפילו קופה, גם איש המטענים איננו...” (התחנה האחרונה טרקבלינקה, יהודה פוליקר)

אופיר ברבי קבוצה 4:
אנו יושבים באוטובוס, באוטובוס הממוזג, עם המוסיקה המתנגנת ברקע, בדרך מהעיירה טיקוצ'קין ליער לופוחובה. נוסעים באותו המסלול בו צעדו יהודי העיירה ב 25 לאוגוסט 1941.
אני מסתכלת מהחלון, והתחושות מעורבות.
מנסה לדמיין מהן המחשבות והתחושות שעברו על אותם אנשים, בני עמי, בדרך אל הלא נודע.
מצד אחד ציפייה גדולה, שישנה אפשרות שהם בדרכם למקום טוב יותר, ומצד שני פחד איום.
כשהגענו ליער, האווירה השתנתה.
העצים הגבוהים, האוויר הקר, הקולות של היער, לפתע כולם השתתקו ותחושת פחד שררה באוויר. הרגשנו שסובבת אותנו תפאורה של סרט אימה.
עמדנו כולנו סביב בורות הירי, עומדים ולא אומרים דבר, רק מביטים עליהם, מדליקים נרות נשמה, מתחבקים ומחזקים אחד את השני.
ובדרך הפשוטה ביותר, במטרה לנסות להבין ולהפנים את משמעות המעמד, חשבתי מיד על משפחתי, ושייכתי אותם לאותו הרגע. הדמעות התחילו לזלוג.
התבוננתי בשביל הארוך בו הלכנו כולנו, עם דגלי מדינת ישראל מונפים, והתמלאתי גאווה.
אני גאה בהזדמנות שניתנה לי, לעמוד על אדמה טמאה זו ולהנציח את היהודים שנרצחו ומתים הם כעת.
בסיום הטקס שנערך במרכז היער,שרנו את שירת התקווה.
זו הייתה שירת התקווה המשמעותית ביותר עבורי במהלך חיי.
פתאום כל מילה נשמעה לי כל כך חזקה, כל מילה חקוקה בסלע, נכונה ואמיתית. תחושת אושר הציפה את ליבי. עברו בי צמרמורות וברגע הזה הרגשתי יהודייה, כמו שלא הרגשתי מעולם.
וכן, הייתי גאה, אפילו גאה מאוד.

9.9.0 יום שני למסע טל 9רוזנצוויג, קבוצה 3.

יומני היקר

היום ביום הזה ממש ירדו רגלי מן האוטובוס מקום מבטחי אל האדמה הקרה ועקובת הדם של פולין.
עד מהרה נאמר לנו שאנו נמצאים ביער לופוחובה, יער שרק שמו מעביר בעמוד השדרה שלי זרמים ארוכים מאוד של צמרמורת קרירה.
בעוד ששאר אנשי המשלחת יורדים מהאוטובוסים אני מביט בעצים הגבוהים המקיפים אותנו וחש כה קטן פעוט ורגש של חסרות אונים כאילו היו מביטים עלי מגובהם.
לבשתי את חולצת המשלחת שקיבלנו ונאמר לנו לקחתה איתנו, תחושת שייכות בלתי מוסברת.
בעודי נכנס יחד עם המשלחת לתוך עבות היער הירוק והנראה שקט למדי, רצות במוחי אלפי מחשבות הצועקות מתוכי אלפי מראות מתרוצצים בין עיניי.
במהרה עוד לפני שידעתי זאת הגענו לבור הירי , מחילים אנו להקשיב להדרכתה של המדריכה הנשמעת כל כך רחוקה מאיתנו, ישנם אומרים שהזמן הוא רק אשליה בכל אופן אשליה זו עומדת ביני לבין האסון הנורא שהתרחש בדיוק תחת רגלי לפני 70 שנה.
הבטתי בפניה של המדריכה שהזילה את דמעתה הראשונה ומיד השמטתי פני לכיוון הקרקע..
הבנתי שמקרים כפי שקרו שם באותו היום על אותה האדמה, מקרים שלא אמורים לקרות אכן קרו.
הנחתי אבן שהבאתי מחצר ביתי ליד האדמה המגודרת וחזרתי למקומי בשקט, רגעים ספורים לאחר מכן הרגשתי את תחושת המחנק הדמעות שמטפסות בגרוני ואני לא יכלתי להתנגד עוד להן החלתי בבכי בעוד שבאוזני מתנגן השיר : “כי אין בעולם אהבה כמו אהבה של אמא".

רגע זה נכרת בזיכרוני ובזיכרונם של יהודים רבים שהיו מהווים ויהוו חלק מהמשלחת לפולין.

לעולם לא אשכח את אותם יהודים שדמם הוא זה שמטפס בעורקי ובנימי העצים על אדמת פולין.

9.9.0 יום שני למסע
טל 9רוזנצוויג, קבוצה 3.

איתי בוקשטיין, קבוצה 2 גוש א - חמשיר

עם קערה של מרק די דלוח
ותפוח אדמה קצת מלוח
הוא עוזב את התור
שוב חוזר אל הכפור
העיקר שלהם יש ביטוח

אלינור סטולר היום השישי למסע

היום השישי למסע, מאת אלינור סטולר.

אני חושבת שהיום לא יהיה איש שלא יסכים איתי שהיום הזה, היום השישי למסע מתחילתו ועד סופו, הוא היום המשמעותי ביותר במסע אם לא בחיינו.
התאריך הוא ה-13 בספט' 09 בו נחתם גורלו המר של בנו של האסטרונאוט הישראלי הראשון, אחד מתלמידי בליך לדורותיו, אח של תלמיד שלומד כרגע בבליך וחייל ישראלי.
-
המסע החל באושוויץ בירקנאו שם עברנו חוויה קבוצתית מגבשת וקורעת לב, בה כל אחד הספיד שמות של נספים שקרובים לו.
אני הספדתי את כל בני משפחתו של אבי, אבל בעיקר הספדתי איש שלא חיבבתי מעולם, איש שנהג בצורה מכפירה כלפי סבתי וגרם לה עוול רב בחייה, סבי החורג.
אני לא יודעת מה בדיוק דחף אותי להספיד אותו אחרי שנים של כעס וטינה, אבל פרץ רגש של הבנה גרם לי לשאת את שמו בגאווה, להצטער על חוסר ההתעניינות בסיפורו האישי ובעיקר לסלוח, לסלוח על כל השנים שעשה רע ולדעת שקורבן תמיד ירגיש בליבו קורבן, גם כאשר יקח את המושחות לידיו ויהפוך להיות אדם כוחני.
-

בהמשך ביקרנו בחלק השני של אושוויץ. זה היה מעמד יזכור, היינו שם שתי הקבוצות.
יללות ובכי מר נשפכו שם באנדרטה לכבוד הנספים בעוד אנו מביטים במורים מתלחששים זה עם זה.
מאיה קהירי, ילדה מקבוצתי, נשאה נאום לכבוד נספי משפחתה בשואה. לאחר מכן אימה, רונית קהירי שגם היא יצאה עימנו לטיול, נשאה נאום. שתיהן בכו מחובקות זו עם זו, זה היה מרגש עד דמעות. ואז, אחרי המחזה הנ"ל, עליזה, מנהלת השכבה נאמה נאום שאנו מאוחדים למען המדינה, אנו עם שבא לשורשיו, חשנו שמשהו לא קשורה.
"אני אגיד את זה לפני שזה יגיע אליכם בשמועות", כאן כבר הוסר כל צל של ספק שמשהו נורא קרה. “אסף רמון, בנו של אילן רמון נהרג כלפני שעה" באופן מהיר, בלי זמן שעוד הספקתי לעכל את מה שנאמר, שמעתי יללות וצווחות, רונית קהירי אמרה "מה יש לשכונה שלנו".
כך, מיררנו שם בבכי שתי הקבוצות, במעמד יזכור, במחנה ריכוז אושוויץ. איש לא ראה מימינו או משמאלו, הרגשנו ביחד אבל לבד... אך המסע נמשך, וכך גם החיים.

גלי ילון קבוצה 1:

יותר מזה אנחנו לא צריכים
מכירים את השיר הזה של שלמה ארצי ? פעם חשבתם על המילים שלו ועל המשמעות שלו ?
"את הגשם תן רק בעיתו,
ובאביב פזר לנו פרחים,
ותן שיחזור שוב לביתו,
יותר מזה אנחנו לא צריכים.“
תמיד אנחנו מתעסקים בתפל ולא בעיקר, מה נלבש, על איזה אוטו ננהג ובעיקר מה חושבים עלינו.
ביום חמישי ביקרנו במיידנאק, עברנו בין המגורים, תאי הגזים והמשרפות.
הייתי אדיש לכל המבנים והעדויות ולא באמת הצלחתי להתחבר ולהבין מה באמת מה שהלך באותו מקום נוראי.
בסיום הסיור והטקס עלינו לאוטובוסים הפעלתי את הפלאפון, הרכבתי את האוזניות ובצורה מקרית נבחר השיר " יותר מזה אנחנו לא צריכים".
התחלנו לנסוע ומצד שמאל היה המחנה, הסתכלתי והתעמקתי במילות השיר " את הגשם תן רק בעיתו... “ וחשבתי לעצמי על מה אנחנו בוכים, מתעצבנים, מתאכזבים.
בגטו הספציפי הזה ובכלל בשואה הדברים הכי פשוטים נראו בלתי אפשריים, להתקלח היית משימה כמעט בלתי אפשרית, לשתות זה במקרה הטוב פעם ביום ושלא נדבר על אוכל.
כמה קשים היו החיים בגטו ועל מה אנחנו "בוכים" הבטחתי לעצמי שאני אשתדל להיות יותר מאופק ופחות להתלונן, להעריך את מה שיש, את הדברים הבסיסיים ובראשם המשפחה.
ללמוד להעריך את זה שאנחנו קמים בבוקר, שיש לנו אחים, הורים שעוזרים ויעשו הכל בשבילינו.
היום, יום ראשון, אסף רמון נהרג בתאונת מטוס וגרם לי שוב לחשוב על כמה מזל יש לי שיש לי שני הורים ושלושה אחים.

בן מרקוביץ וניב אוחנה

יום 2 – יער לופחובה ומחנה ההשמדה טרבלינקה.

עד עכשיו כאשר שמעתי ולמדתי בשיעורי היסטוריה על המילה טוטאליות לא ממש הבנתי והפנמתי,דיברנו הרבה על הטוטאליות של ההשמדה ועל כך שהגרמנים שאפו לחפש ולהשמיד את היהודים עד אחרונם.
היום,כאשר היינו בעיירה טיקוצ'ין ואז ביער לופחובה הבנתי קצת יותר את המילה,מקרוב.
טיקוצ'ין,עיירה אשר מכילה רק 1400 יהודים נרדפה בידי הנאצים והושמדה בשלוש בורות ירי ביער המוות-לופחובה.
הגענו ליער לופחובה,מקום יפהפה,הכל כל כך ירוק , והעצים כל כך גבוהים ויפים, נותנים אווירה של מקום רגוע ושלוו.ואז אנחנו מגיעים למקום אשר מתוחם בברזלים כחולים ומספרים לנו ששם ירו , שרפו וקברו את אותם 1400 יהודים.
כל כך אבסורד,מקום כל כך יפה, מקום שמשחקים בו,מתאהבים בו,נחים בו , ונהנים בו, שימש פעם מקום למוות של בני עמי.
ואז אנחנו מגיעים למחנה ההשמדה-טרבלינקה,גם כמו היער שקודם ביקרנו בו, מקום מקסים,הכל ירוק,משדר שמחה ושלווה.
ואז כאשר אני שומע את הנתונים עובר בי רעד , 800,000 יהודים נרצחו ב9 חודשים, לנוכח הנתונים הללו הייתי מצפה שהמקום יהיה ענק , בעל מפעלים גדולים, אך התברר לי שבסה''כ המקום היה דיי קטן ביחס למפעל המוות שהתרחש שם, היו כמה צריפים מעץ ועוד כמה מבנים מאבן, זהו. וכמה נאצים היו שותפים להפקה הזאת? בסה''כ 30 נאצים , נתונים אשר לא נתפסים.
בנוסף לזה , למדתי עוד שמפעל ההשמדה הנוראי הזה התחיל עוד לפני ההגעה לטרבליניקה-עוד ברכבת אשר הובילה את אותם יהודים אל טרבלינקה,אלפי יהודים אשר מובלים ב60 קרונות של בעלי חיים,כולם כל כך צפופים ולכן נאלצו לעמוד כל הנסיעה אשר ערכה שעות ולפעמים ימים,ברצף,ללא מים ואוכל.
אותם יהודים בקרונות איבדו כל צלם אנוש,עשו צרכים מול כולם ואיבדו כל כבוד אשר היה להם.רק מעטים שרדו את הנסיעה הזאת,הרבה מתו והתעלפו תוך כדי הנסיעה, חלק מחוסר מזון וחלק ממחלות אשר התפתחו בזמן הנסיעה.
עד עכשיו חלקתי איתכם את הידע אשר קיבלתי ולמדתי ממדריכתי, כעת אני רוצה לחלוק איתכם את הרגשותיי ותחושתיי, לאחר שאני שומע את כל הזוועות האלו שבני עמי היהודים עברו במקומות אשר אני דרכתי היום עוברים בי המון רגשות:עצב,כעס,נקמ ה,,כאב,עלבון,שנאה וגאווה.
אבל מה שאני הכי מרגיש זה בלבול, כי מצד אחד אחרי שאני שומע ולומד על כל הדברים הלא אנושיים שעשו לעם היהודי אני כועס,שונא ורוצה לנקום,אבל שאני חושב על זה איך אפשר לשנוא ולכעוס על דברים שקרו לפני 70 שנה, שהרי עכשיו אנחנו אפילו ביחסים טובים עם גרמניה, ואני עצמי אפילו לא נולדתי. ומצד שני, מרגיש גאווה והגשמה ,גאווה שאני וחבריי הולכים עם דגלים של מדינת ישראל, 70 שנה אחריי אותם זוועות על האדמה אשר ספגה את דמם של עמי, והגשמה, כי אני מתאר שהחלומות של אותם יהודים שנספו בשואה הייתה לדרוך חופשיים על האדמה זאת, וכך אני היום מתהלך בחופשיות על אותה הארץ, ו'מגשים' את חלומותיהם.

בסופו של דבר, למדתי מספר דברים מהמסע, אך דבר אחד הוא בעיניי המשמעותי ביותר, יהיה אפשר תמיד לשמוע את הדברים הנוראיים,את ההתעללויות הקשות ביהודים,ההתייחסות ליהודים כמו לחיות,כמו לזן נחות ולא אנושי , יהיה אפשר תמיד לשמוע את כל אלה ולשנוא,להתעצבן,לכעוס,להתמרמר,להתקומם ולרצות לנקום, אך החכמה היא שדברים אלו לא "יעברו לידנו" אלא בתוכנו שנלמד להפיק מכאבם את המיטב למען הזכרון שנשאר מהם למען הגשמת החלום שאותו תמיד חלמו להגשים,חופש חירות אהבה תקווה אמונה...
לכן צריך להמשיך להלחם על מקומנו בעולם ולשמור על זהותנו כעם יהודי כמו שעשו רבים וטובים לפניי....

דניאל גור - רשמים ממחנה ההשמדה מאיידנק

אי אפשר לקלוט באמת את מה שעמד מול ענינו במיידנק,
למרות שחלק מהדברים היו אוטנתים ואמיתיים לחלוטין,
אותו תא גזים עם כתמים כחלחלים ירקרקים על קירותיו,
אותה גדר המגדרת את שטח המחנה,
מחנה המכיל אלפי יהודים חסרי אונים, שכלואים בשטח לא ראוי למחייה,
שטח שבו נמצאים עשרות צריפים, שבהן מאות מיטות, שבתוכן שכבו אלפי אנשים.
זה לא נתפס.. זה לא קליט..
איזה מין בני אדם יכולים להתנהג בכזאת אכזריות ובכזה רוע שאין לו גבולות..
לירות ללאק סיבה, להגיז ללא סיבה, להכות ללא סיבה, להצליף ללא סיבה..
איפה ההיגיון? איפה האנושיות?..
לעמוד שם, באמצע מיידנק , אותו מחנה השמדה, ריכוז, גרמון, עבודה.. ולחשוב שאנשים מאותו עם שלנו, יהודים טהורים, עברו את כל העוול הנוראי הזה,, השפלה, הרעבה, צימאון, חולי.. ובזכותם אנחנו חיים במדינה שלנו, מדינת ישראל , שרק אחרי שרואים את המראות הללו, יודעים להעריך אותה באמת..
איך אפשר להודות על זה?..
אולי בכך שנזכור אותם, את האומץ שלהם ואת זיקתם ליהדות..
ולהעביר את זה הלאה.. שכולם ידעו, ששום דבר לא יוכל לנצח את העם היהודי.
עם ישראל חי!

היום החמישי למסע - נעם ביצור, קבוצה 7, גוש ב'.

12.09.09

היום היה יום פשוט ביחס לקודמיו. הגענו לרובע היהודי בקרקוב וביקרנו בשלושת בתי הכנסת שנשארו בו מתוך 620 שהתקיימו בו לפני המלחמה. כל בית כנסת נבנה במאה אחרת וההבדלים בניהם בולטים מאד. בית הכנסת הראשון שביקרנו בו, (האלטשול) הוא בית הכנסת העתיק ביותר שנשמר בפולין והוא נבנה במאה ה14. כיום בית הכנסת משמש כמוזיאון להצגת חפצי יודאיקה שנבזזו ע"י הפולנים והוחזרו לאחר המלחמה כאשר הובטח להם שמי יחזיר את חפצי היודאיקה שלקח יזכה להשתתף בהגרלה נושאת פרסים. בית הכנסת השני הוא בית הכנסת הרמ"א, אך אליו לא יכולנו להיכנס כי התקיימה בו תפילה. בית הכנסת השלישי מבניהם (הטמפל) היה מפואר ביותר והזכיר כנסיה נוצרית במראהו.
אחר כך המשכנו אל עבר האזור בו עמד הגטו. בכיכר שהייתה כיכר השילוחים מפוזרים כסאות ברזל והם אנדרטה ליהודים שנספו. משם הלכנו עוד מספר דקות כדי לראות את מה שנשאר מחומת הגטו. מאחר וקרקוב שמשה כעיר הבירה של איזור הגנרלגוברנמן, הוחלט שהעיר צריכה להיות יפה ומטופחת ולכן חומת הגטו היא לא חומת לבנים אדומה כמו בגטו ורשה אלא חומה מעוצבת יותר ומרובת קשתות המזכירה קצת את לוחות הברית או מצבות (תלוי אם באתם במצברוח מורבידי או לא).
השלב הבא הייתה הליכה ארוכה ארוכה שבסופה הדבר המופלא שנקרא "זמן חופשי". בשלב הזה של המסע כולנו היינו צריכים קצת חופש, קצת להתאוורר, והזמן החופשי שקיבלנו בסוקניצה ענה בדיוק על הצרכים האלה, עם בונוס של נוף ציורי ומזג אויר נעים/קריר.
עשינו קצת (או הרבה, תלוי עם מי מדברים) שופינג, קנינו קצת מזכרות לחברים ולמשפחה ואיכשהו עברו שלוש שעות. עלינו לאוטובוסים ונסענו לארוחת הערב. בסופה של ארוחת הערב חיכתה לנו אטרקציה מיוחדת- מופע פולקלור פולני שכלל מוזיקה, ריקודים והרבה צחוק.
היה יום מוצלח מאד, והזדמנות חשובה לאגור כוחות לקראת מחר, לפני שנגיע ליום הקשה ביותר במסע שלנו- אושוויץ.

נעם ביצור, קבוצה 7, גוש ב'.

היום השלישי

היום השלישי
בבוקר היום השלישי קמנו ויצאנו מבית המלון בוורשה לכיון מחנה הריכוז מיידנק.
בדרך למיידנק עוברים דרך העיר לובלין וניתן לצפות שהמחנה יהיה קצת מרוחק מהכל אבל לא, ישנה שכונה שנמצאת במרחק 5 דק' ממחנה הריכוז. ניתן לראות את העיירה מהמחנה ואת המחנה מהעיירה. עוד לפני שנכסנו לאתר נתקלנו בתופעה שלא נתפסת. איך אפשר לנהל חיים רגילים, לרוץ בדשאים ולשחק במקום שבו נרצחו עשרות אלפי אנשים?!
לחשוב שהילדים מחליקים שם כשיורד שלג ומשחקים תופסת בקיץ.. הרי לפני 60 שנה היה שם מחנה ריכוז. יש שם אנדרטאות ושיחזור הצריפים, משלחות מגיעות לשם כמעט כל יום ועדין לא אכפת. הם לא מצליחים להבין עד כמה הזיכרון וההנצחה היא משמעותית עבורנו, אולי עם הזמן זה יתחיל לחלחל והם יבינו על איזה אדמה הם חיים.
בכניסה למיידנק עוד לא כל כך הצלחתי לעכל מה קורה.. יש אנדרטה מאוד גדולה בכניסה ומעבר מאוד גדול. כשנכסנו והתיישבנו עם המדריך הוא התחיל לספר לנו עדות של מישהי שהייתה במיידנק. הסיפור שלה הקנה תחושה אמיתית יותר בסיור. לדמיין את הסיפור שלה בראש תוך כדי ההליכה.
בסיור ראינו את חדר ההתפשטות, חדר המקלחת, חדר חיטוי הבגדים ותאי הגזים.
ברגע שנכסנו לחדר וראיתי את הצבע הכחול על הקירות הבנתי. אפילו עכשיו כשאני רק כותבת חוזר לי הכאב הזה בגוף. הרגשה שקשה להסביר. הדימיון מתחיל לעבוד והראש מריץ מראות נוראיים בראש. איך אפשר? אין גבול לאכזריות?
יצאתי מאוד נסערת ועם רגשות מעורבים. משם המשכנו לחדר בו היו הנעליים. כמויות הנעליים היו עצומות. עוד ועוד זוגות נעליים שלא נגמרות. לחשוב שמאחורי כל זוג נעליים עומד אדם. קשה להבין את המספר.
אח"כ הלכנו לצריפים בוא הם ישנו. התנאים היו נוראיים.. באמת שקשה להבין לבד את ההרגשה וכך גם קשה להסביר.
שניה לפני סוף הסיור עברנו במשרפות- זה היה פשוט מזעזע. לא להאמין שהיעוד של התנור זה לשרוף גופות.
את סוף הסיור סגרנו בהר האפר ושם גם היה הטקס.
ההרגשה לאורך כל הסיור לא השתנתה ההרגשה. פשוט לא יאומן, בלתי נתפס! לחשוב שאפר של יהודים נמצא שם כבר 60 שנה. לחשוב על כמות האפר, כמות האנשים.. בלתי נתפס.
כשיצאנו ממיידנק נסענו ללובלין לסיבוב בעיר העתיקה. היה ממש נחמד.. סוג של הירגעות, נתנו למחשבות להתערבב והרגשתי קצת יותר הקלה.
היום היה ארוך ועברנו כולנו מסע רגשי מסחרר אך התחלנו יותר להבין ולהפנים מה קרה שם ומה באמת היה פה לפני 60 שנה.

חן שטנגר, קבוצה 7, גוש ב

13.09.09

אני עומדת פה, בין כל החפצים. אני עומדת פה, שומעת הסברים ולאט לאט זה מחלחל. שישה מיליון יהודים.
בהתחלה עצרתי את הדמעות, “לא אתן להן לנזול" אמרתי לעצמי. אחר כך נשברתי, התפרצתי. לא יכולתי להחזיק מעמד. בכיתי. בכיתי בהיסטריה. סוג מסויים של היסטריה, הבהלה מתוך ההבנה. הבנה של מספר, הבנה של סיפור, הבנה של רוע.
הסתובבתי בין החפצים, בין המשקפיים והטליתות, בין המסרקים והמברשות. כשהגעתי לשיער, ל-1.9 טון של שיער, של צמות ותלתלים, בלונדיני או לבן, לא הייתה לי עוד את הפריווילגיה להתכחש או להדחיק.
המשכתי להסתובב, הבטתי בכמות של הנעליים שהיו סגורות בתוך תא הזכוכית. נעצתי מבטים בנעלי הבית, בנעליים האדומות עם העקבים, בסנדלים הקרועים מעט בעקב. “איך הם יכלו להסתדר עם כאלו נעליים?!”, שקעתי במחשבותיי.
אבל התמונה שלנצח תישאר לי בראש היא של נעל אחת קטנה. לא קטנה, קטנטנה. נעל של ילד או ילדה לא גדולים מגיל חמש, ילד או ילדה שאהבו אותם והשקיעו בהם וקנו להם את הנעל הזו. ילד או ילדה שבטח היו הכי חמודים בעולם, ילד או ילדה שכבר אינם. התמונה של הנעל החומה, הקטנה והבלויה, עם הסוליה הקרועה והשרוכים שאינם, לא תצא לי מהראש לעולם.

חן שטנגר, קבוצה 7, גוש ב'.

טל דויטש, גוש ב קבוצה 5

יער המוות, יער לופוחובה:

השעה עשרים לשתיים עשרה, יום שני, המסע לפוליןן תיכון בליך,
אנחנו, תלמידי גוש ב', קבוצה 5.. הגיע שעתנו להכנס לאתר הבא במסע בעיקבות סיפור היהודים בפולין... עד עכשיו, היינו בכמה אתרים מעניינים, ששווים ביוקר ותדרוך שעיניינו מאד, אך אותם אתרים, לא היו מסוג המקומות שאפשר להתחבר אליהם בצורה רגשית עד שעלינו זה ישפיע כך שלנו זנ יעשה משהו אחר, חוץ מהסבר על המקום.. ורק כדי להבהיר את העיינין, הכל מבחינה אישית וראיית העעין שלי.

כשירדנו מהאוטובסים, חשבתי שזה יהיה עוד אתר מסוג האתרים שהיינו, מעניינים וכאלה ששווה להצטלם בהם, כי אפשר אחרי זה לעלות בפייסבוק ולהשוויץ בתמ ונות, אך פה, במקום הנ"ל, זה היה סוגייה וסיטואציה אחרת לגמרי...
הגענו ליער, מלא עציים, דקים וארוכים. גבוהים וירוקים.. מבחינת יער, זה היה אחד היערות שאפשר לראות בסרטים ולדמיין, יער מלא ושופע מכל טוב..
הסתדרנו בשני טורים, שגם זה היה כלכך יפה, הטורים כמובן היו יפים.. כולם עם לבן, הבנים עם כיפות, חלק עם דגלי מדינתנו.. פשוט מיןטקס קטנטנן ששווה כל רגע.. התקדמנו והתקדמנו.. התפצלנו כל אחד לקבוצה שלו.. כשהגענו הקבוצה למקום איסוף שהמורה קבע לנו, התקדמנו והלכנו עד שפשוט הראשונים התחילו לעצור, בטח אחרי הוראות המדריך.
נעצרנו מול מתחם, המתחם היה אזור מגודר עם גדרות ברזל.. בתור המתחם, היה צמחייה שמוקפת בגידור הברזל. על הברזל היו הרבה הרבה הרבה נרות.. זה היה מין שביל נרות ענק שבמוסלל על הגדר.. לרגע היה שקט חד, שקט שאפשר לשמוע רק את הרוח, את העלים והעצים הנעים מצד לצד ואת הדממה..
אחרי איזה דקה או שתיים, חני, המדריכה, התחילה לדבר, בראשי חשבתי שזה יהיה בטח עוד פעם אותו דיבור שהיא הייתה מדברת באתרים שבהם ביקרנו וכנראה נבקר..
תוך כדי הדיבור אני מתחיל לאט לאט להתרכזז בדברייה. לא יודע מה היה שם, אבל הנושא שיחה שלה והדיבור שלה עיניין אותי.. הייתי הדוק בהקשבה לדברים שהיא אמרה.. למרות שהתרכזתי רק באמצע.. היה זה כאילו אני כבר בקיע בנושא.. דבריה היו על בן ואבא שעברו ביחד את הדברים הקשים שהנאצים עוללו ליהודים.. הבן והאבא היו שניים מתוך 2500 איש שנרצחו שם, באותו יער שפעם הם נהגו להסתובב והיום כקבר בשבילהם.. היה זה רגע מאד חי ומציאותי שהיא אמרה. הוא היה מורכב מדו שיח של האבא והבן .. הסיטואציה הייתה בכך שהאבא אוחז את בנו חזק חזז, לא מרפה ממנו, שניהם חבולים ומצבם קשה.. האבא לא מוותר על חיי בנו למרות שהוא גם במצב של חייים למוות.. הבן שואל את האבא- “ אבא, אני מת?” האבא מסתכל עליו ועונה לו- “לא בני, אתה חיי, אתה האחרון שחיי , כל שאר היהודים כבר מתים קבורים בבורות הנאצים..” עוד הוסיף האבא- “ בני, אתה החיי האחרון, אני בתור האבא שלך צריך להיות לצידך ולהיות איתך בשאר חייך, אך קשה לי במצבי למלא תפקיד זה, אנא ממך.. קום צא מהבור, צא מיער המוות, ולך ספר סיפור זה שידעו, שידעו מהמהות שלך, שלי שלנו ושל כל מי שזכה לצעוק את רצף המילים- “שמע ישראל"..”
בזמן שאני, חבר משלחת בן 18 שומע את אותם דבריים,
דברים שקרו כלפני 60 וכמה שנים, מתחיל לקבל צמרמורת בכל הגוף, עיניי מתחילות להדמיע, אני מרגיש רע, פני נפלו וירדתי ארצה, התיישבתי, לא יכולתי להיות בולט וחשוף לכל שאר האנשיםם שהיו שם.. והדבר היחיד שעבר שהייתי כלכך מרוכז בו.. זה שאני לא מבין את המסרשק הכבד שעומד אחרי אותו ביטוי השמע ישראל הזה.. התחלתי לקבל חשיבות אחרת לדברים שלקחתי עד עכשיו..

יום שני למסע. 9.9.09. יער לופוחובה, מעל בורות הירי בועז קובל

עמדנו שם, ביער הסבוך של לופכובה, ליד בורות ההריגה המכוסים באפר, שקטים, מרוכזים ורציינים. דקות ספורות לפני כן עוד חייכנו, התלוצצנו, וראינו רק את הטוב שבטיול הזה. אך זה היה לפני שעמדנו שם, לפני ששמענו את עדויותיהן הצורמות של הניצולים, והנופלים. בעוד אנחנו עומדים בשתיקה, הסתכלתי סביב על העצים, אשר גדלו ללא הפרעה באדמה מקוללת, אחת שנוצרה מדם ושנאה.
חלקינו אף פרצו בבכי שקט. אף שלמעשה כלום לא ניצב לפנינו, ידענו כי כל צעד שאנו עושים מזיז אלפי גופות ושלדים מתחתינו. בחנתי את עצמי, לא פרצתי בבכי ולא הזלתי דמעה. לא הרגשתי כאב, ולא הרגשתי עצב. צער על אלה שנעלמו פתאום, על אלה שנמחקו לגמרי מהעולם, היה בלבי. אולם זה היה צער המהול בזעם, על הבלתי-אנושיים, הקרים כקרח. זעם על כל אלה שהסתכלו ישירות לתוך עינייהם של גברים, נשים וילדים, ורצחו את כולם ללא רחמים.
המשכנו בדרכנו ביער, ולעבר מצבות הזיכרון המרכזיות, שם קיימנו טכס אזכרה לזכר ההרוגים. רציתי לדבר עם אחד מחברי, רק כדי להפיג את הלחץ ששרר במקום. למרות זאת, לא יכולתי להוציא הגה מפי. הרי שום בדיחה לא תצחיק ושום ציניות לא תעניין. וכיוון שפי לא יכל לדבר, נתתי משימה זאת לעיני, פתחתי את המצלמה והתחלתי לצלם.
בסיום טכס שרנו כולנו את התקווה. כל אחד מאיתנו סופג אווירה שונה מהטיול ועובר חוויות משלו. אבל כולנו יודעים דבר אחד: ניצחוננו הוא שאנחנו פה כדי לזכור אותם, ולבסוף אנו חוזרים למקום אשר אנו קוראים לו "בית".

יום שני למסע. 9.9.09. יערלופוחובה, מעל בורות הירי
בועז קובל

יומן מסע- קבוצה 7. אנונימי+שיר מאת טל ארביב

10.09.09

בין הפרחים והעצים, הרקע הכי ירוק שניתן לדמיין, ישנם ביתנים שלא ממש מסתתרים. ישנה אנדרטה גדולה ועוד כמה שבילים וכולם מלווים במראות ירוקים.
הפרפרים עפים ברוח, בין העצים והפרחים. הציפורים מצייצות והשמש זורחת.
השמש זורחת על אותו מקום, על אפר בני האדם שנרצחו באכזריות ובלי חשבון.
השמש זורחת על אותם ביתנים שהכילו כל כך הרבה אנשים, צפופים ובקושי חיים.
השמש זורחת על המשרפה ועל הבורות, השמש זורחת על היסטוריה וזכרונות.
היום היינו במיידנק והשמש זרחה גם עלינו, הולכים בדרך של ילדה בת 9 שרק בגלל המזל שרדה את מחנה האימה.

שיר/ טל ארביב

במיידנק יש אפר.
במיידנק יש תאי גזים.
במיידנק יש דרגשים, ערמות נעליים ומחראות.
במיידנק יש משרפות.

במיידנק יש גם פרחים.
יש עצים וציפורים ושמש.
במיידנק יש גם צבעים שהם לא שחור ואפור,
ועונות שהן לא חורף או סתיו.
במיידנק יש פרפרים שמעופפים חופשי.

באותה מידה יכולתי לומר שבגיהנום יש מלאכים.

כרמל בובליל ומור מזרחי - היום השלישי

יום חמישי 9\10

אחרי ארוחת הבוקר יצאו לדרכניו ללובלין. שם קיבלנו הסבר על חיי הקהילה היהודית במקום.
לאחר מכן, נסענו למחנה מיידאנק. תנאי החיים במחנה, גם ללא מתקני השמדה ישירה, היו מחושבים כדי שהאסיר היה מוכרח לגווע אם ברעב, אם במחלה ואם מתשישות. חלק מהעבודה של האסירים במחנה היתה סזיפית וחסרת מטרה.
כשנכנסנו למחנה הדבר הראשון שיכולנו לראות היה מצוות אבן ענקית אשר מבטאת את הכאוס הנורא של חיי האסירים והגודל הענקי של המחנה.
במחנה פגשנו בזוג יהודי בריטי מבוגר. הגבר סיפר לנו שהוא היה ילד בפולין בזמן השואה ושכנתו, שהייתה אז בת 70, הסתירה אותו והצילה את חיו. האיש הזה רצה להנציח את שם האישה כחסידת אומות עולם ביד ושם. לשם כך הוא צריך את שמה והמלא והכתובת שלה בתקופת המלחמה. האיש הזה חזר לפולין אחרי כל השנים האלה כדי לעלות על עקבותיה ולמצוא את זהותה, והכל כדי לתת כבוד אחרון לאישה שבזכותה הוא חיי.
מחנה ההשמדה נשאר עומד כשהיה ללא כל שינויים מהותיים. עובדה זו עזרה לנו לדמיין מה שקרה בממש אותו מקום שבו אנו עומדים לפני 60-70 שנה. יכולנו להרגיש את האנשים שהלכו פה, את הסבל והכאב.
הלכנו בשבילי המחנה וצפינו במראות הנוראיים של המשרפות ותאי הגזים.
נכנסנו לצריפי המגורים של האסירים וראינו את עשרות אלפי הנעליים, שמאחורי כל זוג עומד אדם, סיפור וחיים. ראינו את הרכוש שאיתו היהודים נכנסו למחנה, דברי קודש ותפילה, בובות בלויות, מברשות שיניים ושער ועוד.
מגורי האסירים היו בצריפי אורווה, אשר בכל צריף 500 איש ומעלה. בגדי האסירים ומזרוניהם היו מלאים בפשפשים וכינים ובנוסף לזאת, מחלת השחפת והטיפוס היו חלק מחייהם.
לפי האומדן הזהיר ביותר של הוועדה הממשלתית הפולית הושמדו במיידנק לפחות 200 אלף יהודים.
במיידאנק ניתן לראות ולהזדעזע מהר האפר העצום והמפחיד בגודלו של אותם אסירים יהודים ופולנים שנרצחו ונשרפו ע"י הנצאים.
חתמנו את היום בטקס מרגש שערכו חברי המשלחת.

כרמל בובליל ומור מזרחי

קבוצה 3.

מאלינור סטולר, יב 9, קבוצה 1 גוש א , היום השני

מאלינור סטולר,
יב 9, קבוצה 1 גוש א

פה אני מתחילה את המסע שלכם, מסע קריאה בו אתם הקוראים תנסו להתחבר מנקודת המבט שלי אל עומק הנושא הכאוב , השואה.
ככל שאני מתחילה לעכל את זה יותר ויותר, אני מתקשה לקבל את העובדה שהסכמתי לחלוק את החוויות שלי, הדברים הכי אינטימיים ועמוקים שאני מרגישה עם קהל קוראים.

השעה כבר 12 בלילה, אנחנו מאד תשושים היות ואת מרבית שעות השינה ניסינו להשלים בנסיעות בין המחנה לבית הקברות, אז אמעיט במילים ואתמקד בעיקר.

מיד כשנחתנו בשדה בפולין שמנו לב מיד לסדר שהושלט שם, לאופן בו עובדי השדה היו לבושים. מיד באופן אוטומטי עלתה לחברי המשלחת קונוטציה של נאציזם, טוטאליטריות. זה מיד הוביל אותי לשאלה שתמשיך להטריד את האנושות, האם ההיסטוריה יכולה לחזור על עצמה שנית? האם אירוע בקנה מידה שכזה יכול להתרחש שוב?
-
באחד ממפגשי ההכנה לפולין, אמרה המדריכה שלי זהבה שמרבית המקומות ניראים רגילים, שצריך בעיקר להתחשב במשמעות של אותה האדמה והמאורעות ההיסטורים שהתרחשו על גבייה. באותה השניה חשתי תחושה של אכזבה, זהו? זה כל מה שזה יהיה? מקום פסטורלי למדי עם איזכורים?
בשעות הצהריים ביקרנו בבית הקברות בורשה, שאכן היה נירא ה פסטורלי למדי, אמנם לאחר מכן הראתה לנו המדריכה את התהליך המבזה של קבירת הגופות, גופה על גבי גופה, כאשר כל גופה מונחת על השניה מחוסרת כל רוח חיים. התנועה הסיבובית של כל איברי גופם של הגופות עוררה בי צמרמורת, חוסר השליטה של המת על הגוף בהשוואה לשליטה המלאה של החי. המחשבה שהדבר היחיד שמבדיל אותי משאר הגופות הללו, הם החיים עצמם ושהמרחק עצמו אינו רחוק ואף נגיש, פחדתי.

לאחר מכן ביקרנו בורשה, וראינו את שרידי הגטו, התעוררו כל מיני שאלות וביקורות על הפעילות בגטו.
אני מתהלכת ברחובות פולין, מסביבי רחובות רגילים, אנשים רגילים, הכל רגיל. אך הדבר היחיד שעלה לי בראש באותו הרגע היה הסרט הפסנתרן, סרט שהשאיר בי סוג של צלקת, חוסר יכולת להביע כל סוג של התייחסות לכל קורבן או אשם בסיפור. נזכרתי בקטע הפשוט אך המרגש ביותר מבחינתי, שתמיד שובר אותי וגורם לי להזיל דמעה או שתיים, הקטע בו הפסנתרן מקבל פיסת ריבה בתוך גטו ורשה עצמו בסוף המלחמה. הוא טמן את עצבעו בתוך אותו הממרח וטעם ממנה באושר כה גדול, זה קטע שתמיד מחזיר לי את הפרופורציות לחיים ולכן הוא תמיד כ"כ מרגש אותי!

לסיום, ראינו סרט שנקרא: “הנער בכותונת הפסים", סרט שמעלה המון ביקורת וגורם לאדם להביט מנקודת מבטו של הרוצח גם כן ולא רק של הקורבן. מומלץ ומרגש מאד.

מאלינור סטולר, יב 9, קבוצה 1 גוש א- שיר

לאן הלך ילדי
ילדי הטוב לאן
חייל שחור מכה חייל לבן
לא יחזור אבי
אבי לא יחזור
חיל לבן מכה חיל שחור
בכי בחדרים ובגנים שתיקה
המלך משחק עם המלכה

ילדי שוב לא יקום
לעולמים יישן
חיל שחור מכה חיל לבן
אבי בחשכה לא יראה עוד אור
חיל לבן מכה חיל שחור
בכי בחדרים ובגנים שתיקה
המלך משחק עם המלכה

ילדי שבחיקי עכשיו הוא בענן
חיל שחור מכה חיל לבן
אבי בחום ליבו
עכשיו ליבו בקור
חיל לבן מכה חיל שחור
בכי בחדרים ובגנים שתיקה
המלך משחק עם המלכה

לאן הלך ילדי
ילדי הטוב לאן
נפלו חיל שחור וגם לבן
לא יחזור אבי
אבי לא יחזור
ואין חיל לבן ואין שחור
בכי בחדרים ובגנים שתיקה
על לוח ריק רק מלך ומלכה

כשהייתי קטנה, בערך בסביבות כיתה ד ערכנו את טקס יום השואה בבית הספר.
אני זוכרת חויה אחת בלבד והיא השיר הזה, כל פעם כאשר באתי לשיר אותו דמעות ניגרו בעיני, איך אפשר להתמודד עם אבדן כה גדול?

המסע הולך ונעשה קשה יותר, הצורך למצוא כל הזמן זרוע מחבקת ותומכת גובר בי כל פעם מחדש ומצד שני בשניות שאני מגיעה אל המלון הדבר הראשון שאני רוצה לעשות הוא להיות לבד.

ביקרנו היום בקברי אחים ביער לופוחובה. ביער זה נעשה טווח כלפי יהודים, קהילות שלמות של יהודים הופשטו שם ועמדו עירומים אל מול המוות. זהבה, המדריכה סיפרה על אישה שהצליחה לשרוד בטווח, היריה לא הרגה אותה ובשארית כוחותיה היא קמה ועלתה מתוך בור הגופות. למעלה ראתה אישה שאף גם היא הצליחה לשרוד את הטווח. שתי הנשים, שלא מכירות אחת את השנייה פשוט התחבקו... בדיוק כמו שאמרתי, הצורך להרגיש מוקף, הזדהות, נאהב ונתמך.

לפני הנסיעה אבא אמר לי שהוא רוצה להראות לי מסמכים, הוא בא אליי ובידו 3 מסמכים מיד ושם. 2 מהמשפחה שלי גם הם נרצחו ונקברו בקברי אחים, בטווח.
קראנו קדיש. בכינו, בכינו הרבה. היה קשה שלא לבכות.
לאחר מכן ערכנו טקס כאשר בסיומו שרנו את ההמנון מלאי אהדה וגאווה.
וזה היה אדיר. פשוט אדיר.

נעם ביצור, קבוצה 7, גוש ב', היום הראשון

8.9.09, 16:00

אחרי חיבוקים אחרונים להורים בחניון סן מרטין והשוואת מזוודות מהירה עם כל החברים, עלינו לאוטובוסים ונסענו לשדה התעופה. קצת קניות בדיוטי פרי, קצת צחוקים והופ, אנחנו כבר באויר.
הטיסה עצמה עברה די בשקט (כי בכל זאת לא ישנו כל הלילה...), ואז נחתנו בוורשה. חיכינו לאישור של הקב"ט (מה שלקח המוווווווון זמן) ויצאנו לדרך.

התחנה הראשונה שלנו בוורשה הייתה בית הקברות היהודי. את הקברים והמצבות מקיפה גדר נמוכה עשוייה משברי מצבות שנהרסו ע"י הנאצים. עברנו ליד קברים של אנשים חשובים בקהילה היהודית בתקופת השואה כמו ראש הגטו צ'רניאקוב והגענו לקבר האחים בו נקברו המתים בגטו מפאת מחסור בזמן ובאמצעים.
כשעמדתי שם, ליד מצבות האבן עם הפס השחור שתוחמות את הקבר, זה היה בלתי נתפש. לחשוב שלפני המלחמה הקהילה היהודית בוורשה היתה כל כך גדולה ומשגשגת.

אחרי הסיור עצרנו לארוחת צהריים קצרה ומשם לבית הכנסת ע"ש נוז'יק, בית הכנסת היחיד ששרד בוורשה מלפני השואה. בבית הכנסת פגשנו (לגמרי במקרה) באדם בשם צבי וויקלמן שנהג להתפלל בבית הכנסת הזה לפני המלחמה, והוא חלק איתנו את סיפורו. הוא היה נרגש עד מאד ואמר שזוהי זכות גדולה להיות כאן איתנו. אי אפשר לא להעריך את האופטימיות של האיש הזה.
שמענו קטע חזנות ושרנו יחד את "אדון עולם".

עכשיו אני על האוטובוס, אנחנו נוסעים לביאליסטוק, לבית המלון (3 שעות נסיעה בערך). המדריכה שלנו (חגית) אמרה שנראה את הסרט "כנר על הגג" במהלך הנסיעה כי מחר אנחנו נסייר בעיירה יהודית, אבל בינתיים כולם נרדמים לאט לאט ומישהו הוציא גיטרה. שקט באוטובוס, רק מהספסלים האחוריים עוד שומעים קצת דיבורים.
היום הראשון של המסע הזה היה קצת מבלבל, קצת תלוש. אני מניחה שיקח לי זמן לעכל את כל מה שאני רואה ושומעת, ולהצליח להתחבר באמת (וזה שאני גמורה מעייפות כנראה לא משפר את האחיזה שלי במה שקורה סביבי), אבל גם מסע של אלף מייל מתחיל בצעד אחד.
אני מקווה שאחרי כמה שעות שינה הדברים יראו לי ברורים יותר.

עריכה מאוחרת- חצות, אותו היום
ההגעה לבית המלון הייתה הרבה יותר ארוכה ממה שחשבנו, גם כי הנהגים הפולנים נוסעים לאט וגם כי האוטובוס של אחת הקבוצות התקלקל והיינו צריכים לחזור אחורה ולאסוף את חברי הקבוצה שנתקעו. הגענו לבית המלון באיחור של שעתיים מההערכה המקורית...
עכשיו אני ערה כבר 43 שעות רצוף, ומחר יהיה יום לא קל. זמן לישון (סוףסוף).

נעם ביצור, קבוצה 7, גוש ב'

נעם ביצור, קבוצה 7, גוש ב', יום שני למסע

09.09.09

את היום התחלנו בסיור בעיירה טיקוצ'ין (טיקטין) בה חיו בעבר כ-2500 יהודים. העיירה נשמרה כמו שנראתה בעבר, ציורית ופסטורלית. ביום בהיר אחד ב1941נקראו כל יהודם לכיכר השוק שבמרכז העיר, משם הם נלקחו אל יער לופוחובה שנמצא לא רחוק, נורו והושלכו לבורות.
עלינו לאוטובוס בדממה ונסענו אל היער. כשירדנו מהאוטובוסים נעמדנו בשני טורים והתחלנו לצעוד פנימה, אל בין העצים. צעדנו במשך כמה דקות עד שהגענו אל חלקה קטנה מוקפת גדר שעליה מונחים נרות זיכרון רבים. הגענו לקבר האחים. הניגוד בין הנוף היפה, הרגוע והשליו של היער לבין הדברים הנוראים שקרו בו הימם אותי. המדריכה הקריאה לנו קטע- סיפורו של הילד חיים שנמלט מהבור. אני לא מצליחה למצוא את המילים המתאימות לתיאור כל התחושות שהרגשתי ברגע ההוא, הצמרמורת שעברה בי. זה היה הרגע שנגע בי הכי הרבה ביום הזה, והנקודה שבה המסע התחיל מבחינתי. המסע הרגשי, החוויתי, המיוחד הזה.

אחר כך נסענו לטרבלינקה. בזמן הנסיעה התחלנו לראות את הסרט "הבריחה מסוביבור", והמדריכה דיברה על כך שמחנה ההשמדה כמעט זהה במבנהו לזה של טרבלינקה. ירדתי מהאוטובוס בצפיה לראות את הגדרות, המבנים, מסילת הרכבת... לא נשאר דבר. הכל הושמד, רק האנדרטאות מסמלות את מה שהיה פעם מחנה ההשמדה. סלעים אפורים מסמנים את תוואי המחנה ומלבני בטון גדולים מונחים במקום בו עברה מסילת הרכבת. הכל כל כך ריק, לא מוחשי, בלתי נתפש.
עמדי בלב "שדה" של 17 אלף סלעים שמייצגים את הקהילות השונות מהן הובאו היהודים אל טרבלינקה, על חלקם כתובים שמותיהם של הקהילות הגדולות, ולא הצלחתי להבין את זה. אנדרטה עצומה בגודלה עומדת במרכז, התבוננתי בה. איך יכול להיות שפעם היה פה מחנה השמדה? פה, בלב כל הירוק והיופי הזה? לא הצלחתי להרגיש דבר, כמעט כאילו המוח מסרב להאמין.

ישבנו במעגל בדשא וערכנו דיון. דיברנו על נקמה, על מה המושג הזה אומר עבורנו ומה הוא סימל עבור האנשים בשואה. פתאום הרגשתי גאווה על המסע הזה, החשיבות שלו מלאה אותי. למרות הקושי, למרות הכל, אני שמחה שנסעתי.
טקס אחרון סיים את היום הזה ונסענו לבית המלון בוורשה.
שיהיה לנו המשך מסע מוצלח.

נעם ביצור, קבוצה 7, גוש ב'

נעם ביצור, קבוצה 7, גוש ב'. היום השישי למסע

13.09.09

07:30, גשם.
האוטובוסים עוד לא התחילו בנסיעתם לאושוויץ, ואני כבר מרגישה את הדמעות חונקות אותי. בכיס מקופל הפתק עם השמות. אני מפחדת. אני מקווה שבגלל הגשם הנסיעה תימשך יותר משעה וחצי וההגעה שלנו תתעכב. אני נושמת נשימות עמוקות, מנסה להרגע. כל עצב בגופי צועק אלי לברוח מזה עכשיו, להמנע כל עוד זה אפשרי. מלא קולות קטנים בראש צורחים "אני לא מסוגלת”.
אבל אני אעשה את זה. אני ארד מהאוטובוס, אני אסתכל מסביב, אני אקשיב להסבר של המדריכה, כשיגיע הרגע אני אקריא את השמות ובסוף אני אזכור את כל זה. אני חייבת.

אושוויץ II- בירקנאו. הגשם כבר פסק. מסילות הרכבת נכנסות דרך השער אל תוך המחנה. כל כך הרבה רגשות מציפים אותי בו זמנית, אני כמעט במצב של עומס יתר. אני לחוצה, מפחדת, נסערת, חוששת, בוכה. אבל לי יש יתרון בולט אחד לעומת כל האחרים שיצאו איתי למסע- אבא שלי הוא הרופא המלווה של המשלחת. הוא מחבק אותי חזק חזק לפני שנכנסים, ואני כבר מרגישה קצת יותר טוב, אני יודעת שאני לא לבד.
נכנסנו אל אחד הצריפים בו שהו האסירים לתקופת מעבר של כחודשיים כדי לבדוק האם הם עומדים בתנאים הקשים לפני שיתקבלו כאסירים מן המניין במחנה. הצריף עצמו לא שונה מהצריפים שראינו במיידנק- אותם דרגשים, אותה צפיפות. במרכז הצריף הניחו אנשים פרחים וסרטים עם כתובות זיכרון. תלשתי דף מיומן המסע שחילקו לנו בבית הספר והכנתי פרח קטן, צהוב חיוור. שידעו שהיינו כאן.
אחר כך הלכנו לאורך פסי הרכבת. פתאום הרגשתי שאני לא מצליחה להבין את זה, אני לא מסוגלת אפילו להתחיל לדמיין. ניסיתי ללכת בקצב קבוע על הפסים, כך שהקול של חיכוך הג'ינס שלי בנעליים ישמע קצת כמו שקשוק רכבת, אולי אז אני אוכל לדמיין את זה. הכל כל כך מעבר לכל חשיבה הגיונית, ואני מרגישה קהות חושים עוטפת אותי.
התקדמנו לעבר המקום בו עמדו תאי הגזים והמשרפות, והיום נשארו בו רק הריסותיהם. תל אבנים אדמדמות. מעבר לגדר נמצאת חורשה בה חיכו האנשים שיועדו להשמדה להוראות נוספות. בין עצי החורשה הדקים והגבוהים צומחת ערבה בוכיה.
התיישבנו במעגל על הדשא לא רחוק משם, המדריכה השמיעה איזושהי מנגינה ופתאום, בלי לדעת למה, התחלתי לבכות שוב. אני אפילו לא בטוחה שבאמת שמעתי את המנגינה, אבל הסיטואציה זרקה אותי למקום אחר, למשפחה שלי, ולא יכולתי לשאת את זה יותר.
כשהמשכנו שוב הרגשתי שאני מתנתקת. הסתכלתי על חדר ריק, רצפת הבטון שלו סדוקה, ולא הבנתי איך בחדר האפור והפשוט הזה, נלקחה מאנשים זהותם ומספר קועקע על ידם במקומה. לאורך כל הזמן שהיינו בבירקנאו התנדנדתי בין ניתוק לשבר.

אושוויץ I. “לכל איש יש שם". בארץ אמרתי לאבא שאני אקח איתי את רשימת השמות, אבל אני לא בטוחה שאני אהיה מסוגלת להקריא אותה. אתמול הוא ניגש אליי בזמן ארוחת הערב וביקש שנקריא אותה ביחד. ככול שהתקרבנו למבנה בו ערכנו את הטקס הרגשתי את החששות עולים. כשישבנו בפנים התחלתי לבכות עוד לפני שהקראת השמות החלה. הוקראה עדות של ניצול שואה, בה הוא מתאר איך היה בגילנו כשהגיע לאושוויץ, ואיך מתוך 48 בני כיתתו, שרדו שמונה, ואיך אמו נרצחה כשהיא רק בשנות ה-40 לחייה. עברה בי צמרמורת. הרי הוא לא שונה ממני. אם אני הייתי שם, האם הייתי עומדת בזוועות הללו? איך הייתי יכולה למצוא בכלל כוח כדי לשרוד, להילחם על חיי? אני באמת לא חושבת שהיי מסוגלת. שתי בנות כבר הקריאו שמות של קרובי משפחה, ואבא שלי מסתכל עליי ואומר "נקום?”. נעמדתי, הדמעות שוטפות אותי. התחלתי להקריא והרגשתי את היד של אבא עוטפת אותי, שומרת עליי. הקראנו ביחד את השמות, אבא עוזר במקומות בהם הדמעות מונעות ממני להוציא קול. אני מודה לאבא שלי שהיה איתי שם, כי אני יודעת שבלעדיו לא הייתי עושה זאת. כשהתיישבנו חזרה חשבתי על כל אותם קרובי משפחה שזהותם לא ידועה לי, ולא זכיתי להכיר אותם ולעולם כבכ לא אזכה. הרי הייתה יכולה להיות לי משפחה כל כך גדולה, כל כך מפוארת, אבל רוב רובה לא שרד. הרבה אנשים הקריאו שמות בטקס, שמות רבים כל כך.

כשסיייימנו את הטקס המשכנו לעבר מבנים אחרים. התצוגות במבנים נוראיות- ערמות של מזוודות עליהם כתבו אנשים את שמם וכתובתם כדי לקחת אותן אחר כך, משקפיים, מסרקים, נעליים של ילדים קטנים, בובה, וערימה ענקית של שיער אדם. איך הייתי מגיבה אם היו לוקחים ממני את השיער הג'ינג'י שלי, מקור הגאווה שלי?
התחושה העיקרית שעולה מההסתכלות בכל החפצים הללו היא חוסר היכולת לקלוט את כמות האנשים שהיו שם, שנרצחו שם. החפצים כל כך אישיים, וכל אחד מהם היה שייך למישהו. מישהו שהשתמש בהם, מישהו שהחפצים האלה היו חשובים לו מספיק בשביל שיקח אותם איתו לעבר עתיד לא נודע. מישהו שנאל להשאיר אותם מאחור.

כשחזרנו לאוטובוס אבא הראה לי תמונה שצילם בחדר בו עמדה ערמת המזוודות- על אחת המזוודות נרשם שמה וכתובתה של אישה. הכתובת הייתה מאותו הרחוב באוסטריה שסבא שלי נולד בו. זה בהחלט אפשרי שסבתא רבא שלי והאישה ההיא הכירו זו את זו, אולי הן אפילו היו חברות. סבא שלי עלה לארץ מאוסטריה עם משפחתו כשהיה ילד קטן, ממש לפני פרוץ המלחמה. אם הם היו מחליטים לחכות שנה כדי לראות איך הדברים מתפתחים, הכל היה אחרת. כל המשפחה שלי לא הייתה מתקיימת, אני לא הייתי מתקיימת. הרי היו אנשים שהחליטו כן לחכות ולראות מה קורה, שהחליטו לא לעזוב. עד אותו רגע לא ידעתי עד כמה אני בת מזל. במה אני שונה מאנשים אחרים? במה משפחתי שונה? למה הם ניצלו בעוד שארים לא? זה אולי נדוש, אבל אני לא יכולה לחכות עד שאחזור הביתה ואחבק את סבא וסבתא שלי.

לאורך כל היום לא הצלחתי להבין מה הניע אנשים להתנגד למוות במקום שכזה. לא הבנתי מה הניע אותם, מה נתן להם כח. איך זה יתכן שהם לא התיאשו לחלוטין, לא ויתרו. בלילה אחרי שעלינו לחדרים דיברתי עם אמא, סיפרתי לה על כל מה שראיתי היום, מה שעבר עליי, מה הרגשתי ועל השאלות שהתעוררו. אמא הקריאה לי ציטוט של ניטשה- “מי שיש לו איזה למה שלמענו יחיה, יוכל לשאת כמעט כל איך". מי שיש לו תקווה, איזו מטרה שלמענה הוא רוצה להתקיים, יוכל לעמוד בתנאים איומים. יתכן ואנשים המשיכו לחיות כדי שישאר המשך לעם היהודי. כתלמידת בית ספר תיכון יהודיה בישראל, אני מקווה שאני מהווה חלק מהגשמת המטרה שלהם.

נעם ביצור, קבוצה 7, גוש ב'. היום השלישי

10.09.09

בהתחלה לא רציתי לכתוב היום.
הסתובבתי כל היום בתחושה לא מפוקסת. הראש כאב לי והרגשתי שאני כמעט מנותקת מכל מה שראינו, מסתכלת על הכל מבחוץ.
מה כבר אפשר להגיד על מיידנק שלא אמרו לפני?
היה היום יום קיצי וחמים, ממש לא כמו שדמיינתי את אמצע ספטמבר בפולין. את המחנה מקיפה גדר תיל כפולה. מעבר לגדר בצידו האחד של המחנה יש שורות של עצים, ומעצד השני משתרעת העיר. המרחק בינה בין המחנה הוא אפסי. לא נעשה כאן כל נסיון להסתיר, להסוות, להחביא או לשקר. המחנה עומד כאן בצורה גלויה לחלוטין, כאילו היה בית ספר הניצב בשולי העיר.
איך זה שאף אחד לא עשה שום דבר? לא אמר משהו, לא ניסה לעזור? הרי לא יכול להיות שהם לא ידעו.
בעוד המחשבות האלה מטרידות אותי והשמש מעלינו המשכנו בסיור.
הנה ביתן הנעליים. מאות אלפי נעליים יש כאן. הנה נעל כחולה, בולטת בין כל הנעלים האפורות. הנה נעל עקב, היא הייתה פעם לבנה. הנה נעל של ילד קטן, השרוכים קשורים.
בביתן הזה יש דרגשים. שלושה אנשים ישנים בדרגש. אין בית שימוש, רק דלי.
המשרפות כאן מולנו. הארובה נפלה כשהנאצים ניסו להשמיד את הראיות לקיומו של המחנה, אבל ארובת האבן לא נשרפה כמו שאר הביתנים, וכששיחזרו את המחנה העמידו אותה מחדש. בפנים נמצא החדר בו לקחו את חפצי הערך ושיני הזהב מהגופות. כאן עומדים התנורים בשורות.
הרגשתי שהכל נהיה צפוף מדי ויצאתי החוצה. שמש קופחת. לכאב הראש שמלווה אותי מצטרפת גם מועקה, מן לחץ כזה בחזה שלא מרפה. על האנדרטה שמעל הר האפר כתוב בפולנית- “הגורל שלנו- אזהרה לכם".

נעם ביצור, קבוצה 7, גוש ב'.

עיריית טיקוצ'ין, יער לופוחובה ומחנה ההשמדה טרבלינקה

9.9
העיירה טיקוצ'ין, יער לופוחובה ומחנה ההשמדה טרבלינקה.

"...קול דמי אחיך זועקים אלי מן האדמה.” (בראשית)

ביער לופוחובה, בין העצים, ניתן למצוא פטריות, ארנבונים, דבורים, ציפור
ים ובורות ירי.
שלושה בורות ירי בהם נרצחו כ1600 יהודי העיירה טיקוצ'ין. לאחר הליכה אל הלא נודע, מהעיירה עד ליער, נרצחו היהודים. תחילה הגברים, לאחר הנשים והטף. באותה השעה ידע היער זעקות קורעות לב, בכי צורם אוזניים ודמעות דם.
ב25 לאוגוסט 1941 עמדו סביב שלוש הדפנות של שלושת בורות הירי יהודים, מביטים למוות בעיניים.
ב9 לספטמבר 2009 עמדו סביב שלוש הדפנות של שלושת בורות הירי יהודים, מדליקים נרות זיכרון ונושאים תפילה.

"הוא לא יניח שנשכח את ההולכים" (מי שחלם, להקת הנח"ל)

מחנה ההשמדה טרבלינקה:

באופן היפותטי, נניח ואתה חייל S.S, בעל לרעיה ואב לילדים ועבודתך היא להכניס משפחה, אב, אם וילדיהם, לתוך תא גזים בעודם גזוזי שיער וערומים כביום היוולדם, איך אתה בעצם מביט להם בעיניים כשאתה חוזר הביתה?
ככל הנראה ששטנגל, המפקד השני של מחנה ההשמדה טרבלינקה, מצא את הדרך להתמודד עם מכשול מוסרי זה, בכך שראה את היהודים כמטען. את הרכוש במזוודות ממיינים ומסדרים, ואילו את המטען האנושי העודף שורפים.
האם יש בעיה בנפשו של שטנגל, שאיבד כל אמות מוסריות בכך שראה את היהודים כמטען, או שמא הדבר היווה תוצאה של המציאות אותה הוא חי? מציאות היכולה להתדפק על דלתו של כל אדם?

"...ואין אפילו קופה, גם איש המטענים איננו...” (התחנה האחרונה טרקבלינקה, יהודה פוליקר)

אופיר ברבי קבוצה 4:
אנו יושבים באוטובוס, באוטובוס הממוזג, עם המוסיקה המתנגנת ברקע, בדרך מהעיירה טיקוצ'קין ליער לופוחובה. נוסעים באותו המסלול בו צעדו יהודי העיירה ב 25 לאוגוסט 1941.
אני מסתכלת מהחלון, והתחושות מעורבות.
מנסה לדמיין מהן המחשבות והתחושות שעברו על אותם אנשים, בני עמי, בדרך אל הלא נודע.
מצד אחד ציפייה גדולה, שישנה אפשרות שהם בדרכם למקום טוב יותר, ומצד שני פחד איום.
כשהגענו ליער, האווירה השתנתה.
העצים הגבוהים, האוויר הקר, הקולות של היער, לפתע כולם השתתקו ותחושת פחד שררה באוויר. הרגשנו שסובבת אותנו תפאורה של סרט אימה.
עמדנו כולנו סביב בורות הירי, עומדים ולא אומרים דבר, רק מביטים עליהם, מדליקים נרות נשמה, מתחבקים ומחזקים אחד את השני.
ובדרך הפשוטה ביותר, במטרה לנסות להבין ולהפנים את משמעות המעמד, חשבתי מיד על משפחתי, ושייכתי אותם לאותו הרגע. הדמעות התחילו לזלוג.
התבוננתי בשביל הארוך בו הלכנו כולנו, עם דגלי מדינת ישראל מונפים, והתמלאתי גאווה.
אני גאה בהזדמנות שניתנה לי, לעמוד על אדמה טמאה זו ולהנציח את היהודים שנרצחו ומתים הם כעת.
בסיום הטקס שנערך במרכז היער,שרנו את שירת התקווה.
זו הייתה שירת התקווה המשמעותית ביותר עבורי במהלך חיי.
פתאום כל מילה נשמעה לי כל כך חזקה, כל מילה חקוקה בסלע, נכונה ואמיתית. תחושת אושר הציפה את ליבי. עברו בי צמרמורות וברגע הזה הרגשתי יהודייה, כמו שלא הרגשתי מעולם.
וכן, הייתי גאה, אפילו גאה מאוד.

קב 4 , גוש א, רשמים מהיום הראשון

הטיסה לורשה
8.9

אחרי לילה ארוך במיוחד, הגענו לורשה. בבית הקברות היהודי הגדול בורשה, הכרנו את זמנהוף,את הרב הגדול חמדת שלמה וראינו את קבר האחים היהודי.
מגטו ורשה נשארה חומה. חומה מלבנים אדומות. חומה בה הצטלמנו מחויכים וצוהלים מבלי לשים לב למעמד. חומת גטו ורשה.

המסע רק התחיל, מפה יש רק מה ללמוד ולאן להתפתח.

"השביל הזה מתחיל כאן...”

תפנית בעלילה! באוטובוס של קבוצה 4 הנהדרת והמנומנמת, התרחש תקלה שלוותה בריח חריף של דלק שרוף ועשן. בזמן שתיקנו את התקלה, בחורים חזרו לשורשים וגילו את נפלאות הטבע, עקב חוסר בתי שימוש בסביבה. ואיך אפשר להישאר אדיש למקרופוני האוטובוס הנחשקים בידי כל נוסע, בהם זוכה רק המדריך לגעת? שירה בציבור החלה, שרנו שירים מכל הסוגים, החל משירי ילדים ועד לשירי כוכב נולד.
אל דאגה! המצב בא על תיקונו, כאשר קיבלנו אוטובוס חדש ויפה. החיסרון היחיד הוא שהמזוודות יגיעו שעה לאחר הגעתנו למלון בביאליסטוק...

קב 6 גוש ב איה גישורי ורחלי לגזיאל

היום הגענו לפולין. נחתנו בשעה 8:00 בעיר הבירה ורשה.

משדה התעופה נסענו לבית הקברות ,בבית הקברות בורשה נשאלנו למה המסע מתחיל דוקא בבית הקברות,התשובה לכך הייתה שדרך המצבות יכולנו ללמוד את הסיפור של היהודים שקבורים שם,בבית הקבות היו קבורים אישים חשובים שסללו דרכים בחיי הפולנים ובחיי היהודים.יהודי פולין הרגישו חלק חשוב ממדינת פולין ונלחמו עבורה והרגישו כמו כל אזרח מהמניין ולכן גם נלחמו עבורה,המחשבה שלאחר כל התרומה של יהודים אלו לפולין בסוף גם פולין הפנתה להם גב ושם הרבה יהודים קיפחו את חייהם גורמת לחיזוק הרגש והזיקה שלי למדינה שלי ,לראות את קברי האחים בורשה של היהודים שמתו בגטו במידנה שבה האמינו וחשבו שהיא המדינה שלהם גם שם הם לא היו רצויים גורמת לי לצמרמורת ולהעריך את המדינה שלי ואת המקום בו אני חייה.
לאחר הביקור בבית הקברות נסענו לבית הכנסת נוז'יק.

לבית הכנסת הגיע איש עדות שסיפר לנו על עברו של בית הכנסת ועל החיים באותה התקופה.
לאחר שסיים לדבר שרנו כולם יחד את השיר "אדון עולם" שהולחן ע"י עוזי חיטמן ,אביו של עוזי חיטמן היה נוהג לשיר את "אדון עולם" בבית כנסת זה ממש ,מה שהעצים את הרגשות שלנו בעת שירת השיר . הייתה תחושה של גאווה כששרנו, כולנו מאוד התרגשנו ולפתע כולם התעניינו ושיתפו פעולה. חלק בכו ולחלק עברה צמרמורת.. זה נגע בכולנו.. זה חיזק אותנו להאמין בעם שלנו ובארץ שלנו, להבין שזה לא מובן מאליו המקום בו אנו נמצאים היום, ורק בזכות הגאוות יחידה והאמונה נצליח לממש את המשכיותו של העם היהודי.

קבוצה 6 גוש ב עילי נאור ורחלי לגזיאל

היום היה פעם ראשונה שקמנו במלון הראשון שלנו, עם הרגשה טובה ורצון ללמוד ולחוות. התחלנו את המסלול מיד לאחר ארוחת הבוקר הראשונה במלון ונסענו לכפר טיקוצ'ין שהיה פעם כפר יהודי ומשם עקבנו אחרי המסלול של יהודי טיקוצ'ין לאחר שהודיעו להם שהם צריכים להתאסף בכיכר השכונתית ומשם כצאן לטבח ליערות לשם טבח איום ונורא.סוף המסלול היה ביער בו היו בורות ירי ושם עשרות אלפי יהודים נרצחו, מהורים ועד ילדים,משפחות שלמות צעדו מהמקום המוכר שלהם בבית לסוף חייהם. לראות את שלושת הבורות עשה לכולנו הרגשה נוראה. המחשבה שילדים בגילי צעדו אל הלא נודע לסוף חייהם גרמה לי לצמרמורת ,המחשבה על הפרידה מהמשפחה שאני כול כך אוהבת ,לראות אדם זר יורה במשפחה שלי למוות בעודם ערומים ומושפלים גורמת לי לרצות לצעוק איך ,איך דבר כזה קרה איך משפחות שלמות התפרקו ונמחקו.לאחר הביקור בבורות הירי נסענו ל מחנה ההשמדה בטרבלינקה שם סופר לנו על כל התהליך של הקמת מחנות ההשמדה.מה שהסב את תשומת ליבי במיוחד היה הסיפור על בריחת הילדים מהרכבות ליערות,במסע הזה אני מנסה להעמיד את עצמי במקום של הילדים בגילי שעברו את השואה ואני מנסה לחשוב איזה אומץ צריך כדי לעזוב את בני המשפחה שלך ולברוח אל מקום לא מוכר ולהסתדר לבדך ביער בלי אוכל בלי שתיה עם חיות מסוכנות שמסתובבת ביער,אך הדבר הכי מפחיד זה לעזוב את המשפחה שלך ולהשאיר אותם לבד כשאתה יודע שהם הולכים למקום ממנו אין דרך חזרה.המסע הזה מעלה בי המון רגשות ושאלות וגורם לי להעריך את המקום בו אני נמצאת. אני צועדת על אדמה בה צעדו היהודים שבנו את ההיסטריה של העם שלי היהודים שבנו את העתיד שלי,שלנו .
משם נסענו חזרה למלון בורשה.

קבוצה 6 גוש ב
עילי נאור ורחלי לגזיאל

רויטל אברהם

המסע לפולין 2009–09–21 רויטל אברהם

8.9.2009 היה יום יציאתי כמורה מלווה למסע לפולין. זהו תאריך שאחריו אני יכולה לומר שמשהו השתנה בי.
מדי שנה לקראת יום השואה אנו נחשפים למסמכים וסרטים דוקומנטריים שמנסים להעביר, ולו במעט, את כל הזוועה והאובדן. אלא שמי שלא היה "שם" על "אדמת המוות" בפולין - לא יכול בעיניי לחוש את אותן תחושות שאני חשה מאז. שם הבנתי יותר מכל כי גודל האסון והזוועה אינם באמת נתפסים.
ואני, כמי שביקרה "שם", גם לי קשה מאוד לתפוס את מה שהתרחש על אדמת פולין.
הדשא הרענן של "בירקנאו" על מרחביו האינסופיים. המעבר דרך שער הקשת של אושוויץ A המפורסם, והידיעה שכמו שאני ותלמידינו היקרים עוברים בו כך עברו דרכו מיליונים לדרך אל-חזור. אותם אלו שלא זכו לצעוד בחזרה לעבר היציאה כמוני וכמו תלמידי.
לראות את ערימת זוגות הנעליים השחורות והחומות שמתוכן מבצבצת נעל אדומה של אמא ועוד נעל של ילדה. ולזכור שמאחורי כל נעל יש אדם, יש משפחה, יש עולם שלם.
לעמוד כולנו כאחד אל מול "הר האפר" העצום - הר המוות ב"מיידאנק".
ערימת אפר אדם שכפי שנאמר לנו שם, כמות של כוס אחת ממנו מכילה אדם שלם. והמחשבה כמה בני אדם, כמה דם ניגר על האדמה הזאת וכמה מוות.

להגיע לבית-הכנסת היהודי בוורשה ובמקרה או שלא במקרה לפגוש את צבי, שבא לטיול שורשים עם משפחתו. להיות שותפים למסע האישי שלו שבו הוא מסכים לשתף אותנו בחוויותיו וברגשותיו האישיים שגרמו לרבים מאיתנו להזיל דמעות. לראות את תלמידינו ניגשים אליו בגאווה גדולה לוחצים את ידו, מחזקים אותו בלי לומר מילה נוספת.
והיו גם רגעים אחרים. רגעים בהם חשתי גאווה עצומה לראות את תלמידינו צועדים, כשהם לבושים לבן, בשקט מופתי אוחזים בידם דגלים של מדינת ישראל, מקיימים טקס מיוחד, ובסופו שרים את "התקווה". אף פעם לא נשמעה לי שירה "התקווה" כה רמה כמו זו שנשמעה בתום הטקס.
 
להיות שם עבור התלמידים: ליצור קשר קרוב עם תלמיד, להרגיע, לדבר, "לשפוך את הלב" ולנסות להבין את מה שאנו חווים יחד.

המסע לפולין היה חוויה מיוחדת במינה. חוויה מרתקת מעניינת ומאוד מעצימה. הרגשות איתם אני הולכת מאז ילוו אותי גם בעתיד. תחושת קירבה ואהבה למדינה שלא ניתנה לנו על "מגש של כסף". מדינה שאנשיה שילמו מחיר כה יקר עד להקמתה על מנת שאנחנו נוכל לחיות בה על האדמה שלנו.

 

היום שבוע אחרי המסע אני יכולה לומר שהמסע הזה היה בעל משמעות עצומה עבורי.
באמצעות המסע הזה הבנתי באופן ברור יותר את המשמעות של "להיות יהודי". הבנתי את מאבק ההישרדות שלנו לאורך ההיסטוריה. אני מרגישה גאווה גדולה להיות שייכת לעם הזה.
אנחנו, דור ההמשך, בעצם קיומו, נוקם את נקמת המתים. אנחנו ההוכחה שהניסיון להשמידנו נכשל. אנחנו "הנקמה המתוקה".
בזכות המסע הזה אני כבר לא אצטרך לדמיין. אני ראיתי את מחנות ההשמדה, עמדתי רועדת מול קברי אחים, דמעתי מול משרפות ותאי גזים.

על כולנו לזכור שהשואה יכולה הייתה להתרחש כתוצאה של חינוך מעוות.
ועלינו, כמחנכים, מוטלת האחריות להורות ערכים, מוסר ודעת .

אני אדע ,אני עדה!

רויטל אברהם

רחלי לגזיאל גוש ב' קב 6 - היום הרביעי למסע

היום ביקרנו בגטו ורשה או יותר נכון במה שנשאר ממנו ,כשלמדנו שנה שעברה על השואה הנושא שהכי משך אותי היה מרד גטו ורשה,המחשבה על ילדים בגילי שנלחםמים כמו בוגרים על הכבוד,הדת והחיים שלהם עוררה בי רגשות רבים וככל ששמעתי יותר סיפורים על הילדים הנלחמים ככה נשאבתי לסיפורים שלהם וכל סיפור ריתק אותי יותר מהשני.לעמוד היום במקום בו המורדים נלחמו ריגשה אותיכול כך, לעמוד במקום הזה היה מדהים ומרגש ומילים לא יכולות לתאר את רגשותי. בורשה הלכנו לראות את כיכר אומשלפלצ שזה הכיכר בו התבצעו השילוחים לאקציות,במקום הזה מאות אלפים סיימו את חייהם במקום זה נגדעו חייהם של האחים שלנו של בוני העבר הווה ועתיד שלנו המקום הזה מלא עוצמה שאי אפשר לתאר ,עוצמה מצמררת .לאחר הביקור בכיכר הלכנו לבונקר של המורדים בגטו ורשה ,אין שום סימן שם לבונקר וזה גורם לי לרצות לדעת עוד ועוד על האנשים שלחמו שם,האנשים שחייו בגטו.מלחמת הקיומיות שהייתה בגטו גורמת לי העריך כל דקה בה אני חייה,המחשבה שילדים קטנים ממני סיכנו את חייהם כדי להשיג פרוסת לחם יבשה גורמת לי לדברים שאני לא יכולה לתאר במילים.אנחנו צריכים לדרוך על אדמת ורשה עם המון כבוד לכול מי שנלחם שם וכל מי שחיי שם כי בלעדיהם מי יודע אם היה לנו מדינה .אנחנו חוזרים לשורשים שלנו במסע הזה חוזרים למקום בו התחילה המדינה שלנו.המסע הזה כול כך חשוב וכול יום בו יותר עוצמתי מקודמו.

רחלי לגזיאל
גוש ב' קב 6

שני אדרי קבוצה 5 גוש ב

אנחנו עומדות מול שיער אדם שנגזר באכזריות קשה, בקוח רוח וללא כל צל אנושי. השיער, שעכשיו מונח במוזיאון באושוויץ, כמיצג היסטורי נדיר, ומפעים כל אדם שמתבונן בו, היה שייך למיליוני נשים שטיפחו אותו, שהוא היה חלק מהן. הנשים הופשטו בהשפלה וברוע לב, הורחקו מיקיריהם, הושלכו לעבר תאים- ואין לדעת אם ייצאו מהם כעפר או כאדם.

אנחנו יושבות על רצפת ביתן 13, ביתן הנשים היהודיות. רצפה שהייתה עדה לבכי, לגסיסות, לייאוש, לאובדן ומעל להכל לחוסר האנושיות. הקרשים הצפופים שעליהם הנשים חוו את הסיוט והזוועה, המסדרונות הצרים שבהן הנשים רצו בחוסר אונים, החלון שמבעדו הביטה אישה כחושה, חלשה ובוכייה, שלא יודעת מה עבר על בנה הקטן או על בעלה האהוב- הביטה בצורר הנאצי שמנסה להשמיד ללא כל סיבה והיגיון עם שלם.

אנחנו מקשיבות לסיפורי הזוועה של יהודים שנלקחו לצריף הניסויים של ד"ר מנגלה. מדמיינות את הטור הארוך ואת הסלקציה הקשה. את האישה ההרה, שמגדלת באהבה ובקושי ילד, והיא נלקחת לצריף הנורא ואיש לא יודע מה יהיה גורלה.

אנחנו הולכות על הרחוב שבו ניגנה התיזמורת,

שקד אלוני - סיפור יהודי לובלין, מחנה הריכוז מיידנק.

10.9
הטירה זאמק- סיפור יהודי לובלין,
מחנה הריכוז מיידנק.

איך צריך להרגיש כאשר עומדים מול נעלי היהודים ומיטותיהם במחנה מיידנק? מה צריכה להיות ההרגשה כשמצלמים את המשרפות ואת תאי הגזים? מה צריכה להיות התגובה הרגשית, כשעומדים מסביב לאנדרטה לזכר האנשים שהפכו לאפר?
מה צריך לחוות כששרים את התקווה על רקע צריפי מחנה הריכוז מיידנק?
איך יהודי בפולין צריך להרגיש כשדגל שעליו מגן דוד, שבצידו שני פסים כחולים, דגל ישראל, מונף על אדמה ספוגה דם יהודי?

שקד אלוני

שקד אלוני - 10.9 הטירה זאמק- סיפור יהודי לובלין

10.9
הטירה זאמק- סיפור יהודי לובלין,
מחנה הריכוז מיידנק.

איך צריך להרגיש כאשר עומדים מול נעלי היהודים ומיטותיהם במחנה מיידנק? מה צריכה להיות ההרגשה כשמצלמים את המשרפות ואת תאי הגזים? מה צריכה להיות התגובה הרגשית, כשעומדים מסביב לאנדרטה לזכר האנשים שהפכו לאפר?
מה צריך לחוות כששרים את התקווה על רקע צריפי מחנה הריכוז מיידנק?
איך יהודי בפולין צריך להרגיש כשדגל שעליו מגן דוד, שבצידו שני פסים כחולים, דגל ישראל, מונף על אדמה ספוגה דם יהודי?

שקד אלוני

שקד אלוני - בית הכנסת נוז'יק, מסלול הגבורה ואנדרטת רפופורט

11.9
בית הכנסת נוז'יק, מסלול הגבורה ואנדרטת רפופורט

לא לשכוח דברים חשובים:
יום שישי ובית הכנסת שביקרנו בו, ההצלבה
11 בספטמבר, 8 שנים לאחר אסון התאומים
המרד של ילדים בגילנו,דברים שיש להם להפסיד, המשפחה והחברים ומשמעות הוויתור לרציחות הגרמנים, ללכת כצאן לטבח, מול הלוחמה והניסיון לעצירת הרצח תוך סיכון החיים.

קטעי וידאו

טקס לזכרו של אסף רמון


סרטים היום הראשון למסע

בית הקברות היהודי בורשה, קבוצה א


בית הקברות היהודי בורשה, קבוצה ב


בית כנסת נוז'יק בורשה, קבוצה ב


הגעה לפולין, קבוצה א


הגעה לפולין, קבוצה ב


זלוטה, חומת הגטו, קבוצה א


סיפורו של מיכאל זלצמן מקבוצה 7 גוש ב


סרטים היום השני למסע

העירה טיקוצין, קבוצה א


יער לופוחובה, קבוצה א


יער לופוחובה, קבוצה ב


מחנה טרבלינקה קבוצה ב


מחנה טרבלינקה, קבוצה א


סרטים היום השלישי למסע

זאמק, לובלין, קבוצה א


מאיידנק אפר ועפר קבוצה ב


מאיידנק טקס סיום קבוצה ב


מיידנק, לובלין, קבוצה א


מיידנק, לובלין, קבוצה א - טקס


סרטים היום הרביעי למסע

וארשה, הטקס באנדרטת רפפורט, קבוצה ב


וארשה, טקס באנדרטת רפפורט, משלחת א


וארשה, כיכר המשלוחים, מסלול הגבורה - משלחת א


יום הולדת למורה אריאל קבוצה ב


קרקוב, קבלת שבת משלחתית, ימי הולדת.


רחוב מילא 18 בונקר הלוחמים, קבוצה ב


סרטים היום החמישי למסע

הופעת רחוב בסוקיניצה, משלחת ב


סיור בקראקוב, הגטו, הקזימיש, משלחת א


סיור בקראקוב, הגטו, הקזימיש, משלחת ב


עדות של סבא שנתקבלה במכתב בקבלת שבת, משלחת ב


ערב פולקלור משלחתי


סרטים היום השישי למסע

אושויץ בירקנאו 1 - קבוצה ב


אושויץ בירקנאו 2 - קבוצה ב


אושויץ, בירקנאו, משלחת א


אושויץ, קבוצה א


טקס המשלחת בבירקנאו


מחנה אושוויץ הקראת שמות הביתן היהודי קבוצה ב


עדות והקראת שמות לקבוצה 1


סרטים היום השביעי למסע

מחנה פלאשוב, משלחת א


ראבקה - משלחת ב


ראבקה, משלחת א


סרטים היום השמיני והאחרון למסע

אוטוסוב 3 , נאום סיכום מסע וברכת הדרך, לוטינגר עומרי


בית הקברות רקוביצי הדרכה קבוצה ב


בית הקברות רקוביצי יזכור לזכר הנופלים קבוצה ב


בית הקברות רקוביצי, משלחת א


מחנה ההשמדה פלאשוב דברי סיכום נדב מרטל קבוצה ב


מחנה ההשמדה פלאשוב הדרכה קבוצה ב


מחנה ההשמדה פלאשוב טקס קבוצה ב


תמונות מהמסע

תמונות היום הראשון למסע

ארוחת צהרים, קבוצה א

ביקור בבית הכנסת נוזי'ק קבוצה ב

בית הקברות בוארשה קבוצה ב

בית הקברות היהודי בורשה, קבוצה א

הגעה לפולין, קבוצה א

היום הראשון ארוחת צהריים קבוצה ב

זלוטה, חומת הגטו, קבוצה א

שדה התעופה בוארשה קבוצה ב

תמונות היום השני למסע

ארוחת בוקר בביאליסטוק קבוצה ב

ארוחת צהריים קבוצה א-היום השני

העיירה טיקוצין ויער לופוחובה קבוצה ב

העירה טיקוצין, קבוצה א

יער לופוחובה, קבוצה א

מחנה טרבלינקה קבוצה ב

מחנה טרבלינקה, קבוצה א

תמונות היום השלישי למסע

ארוחת בוקר במלון, היום השלישי

זאמק, לובלין, קבוצה א

מאיידנק סיור קבוצה ב

מחנה מיידנק, לובלין, קבוצה א

סיור בעיר לובלין קבוצה ב

תמונות היום הרביעי למסע

בית כנסת נוז'יק בוארשה, קבוצה א

טקס באנדרטאת רפפורט משלחת ב

כיכר השילוחים-מסלול הגבורה-אנדרטת רפפורט, משלחת א

מסלול הגבורה משלחת ב

קבלת שבת משלחתית

מפגש בין דורי - מפגש מסכם מסע פולין

תמונות היום החמישי למסע

ארוחת בוקר במלון , משלחת א, היום החמישי

ערב פולקלור משלחתי

קראקוב, גטו, קזימיש, סוקיניצה, קבוצה א

קראקוב, הגטו, הקזימיש, קבוצה ב

תמונות היום השישי למסע

מחנה אושוויץ בירקנאו

מחנה אושוויץ, משלחת א

מחנה אושוויץ, משלחת ב

תמונה משלחתית

תמונות היום השביעי למסע

זקופנה

מחנה פלאשוב, משלחת א

משלחת א, תמונות נוספות במהלך היום

ראבקה, משלחת א

ראבקה, משלחת ב

היום השמיני והאחרון למסע

בית הקברות רקוביצי, משלחת א

חזרה הביתה, משלחת א

משלחת א, אוסף מהיום השמיני

פלאשוב ובית הקברות רקוביצי קבוצה ב

דברי מנהלת המשלחת

תלמידים יקרים,

"....כל זמן שאנו מזכירים אותם, הם כאן...."

המסע לפולין הוא מסע רגשי חווייתי המהווה שיאו של תהליך לימודי הנוגע בנימים הרגישים ביותר של ההיסטוריה היהודית ובעצם קיומנו כעם חופשי במדינת ישראל.

הביקור במקומות שבהם התרחשה השואה, אין לו תחליף, והוא עשוי להותיר בליבותיכם רשמים עמוקים ולסייע לעיצוב ולגיבוש הזהות היהודית.

המסע לפולין מפגיש את המשתתפים בו עם מורכבותו של האדם, והוא מציב שאלות נוקבות על החושך והאור שנגלים באדם. במהלך המסע מתקיים מפגש עם הרוע בקיצוניותו ועם הסבל והכאב שהוא גורם. המסע מפגיש עם סיפורי גבורה, סיפורי התמודדות עם מצבים בלתי אפשריים ועם גילויים אנושיים של חמלה, של עזרה, של נתינה ושל התעלות.

עליכם, תלמידים, מוטלת החובה לספר על השואה ולקחיה כשכבר לא יהיה מי שיוכל לספר עליה מעדות אישית.

אני מקווה שתשכילו גם להפיק את הלקח האוניברסאלי של החובה לשמור ולהגן על ערכי הדמוקרטיה ולהיאבק נגד כל צורה של גזענות.

אני מאמינה שאם תשכילו לכתוב את חוויותיכם ביומן זה, תצליחו לאוורר ולשחרר את רגשותיכם, ובמקביל לתעד את הדרמה האנושית שאתם חווים.

בברכת מסע מוצלח ומשמעותי,

עליזה ציפר

מנהלת בית י"ב ומנהלת המשלחת לפולין

דברי וועד ההורים

ילדים יקרים שלנו,

אתם לקראת ה"מסע לפולין" ואנחנו הוריכם יודעים, כי למרות ההכנה הנפלאה שאתם עוברים, אתם רחוקים מלקלוט ולהבין מה צפוי לכם במסע הזה. זה "לא הולך להיות טיול" לחוץ לארץ.

אנחנו כנראה, מתרגשים הרבה יותר מכם, כי אנחנו יודעים שאתם בדרככם לאחת מההתמודדויות והחוויות הקשות ביותר בחייכם. אנחנו יודעים שבשובכם מהמסע הזה תמשיכו להיות ילדינו ואפילו תראו ממש אותו דבר, אבל, ילדים שלנו, אתם תהיו כבר אחרים.

המסע הזה יהפוך למשא כבד על כתפיכם ובמידה רבה יעצב אתכם וישפיע על עתידכם. רק שם, אולי תבינו באמת, שאתם ניצבים בפני מכונת ההשמדה, הגדולה, האיומה והזוועתית ביותר שידעה ההיסטוריה האנושית. מכונת השמדה משומנת ונבזית, שאיימה על המשך קיומו של העם היהודי.

תצעדו שם על אדמה, בה הושמדו מיליוני יהודים, שפשעם היחיד היה יהדותם. אדמה בה קבורים עולמות שלמים של נערים ונערות בני גילכם שהיו ואינם עוד ורק התחנות בהם תעברו נותרו לספר את סיפורם.

להיות שם זה אומר:
לגייס כוחות, על אף סערת הרגשות.
לנסות להתחבר, על אף הקושי להתגבר.
לרצות להבין, על אף שהראש וגם הלב אינם יכולים להאמין.

אבל יותר מכל זה אומר:
שלמרות הזוועה ולמרות השואה, יש לו לעם ישראל תקומה.
יש לו לעם ישראל מדינה, יש לנו יכולת להגן עליה, כי יש לנו צבא.
אתם השותפים למסע, תלמידי ההיום וחיילי המחר, אתם, אתם ההוכחה.

אז צעדו שם על האדמה הארורה הזו, כשאתם זקופים ומלאי גאווה,
הצורר הנאצי, ניצח את הקרב, העם היהודי הוא שניצח את המערכה.

צעדו לזכר הנספים, כאילו הכרתם אותם אישית.
צעידתכם זו תהיה לכבודם, גם נקמה חרישית.

זכרו כשתצעדו שם, תלמידים - יהודים ישראלים, שאינכם צועדים לבד,
עיני הנספים נשואות אליכם ומסעכם הוא זיכרון לגבורתם, לעולמי עד
ואנחנו הוריכם, בליבנו אתכם, גאים מאד ומחבקים חזק, כל אחת ואחד.

באהבה רבה בשם ועד ההורים,
הגב' ורדה פומרנץ

אמנה חברתית

מסע לפולין תש"ע - תיכון "בליך"
אמנה חברתית

 

ביום ג', ה- 8.9.09 תצא המשלחת של בית ספר "בליך" למסע פולין.  אנו יוצאים למסע ולא לטיול. הגדרה זו משנה באופן מהותי את דרך התנהגותנו ואת הציפיות והדרישות שלנו מהסביבה. עזרה הדדית בין חברי הקבוצה הינה תנאי הכרחי להצלחה. כל אחד צריך לראות עצמו חלק חשוב בקבוצה ולתרום לה במטלות שעליהן התחייב וגם במטלות המתבקשות בשטח. אנו תקווה שהמסע יהווה חוויה שתשפיע על המשך דרכנו. התנאים החשובים להצלחת כל משלחת ייצוגית הם הכרת הכללים והנהלים שיעזרו לנו לעמוד במשימה החשובה ויישומם.  

לוח זמנים:
על מנת להפיק את המרב מהמסע ולא להפסיד שום חלק חשוב מהתוכנית, עלינו להקפיד על לוח הזמנים בדיוק רב. אי עמידה בלוח הזמנים עלולה למנוע מאיתנו ביקור באתרים בשל אילוצים ביטחוניים.

  • להיות מודעים ללוח הזמנים.
  • להקדים בחמש דקות לכל מועד שנקבע.
  • השכמה בבוקר על ידי תורן השכמה - חובה לפתוח את הדלת כדי שהתורן יראה שהתעוררתם.
  • נוכחות בארוחת בוקר היא חובה ויש ליידע את המורים שהגעתם.
  • על כל תלמיד להיות אחראי על הלו"ז האישי שלו ולקחת גם אחריות קבוצתית.

התנהגות במקומות ציבוריים:
אנחנו שגרירים של מדינת ישראל שיוצאים למסע, ועלינו לשמור על התנהגות הולמת ונאותה. הסיורים מתקיימים בין היתר, במקומות ציבוריים ובשכונות מגורים, ולכן עלינו להקפיד על התנהלות שקטה וראויה.

  • הקפדה על נימוסים והליכות - אמירת שלום, תודה, בבקשה, סליחה... היא חלק מתרבות אירופה וחלק מתרבותנו אנו, וחשוב שנתנהג באופן ייצוגי כשאנחנו    יוצאים במסגרת המשלחת.
  • הקפדה על צורת הדיבור - לא לדבר בקול רם, לא לצעוק, לא להעביר מסרים זה לזה ממרחק. במקומות ציבוריים חשוב לנהוג בסבלנות ובסובלנות, באיפוק ובדרך ארץ, בכבוד ובהתחשבות.

כללי ביטחון:
חשוב לשמור על ראש גדול ולהיות ערניים לסביבה ולקבוצה בכל זמן.

  • יש להישמע באופן מוחלט להוראות אנשי הביטחון, הם הסמכות הביטחונית העליונה.
  • יש לשמור לאורך כל המסע את הדרכון בפאוץ', בחגורת בטן או בגרב מיוחד הצמוד לגוף. (אצל המורה המלווה יימצא צילום הדרכון).
  • את התיק האישי חשוב לשמור קרוב אליך ובקשר עין בכל זמן.
  • אין להביא בגדים או כל חפץ שהוא עם כיתוב בעברית (פרט לחולצת המשלחת).
  • חשוב להיצמד לקבוצה בכל זמן - אסור בתכלית האיסור לעזוב את הקבוצה אפילו לצורך שירותים.
  • אין להניף דגלים בזמן הליכה ברחובות או במקומות מרכזיים אחרים. תלבושת משלחת והנפת דגלים מותרות אך ורק באירועים ובטכסים מרכזיים ועפ"י אישור.
  • בזמן הליכה בשטח עירוני יש להקפיד על הוראות בטיחות: מעבר חציה, רמזורים, הליכה על מדרכות וכו'. אין להשתתף בהתגודדויות הנערכות ברחוב וכמו כן אין לפגוע ברגשות האנשים (עוברים ושבים).

כללי התנהגות בנמל התעופה ובמטוס:
נמלי התעופה משמשים גם אזרחים ועובדי חברות תעופה, וכן אנשי משטרה וביטחון של מדינות שונות. עבורם מהווים משתתפי המשלחות- נציגים של מדינת ישראל, והתנהגותם של בני הנוער מזוהה כתרבות המקובלת במדינתנו. 

  • אין לקיים בטרמינל שירה בציבור, מחול או נגינה.
  • אין לנייד את ספסלי הישיבה. יש להשאיר אותם במקומם.
  • יש לשמור על השקט בטרמינל. לא להתפרע ולא לצעוק.
  • יש לשמור על הניקיון ועל העברת האשפה לפחי אשפה.
  • הכניסה והיציאה לטרמינל , הן בפולין והן בארץ, צריכה להתבצע באופן מסודר ותרבותי.
  • במהלך הטיסה יש להקפיד על כללי התנהגות נאותים:
  • כל משתתף חייב לשבת על פי המיקום שניתן לו בתהליך הכרטוס.
  • יש להישמע להוראת צוות המטוס.
  • חל איסור על דיבור בקול רם וחילופי צעקות.
  • אין להשחית את הרכוש הנמצא במטוס.

כללי התנהגות באוטובוס:
האוטובוס הוא שלנו,  אנו מבלים בוא הרבה מזמננו,  וחובה עלינו לשמור על הסדר והניקיון בו.
כמו כן עלינו לזכור שהנהג הינו נהג פולני, והחוקים לגביו שונים מהחוקים הנהוגים בארץ, ולכן עלינו לכבד אותו ואת דרישותיו ולהתנהג כלפיו בנימוס.

  • אין לעלות על האוטובוס ללא בדיקה מוקדמת של איש ביטחון או ללא הוראה מפורשת של מלווי המשלחת בלבד.
  • העלייה והירידה מהאוטובוס צריכות להיות מהירות מטעמי ביטחון.
  • בדיקת נוכחות תיערך בכל עלייה לאוטובוס.
  • יש להשליך את האשפה לפח ולא לזרוק אותה ברחבי האוטובוס.
  • יש לשמור על שקט ולכבד את שאר נוסעי האוטובוס.
  • אין להשתמש בשירותים שבאוטובוס אלא במקרה חירום.
  • יש להיחגר בחגורת בטיחות ולשבת במקומות הישיבה ולא להסתובב ברחבי האוטובוס או לעמוד במעבר.
  • זכרו: מטעמי ביטחון , לא ניתן להוציא דבר מהתיק שאוחסן בתא המטען של האוטובוס. לכן חשוב התכנון המוקדם של תכולת התיקים האישיים.
  • בזמן ההדרכה באוטובוס אין להשתמש באוזניות לשמיעת מוזיקה או להשתמש במכשירי טלפון ניידים.
  • רק המדריך אחראי להחלפת קלטות המוזיקה באוטובוס.
  • אין להחליף אוטובוס בשום אופן.
  • השירותים בדרכים - בתשלום. נא כבדו זאת.

נוהלי התנהגות בבית מלון:
במלון מתארחים גם תיירים ממקומות שונים בעולם,  ולכן עלינו להתנהג בהתאם ולא להפריע.
זכרו שוב- אנחנו שגרירים של המדינה ושל בליך.

  • יש לוודא תקינות החדר עם כניסתכם. במקרה של תקלה בחדר או נזק ( שהבחנתם בהם מיד עם כניסתכם) יש לדווח מיד למורה המלווה.
  • יש לשמור על הציוד בחדרים, התלמידים שיגרמו נזק, יידרשו לשלם מכספם.
  • יש לנעול את החדרים מבפנים.
  • אין לקבל חבילות מאדם זר.
  • אין לצאת בשום אופן מהמלון. תלמיד שייצא מהמלון, יוחזר ארצה לאלתר, והוצאות הטיסה המיוחדת יחולו על הוריו .
  • אחרי שעת כיבוי האורות אין להסתובב מחוץ לחדר.
  • הלילה נועד לשינה על-מנת שנוכל לתפקד היטב במשך היום ולייצג את עצמנו, את בית-ספרנו ואת ארצנו בצורה הראויה. יש להקפיד על נוהלי השכמה ועל זמני השינה.
  • יש לשמור על שקט בתוך החדרים כדי לא להפריע לאורחי המלון האחרים.
  • תנועה במלון מחוץ לחדר תיעשה אך ורק בלבוש מלא ומוקפד (לא יחפים, לא בגופיה ולא בצורה מרושלת).
  • חל איסור לרוץ במסדרונות המלון.
  • חל איסור להקיש על הדלתות בזמן המעבר במסדרונות.
  • יש להתנהל בשקט ובנימוס בחדר האוכל.
  • אסור בתכלית האיסור לעשן, או לשתות שתייה חריפה במסע בכלל ובמלון בפרט.
  • אסור בהחלט להזמין אוכל מחוץ למלון.
  • אסור בהחלט להשתמש בשירותי המלון: בר, קזינו, מכון כושר וערוצי טלוויזיה.
  • הלינה היא אך ורק בחדרים שהוקצו. אין להחליף חדרים לאחר מסירת המפתחות.
  • אסורה שתיית אלכוהול מכל סוג שהוא במסגרת המשלחות בפולין. כמו כן חל איסור קניית אלכוהול בדיוטיפרי בארץ ו/או בפולין.
    תלמיד שיימצא  ברשותו אלכוהול, יוחזר ארצה לאלתר, והוצאות הטיסה המיוחדת יחולו על הוריו .
  • היציאה מהמלון תהיה מיד לאחר ארוחת הבוקר. לא יהיה זמן לסידורים נוספים, ולכן יש לרדת לארוחת בוקר עם הציוד הנדרש לאותו יום.
  • לפני פינוי החדר אנשי המלון מקיימים ביקורת הכוללת בדיקת נזקים או מחסור בחפצים. יש לבדוק שכל הציוד בחדר קיים.
  • זכרו! נזקים והיעלמות חפצים יחויבו בתשלום.

סיורים, טקסים ופעילות:
הביקורים באתרים, הסברי המדריכים וההשתתפות בטקסים הם לב המסע ומהותו,  ועלינו לכבדם על מנת להבטיח את הצלחת המסע.

  • מורה אחד יהיה חלוץ ומורה אחר - מאסף. אין ללכת לפני המורה המוביל או אחרי המאסף.
  • אין להישאר באוטובוס במהלך הסיורים או הטקסים.
  • יש להתנהל בכבוד ובשקט בזמן סיורים מודרכים באתרים ובזמן הטקסים.
  • יש לכבד אתה ההדרכה והמעמד גם אם אינכם מצליחים להתחבר רגשית באותו רגע.
  • יש לשתף פעולה עם המדריכים וצוות המורים בכל הפעילויות.
  • בזמן ההליכה בסיור יש להתחשב בתנועת ההולכים ובאזורים עירוניים. ההליכה היא רק על המדרכה.
  • אין להתעמת עם האוכלוסייה המקומית. יש להתעלם מכל פנייה מאדם זר.
  • השלכת פסולת באתרים אסורה בהחלט.
  • אסור לפגוע במוצגים ו/או במבנים הנמצאים באתר בו מסיירים - התלמידים מתבקשים לא ללכלך, ולא לחרוט על המוצגים.
  • על הבנים לחבוש כיפה או כובע לראשם בעת הסיור/ביקור בבתי כנסת ובבתי הקברות .
  • הסיור בבתי הכנסת, בבתי הקברות ובאתרי מחנות ההשמדה ייערך בלבוש הולם המתאים למקומות מסוג זה.
  • v יש לסגור פלאפונים, מכשירי ווקמן, מכשירי אם . פי. 4 וכל מכשיר אלקטרוני אחר ולהסיר אוזניות מהאוזניים בכל מקום בו מתבצעת הדרכה.
  • יש להנחות את ההורים שלא יתקשרו אליכם במהלך היום.
  • אין לאכול בתוך מחנות ההשמדה בהם מסיירים.
  • ליד האנדרטאות אפשרי להצטלם רק לפני ההדרכה או לאחריה. כמו כן אסור בתכלית האיסור לטפס על האנדרטאות, דבר המהווה פגיעה בכבודם של אלו    שלזכרם הוקמה האנדרטה.

זכרו, גם אם הנכם מצטלמים, מטבע הדברים לא מתאים להצטלם ב"פּוזות"...

  • דגלים - יש לכבד את הדגל. דגל ייראה אך ורק בשתי צורות: מונף על מוט או מקופל. כל צורה / שיטה אחרת פסולה ואינה לכבוד הדגל ולכבוד המדינה.

אין להפוך את הדגל לפריט לבוש - לא לחצאית ולא לצעיף, לא לשכמייה ולא לעטיפת ראש.
כל הצורות הללו ואחרות אינן מקובלות ואסורות בהחלט.

זמן חופשי

  • במהלך המסע יינתן לתלמידים זמן חופשי.
  • התנועה תהיה רק ברביעיות.
  • אין לבצע המרת כספים בזמן זה.
  • יש לוודא שנקודת המפגש תהיה ידועה וברורה.
  • לפני היציאה חובה להצטייד ברשימה של מספרי טלפון לחירום.
  • יש לדייק בזמן ההגעה למקום המפגש.
  • בכל מקרה של בעיה יש להתקשר מיד לראש המשלחת או לטלפון חירום אחר שברשימה.

אמצעי ענישה
כל חריגה או הפרה של הכללים המפורטים לעיל תגרור ועדת משמעת שתכונס בערב האירוע. מקרים חריגים (כמו למשל, יציאה מהמלון או החזקת/שתיית אלכוהול)

יביאו להפסקת השתתפות התלמיד במסע והחזרתו לארץ על חשבונו.

אמצעים אחרים שיינקטו : העברת קבוצה/אוטובוס (ללא התחשבות בהעדפת  התלמיד), השעיה מלימודים, ביטול השתתפות בטיול שנתי או כל פעילות חברתית במהלך

שנת הלימודים, הרחקה מבית הספר - עפ"י החלטת הצוות החינוכי.

 

אנו מצפים לשיתוף פעולה מלא של התלמידים, להתנהגות מכובדת ובוגרת ולאחווה בין כולם.

מאחלים  לכולנו  מסע  בטוח  ומלא  חוויות  משמעותיות.

בברכה,

צוות המורים המלווים את  המסע  ומדריכי "יד ושם".

 

26.8.09

  מסע לפולין תש"ע - תיכון "בליך"

אמנה חברתית

הריני מצהיר בזאת כי קראתי את כל הכתוב לעיל, ואני מקבל על עצמי להתנהג  על פי התנאים הכתובים באמנה זו. כמו כן, מודע אני לחומרת הענישה

אשר תינקט על הפרת סעיף או סעיפים מהאמנה.
ולראייה באתי על החתום:

שם התלמיד  (פרטי ומשפחה) _______________ קבוצה מס'           חתימה:_____________

אישור ההורים וקבלת תנאי ההשתתפות כפי שכתובים באמנה:

שם ההורה (פרטי ומשפחה):_______________                      חתימה:______________

 

מצגות

הסבר על המקומות בהם נבקר

8.9.2009 יום שלישי
וורשה - Warszawa

בירת פולין, שטחה כ- 500 קמ"ר, ונהר הוילסה חוצה אותה.
בעיר 1,700,000 תושבים. ורשה היא מרכזה המדיני, הכלכלי, התרבותי והמדעי של המדינה, ובה יושבות הנציגויות הזרות.

הגרמנים נכנסו לוורשה בספטמבר 1939. מאוקטובר ועד ינואר 1940 הונהגו עבודות כפייה ליהודים, אות הקלון (סרט עם מגן דוד כחול על רקע לבן), סימון בתי-עסק, הפקעות רכוש ואיסור השימוש בכלי- רכב ציבוריים. באפריל 1940 התחילו הגרמנים בהקמת החומה מסביב לשטח שהקציבו לגטו, וב- 2 באוקטובר נצטוו היהודים להתרכז בגטו בתוך שישה שבועות. האריים נצטוו לעקור למקומות אחרים. כראש היודנראט פעל בהקרבה רבה המהנדס אדם צ'רניאקוב, ראש הקהילה הממונה בימי המצור על ורשה.

לתושבי הגטו הוקצבה מנת מזון שנסתכמה ב- 184 קלוריות לאיש (לעומת 634 לפולנים ו- 2310 לגרמנים). מעריכים שעד קיץ 1942 נספו יותר מ- 100,000 נפש מרעב וממגפות בגטו. רבבות מתו במחנות העבודה.

החיסול הסופי של הגטו החל בערב פסח תש"ג, ה- 19 באפריל 1943. הגטו כבר עמד בכוננות מסוימת והרחובות היו ריקים מאנשים. כאשר נכנס אל הגטו כוח גרמני חמוש הוא הותקף על-ידי לוחמי המחתרות היהודיות, אי"ל ואצ"י. טנק אשר הוכנס לגטו הוצת ע"י פצצות וחסם כוחות נוספים. בקרב הגרמנים נרשמו אבידות ומפקד כוח האס.אס הסיג את כוחותיו לאחור. ב- 22 באפריל שינו הגרמנים את פעולתם והחלו להבעיר באופן שיטתי את בתי הגטו.

יהודים בגטו נאלצו לנטוש את בתיהם הבוערים וליפול אל ידי הגרמנים שהובילום אל רחבת השילוחים. אך היו רבים שהצליחו להמשיך ולהיחבא, מה שאילץ את הגרמנים לפוצץ ולשרוף את הגטו כולו.ב- 8 במאי נפל הבונקר של מפקדת אי"ל ובו מרדכי אנילביץ. ב- 16 במאי הכריז הגנרל סטרופ כי הסתיימה האקציה. הוא דיווח כי אין עוד רובע יהודי בורשה. בעיר ורשה ובמתחם הגטו לשעבר נמצאים כיום אתרי זיכרון.

 

9.9.2009 יום רביעי
טיקוצ'ין (טיקטין) Tykocin

עיירה במחוז ביאליסטוק, בצפון מזרח פולין. היישוב היהודי נוסד בה ב- 1552.  ב- 1642 הוקם בית כנסת הבנוי בצורת מבצר ואשר נשתמר עד היום. עד השואה התקיימה פעילות ציונית ענפה שבמרכזה פעילות תנועת "החלוץ".  ערב השואה היו בה כ- 2500 יהודים. בתחילת המלחמה פלשו הגרמנים לטיקטין וערכו בה פוגרומים. לאחר כיבושה ע"י הצבא האדום למשך כשנה, שבו ותקפו הגרמנים את הסביבה ואילו הפולנים בזזו את בתי היהודים.

באוגוסט 1941 הופיעו שוב הגרמנים תוך שהם מטילים על הפולנים לחפור שלושה בורות גדולים ביער לופוחובה הסמוך. באחד מימי ראשון נקראו יהודי העיר להגיע לכיכר השוק. אל המקום הגיעו משאיות עם אנשי הגסטאפו אשר הובילו את היהודים במסע מבזה ומפרך אל בניין בית ספר באחד מכפרי הסביבה, משם נלקחו במשאיות אל יער לופוחובה שם הושלכו חיים לבורות ונורו במכונות ירייה.  למעלה מאלף וארבע מאות יהודי טיקטין נרצחו באותו יום ביער לופוחובה.  פעולה זו חזרה על עצמה גם למחרת וכך נמחתה יהדות טיקטין עתיקת היומין מעל פני האדמה.

בית הכנסת של טיקוצ'ין נבנה ב1642, מכספו של תורם ונבנה מחדש בין השנים 1978-1974 (במלחמת העולם השנייה הרסו הנאצים את הכניסה ואת אגף הנשים). כיום משמש בית הכנסת כמוזיאון. בית הכנסת מעוצב בסגנון הבארוק הספרדי.

 

 

 

טרבלינקה – Treblinka

מחנה ההשמדה טרבלינקה שכן כ-60 ק"מ מוורשה וכ-4 ק"מ מהכפר טרבלינקה, לא הרחק ממאלקיניה, שבה תחנת רכבת על קו מסילת הברזל הראשית ורשה-ביאליסטוק. המחנה הוקם באזור דליל אוכלוסין, מכוסה יער ומוסתר בחורש, והתקיים בשנים 1942-1943. פה הופעלו כללי הסוואה עוד על סף המחנה. נבנתה תחנת רכבת מדומה עם כתובות המציינות כביכול מזנון, מקומות מעבר לתחנות אחרות, חדר המתנה, תמרורים וכדו'. הכול היה מחושב להחזיק באשליה זמן רב.
בתחנה עמדו אנשי אס.אס ושוטרים אוקראינים, שהיו נוגשים בצליפות מגלב את הבאים למען ייצאו מן הקרונות, והמפגרים היו נורים במקום. גם בתוך המחנה עצמו נעשה עוד ניסיון להסוות: כביכול, החולים, הנכים, הזקנים והילדים היו מועברים לצריף, ודגל "הצלב האדום" היה מסמנו כבית חולים. שם היה "חדר המתנה" עם ספות מרופדות, וממנו כניסה למקום אחר שבו כבר עמד איש אס.אס שהיה יורה בנכנס בעורפו ומפילו ישר לבור. כל "הסידורים" הללו נעשו, כדי שהנכנסים הבריאים לתאי הגזים יוכלו להתקדם ללא הפרעה מצד הילדים, זקנים ונכים. לאותו בור היו מושלכות גם גוויותיהם של אלה שהגיעו כבר מתים בקרונות או שהומתו בתחנת הרכבת בבואם.

בתחנה נצטוו הבאים למסור כסף וחפצי ערך שברשותם. כל החפצים של הקורבנות מוינו, תוקנו ונשלחו לגרמניה. לפני ההמתה היו גוזזים לנשים את שערן וגוזלים מהמיועדים להרג את שאר רכושם. השיער נאסף ונשלח לגרמניה. לאחר מכן היו מצווים על הגברים להתפשט והיו רודפים אותם אל תוך תאי הגזים במכות ובקתות רובים. וכך הם הוכנסו ערומים, כשידיהם מעל לראשיהם, בכדי שאפשר יהיה לדחוס בתא אחד יותר אנשים. אחר-כך נסגר הסוגר, הופעל המנוע (של טנק סובייטי) והגז המרעיל הוכנס והשמיד. משנפתחו דלתות התאים ולאחר שהתנדפו אדי הרעל, עקרו את שיני הזהב ואת הגוויות השליכו לבורות. לאחר מכן, הוקמו מתקנים לשריפת הגוויות.

איוון דמיאניוק, המכונה איוון "האיום" בפי הניצולים, עמד בכניסה לתאים וזירז את הקורבנות בדרכם האחרונה באכזריות שאין כמותה.

850,000 אנשים מצאו את מותם בטרבלינקה ובהם מאות אלפי יהודים מוורשה, ביאליסטוק, גרודנו וצ'נסטוחובה. כן הושמדו כאן יהודים מאוסטריה, בולגריה, בלגיה, גרמניה, הולנד, יוון וצרפת. במחנה היו מספר ניסיונות להתנגדות פעילה, ואף התארגנה בו מחתרת. ב- 2 באוגוסט 1943 ניתקו המתקוממים קווי טלפון, הציתו את תאי הגזים ומבנים אחרים, שרפו את מחסן הנשק, הרגו כמה מהשומרים וניסו לברוח. רק כ- 50 מתוכם הצליחו. אחד מהם, יעקב ויירניק, העלה את סיפור המחנה על הכתב. אחרי ההתקוממות לא חודשה פעילות המחנה והוא חוסל בנובמבר 1943.

היום... טרבלינקה שטח דומם, ריק, שום דבר ממה שהיה, שום צריף ותאי גזים... רק אתר הנצחה ו- 17 אלף אבנים לזכר 17 אלף קהילות...

 

 

10.9.2009 יום חמישי
מיידנאק - Majdanek

מחנה מיידאנק ליד לובלין הוקם ב- 1941. תחילה הוכנסו לתוכו שבויי מלחמה, ואחר-כך החלו להגיע לשם יהודים מסלובקיה, צ'כיה, צרפת ויוון. במחנה היו יחידות נפרדות שנקראו "שדות".
באביב 1942 הותקנו בו מתקני השמדה בגז ותנורים לשריפת גוויות. בקיץ אותה שנה החלו להגיע לכאן בהמוניהם יהודי פולין.
באביב 1943 הגיע גל המגורשים של יהודי ורשה, ומייד החלה גם ההשמדה המוגברת שהגיעה לשיאה בנובמבר, כאשר ביום אחד הוצאו להורג ביריות 18,000 יהודים.
תנאי החיים במחנה, גם ללא מתקני השמדה ישירה, היו מחושבים כדי שהאסיר היה מוכרח לגווע, אם ברעב, אם במחלה ואם סתם מתשישות. המזון היה כשליש מן המינימום הדרוש. הלבוש חשף תמיד את האסיר לפגעי מזג האוויר. המגורים היו בצריפי אורווה. בכל צריף כ-500 איש ומעלה. שניים על מזרון אחד. בגדי האסירים ומזרניהם היו תמיד מלאים פשפשים וכינים, השחפת והטיפוס השתוללו.
החולים היו עוברים סלקציות: מי שהיה מסוגל לרוץ לפני ועדת המיון הושאר בינתיים בחיים. הכושל- מועבר מייד להשמדה. התמותה במחנה הייתה איומה, כ- 180 איש ליום.
האסירים היו למעשה הפקר לכל אנשי המחנה, שיכלו להורגם או להתעלל בהם כחפצם. בימי ראשון הייתה נערכת ריצה. כל אסיר היה חייב לרוץ, ומי שאיבד נעל או כשל בשעת מעשה- נהרג במקום.
הילדים מתו כזבובים. רק במקום אחד במיידאנק היו נוהגים בילדים ביד רכה: על מפתן תאי הגזים היו המרצחים נותנים לכל אחד סוכרייה.
לפי האומדן הזהיר ביותר של הוועדה הממשלתית הפולנית הושמדו במידאנק לפחות 200,000 יהודים.
המחנה נשאר עומד כשהיה ולא נערכו בו שינויים.

 

 

11.9.2009 יום שישי
בית הכנסת ע"ש נוז'יק Nozyk Synagogue

בית הכנסת ע"ש נוז'יק ברחוב טווארדה 6 שבמרכז העיר, הוא היחיד ששרד בוורשה מלפני השואה. יסדו אותו זלמן בן מנשה נוז'יק, סוחר טקסטיל עשיר, ורעייתו רבקה בת משה, שהיו חשוכי ילדים והחליטו להוריש את הונם לקהילה, לשם הקמתו של בית כנסת חדש בוורשה. עד למלחמת העולם השנייה היה בית הכנסת ע"ש נוז'יק אחד מחמשת הגדולים בוורשה. בימי הכיבוש הנאצי במלחמת העולם השנייה, בית הכנסת נכלל תחילה בתחומי גטו ורשה ("הגטו הקטן"), אבל אחרי שצומצם שטח הגטו נותר בית הכנסת בחוץ. עד לסתיו 1941 הותר ליהודים להתפלל בבית הכנסת, ואז חולל המבנה והוחרם. הגרמנים השתמשו בו בתור אורוות סוסים ומחסן למספוא. פיצוץ בית הכנסת, ב-16 במאי 1943, בטקס רב רושם, סימל את סיומו של מרד גטו ורשה. בית הכנסת שוקם בכספים יהודיים בעידוד ממשלת פולין, נחנך מחדש ב-1983, ומשמש היום כבית הכנסת המרכזי בעיר.
אנדרטת רפופורט
אנדרטת גיבורי הגטו נמצאת בוורשה במרכז הגטו בתוך גן ציבורי. בצידה האחד של האנדרטה מצד הגן מוצגים חיילים גיבורים, דמויות הרואיות, כמין אלים חזקים, ובצידה האחר, תבליט המוקדש לקורבנות השואה ובו נראית קבוצת יהודים דתיים הולכים בראש מורכן אל עבר המוות. ספר תורה, ילדים, אימא וברקע קסדות של קלגסים גרמניים.

 

 

אנדרטת רפפורט

אנדרטת גיבורי הגטו נבנתה ע"י נתן רפפורט בסיוע האדריכל סוזין, בשנת 1948 ביום השנה החמישי למרד גטו וורשה לזכר מורדי גטו ווארשה.
העתק של האנדרטה מצוי גם ברחבת יד ושם בירושלים, והינו אחד הסמליםהמוכרים של מורשת השואה והגבורה.

 

 

12.9.2009 יום שבת
קרקוב - Kraków

העיר השלישית בגודלה, ואחת מעריה העתיקות של פולין שהוקמה במאה ה-7 על גדות נהר הוויסלה.
היא הייתה בירת פולין בשנים 1038-1596, כעת משמשת בירת מחוז פולין הקטנה.ערב מלחמת העולם השנייה ישבו בקרקוב כ- 60,000 יהודים. הרדיפות החלו עם כניסת הגרמנים ב- 6 בספטמבר 1939, ובתחילת דצמבר נערכה "האקציה" הראשונה נגד ריכוזי היהודים ב"אזור השמיני".
באותו חודש מינו הגרמנים "יודנראט" בן 24 חברים, בראשות ארתור רוזנצוויג.
באפריל 1940 נצטוו היהודים לפנות את העיר תוך ארבעה חודשים.
ב- 21 במרץ 1941 הוקם הגטו ובו - 20,000 יהודים, ביניהם מגורשים מקהילות סמוכות.
ההשמדה הפיזית החלה ביוני 1942 כאשר 6,000 יהודים נשלחו לבלזיץ.
חולים פונו מבתי-חולים, זקנים מבתי-אבות ו- 300 יתומים נרצחו במקום.
הארגון היהודי הלוחם, ארגון המחתרת שפעל בגטאות פולין (ונודע בעיקר על פועלו במרד גטו ורשה), התארגן גם בגטו קרקוב.
ב- 22 בדצמבר 1942 הצליחה המחתרת להוציא לפועל פעולה מרשימה של תקיפת חיילים וקצינים גרמניים בבתי-קפה, מועדונים, בתי-קולנוע ומתקנים צבאיים מחוץ לגטו ששימשו את הגרמנים.
בפעולה זו נהרגו עשרות גרמנים. אך לא היה בה כדי לעצור את המשלוחים ולשנות את גורל יהודי הגטו.
החיסול הסופי היה במרץ 1943 כאשר חלק מהאנשים הועבר למחנה פלאשוב.
הנותרים נשלחו להשמדה לאושוויץ.

הכניסה המרכזית - הסוקיניצה

13.9.2009 יום ראשון
אושוויץ – בירקנאו - Auschwitz

אושוויץ היא עיירה קטנה מערבית לקרקוב. זהו מקום קטן, מקום ביצות וגבעות חול, ערפילים ורטיבות, קדחת ומים מזוהמים. שם הוקם המחנה הזה, בידיעה ברורה כי יהיה זה מחנה מוות לאסיריו.
מחנה הריכוז העצום הקיף 39 שלוחות. הושמדו שם, לפי עדותו של מפקד המחנה, רודולף הס, כשניים וחצי מיליון נפש ומתו בו במחלות, ברעב ובעינויים כחצי מיליון נוספים.
הראשונים שהומתו כאן היו שבויי מלחמה סובייטיים, ששימשו כשפני הניסוי לשיטות ההשמדה השונות ובהן הגז ציקלון בי, שהוכנס לשימוש לקראת בואם של היהודים במהלך תכנית "הפתרון הסופי".

כשהורדו היהודים מן הקרונות שהובילו אותם אל תוך המחנה, נערכה סלקציה. ד"ר מנגלה היה עומד בשעת הסלקציה מול טור האסירים הארוך ובהטיית אצבע לשמאל או לימין היה חורץ דינו של אדם לחיים או למוות.
אלה שנידונו להשמדה היו נלקחים מיד אל תאי הגזים, ותוך שעות אחדות כבר לא היו בין החיים.
אלה שנידונו לחיים, היו אלה שהיו מסוגלים לעבוד, והם הוצבו במחנה העבדים. הם הועסקו במפעלי החימוש של קרופ.
את הרווח מעבודת היהודים הפיקו הגרמנים, אך העבודה הבטיחה חיים. לכן השתדלו אנשים להיראות בריאים.
באושוויץ נערכו על-ידי ד"ר מנגלה ועוזריו ניסויים מדעיים בבני-אדם.
רבים מן האסירים עברו "טיפולים" קשים בהקרנות ובזריקות, אשר גרמו למותם. במיוחד ידועות לשמצה שיטות העיקור שנעשו בנשים והטיפולים להם "זכו" ילדים תאומים.
האסירים, אשר נשלחו לעבודה, סבלו מעונשים קשים ומסדר יום בלתי אנושי.
היה גם ניסיון למרד באושוויץ. קבוצת אסירים "זונדרקומנדו", שעבדה במשרפות בתיאום עם קבוצת אסירים אחרת, השתלטה על אחת המשרפות ופוצצה אותה. רוב המורדים נהרגו והמשרפה לא שבה לפעול. אולם העבודה המשיכה להתנהל בקצב רצחני בשלוש המשרפות הנותרות.
לקראת תבוסתם החלו הנאצים לחסל ראיות וניסו להסתיר את מהותו של המחנה, אולם התקרבותם המהירה של הרוסים גרמה להם להפסיק ולברוח לכיוון גרמניה.
הנאצים פינו את המחנה והצעידו את אסיריו בצעדות הידועות בשם "צעדת המוות" לכיוון גרמניה.
המחנה שוחרר בינואר 1945.

אושוויץ I

אושוויץ I שימש כמרכז המנהלי של התשלובת כולה.
הוא הוקם ב- 20 במאי 1940 על בסיס קסרקטיני אבן ישנים של הצבא הפולני. הוא שימש בהתחלה למאסר אינטלקטואלים פולנים וחברי תנועת ההתנגדות, ואחר כך גם לשבויים סובייטיים. פושעים רגילים, "אלמנטים אנטי-חברתיים" גרמנים.
יהודים נשלחו למחנה גם כן, כבר מהמשלוח הראשון.
על שער הכניסה לאושוויץ I הוצב (ועדיין ניצב) השלט הציני "העבודה משחררת" .
אסירים שיצאו מהמחנה במשך היום לעבודות בניה או חקלאות הוכרחו לצעוד דרך השער לקול נגינת תזמורת. רוב היהודים נכלאו באושוויץ II, ולא עברו תחת השלט הזה.

 

 

 

 

 

 

 

אושוויץ II

בירקנאו
אושוויץ II (בירקנאו) הוא המחנה המוכר בדרך כלל בשם "אושוויץ". אולם, כדי להטעות ולטשטש את הקשר שבין מחנה בירקנאו לאושוויץ, אשר שמה יצא לשמצה כבר בעת שהתחוללה ההשמדה, ציוו שלטונות המחנה על האסירים לציין בגלויות ששלחו את הכתובת כ"מחנה העבודה בירקנאו", במחנה נכלאו מאות אלפים ונרצחו בו למעלה ממיליון איש, בעיקר יהודים וצוענים.
מחנה נמצא בבז'זינקה (בירקנאו), כשלושה קילומטרים מאושוויץ I.
בנייתו החלה ב 1941 כחלק מ"הפתרון הסופי". שטח המחנה היה כ- 2.5 על 2 קילומטרים.
הכניסה הראשית למחנה הייתה מן הכביש והמסילה המגיעים ממזרח. המחנה חולק לשלוש גזרות עיקריות, הגזרות חולקו למחנות, והללו הופרדו בגדרות תיל מחושמלות.

 

 

14.9.2009 יום שני
פלאשוב Płaszów

המחנה הוקם ליד הכפר פלאשוב (ומכאן שמו), בדצמבר 1941 בפרבריה הדרומיים של קרקוב. מפקד המחנה היה אמון גת, מפקד אס. אס. מווינה. ב-13 במרץ 1943 פיקח גת באופן אישי על חיסול גטו קרקוב והעברת כל תושביו למחנה פלאשוב.

המחנה היה ידוע כמחנה עבודה שסיפק כוח עבודה לתעשייה הצבאית ולחציבת אבנים.
שיעור המוות במחנה היה גבוה מאוד. אסירים רבים, כולל מספר ילדים ונשים, מתו מטיפוס, רעב והוצאות להורג.

פלאשוב ידוע לשמצה בשל מטווחי הירי שנערכו בו, הן על יחידים והן על קבוצות.
בינואר 1945, אחרון האסירים ועובדי המחנה עזבו את פלאשוב בצעדת מוות לאושוויץ, כולל מספר נשות אס. אס. רבים מאלו ששרדו את הצעדה נרצחו עם הגעתם.
הצבא האדום שחרר את המחנה, שהיה כבר ריק מאדם ומהוכחות לרצח שהתרחש בו, ב-20 בינואר 1945.
כיום, במקום שבו היה המחנה נמצא שדה ריק, עם אנדרטה בודדה שמנציחה את העובדה כי שכן בו מחנה ריכוז.
{המחנה מופיע בסרט "רשימת שינדלר", בתיאור חייו של אוסקר שינדלר.}

 

 

ראבקה -Rabka

ראבקה, עיירת מרפא המצויה דרומית לקראקוב, אליה הגיעו אנשים וילדים שסבלו ממחלות לב, מחלות בדרכי הנשימה ומחלות תורשתיות שונות. לפני המלחמה היו באזור המרחצאות חנויות רבות ויפות חלקן בבעלת יהודית, וחלקן נוהלו על ידי יהודים. עם פרוץ
המלחמה ברחו יהודי העיר מזרחה וכאשר שבו מצאו כי בתיהם נשדדו.
בסוף 1939 הועסקו יהודי העיר בעבודות כפיה שכללו ניקיון מבני ציבור ובתי שימוש ציבוריים. בגלל מיקומן ליד הקרפטים השתמשו הגרמנים בראבקה ובזקופנה כאתרים להכין את חיילי הצבא לקראת הפלישה לרוסיה.
בסוף 1940 החלו הגרמנים לרכז כוחות לאורך הגבול המזרחי עם רוסיה ויחידות של הצבא הגרמני נשלחו לזקופנה ולראבקה כדי לעבור אימוני סקי בקרפטים.

 ביה"ס של האס.אס. בראבקה

ב 1940 הפך האס.אס. את מחנה הקיץ לילדים בראבקה לאקדמיה לצוערים אולם מכיוון שמספר פרחי הקצונה של הס.ס. גדל, החרים הגסטפו את ביה"ס התיאולוגי סט. תרזה וכמה וילות ליד היער. המגרש ליד הכניסה הפך לאתר של הוצאה להורג. מטרתו היחידה של ביה"ס זה הייתה ללמד את חניכיו כיצד לרצוח ולענות.
מכאן נשלחו מרצחים לבצע את מלאכתם.
מפקד בית הספר היה וילהלם רוזנבאום. ב 1942, בגיל 25, הוא היה אחראי לגורלם של אלפי יהודים. בראבקה הוא רצח כ-1000 יהודים. בעיר הסמוכה, נובי טארג (Nowy Targ) פעל רוצח נאצי אחר בשם היינריך האמאן, שרצח במו ידיו מאות מיהודי העיר.
בית הקברות היהודי של נובי טארג, היה קיים מאות שנים. הנאצים הרסו אותו כדי להשתמש במצבות לצורכיהם. המצבות הפשוטות שימשו להקמת מסלול המראה למטוסים סמוך לבית הקברות, מצבות הגרניט והשיש הועברו לראבקה, שם בנו מהן מדרכה וריצפו בהן את הכיכר מול ביה"ס סט תרזה שהפך, כאמור, לביה"ס של הס.ס. הרעיון לרצוח יהודים ביער ליד ביה"ס של הס.ס. מצא חן בעיני הגסטפו. זה היה אימון טוב לצוערי הס.ס. הם "תירגלו" את כל השיטות של הוצאה להורג: ירי, תלייה, מכות.

הקורבנות הגיעו מכל האזור. לדוגמה, בעיר נובי טארג נערכו כמה אקציות נגד יהודים. ביוני 42 נערך מצוד על יהודים שהואשמו בסחר במטבע חוץ. הם הובאו לביה"ס בראבקה ושם נרצחו באכזריות.

 

 

15.9.2009 יום שלישי
בית הקברות ברקוביצקי

למעלה ממליון וחצי חיילים יהודיים לחמו בצבאות בעלות הברית במלחמת העולם השנייה, מרביתם שרתו בצבא האדום הרוסי, בצבא ארה"ב ובצבא הפולני.
30.000 צעירים וצעירות מהיישוב היהודי התגייסו בפרוץ המלחמה ועוד 5.000 לבריגדה היהודית בצבא הבריטי ב 1944 חיילים יהודיים קבורים בבית קברות זה בחלקה הצבאית - בריטית

רשימת ציוד אישי

הציוד הנדרש למסע לפולין - בליך 2009

מזג האוויר: קר, אך יש הבדל ניכר בין הטמפרטורה בתוך המלון והאוטובוס - שם מחממים - לבין הטמפרטורה בחוץ, בשטח פתוח.  לשם כך יש להצטייד בבגדים שיתאימו לשני המצבים: חולצה, סווטשרט, מכנסיים, סוודר קל לבית המלון והאוטובוס, ולבוש חם במיוחד לשהייה בחוץ. אין לבוא עם בגדים / תיקים שעליהם כתובת בעברית.
בתי המלון: בתי המלון הם  ברמה טובה מאוד, ולכן השירותים המיוחדים שם יקרים.
אין להזמין שירות חדרים, שיחות טלפון (אין גוביינא בפולין), ולהשתמש במיני בר בחדר.

טלפון: יש טלכרד בפולין אך מספר המכשירים קטן ולא נמצא בכל מקום.
אין שיחות גוביינא וכל שיחה שתוזמן מהחדר במלון תחויב בשרות גם אם לא בוצעה שיחה
במקרים חריגם פנו אל מלוויי המשלחת.
רשימת ציוד למזוודה:
לבוש:
כובע, צעיף, כפפות
מעיל מחמם ועמיד בגשם - חובה !!!
נעלים אטומות למים.
גרביים חמים.
בגדים להחלפה, נעליים להחלפה.
סווטשרט, סוודר.
גופיות ולבנים חמים.
חולצה לבנה לערב שבת - חובה !!!
כלי רחצה - סבון, כלי גילוח, שמפו, משחת שיניים, מברשת שיניים (יש במלונות מגבות).
שעון מעורר.
משקפים רזרביים (למרכיבי משקפיים) או עדשות מגע.
מטען לפלאפון
נרות שבת.(לבת שמעוניינת)

והשאר לפי טעמכם, אך אנא אל תגזימו ! זכרו: מזוודה אחת לכל אחד במשקל מקסימום של 20 ק"ג !
אל תשכחו לצרף למזוודה את תגית הזיהוי עם הפרטים המלאים !
את המזוודה תוכלו לפתוח רק בפולין בערב במלון, ולכן חשוב לארגן את תיק היד עם כל הנדרש
כולל  ארוחת בוקר ליום הראשון.
רשימת ציוד לתיק יד: (לאוטובוס, למטוס) תיק זה נמצא אתכם כל הזמן.
סווטשרט המשלחת - לא לשכוח.
כפפות, צעיף.
כיפה (לבנים).
נרות זיכרון (לפחות 5).
תרופות אישיות - (משאפים לסובלים מאסטמה).
עזרה ראשונה (אין להשיג בפולין את התרופות שאנו רגילים להן. לכן יש להביא תרופות לכאבי ראש,
לכאבי בטן, פלסטרים וכו')
נייר טואלט.
מכשירי כתיבה - לרישום יומנים.
יומן מסע (תקבלו מתנה בביה"ס).
שקיות ניילון קטנות.
מצלמה (אם רוצים, סוללות ומטענים)
נשנושים שאתם אוהבים לדרך.
מטריה מתקפלת - חובה.
פנס כיס.
ציוד להיגיינה אישית (לבנות).
תכשיר נגד יתושים.
ג'ל לניקוי ידיים (ללא שטיפה).

הערה: בטיסה מפולין  לישראל - אסור לעלות למטוס עם: נוזלים, ג'ל, תרסיסים, משחת שיניים, קרמים, שמפו,
משקאות, בושם, דאודורנט (מתוך אתר אל-על). התכשירים האלה יימצאו אך ורק במזוודה !!!
יש להצטייד בכרטיס הטיסה ובדרכון בתוקף.
חשוב לשמור  אותם לאורך כל המסע  בפאוץ' מוסתר, בחגורת בטן או בגרב מיוחד הצמוד לגוף
(אצל המורה המלווה יימצא צילום הדרכון).
בפאוץ' מוסתר זה יונחו גם  דמי הכיס  בזלוטי  וכתובות ומספרי הטלפון של המלונות ושל המלווים.
כסף ודברי ערך:
כסף זר -מחליפים בנמה"ת בארץ סכום השווה בין  50 ל- 100 דולר לזלוטי.
מומלץ, לא לשאת דברי ערך מזהב בזמן המסע (עגילים, צמידים וכו').

חשוב ביותר - רשימות של בני משפחה שברצונכם לקרוא את שמותיהם בטקסים.

אנו מאחלים מסע מוצלח לכולנו

לוח טיסות

פרטי הטיסות - גוש א + קבוצה 7

 

 

שעת הנחיתה

 

שעת ההמראה

 

מס' הטיסה

 

חברת התעופה

 

לעיר

 

מעיר

 

התאריך

10:00

05:55

2U5563

אלעל

ורשה

תל אביב

8.9.09

19:05

14:40

2U5566

סנדור

תל אביב

קטוביץ

15.9.09

 

 

פרטי הטיסות - קבוצות 5,6

 

 

שעת הנחיתה

 

שעת ההמראה

 

מס' הטיסה

 

חברת התעופה

 

לעיר

 

מעיר

 

התאריך

10:00

05:55

2U5563

אלעל

ורשה

ת"א

8.9.09

20:50

16:25

2U5562

סנדור

ת"א

קטוביץ

15.9.09

 

 

מזג האויר באתרים בהם נבקר

וארשה

קטוביץ

לובלין

קראקוב

ביאליסטוק

מפת המסע לפולין


הצג את המסע לפולין 2009 במפה גדולה יותר

רשימת בתי מלון בהם תלון המשלחת

טלפונים וכתובות של בתי המלון

ביאלוסטוק 8/9

Hotel Golebiewski
UL.Palacowa 7
Bialystok
0048-85-6782500

ורשה 9-10/9
Novotel Centrum
Nowogrodzka 24/26
Warsaw
טל. 0048-226210271

קרקוב- 11-14/9

גוש א קבוצות 1-4
Best Western Premiere
Opolska 12
Krakow
טל. 123763700 - 0048

גוש ב קבוצות 5- 7
Novotel bronowice
Amrmii Krajowej 11
Krakow
טל. 126226400 - 0048

 

המקומות שהמשלחתתשהה בהם בפולין – גוש א'

מתאריך עד תאריך העיר המלון  מס' הטלפון קידומת העיר קידומת הארץ
 8.9.09  9.9.09 ביאליסטוק  

Hotel golebiewske

 8765200  58  48
 9.9.09  11.9.09 ורשה  

Novotel centrum hotel

 5960000  22  48
 11.9.09  15.9.09 קרקוב  

  6226400  12  48


המקומות שהמשלחתתשהה בהם בפולין – גוש ב'

מתאריך  עד תאריך     העיר המלון מס' הטלפון קידומת העיר קידומת הארץ
8.9.09 9.9.09 ביאליסטוק  

Hotel Golebiewski

 8765200  58  48
9.9.09 11.9.09 ורשה  

Novotel Centrum Hotel

 5960000  22  48
11.9.09 15.9.09 קרקוב  

Best Western Hotel

 4200005  12  48

רשימת חברי המשלחת

רשימת חברי המשלחת לפולין

 

ראש גוש א' -       עליזה ציפר

ראש גוש ב' -       נדב מרטל

נציגי תקשוב -     עמי ארונזון, עמוס שאול

צוות המורים המלווים: חני מימון, ריקי נפשי, אורנה בלומברגר, הלנה פלתיאל, רונית קאירי,  דרורית בילסיאק, נעמה אבני, רוחמה לצטר, אפרת מובשוביץ, אווה דומב, רויטל אברהם, אריאל טבול,יפעת פרידמן ואיריס תמיר.

צוות ההדרכה של "יד-ושם": זהבה וידאל, גילה אורן, חני דגני, נועם וילנר,אמיר מור, חגית אליאס, יואב שמוחי.

מלווים נוספים: שני רופאים- רופא אחד לכל גוש 2 מנהלנים מטעם חברת הלל טורס קב"ט לכל אוטובוס

מדריכים פולנים

רשימת תלמידים וחלוקה לקבוצות

גוש א' – קבוצה מס' 1

 

מורות מלוות: עליזה ציפר, חני מיימון, ריקי נפשי

מדריכה: זהבה וידאל

1

חן אוראל

2

קאירי מאיה

3

כהן עומר   

4

גלעד עדי

5

נתן שיר

6

פירן זואי

7

כהן אדיב מור   

8

אראל איה  

9

סטולר אלינור

10

יפה זוהר

11

נעמן ספיר

12

רביב טל

13

גוזביץ נופר

14

קול ירדן

15

בובליל אלונה   

16

זלינגר קורל

17

לפידות יובל

18

צור גיא

19

מור נבו       

20

פוקס דור

21

וולף עומר

22

אליצור רועי

23

ארגמן איתמר

24

פרג' איתמר 

25

בדוסה טל

26

זיו שחר

27

שמואלי אור

28

רחמני רותם

29

אלמוג נאור

30

שפיר גלעד

31

ברזילי רן

32

פולאק ראובן

33

ילון גל

34

שמחה רועי

35

מלצר ליאור

36

חייקין איתן

37

שלמוני שלמה   

 

גוש א' – קבוצה מס' 2

 

מורות מלוות: הלנה פלתיאל, אורנה בלומברגר

מדריך: נועם וילנר

1

גור מאיה

2

סגל מירב

3

תמיר ויטל

4

משה נרקיס

5

דרור ענבל

6

בנדור סמנטה     

7

פאר סיון

8

בובליל ניצן

9

ביננבאום גל

10

צולר שי

11

בית הלוי טל    

12

מוצפי זואי

13

לזרוביץ טל     

14

חיים אורטל    

15

לזרוביץ הדר

16

בן וקיל דורית

17

קהל ספיר

18

דיקשטיין הדר

19

ורדי מור

20

כחלון נטלי

21

עמבר חן   

22

שפטל אורטל    

23

ריבלין מיכל

24

מוניס אתי  

25

בוקשטין איתי

26

פיקמן אופיר

27

עקל גל

28

שגב בן

29

ליברמן אוהד

30

שחטר דניאל

31

קלינגר טל

32

בלטוך רון

33

רגב גיא

34

ברודו רועי

35

גולן עומר

36

מזרחי ג'ד

 

גוש א' – קבוצה מס' 3

 

מורות מלוות: רונית קאירי, דרורית בילסיאק

מדריכה: גילה אורן

1

בן יהודה נועה

2

הרגס אורטל

3

גולדמן אודט

4

 

פרומן ורד

5

בובליל כרמל

6

מבורך יאלי

7

בר  כהן

8

מזרחי מור

9

כדורי ספיר

10

וקנין אופל

11

גלנט אלמוג

 12

משה נוי     

13

סומך מור

14

זקן לוריין

15

גבה ענבר

16

שנק חני

17

אנציו חן

18

שחר תאי

19

פלדמן ענבל

20

כרמית אור

21

לוטינגר עומרי

22

וקשטיין גיא

23

קנובליך תומר

24

אברהמי הראל 

25

כץ ברק   

26

קובל בועז

27

שפיר נועה

28

אמדורסקי הדר

29

רוזנבלום ג'וני

30

סופר רועי

31

עומרי קרונלנד

 

32

מיכלס דור

33

לוי גולן

34

בן הרוש רביד

35

גילמן יונתן

36

מדז'ר אייל

37

רוזנצוויג טל

 

גוש א' – קבוצה מס' 4

 

  מורות מלוות: נעמה אבני, רוחמה לצטר

מדריך: יואב שמוחי

1

שמי עמית

2

פריד רעות

3

כהן מור      

4

כהן שר

5

זיסקין לירון

6

ברבי אופיר

7

מלניק רון

8

אלוני שקד

9

חלפון דניאל

10

ברג ליאת

11

אגבבה ספיר      

12

מימון נוי     

13

קבבג'יאן טלי

14

צימרמן מאי

15

הנכוביץ רוני

 

16

פז לי          

17

גדות לימור        

18

מלול שחר

19

להגני קרן          

20

קליינר איתי

21

קרקוקלי עומר     

22

קסירר עדי

23

אבן חיים גל

24

ארפי שחף  

25

שני טל

26

אוהבי ניב

27

חרס ניר

28

ברגר איתמר

29

פיה טל

30

פולק דן

31

מלין ירון

32

שלו אבידן

33

סרי אביב

34

קליין ניר    

35

דורף מיכאל    

36

רויטמן טל

37

גבריאל עומר  

גוש ב' – קבוצה מס' 5

מורים מלווים:נדב מרטל, אווה דומב, אפרת מובשוביץ       מדריך: חני דגני

1

גור לוי מאיה

2

פרומנוב שני

3

יוספברג יובל

4

עזריאל רוני

5

שמי קמי

6

שינדלר דפנה   

7

דורון תאיר

8

וייסר רוני     

9

קאופמן רומי

10

אדרי שני    

11

קולנברנר מיה

12

ידלין רוני

13

פטל טל

14

שרון דנה

15

פוקס שירה

16

גור דניאל

17

שליין מיקה       

18

גבלב קטיה

19

היימן דנה

20

נקש עינת

21

טיקוצקי עדי

 

22

פטרושקה ענת

23

חנני בר

24

סולקין ליאור

25

טולקובסקי נועה

26

נצר דן

27

פז רון            

28

מנור יובל

29

לבה דור

30

מרקוביץ בן       

31

שטרן מיקו

32

קליר ערן

33

דויטש טל       

34

כץ אופק

35

מקורי וירן      

36

לסר עידן

37

בלקינד סתיו

38

יונה תומר

39

אוחנה ניב

40

בנשחר אור

41

ויישנקר חן

42

שילון אורי

43

דננברג מייקל


גוש ב' – קבוצה מס' 6

מורות מלווות:אריאל טבול, רויטל אברהם

מדריך: מור אמיר

1

גישורי איה    

2

לגזייל רחלי   

3

אבני דנה

4

בן יעקוב עידן

5

בלבול טל

6

טיקוצקי מור

7

כהן שני

8

לוי אופיר

9

אלמוג נופר     

10

גולדשטיין גיל    

11

קורח ספיר    

12

סאלם נינט    

13

דניאל עידן

14

ברכה ירדן

15

קוהן בר

16

אוסי אופיר  

17

רונן יובל

18

כהן שיר

19

ארליך לינוי

20

קוניק דניאל

21

גרשוביץ דור

22

יגרמן רון

23

אסטובי סער

24

אפלשטיין יובל

25

דניאל שי

26

מוסאי גל

27

לנדסמן תומר

28

נאור עילי

29

גלברד נדב

30

ארדמן ליאור

31

פומרנץ נמרוד

32

לוינסקי רן

 

גוש ב' – קבוצה מס' 7

מורים מלווים:יפעת פרידמן, איריס תמיר

                                                         מדריכה: חגית אליאס

1

בורגר ליהי

2

אליוביץ נוי

3

בן צור אימור

4

מרגלית גל

5

כהן נופר

6

איזנמן מור

7

יחזקאל ספיר

8

מזרקלי מעיין

9

גבריאלוב ורד      

10

כהן אריאל

11

חיימוב דניאל      

 

12

עמירן ליטל

13

ביצור נועם

14

מרגלית מיכל       

15

אלון לי-רון       

16

בשי לוטם

17

הובר לין

18

גרדי דנה

19

מאירזדה ליטל   

20

ארביב טל

21

קליינר רון

22

שגיא טל

23

שטנגר חן

24

מרקוס מעיין

25

סומך שני

26

קרטה שגיא

27

צפריר יובל

28

פלונסקי רן

29

קאסנר ברק

30

זלצמן מיכאל

31

ירושלמי אודי

32

מרפלד אדם

33

שכטר מיכאל

34

יורמן אמיר

35

סמואל גל

36

וינגרטן תום

37

וסרמן בר

38

יצחק אבי

39

בינהורן רפי

40

יחזקאל אלעד

 

 

 


 

 

 

 

 

תוכנית המסע

תכנית המסע לפולין - מחזור מ"ח – ספטמבר 2009

 

 

תאריך

 

 

פעילות

 

 

יום שלישי

 

8.09.2009

 

 

05:55-  המראה מנתב"ג - נחיתה בוורשה 

בית הקברות היהודי בוורשה

זלוטה – חומת הגטו

נסיעה לביאלוסטוק

הגעה למלון וארוחת ערב

 

 

יום רביעי

 

9.09.2009

 

 

06:00- השכמה וארוחת בוקר

התארגנות והעמסת מזוודות

טקוצ'ין - סיור בבית הכנסת ובכיכר העיר

יער לופוחובה

מחנה השמדה טרבלינקה

טקס בטרבלינקה

נסיעה למלון בוורשה

ארוחת ערב ופעילות קבוצתית

 

 

יום חמישי

 

10.09.2009

 

 

 

06:00- השכמה וארוחת בוקר

נסיעה ללובלין

זאמק- סיפור יהדות לובלין

מחנה השמדה מיידנק

טקס במיידנק

הגעה למלון בוורשה

ארוחת ערב ופעילות קבוצתית

 

 

יום שישי

 

11.09.2009

 

 

06:00 - השכמה וארוחת בוקר

התארגנות והעמסת מזוודות

בית הכנסת נוז'יק

מסלול הגבורה

טקס באנדרטת רפופורט

נסיעה לקרקוב

הגעה למלון בקרקוב

קבלת שבת וארוחת ערב משלחתית

 

יום שבת

 

12.09.2009

 

 

08:00 השכמה וארוחת בוקר

סיור ברובע היהודי

הגטו בקרקוב

הגעה לסוקניצה - זמן חופשי

ערב פולקלור פולני

הגעה למלון בקרקוב

ארוחת ערב ופעילות קבוצתית

 

 

יום ראשון

 

13.09.2009

 

 

05:30- השכמה וארוחת בוקר

מחנה ריכוז והשמדה אושוויץ

מחנה השמדה  בירקנאו

טקס בבירקנאו

הגעה למלון בקרקוב

ארוחת ערב ופעילות קבוצתית

 

יום שני

 

14.09.2009

 

06:00- השכמה וארוחת בוקר

מחנה ריכוז פלאשוב

ראבקה – בית הספר לקציני אס.אס

נסיעה לזקופנה – זמן חופשי

הגעה למלון בקרקוב

ארוחת ערב ופעילות קבוצתית

 

 

יום שלישי 

 

15.09.2009

 

 

06:00- השכמה וארוחת בוקר

העמסת מזוודות

נסיעה לבית הקברות רקוביצקי

טקס סיום

נסיעה לשדה התעופה בקרקוב

 

הערה: אוטובוסים 5,  6 ו- 7 נוסעים לפלאשוב ביום ג' (ולא ביום ב')

 

14:40  המראה מקאטוביץ  (קבוצות 1-4 +7) נחיתה בנתב"ג 19:05

16:25  המראה מקאטוביץ   (קבוצות 5, 6)  נחיתה בנתב"ג  20:50

 

 

 

המסע לפולין 2010

המסע לפולין

דבר מנהל בית הספר

אלול תש"ע

"על דעת עיניי שראו את השכול [...]
נדרתי הנדר לזכור את הכול,
לזכור ודבר לא לשכוח [...]
קונם אם לבוקר אחזור לסורי, ומאום לא אלמד גם הפעם."

(מתוך "נדר" לאברהם שלונסקי)

תלמידים יקרים,
המסע העומד בפניכם הוא חשוב ומשמעותי.
הדרך שבה עתידים אתם ללכת, נושאת בחובה מטען של מראות, של זיכרונות ושל התמודדויות רגשיות וערכיות.
בשירו "נדר" המשורר אברהם שלונסקי מציע להפוך את המסע ואת זיכרונותיו לתהליך של למידה: למידה על תולדות עמנו ומורשתו, על הצורך במעורבות לסילוק עוולה, על פיתוח החוסן האישי התובע לגלות חמלה וסיוע לחלש גם ברגעי מצוקה ושכול.

אני מברך אתכם שבמסע זה תזכו לייצג את העם היהודי ואת מדינת ישראל בכבוד ומתוך תחושת שליחות אמיתית.
צאתכם לשלום ושובכם לשלום!
בברכה,

גיל פרג
מנהל בית הספר

דבר מנהלת המשלחת

אלול תש"ע

"... לזכור את העבר,
לחיות את ההווה,
להאמין בעתיד..."
(אבא קובנר)

תלמידים ותלמידות יקרים,
אנו עומדים לצאת למסע חשוב מאין כמוהו המהווה צומת חשוב המחבר את העבר עם העתיד דרך ההווה.
במסע ניפגש עם שרידי העבר של העם היהודי, עבר שהשפעותיו והשלכותיו מלוות אותנו עד עצם היום הזה.
אנו צפויים לבקר במקומות שבהם שגשגו הקהילות היהודיות, והיום אין בהם זכר לעברם המפואר.
המסע לפולין מזמן עבור היוצאים אליו מפגש עם הסבל והכאב של העם היהודי.

החשיפה למכונת ההשמדה הנאצית היעילה קשה, ואין האדם יכול להישאר אדיש לסיפורים ולמראות באתרים שבהם נבקר.
אנו נתרשם מהחיים בפולין בהווה. פולין היום היא ארץ פורחת וירוקה, יפת נופים, עשירה באתרים ייחודיים, אנשים וסיפורים.
נספוג ונחוש את האווירה, את התרבות ואת חיי היום יום במדינה זו.

בין העבר להווה, יעלה העתיד. העתיד הוא אתם. לאורך המסע נעלה שאלות העוסקות בזהותנו היהודית והישראלית,
כך ש "אושוויץ לא תהפוך לעשן חולף".

המסע לפולין הוא פועל יוצא של בחירה אישית ומחויבות אישית של כל אחת ואחד מכם.
בחירה זו מעידה על האחריות הנדרשת שלקחתם על עצמכם.
לכל אחת ואחד מאתנו ציפיות משלו מהמסע, ודרך אישית משלו לשאול, להבין, להפנים, להרגיש.
נכבד את היחד ואת הלבד, את הדיבורים ואת השתיקות.

בברכת מסע מוצלח ומשמעותי,
מריאנה בן יוסף
מנהלת בית יב ומנהלת המשלחת לפולין

דבר המדריכים

תלמידים יקרים
בעוד מספר ימים נתחיל את מסענו בין 'משעולי פולין'. אותם משעולים היודעים לספר לנו על 800 שנים
בהם חיו יהודים בפולין והקימו בה קהילות מפוארות, תוססות ומגוונות. קהילות שהצמיחו רבנים ופוסקים.
קהילות שהצמיחו סופרים, משוררים ועיתונאים שכתבו ביידיש, בפולנית ובעברית.
קהילות ששקקו פעילות ציונית שהובילה גם לעלייה לארץ ישראל ולחיזוק ההתיישבות בה.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה והשואה שבאה בעקבותיה השמידו הנאצים את יהדות פולין,
המרכז היהודי הגדול ביותר דאז. חייהם של כשלושה מיליון יהודים נגדעו באכזריות.

הסופר דויד גרוסמן כתב באחד ממאמריו : "מאז שידעתי שאהיה סופר, ידעתי שאכתוב על השואה... וככל שבגרתי,
גברה בי התחושה שלא אוכל להבין באמת את חיי בישראל, כאדם, כאב לילדים, כסופר, כישראלי, כיהודי,
עד שלא אכתוב על חיי שלא נחיו שם, בזמן השואה, בממד של השואה ועל מה שהיה קורה לי, לו הייתי שם..."

ברוח דברים אלה אנו יוצאים למסענו זה. כדי ללמוד, כדי לנסות לחוש ולחוות את אותה תקופה כחלק ממחויבותנו
להמשך קיומו של העם היהודי, לדבקות בערכים הומאניים ואוניברסאליים ולהעמקת משמעות הזיכרון וההנצחה.

שיהיה לכולנו מסע מלמד ופורה

צוות המדריכים

דבר יו"ר ועד ההורים

ילדים אהובים שלנו,

את הנסיעה הזו, בוודאי לא תשכחו לעולם!

הסיור במחנות, העמידה על אותן האבנים בהן עמדו הסבים והסבתות שלנו, אחיהם והוריהם – מעוררת צמרמורת.

שיעורי ההיסטוריה קמים לתחייה לנגד עינכם המשתאות בוודאי.

פסי הרכבת, שפעם להטו מהמשא האנושי שנע עליהם ללא הפסקה- עומדים כעת בתמימות ומאפשרים לכם
לנסוע בזמן אל התקופה ההיא ולהשלים את החסר בדמיונכם.

המסע הזה שלכם הוא סגירת מעגל.

ככתוב בהגדה של פסח: "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים",
כך גם כעת, אנו חייבים לראות עצמנו כאילו אנו יצאנו ממחנות אלו – לזכור ולא לשכוח.

מדינת ישראל שהייתה התשובה לשואה והוקמה כבית לעם היהודי,
עדיין מאוימת וזקוקה לכוחותינו. תפקידינו להבטיח את קיומה של המדינה היהודית לעם היהודי,
כי זוהי הארץ שלנו ואין לנו ארץ אחרת.

עלינו גם לזכור ולא לשכוח, ש"מה ששנוא עליך לא תעשה לחבריך", כי השואה,
לא הייתה מתקיימת אילו אזרחים היו מתנגדים, אילו לא היו שותקים,
אילו לא היו משתפים פעולה עם התנהגות אכזרית ולא מוסרית של מנהיגם.

מסר זה חשוב במיוחד בתקופה בה בני אדם באזורים שונים בעולם עדיין סובלים מעריצות אכזרית.
עלינו החובה להיות רגישים לכאבם ולהושיט להם יד מסייעת.

סעו לשלום ושובו בשלום, אנו מחכים לכם בבית.
בשם הוריי בית הספר,

רונית וויס-יו"ר ועד ההורים
אוגוסט 2010 , אלול תש"ע.

אמנה חברתית

מצ"ב קובץ אמנה חברתית, יש לקרוא, לחתום ולשלוח בהקדם !!!

מסע לפולין תשע"א - תיכון "בליך"
אמנה חברתית

ביום ג', ה- 31.8.10 תצא המשלחת של בית ספר "בליך" למסע פולין.
אנו יוצאים למסע ולא לטיול. הגדרה זו משנה באופן מהותי את דרך התנהגותנו ואת הציפיות והדרישות שלנו מהסביבה.
עזרה הדדית בין חברי הקבוצה הינה תנאי הכרחי להצלחה. כל אחד צריך לראות עצמו חלק חשוב בקבוצה ולתרום לה במטלות שעליהן התחייב וגם במטלות המתבקשות בשטח.
אנו תקווה שהמסע יהווה חוויה שתשפיע על המשך דרכנו. התנאים החשובים להצלחת כל משלחת ייצוגית הם הכרת הכללים והנהלים שיעזרו לנו לעמוד במשימה החשובה ויישומם.

לוח זמנים:
על מנת להפיק את המרב מהמסע ולא להפסיד שום חלק חשוב מהתוכנית, עלינו להקפיד על לוח הזמנים בדיוק רב.
אי עמידה בלוח הזמנים עלולה למנוע מאיתנו ביקור באתרים בשל אילוצים ביטחוניים.

להיות מודעים ללוח הזמנים.

להקדים בחמש דקות לכל מועד שנקבע.

השכמה בבוקר על ידי תורן השכמה – חובה לפתוח את הדלת כדי שהתורן יראה שהתעוררתם.
נוכחות בארוחת בוקר היא חובה ויש ליידע את המורים שהגעתם.

על כל תלמיד להיות אחראי על הלו"ז האישי שלו ולקחת גם אחריות קבוצתית.

התנהגות במקומות ציבוריים:
אנחנו שגרירים של מדינת ישראל שיוצאים למסע, ועלינו לשמור על התנהגות הולמת ונאותה.
הסיורים מתקיימים בין היתר, במקומות ציבוריים ובשכונות מגורים, ולכן עלינו להקפיד על התנהלות שקטה וראויה.
הקפדה על נימוסים והליכות – אמירת שלום, תודה, בבקשה, סליחה... היא חלק מתרבות אירופה וחלק מתרבותנו אנו, וחשוב שנתנהג באופן ייצוגי כשאנחנו יוצאים במסגרת המשלחת.

הקפדה על צורת הדיבור - לא לדבר בקול רם, לא לצעוק, לא להעביר מסרים זה לזה ממרחק.
במקומות ציבוריים חשוב לנהוג בסבלנות ובסובלנות, באיפוק ובדרך ארץ, בכבוד ובהתחשבות.

כללי ביטחון:
חשוב לשמור על ראש גדול ולהיות ערניים לסביבה ולקבוצה בכל זמן.

יש להישמע באופן מוחלט להוראות אנשי הביטחון, הם הסמכות הביטחונית העליונה.

יש לשמור לאורך כל המסע את הדרכון בפאוץ', בחגורת בטן או בגרב מיוחד הצמוד לגוף. (אצל המורה המלווה יימצא צילום הדרכון).

את התיק האישי חשוב לשמור קרוב אליך ובקשר עין בכל זמן.

אין להביא בגדים או כל חפץ שהוא עם כיתוב בעברית (פרט לחולצת המשלחת).

חשוב להיצמד לקבוצה בכל זמן – אסור בתכלית האיסור לעזוב את הקבוצה אפילו לצורך שירותים.

אין להניף דגלים בזמן הליכה ברחובות או במקומות מרכזיים אחרים.
תלבושת משלחת והנפת דגלים מותרות אך ורק באירועים ובטכסים מרכזיים ועפ"י אישור.

בזמן הליכה בשטח עירוני יש להקפיד על הוראות בטיחות: מעבר חציה, רמזורים, הליכה על מדרכות וכו'.
אין להשתתף בהתגודדויות הנערכות ברחוב וכמו כן אין לפגוע ברגשות האנשים (עוברים ושבים).

כללי התנהגות בנמל התעופה ובמטוס:
נמלי התעופה משמשים גם אזרחים ועובדי חברות תעופה, וכן אנשי משטרה וביטחון של מדינות שונות. עבורם מהווים משתתפי המשלחות- נציגים של מדינת ישראל, והתנהגותם של בני הנוער מזוהה כתרבות המקובלת במדינתנו.

אין לקיים בטרמינל שירה בציבור, מחול או נגינה.

אין לנייד את ספסלי הישיבה.
יש להשאיר אותם במקומם.

יש לשמור על השקט בטרמינל.
לא להתפרע ולא לצעוק.

יש לשמור על הניקיון ועל העברת האשפה לפחי אשפה.

הכניסה והיציאה לטרמינל , הן בפולין והן בארץ, צריכה להתבצע באופן מסודר ותרבותי.

במהלך הטיסה יש להקפיד על כללי התנהגות נאותים:
כל משתתף חייב לשבת על פי המיקום שניתן לו בתהליך הכרטוס.

יש להישמע להוראת צוות המטוס.

חל איסור על דיבור בקול רם וחילופי צעקות.

אין להשחית את הרכוש הנמצא במטוס.

כללי התנהגות באוטובוס:
האוטובוס הוא שלנו, אנו מבלים בוא הרבה מזמננו, וחובה עלינו לשמור על הסדר והניקיון בו.

כמו כן עלינו לזכור שהנהג הינו נהג פולני, והחוקים לגביו שונים מהחוקים הנהוגים בארץ, ולכן עלינו לכבד אותו ואת דרישותיו ולהתנהג כלפיו בנימוס.

אין לעלות על האוטובוס ללא בדיקה מוקדמת של איש ביטחון או ללא הוראה מפורשת של מלווי המשלחת בלבד.
העלייה והירידה מהאוטובוס צריכות להיות מהירות מטעמי ביטחון.

בדיקת נוכחות תיערך בכל עלייה לאוטובוס.

יש להשליך את האשפה לפח ולא לזרוק אותה ברחבי האוטובוס.

יש לשמור על שקט ולכבד את שאר נוסעי האוטובוס.

אין להשתמש בשירותים שבאוטובוס אלא במקרה חירום.

יש להיחגר בחגורת בטיחות ולשבת במקומות הישיבה ולא להסתובב ברחבי האוטובוס או לעמוד במעבר.
זכרו: מטעמי ביטחון , לא ניתן להוציא דבר מהתיק שאוחסן בתא המטען של האוטובוס.
לכן חשוב התכנון המוקדם של תכולת התיקים האישיים.

בזמן ההדרכה באוטובוס אין להשתמש באוזניות לשמיעת מוזיקה או להשתמש במכשירי טלפון ניידים.

רק המדריך אחראי להחלפת קלטות המוזיקה באוטובוס.

אין להחליף אוטובוס בשום אופן.

השירותים בדרכים – בתשלום. נא כבדו זאת.

נוהלי התנהגות בבית מלון:
במלון מתארחים גם תיירים ממקומות שונים בעולם, ולכן עלינו להתנהג בהתאם ולא להפריע.

זכרו שוב- אנחנו שגרירים של המדינה ושל בליך.

יש לוודא תקינות החדר עם כניסתכם.
במקרה של תקלה בחדר או נזק ( שהבחנתם בהם מיד עם כניסתכם) יש לדווח מיד למורה המלווה.

יש לשמור על הציוד בחדרים, התלמידים שיגרמו נזק, יידרשו לשלם מכספם.

יש לנעול את החדרים מבפנים.

אין לקבל חבילות מאדם זר.

אין לצאת בשום אופן מהמלון - תלמיד שייצא מהמלון, יוחזר ארצה לאלתר,
והוצאות הטיסה המיוחדת יחולו על הוריו .

אחרי שעת כיבוי האורות אין להסתובב מחוץ לחדר.

הלילה נועד לשינה על-מנת שנוכל לתפקד היטב במשך היום ולייצג את עצמנו, את בית-ספרנו ואת ארצנו בצורה הראויה.
יש להקפיד על נוהלי השכמה ועל זמני השינה.

יש לשמור על שקט בתוך החדרים כדי לא להפריע לאורחי המלון האחרים.

תנועה במלון מחוץ לחדר תיעשה אך ורק בלבוש מלא ומוקפד (לא יחפים, לא בגופיה ולא בצורה מרושלת).

חל איסור לרוץ במסדרונות המלון.

חל איסור להקיש על הדלתות בזמן המעבר במסדרונות.

יש להתנהל בשקט ובנימוס בחדר האוכל.

אסור בתכלית האיסור לעשן, או לשתות שתייה חריפה במסע בכלל ובמלון בפרט.

אסור בהחלט להזמין אוכל מחוץ למלון.

אסור בהחלט להשתמש בשירותי המלון: בר, קזינו, מכון כושר וערוצי טלוויזיה.

הלינה היא אך ורק בחדרים שהוקצו.
אין להחליף חדרים לאחר מסירת המפתחות.
אסורה שתיית אלכוהול מכל סוג שהוא במסגרת המשלחות בפולין.
כמו כן חל איסור קניית אלכוהול בדיוטיפרי בארץ ו/או בפולין.

תלמיד שיימצא ברשותו אלכוהול, יוחזר ארצה לאלתר, והוצאות הטיסה המיוחדת יחולו על הוריו .

היציאה מהמלון תהיה מיד לאחר ארוחת הבוקר.
לא יהיה זמן לסידורים נוספים, ולכן יש לרדת
לארוחת בוקר עם הציוד הנדרש לאותו יום.

לפני פינוי החדר אנשי המלון מקיימים ביקורת הכוללת בדיקת נזקים או מחסור בחפצים.
יש
לבדוק שכל הציוד בחדר קיים.

זכרו! נזקים והיעלמות חפצים יחויבו בתשלום.

סיורים, טקסים ופעילות:
הביקורים באתרים, הסברי המדריכים וההשתתפות בטקסים הם לב המסע ומהותו, ועלינו לכבדם על מנת להבטיח את הצלחת המסע.
מורה אחד יהיה חלוץ ומורה אחר - מאסף.
אין ללכת לפני המורה המוביל או אחרי המאסף.

אין להישאר באוטובוס במהלך הסיורים או הטקסים.

יש להתנהל בכבוד ובשקט בזמן סיורים מודרכים באתרים ובזמן הטקסים.

יש לכבד אתה ההדרכה והמעמד גם אם אינכם מצליחים להתחבר רגשית באותו רגע.

יש לשתף פעולה עם המדריכים וצוות המורים בכל הפעילויות.

בזמן ההליכה בסיור יש להתחשב בתנועת ההולכים ובאזורים עירוניים.
ההליכה היא רק על המדרכה.

אין להתעמת עם האוכלוסייה המקומית.
יש להתעלם מכל פנייה מאדם זר.

השלכת פסולת באתרים אסורה בהחלט.

אסור לפגוע במוצגים ו/או במבנים הנמצאים באתר בו מסיירים – התלמידים מתבקשים לא ללכלך, ולא לחרוט על המוצגים.

על הבנים לחבוש כיפה או כובע לראשם בעת הסיור/ביקור בבתי כנסת ובבתי הקברות .

הסיור בבתי הכנסת, בבתי הקברות ובאתרי מחנות ההשמדה ייערך בלבוש הולם המתאים למקומות מסוג זה.

יש לסגור פלאפונים, מכשירי ווקמן, מכשירי אם . פי. 4 וכל מכשיר אלקטרוני אחר ולהסיר אוזניות מהאוזניים בכל מקום בו מתבצעת הדרכה.

יש להנחות את ההורים שלא יתקשרו אליכם במהלך היום.

אין לאכול בתוך מחנות ההשמדה בהם מסיירים.

ליד האנדרטאות אפשרי להצטלם רק לפני ההדרכה או לאחריה.
כמו כן אסור בתכלית האיסור לטפס על האנדרטאות, דבר המהווה פגיעה בכבודם של אלו שלזכרם הוקמה האנדרטה.

זכרו, גם אם הנכם מצטלמים, מטבע הדברים לא מתאים להצטלם ב"פּוזות"...

דגלים – יש לכבד את הדגל.
דגל ייראה אך ורק בשתי צורות: מונף על מוט או מקופל.
כל
צורה / שיטה אחרת פסולה ואינה לכבוד הדגל ולכבוד המדינה.
אין להפוך את הדגל לפריט לבוש –
לא לחצאית ולא לצעיף, לא לשכמייה ולא לעטיפת ראש.
כל הצורות הללו ואחרות אינן מקובלות
ואסורות בהחלט.

זמן חופשי
במהלך המסע יינתן לתלמידים זמן חופשי.

התנועה תהיה רק ברביעיות.

אין לבצע המרת כספים בזמן זה.

יש לוודא שנקודת המפגש תהיה ידועה וברורה.

לפני היציאה חובה להצטייד ברשימה של מספרי טלפון לחירום.

יש לדייק בזמן ההגעה למקום המפגש.

בכל מקרה של בעיה יש להתקשר מיד לראש המשלחת או לטלפון חירום אחר שברשימה.

אמצעי ענישה
כל חריגה או הפרה של הכללים המפורטים לעיל תגרור ועדת משמעת שתכונס בערב האירוע.
מקרים חריגים (כמו למשל, יציאה מהמלון או החזקת/שתיית אלכוהול) יביאו להפסקת השתתפות התלמיד במסע והחזרתו לארץ על חשבונו.

אמצעים אחרים שיינקטו : העברת קבוצה/אוטובוס (ללא התחשבות בהעדפת התלמיד), השעיה מלימודים, ביטול השתתפות בטיול שנתי או כל פעילות חברתית במהלך שנת הלימודים, הרחקה מבית הספר – עפ"י החלטת הצוות החינוכי.

אנו מצפים לשיתוף פעולה מלא של התלמידים, להתנהגות מכובדת ובוגרת ולאחווה בין כולם.
מאחלים לכולנו מסע בטוח ומלא חוויות משמעותיות.

בברכה,
צוות המורים המלווים את המסע ומדריכי "יד ושם" 2010.

אתרים בהם נסייר

הסבר על המקומות בהם נבקר

וורשה - Warszawa

בירת פולין, שטחה כ- 500 קמ"ר, חוצה אותה נהר בשם נהר הויסלה.
בעיר 1,700,000 תושבים. ורשה היא מרכזה המדיני, הכלכלי, התרבותי והמדעי של המדינה, ובה יושבות הנציגויות הזרות.


הגרמנים נכנסו לוורשה בספטמבר 1939. מאוקטובר ועד ינואר 1940 הונהגו עבודות כפייה ליהודים, אות הקלון (סרט עם מגן דוד כחול על רקע לבן), סימון בתי-עסק, הפקעות רכוש ואיסור השימוש בכלי- רכב ציבוריים.
באפריל 1940 התחילו הגרמנים בהקמת החומה מסביב לשטח שהקציבו לגטו, וב- 2 באוקטובר נצטוו היהודים להתרכז בגטו בתוך שישה שבועות. האריים נצטוו לעקור למקומות אחרים.
כראש היודנראט פעל בהקרבה רבה המהנדס אדם צ'רניאקוב, ראש הקהילה הממונה בימי המצור על ורשה.

לתושבי הגטו הוקצבה מנת מזון שנסתכמה ב- 184 קלוריות לאיש (לעומת 634 לפולנים ו- 2310 לגרמנים). מעריכים שעד קיץ 1942 נספו יותר מ- 100,000 נפש מרעב וממגפות בגטו. רבבות מתו במחנות העבודה.

החיסול הסופי של הגטו החל בערב פסח תש"ג, ה- 19 באפריל 1943. הגטו כבר עמד בכוננות מסוימת והרחובות היו ריקים מאנשים. כאשר נכנס אל הגטו כוח גרמני חמוש הוא הותקף על-ידי לוחמי המחתרות היהודיות, אי"ל ואצ"י. טנק אשר הוכנס לגטו הוצת ע"י פצצות וחסם כוחות נוספים. בקרב הגרמנים נרשמו אבידות ומפקד כוח האס.אס הסיג את כוחותיו לאחור. ב- 22 באפריל שינו הגרמנים את פעולתם והחלו להבעיר באופן שיטתי את בתי הגטו.
יהודים בגטו נאלצו לנטוש את בתיהם הבוערים וליפול אל ידי הגרמנים שהובילו אותם אל רחבת השילוחים.
אך היו רבים שהצליחו להמשיך ולהיחבא, מה שאילץ את הגרמנים לפוצץ ולשרוף את הגטו כולו.
ב- 8 במאי נפל הבונקר של מפקדת אי"ל ובו מרדכי אנילביץ.
ב- 16 במאי הכריז הגנרל סטרופ כי הסתיימה האקציה. הוא דיווח כי אין עוד רובע יהודי בורשה. בעיר ורשה ובמתחם הגטו לשעבר נמצאים כיום אתרי זיכרון.

 

בית הכנסת ע"ש נוז'יק Nozyk Synagogue

בית הכנסת ע"ש נוז'יק ברחוב טווארדה 6 שבמרכז העיר, הוא היחיד ששרד בוורשה מלפני השואה. יסדו אותו זלמן בן מנשה נוז'יק, סוחר טקסטיל עשיר, ורעייתו רבקה בת משה, שהיו חשוכי ילדים והחליטו להוריש את הונם לקהילה, לשם הקמתו של בית כנסת חדש בוורשה. עד למלחמת העולם השנייה היה בית הכנסת ע"ש נוז'יק אחד מחמשת הגדולים בוורשה. בימי הכיבוש הנאצי במלחמת העולם השנייה, בית הכנסת נכלל תחילה בתחומי גטו ורשה ("הגטו הקטן"), אבל אחרי שצומצם שטח הגטו נותר בית הכנסת בחוץ. עד לסתיו 1941 הותר ליהודים להתפלל בבית הכנסת, ואז חולל המבנה והוחרם. הגרמנים השתמשו בו בתור אורוות סוסים ומחסן למספוא.

פיצוץ בית הכנסת, ב-16 במאי 1943, בטקס רב רושם, סימל את סיומו של מרד גטו ורשה. בית הכנסת שוקם בכספים יהודיים בעידוד ממשלת פולין, נחנך מחדש ב-1983, ומשמש היום כבית הכנסת המרכזי בעיר.

אנדרטת רפפורט

אנדרטת גיבורי הגטו נבנתה ע"י נתן רפפורט בסיוע האדריכל סוזין, בשנת 1948 ביום השנה החמישי למרד גטו וורשה לזכר מורדי גטו ווארשה. בצידה האחד של האנדרטה מצד הגן מוצגים חיילים גיבורים, דמויות הרואיות, כמין אלים חזקים, ובצידה האחר, תבליט המוקדש לקורבנות השואה ובו נראית קבוצת יהודים דתיים הולכים בראש מורכן אל עבר המוות. ספר תורה, ילדים, אימא וברקע קסדות של קלגסים גרמניים.

לצערנו הרב אזור האנדרטה סגור לצרכי שיפוצים ובניית מוזיאון.
העתק של האנדרטה מצוי גם ברחבת יד ושם בירושלים, והינו אחד הסמלים המוכרים של מורשת השואה והגבורה.

האומשלאגפלאץ
כיכר ליד רחובות זמנהוף וסאבקי בצפון וארשה סמוך לתחנת רכבות משא וליד בית הספר המקצועי. מחצר האומשלאגפלאץ, לאחר ריכוזם, נשלחו רוב יהודי וארשה לטרבלינקה ומיעוטם למחנות אחרים. התחנה החלה לפעול עם האקציות הראשונות בקיץ 1942. כיום שטח האתר מצוין בקיר כמצבה ובו כתובות בפולנית, יידיש ועברית המציינות את המקום.

מילא 18
הבונקר הראשי של א.י.ל (הארגון היהודי הלוחם) בוורשה בימי מרד אפריל. לאחר השריפות הגדולות בגטו ואובדן הבסיסים, התרכזו בו פלוגות לוחמים רבות ועמהן מפקדת הארגון. ב-8 במאי הקיפו הגרמנים את הבונקר. מאחר שאפסו הסיכויים, שלחו לוחמים רבים יד בנפשם, ויש ביניהם שהורעלו בפצצות גז שהוטלו פנימה. למעלה מ-100 לוחמים, וביניהם מרדכי אנילביץ, מפקד המרד, מצאו בו מותם. מהבונקר לא נותר דבר. אחרי השחרור הוקם גלעד במקום.

טיקוצ'ין (טיקטין) Tykocin
עיירה במחוז ביאליסטוק, בצפון מזרח פולין. היישוב היהודי נוסד בה ב- 1552.  ב- 1642 הוקם בית כנסת הבנוי בצורת מבצר ואשר נשתמר עד היום. עד השואה התקיימה פעילות ציונית ענפה שבמרכזה פעילות תנועת "החלוץ".  ערב השואה היו בה כ- 2500 יהודים. בתחילת המלחמה פלשו הגרמנים לטיקטין וערכו בה פוגרומים. לאחר כיבושה ע"י הצבא האדום למשך כשנה, שבו ותקפו הגרמנים את הסביבה ואילו הפולנים בזזו את בתי היהודים.

באוגוסט 1941 הופיעו שוב הגרמנים תוך שהם מטילים על הפולנים לחפור שלושה בורות גדולים ביער לופוחובה הסמוך. באחד מימי ראשון נקראו יהודי העיר להגיע לכיכר השוק. אל המקום הגיעו משאיות עם אנשי הגסטאפו אשר הובילו את היהודים במסע מבזה ומפרך אל בניין בית ספר באחד מכפרי הסביבה, משם נלקחו במשאיות אל יער לופוחובה

שם הושלכו חיים לבורות ונורו במכונות ירייה.  למעלה מאלף וארבע מאות יהודי טיקטין נרצחו באותו יום ביער לופוחובה.  פעולה זו חזרה על עצמה גם למחרת וכך נמחתה יהדות טיקטין עתיקת היומין מעל פני האדמה.
בית הכנסת של טיקוצ'ין נבנה ב1642, מכספו של תורם ונבנה מחדש בין השנים 1978-1974 (במלחמת העולם השנייה הרסו הנאצים את הכניסה ואת אגף הנשים). כיום משמש בית הכנסת כמוזיאון. בית הכנסת מעוצב בסגנון הבארוק הספרדי.

טרבלינקה – Treblinka

מחנה ההשמדה טרבלינקה שכן כ-60 ק"מ מוורשה וכ-4 ק"מ מהכפר טרבלינקה, לא הרחק ממאלקיניה, שבה תחנת רכבת על קו מסילת הברזל הראשית ורשה-ביאליסטוק. המחנה הוקם באזור דליל אוכלוסין, מכוסה יער ומוסתר בחורש, והתקיים בשנים 1942-1943. פה הופעלו כללי הסוואה עוד על סף המחנה. נבנתה תחנת רכבת מדומה עם כתובות המציינות כביכול מזנון, מקומות מעבר לתחנות אחרות, חדר המתנה, תמרורים וכדו'. הכול היה מחושב להחזיק באשליה זמן רב.

בתחנה עמדו אנשי אס.אס ושוטרים אוקראינים, שהיו נוגשים בצליפות מגלב את הבאים למען ייצאו מן הקרונות, והמפגרים היו נורים במקום. גם בתוך המחנה עצמו נעשה עוד ניסיון להסוות: כביכול, החולים, הנכים, הזקנים והילדים היו מועברים לצריף, ודגל "הצלב האדום" סימן אותו כבית חולים. שם היה "חדר המתנה" עם ספות מרופדות, וממנו כניסה למקום אחר שבו כבר עמד איש אס.אס שהיה יורה בנכנס בעורפו ומפילו ישר לבור. כל "הסידורים" הללו נעשו, כדי שהנכנסים הבריאים לתאי הגזים יוכלו להתקדם ללא הפרעה מצד הילדים, זקנים ונכים. לאותו בור היו מושלכות גם גוויותיהם של אלה שהגיעו כבר מתים בקרונות או שהומתו בתחנת הרכבת בבואם.

בתחנה נצטוו הבאים למסור כסף וחפצי ערך שברשותם. כל החפצים של הקורבנות מוינו, תוקנו ונשלחו לגרמניה. לפני ההמתה היו גוזזים לנשים את שערן וגוזלים מהמיועדים להרג את שאר רכושם. השיער נאסף ונשלח לגרמניה. לאחר מכן היו מצווים על הגברים להתפשט והיו רודפים אותם עד כניסתם אל תוך תאי הגזים במכות ובקתות רובים. וכך הם הוכנסו ערומים, כשידיהם מעל לראשיהם, בכדי שאפשר יהיה לדחוס בתא אחד יותר אנשים. אחר-כך נסגר הסוגר, הופעל המנוע (של טנק סובייטי) והגז המרעיל הוכנס והשמיד. משנפתחו דלתות התאים ולאחר שהתנדפו אדי הרעל, עקרו את שיני הזהב ואת הגוויות השליכו לבורות. לאחר מכן, הוקמו מתקנים לשריפת הגוויות.

איוון דמיאניוק, המכונה איוון "האיום" בפי הניצולים, עמד בכניסה לתאים וזירז את הקורבנות בדרכם האחרונה באכזריות שאין כמותה.

850,000 אנשים מצאו את מותם בטרבלינקה ובהם מאות אלפי יהודים מוורשה, ביאליסטוק, גרודנו וצ'נסטוחובה. כן הושמדו כאן יהודים מאוסטריה, בולגריה, בלגיה, גרמניה, הולנד, יוון וצרפת. במחנה היו מספר ניסיונות להתנגדות פעילה, ואף התארגנה בו מחתרת. ב- 2 באוגוסט 1943 ניתקו המתקוממים קווי טלפון, הציתו את תאי הגזים ומבנים אחרים, שרפו את מחסן הנשק, הרגו כמה מהשומרים וניסו לברוח. רק כ- 50 מתוכם הצליחו. אחד מהם, יעקב ויירניק, העלה את סיפור המחנה על הכתב. אחרי ההתקוממות לא חודשה פעילות המחנה והוא חוסל בנובמבר 1943.

היום... טרבלינקה שטח דומם, ריק, שום דבר ממה שהיה, שום צריף ותאי גזים... רק אתר הנצחה ו- 17 אלף אבנים לזכר 17 אלף קהילות ועדו אבן אחת, היחידה באתר ההנצחה שמנציחה את יאנוש קורצ'אק שהובל לשם עם תלמידיו. אבן זו היא היחידה באתר המנציחה אדם ולא קהילה.

לובלין - Lublin
עיר במזרח פולין, כ-160 ק"מ מדרום מזרח לוורשה. 1.9 מיליון תושבים. לובלין היא מרכז תעשייה, תחבורה, מינהל ותרבות. ביער ובסביבתה מפעלי תעשייה לייצור מטוסים, משאיות, מנועים, מכונות חקלאיות, ציוד תעשייתי, מעשירי עבודה, מוצרי טקסטיל, עור, עץ וטבק, משקעות אלכוהוליים, מזונות ועוד. לובלין משמשת מרכז לעיבוד התוצרת החקלאית של סביבתה. היא מהווה צומת חשוב של מסילות ברזל וכבישים. דרכה עוברת מסילת הברזל הראשית מוורשה ללבו, לקייב ולאודסה. יש בה שתי אוניברסיטאות, בית ספר לרפואה ובתי ספר גבוהים לחקלאות, למקצועות טכניים שונים ולאומנות.
ב-1941, בתקופת השואה הוקם בעיר גטו, שנכלאו בו כ-37,000 יהודים. כמעט כל תושבי הגטו חוסלו. מחנה המוות מאיידנק הוקם בידי הנאצים בפרבר של לובלין, וב-1943 הושמדו בו כ-18,000 מיהודי לובלין. בתום מלחמת העולם השנייה נתאספו בלובלין כ-900 יהודים ששרדו מבני לובלין ומהקהילות אחרות. בעיר הוקמה אנדרטה לקדושי השואה.

מיידנאק - Majdanek

מחנה מיידאנק ליד לובלין הוקם ב- 1941. תחילה הוכנסו לתוכו שבויי מלחמה, ואחר-כך החלו להגיע לשם יהודים מסלובקיה, צ'כיה, צרפת ויוון. במחנה היו יחידות נפרדות שנקראו "שדות".
באביב 1942 הותקנו בו מתקני השמדה בגז ותנורים לשריפת גוויות. בקיץ אותה שנה החלו להגיע לכאן בהמוניהם יהודי פולין.
באביב 1943 הגיע גל המגורשים של יהודי ורשה, ומייד החלה גם ההשמדה המוגברת שהגיעה לשיאה בנובמבר, כאשר ביום אחד הוצאו להורג ביריות 18,000 יהודים.
תנאי החיים במחנה, גם ללא מתקני השמדה ישירה, היו מחושבים כדי שהאסיר היה מוכרח לגווע, אם ברעב, אם במחלה ואם סתם מתשישות.
המזון היה כשליש מן המינימום הדרוש. הלבוש חשף תמיד את האסיר לפגעי מזג האוויר. המגורים היו בצריפי אורווה. בכל צריף כ-500 איש ומעלה. שניים על מזרון אחד. בגדי האסירים ומזרניהם היו תמיד מלאים פשפשים וכינים, השחפת והטיפוס השתוללו.


החולים היו עוברים סלקציות: מי שהיה מסוגל לרוץ לפני ועדת המיון הושאר בינתיים בחיים. הכושל- מועבר מייד להשמדה. התמותה במחנה הייתה איומה, כ- 180 איש ליום.
האסירים היו למעשה הפקר לכל אנשי המחנה, שיכלו להורגם או להתעלל בהם כחפצם. בימי ראשון הייתה נערכת ריצה. כל אסיר היה חייב לרוץ, ומי שאיבד נעל או כשל בשעת מעשה- נהרג במקום.
הילדים מתו כזבובים. רק במקום אחד במיידאנק היו נוהגים בילדים ביד רכה: על מפתן תאי הגזים היו המרצחים נותנים לכל אחד סוכרייה.


לפי האומדן הזהיר ביותר של הוועדה הממשלתית הפולנית הושמדו במידאנק לפחות 200,000 יהודים.
המחנה נשאר עומד כשהיה ולא נערכו בו שינויים.

קרקוב - Kraków
העיר השלישית בגודלה, ואחת מעריה העתיקות של פולין שהוקמה במאה ה-7 על גדות נהר הוויסלה.
היא הייתה בירת פולין בשנים 1038-1596, כעת משמשת בירת מחוז פולין הקטנה.ערב מלחמת העולם השנייה ישבו בקרקוב כ- 60,000 יהודים. הרדיפות החלו עם כניסת הגרמנים ב- 6 בספטמבר 1939, ובתחילת דצמבר נערכה "האקציה" הראשונה נגד ריכוזי היהודים ב"אזור השמיני".
באותו חודש מינו הגרמנים "יודנראט" בן 24 חברים, בראשות ארתור רוזנצוויג.

באפריל 1940 נצטוו היהודים לפנות את העיר תוך ארבעה חודשים.
ב- 21 במרץ 1941 הוקם הגטו ובו - 20,000 יהודים, ביניהם מגורשים מקהילות סמוכות.
ההשמדה הפיזית החלה ביוני 1942 כאשר 6,000 יהודים נשלחו לבלזיץ.
חולים פונו מבתי-חולים, זקנים מבתי-אבות ו- 300 יתומים נרצחו במקום.

הארגון היהודי הלוחם, ארגון המחתרת שפעל בגטאות פולין (ונודע בעיקר על פועלו במרד גטו ורשה), התארגן גם בגטו קרקוב.

ב- 22 בדצמבר 1942 הצליחה המחתרת להוציא לפועל פעולה מרשימה של תקיפת חיילים וקצינים גרמניים בבתי-קפה, מועדונים, בתי-קולנוע ומתקנים צבאיים מחוץ לגטו ששימשו את הגרמנים.
בפעולה זו נהרגו עשרות גרמנים. אך לא היה בה כדי לעצור את המשלוחים ולשנות את גורל יהודי הגטו.
החיסול הסופי היה במרץ 1943 כאשר חלק מהאנשים הועבר למחנה פלאשוב.
הנותרים נשלחו להשמדה לאושוויץ.

אושוויץ – בירקנאו - Auschwitz

אושוויץ היא עיירה קטנה מערבית לקרקוב. זהו מקום קטן, מקום ביצות וגבעות חול, ערפילים ורטיבות, קדחת ומים מזוהמים. שם הוקם המחנה הזה, בידיעה ברורה כי יהיה זה מחנה מוות לאסיריו.
מחנה הריכוז העצום הקיף כ - 40 תתי מחנות.
הושמדו שם, לפי עדותו של מפקד המחנה, רודולף הס, כשניים וחצי מיליון נפש ומתו בו במחלות, ברעב ובעינויים כחצי מיליון נוספים.
הראשונים שהומתו כאן היו שבויי מלחמה סובייטיים, ששימשו כשפני הניסוי לשיטות ההשמדה השונות ובהן הגז ציקלון בי, שהוכנס לשימוש לקראת בואם של היהודים במהלך תכנית "הפתרון הסופי".

כשהורדו היהודים מן הקרונות שהובילו אותם אל תוך המחנה, נערכה סלקציה. ד"ר מנגלה היה עומד בשעת הסלקציה מול טור האסירים הארוך ובהטיית אצבע לשמאל או לימין היה חורץ דינו של אדם לחיים או למוות.
אלה שנידונו להשמדה היו נלקחים מיד אל תאי הגזים, ותוך שעות אחדות כבר לא היו בין החיים.
אלה שנידונו לחיים, היו אלה שהיו מסוגלים לעבוד, והם הוצבו במחנה העבדים. הם הועסקו במפעלי החימוש של קרופ.

את הרווח מעבודת היהודים הפיקו הגרמנים, אך העבודה הבטיחה חיים. לכן השתדלו אנשים להיראות בריאים.

באושוויץ נערכו על-ידי ד"ר מנגלה ועוזריו ניסויים מדעיים בבני-אדם.
רבים מן האסירים עברו "טיפולים" קשים בהקרנות ובזריקות, אשר גרמו למותם. במיוחד ידועות לשמצה שיטות העיקור שנעשו בנשים והטיפולים להם "זכו" ילדים תאומים.
האסירים, אשר נשלחו לעבודה, סבלו מעונשים קשים ומסדר יום בלתי אנושי.

היה גם ניסיון למרד באושוויץ. קבוצת אסירים "זונדרקומנדו", שעבדה במשרפות בתיאום עם קבוצת אסירים אחרת, השתלטה על אחת המשרפות ופוצצה אותה. רוב המורדים נהרגו והמשרפה לא שבה לפעול. אולם העבודה המשיכה להתנהל בקצב רצחני בשלוש המשרפות הנותרות.

לקראת תבוסתם החלו הנאצים לחסל ראיות וניסו להסתיר את מהותו של המחנה, אולם התקרבותם המהירה של הרוסים גרמה להם להפסיק ולברוח לכיוון גרמניה.

הנאצים פינו את המחנה והצעידו את אסיריו בצעדות הידועות בשם "צעדת המוות" לכיוון גרמניה.
המחנה שוחרר בינואר 1945.

אושוויץ I

אושוויץ I שימש כמרכז המנהלי של התשלובת כולה.

הוא הוקם ב- 20 במאי 1940 על בסיס קסרקטיני אבן ישנים של הצבא הפולני.
הוא שימש בהתחלה למאסר אינטלקטואלים פולנים וחברי תנועת ההתנגדות, ואחר כך גם לשבויים סובייטיים. פושעים רגילים, "אלמנטים אנטי-חברתיים" גרמנים.
יהודים נשלחו למחנה גם כן, כבר מהמשלוח הראשון.

על שער הכניסה לאושוויץ I הוצב (ועדיין ניצב) השלט הציני "העבודה משחררת".
אסירים שיצאו מהמחנה במשך היום לעבודות בניה או חקלאות הוכרחו לצעוד דרך השער לקול נגינת תזמורת.
רוב היהודים נכלאו באושוויץ II, ולא עברו תחת השלט הזה.  

אושוויץ II
בירקנאו
אושוויץ II (בירקנאו) הוא המחנה המוכר בדרך כלל בשם "אושוויץ". אולם, כדי להטעות ולטשטש את הקשר שבין מחנה בירקנאו לאושוויץ, אשר שמה יצא לשמצה כבר בעת שהתחוללה ההשמדה, ציוו שלטונות המחנה על האסירים לציין בגלויות ששלחו את הכתובת כ"מחנה העבודה בירקנאו", במחנה נכלאו מאות אלפים ונרצחו בו למעלה ממיליון איש, בעיקר יהודים וצוענים.

מחנה נמצא בבז'זינקה (בירקנאו), כשלושה קילומטרים מאושוויץ I.
בנייתו החלה ב 1941 כחלק מ"הפתרון הסופי". שטח המחנה היה כ- 2.5 על 2 קילומטרים.
הכניסה הראשית למחנה הייתה מן הכביש והמסילה המגיעים ממזרח. המחנה חולק לשלוש גזרות עיקריות, הגזרות חולקו למחנות, והללו הופרדו בגדרות תיל מחושמלות.

פלאשוב Płaszów

המחנה הוקם ליד הכפר פלאשוב (ומכאן שמו), בדצמבר 1941 בפרבריה הדרומיים של קרקוב. מפקד המחנה היה אמון גת, מפקד אס. אס. מווינה.
ב-13 במרץ 1943 פיקח גת באופן אישי על חיסול גטו קרקוב והעברת כל תושביו למחנה פלאשוב.
המחנה היה ידוע כמחנה עבודה שסיפק כוח עבודה לתעשייה הצבאית ולחציבת אבנים.
שיעור המוות במחנה היה גבוה מאוד. אסירים רבים, כולל מספר ילדים ונשים, מתו מטיפוס, רעב והוצאות להורג.
פלאשוב ידוע לשמצה בשל מטווחי הירי שנערכו בו, הן על יחידים והן על קבוצות.
בינואר 1945, אחרון האסירים ועובדי המחנה עזבו את פלאשוב בצעדת מוות לאושוויץ, כולל מספר נשות אס. אס. רבים מאלו ששרדו את הצעדה נרצחו עם הגעתם.

הצבא האדום שחרר את המחנה, שהיה כבר ריק מאדם ומהוכחות לרצח שהתרחש בו, ב-20 בינואר 1945.

כיום, במקום שבו היה המחנה נמצא שדה ריק, עם אנדרטה בודדה שמנציחה את העובדה כי שכן בו מחנה ריכוז.
{המחנה מופיע בסרט "רשימת שינדלר", בתיאור חייו של אוסקר שינדלר.}

ראבקה -Rabka
ראבקה, עיירת מרפא המצויה דרומית לקראקוב, אליה הגיעו אנשים וילדים שסבלו ממחלות לב, מחלות בדרכי הנשימה ומחלות תורשתיות שונות. לפני המלחמה היו באזור המרחצאות חנויות רבות ויפות חלקן בבעלת יהודית, וחלקן נוהלו על ידי יהודים. עם פרוץ המלחמה ברחו יהודי העיר מזרחה וכאשר שבו מצאו כי בתיהם נשדדו.
בסוף 1939 הועסקו יהודי העיר בעבודות כפיה שכללו ניקיון מבני ציבור ובתי שימוש ציבוריים. בגלל מיקומן ליד הקרפטים השתמשו הגרמנים בראבקה ובזקופנה כאתרים להכין את חיילי הצבא לקראת הפלישה לרוסיה.
בסוף 1940 החלו הגרמנים לרכז כוחות לאורך הגבול המזרחי עם רוסיה ויחידות של הצבא הגרמני נשלחו לזקופנה ולראבקה כדי לעבור אימוני סקי בקרפטים.

ביה"ס של האס.אס. בראבקה
ב 1940 הפך האס.אס. את מחנה הקיץ לילדים בראבקה לאקדמיה לצוערים אולם מכיוון שמספר פרחי הקצונה של הס.ס. גדל, החרים הגסטפו את ביה"ס התיאולוגי סט. תרזה וכמה וילות ליד היער. המגרש ליד הכניסה הפך לאתר של הוצאה להורג. מטרתו היחידה של ביה"ס זה הייתה ללמד את חניכיו כיצד לרצוח ולענות.
מכאן נשלחו מרצחים לבצע את מלאכתם.
מפקד בית הספר היה וילהלם רוזנבאום. ב 1942, בגיל 25, הוא היה אחראי לגורלם של אלפי יהודים. בראבקה הוא רצח כ-1000 יהודים. בעיר הסמוכה, נובי טארג (Nowy Targ) פעל רוצח נאצי אחר בשם היינריך האמאן, שרצח במו ידיו מאות מיהודי העיר.
בית הקברות היהודי של נובי טארג, היה קיים מאות שנים. הנאצים הרסו אותו כדי להשתמש במצבות לצורכיהם. המצבות הפשוטות שימשו להקמת מסלול המראה למטוסים סמוך לבית הקברות, מצבות הגרניט והשיש הועברו לראבקה, שם בנו מהן מדרכה וריצפו בהן את הכיכר מול ביה"ס סט תרזה שהפך, כאמור, לביה"ס של הס.ס. הרעיון לרצוח יהודים ביער ליד ביה"ס של הס.ס. מצא חן בעיני הגסטפו. זה היה אימון טוב לצוערי הס.ס. הם "תירגלו" את כל השיטות של הוצאה להורג: ירי, תלייה, מכות.
הקורבנות הגיעו מכל האזור.

בית הקברות ברקוביצקי / ראקוביצה
למעלה ממליון וחצי חיילים יהודיים לחמו בצבאות בעלות הברית במלחמת העולם השנייה, מרביתם שרתו בצבא האדום הרוסי, בצבא ארה"ב ובצבא הפולני.

30.000 צעירים וצעירות מהיישוב היהודי התגייסו בפרוץ המלחמה ועוד 5.000 לבריגדה היהודית בצבא הבריטי ב .1944 בבית קברות זה בחלקה הצבאית - בריטית נקברו גם חיילים יהודים.

מפת פולין

בתי מלון וזמני טיסה לכל הגושים

המסע לפולין - מכתב (31.08.2010)

יומני מסע

גוש ג - היום החמישי למסע ליאל שטראוך

היום החמישי למסע – קרקוב
גוש ג' ליאל שטראוך

היום שלנו התחיל מאוחר מהצפוי, ברבע לשמונה בבוקר – שזה כבר היה ממש שינוי מרענן יחסית לימים האחרים שלנו.. ידענו שהיום שלנו יהיה מצד אחד קשה יותר מהימים הקודמים – אך מצד שני קליל יותר ופחות כבד.
אז נכון , מבחינה פיזית לא היה פשוט להסתובב כל היום על הרגליים – אבל כולנו היינו זקוקים ליום ה"חופשי" הזה,טיפה להרגיש שיש עולם ושיש טוב להאמין בו , ולא רק זוועות,ורציחות ורוע אנושי.
התחלנו את הבוקר בכיכר השילוחים של גטו קרקוב, משם, לאחר שנה ושלושה חודשים בלבד של קיום הגטו נשלחו האנשים למחנות עבודה והשמדה בסביבה.
הפעם היה הרבה יותר קל ליצור בדמיוננו את המתרחש – כיוון שבסביבה הזו הכל נשאר אותנטי; הבתים,הרחובות אפילו המדרכות והמרצפות – וניתן היה ממש לראות בעיני רוחך את הגטו אותו רואים בסרט רשימת שינדלר. המשכנו לגן השעשועים שבו פעלו תנועות הנוער ושיחקנו כמה משחקי ילדים , רק כדי להמחיש לנו את שקרה בעבר.
משם הלכנו לבית המרקחת המקורי שבו הציל הרוקח יהודים ע"י כך שסיפק להם תרופות, ומקום מסתור לדברים שונים שהיו צריכים להסתיר. דבר נוסף במהלך היום שעזר לנו להמחיש בעיני דימיוננו את שנעשה היה הסרט "רשימת שינדלר" בו צפינו, ואשר כל המתרחש בו קורה בעיר קרקוב,בגטו קרקוב ובמחנה העבודה פלאשוב.
המשכנו וחצינו את נהר הויסלה היפייפיה והגענו לרחובות הרובע היהודי הקדום, שם התגוררו היהודים לפני שהכריחו אותם הנאצים לארוז את כל מטלטליהם ולעבור לגטו..
במשך כל היום התמקדנו בסיפורים שונים של אנשים שעשו כל שביכולתם על מנת להפוך את התקופה ההיא לנסבלת יותר , מחסידי אומות עולם ועד ליהודים שניהלו והנהיגו תנועות נוער.
לאחר כל הטיול המרגש בבתי הכנסת ברובע היהודי וברחובות האותנטיים מפעם , הגענו לכיכר מקסימה מלאה באנשים צבעוניים וחנויות ושם קיבלנו גם קצת זמן לעצמנו – 3 שעות זמן חופשי. אפשר בהחלט לומר שכולנו היינו צריכים את הזמן הזה, כדי לחזור טיפה למציאות. כל המסע הזה , הקשה אך החזק , לפולין – מורכב כולו מקפיצות מהעבר להווה שלנו. מהימים הנוראים והקשים של השואה ועד לימים שלנו, של הבדיחות שלנו , של הבעיות שמטרידות אותנו ביום יום...והשאיבות האלה , הקפיצות האלה יכולות להיות מאוד קשות ומתסכלות לפעמים , והיינו צריכים קצת זמן בלי הקפיצות הללו – ולכן 3 השעות הללו היו מבורכות

שיהיה המשך מסע מרגש...
ליאל שטראוך

גוש ג - היום השני יובל טמיר

היום השני- טיקוצ'ין וטרבלינקה- גוש ג', קבוצה 8, יובל טמיר
קמנו במלון בביאליסטוק, אכלנו ארוחת בוקר מלאה וטובה ונסענו לעיירה טיקוצ'ין, טיקטין ביידיש. טיקוצ'ין היא עיירה יהודית טיפוסית, שטייטל קלאסי. נכנסנו לבית הכנסת של טיקטין. התרשמנו מהמראה והגודל ושמענו על החיים בבית הכנסת ובטיקוצ'ין של אז, כשהייתה עיירה עם 70% יהודים וחיים יהודיים תוססים. כיום מספר היהודים בטיקוצ'ין קטן נורא, אין שם יותר קהילה מלאת חיים כמו בעבר ובית הכנסת משמש כמוזיאון המנציח חיים יהודיים ותרבות עשירה שנמחקו. בכדי להכיר את החיים בשטייטל, העיירה היהודית, גבי המדריך חילק לנו דפים עם פרטים על דמויות שגרו בטיקוצ'ין ותלמידים שונים הציגו דמויות שונות מהתקופה ההיא, כמו הרב, הקצב, השדכנית ושאר אנשי העיירה. רחל ורותי, המורות המלוות שלנו, שרו לנו ביחד עם גבי המדריך שיר ביידיש ובעברית. אחרי שהכרנו כך את החיים בטיקוצ'ין לפני השואה, נסענו ליער לופוחובה בו למדנו מה היה גורל טיקוצ'ין בשואה. ליער לופוחובה הביאה קציני ה-S.S. הנאציים את אזרחי טיקוצ'ין, הכריחו אותם לחפור בורות ועל שפת בורות אלה עמדו אזרחי טיקוצ'ין ונורו למוות. צפינו בטקס שהכין גוש אחר וחזרנו לאוטובוס. בנסיעות צפינו בסרט "הפסנתרן". הגענו לטרבלינקה, מחנה השמדה שהיה אחד מתוך שלושה (בלז'ן, טרבלינקה וסוביבור) שהיו מיועדים להשמדה בלבד, לא לעבודה. מהמחנה עצמו לא נותר כלום, וכל מה שיש בקרחת היער בטרבלינקה, בה נרצחו 870,000 יהודים, זה פסלים ואנדרטאות שונות המנציחות את הנרצחים. בטרבלינקה שטח גדול המלא ב-17,000 אבנים, כל אחת מסמלת קהילה שהושמדה על ידי הנאצים. הלכנו עם רחל, המורה המלווה שלנו, ומצאנו את לושיץ, העיירה ממנה הגיע סבה. רחל סיפרה לנו את סיפור חייו של סבה ומשפחתו בשטייטל לושיץ ואיך שרד בשואה, והקריאה את שמות בני משפחתו שנספו בשואה. עמדנו שם ליד אבן גדולה עם הכיתוב לושיץ ורחל אמרה קדיש על הקהילה שהושמדה. אחר הלכנו לאנדרטה הגדולה של טרבלינקה ושם מול כל המשלחת התחלנו את הטקס שלנו, מתחת למטריות שלנו בגשם ובקור. לאחר הטקס חזרנו לאוטובוס. באוטובוס ראינו את הסרט "הבריחה מסוביבור", סרט שעוזר להבין מה זה מחנה השמדה, ומספר את סיפור הגבורה של האסירים במחנה שמרדו וברחו. נסענו חזרה לורשה למלון הולידיי אין לאכול ארוחת ערב ואחריה לסכם את היום שעבר עלינו. שיתפנו אחד את השני בתחושות וברגשות שעלו היום ודיברנו על כל מה שעברנו.

גוש ג - יובל תמיר היום השני למסע

היום השני- טיקוצ'ין וטרבלינקה- גוש ג', קבוצה 8, יובל טמיר
קמנו במלון בביאליסטוק, אכלנו ארוחת בוקר מלאה וטובה ונסענו לעיירה טיקוצ'ין, טיקטין ביידיש. טיקוצ'ין היא עיירה יהודית טיפוסית, שטייטל קלאסי. נכנסנו לבית הכנסת של טיקטין. התרשמנו מהמראה והגודל ושמענו על החיים בבית הכנסת ובטיקוצ'ין של אז, כשהייתה עיירה עם 70% יהודים וחיים יהודיים תוססים. כיום מספר היהודים בטיקוצ'ין קטן נורא, אין שם יותר קהילה מלאת חיים כמו בעבר ובית הכנסת משמש כמוזיאון המנציח חיים יהודיים ותרבות עשירה שנמחקו. בכדי להכיר את החיים בשטייטל, העיירה היהודית, גבי המדריך חילק לנו דפים עם פרטים על דמויות שגרו בטיקוצ'ין ותלמידים שונים הציגו דמויות שונות מהתקופה ההיא, כמו הרב, הקצב, השדכנית ושאר אנשי העיירה. רחל ורותי, המורות המלוות שלנו, שרו לנו ביחד עם גבי המדריך שיר ביידיש ובעברית. אחרי שהכרנו כך את החיים בטיקוצ'ין לפני השואה, נסענו ליער לופוחובה בו למדנו מה היה גורל טיקוצ'ין בשואה. ליער לופוחובה הביאה קציני ה-S.S. הנאציים את אזרחי טיקוצ'ין, הכריחו אותם לחפור בורות ועל שפת בורות אלה עמדו אזרחי טיקוצ'ין ונורו למוות. צפינו בטקס שהכין גוש אחר וחזרנו לאוטובוס. בנסיעות צפינו בסרט "הפסנתרן". הגענו לטרבלינקה, מחנה השמדה שהיה אחד מתוך שלושה (בלז'ן, טרבלינקה וסוביבור) שהיו מיועדים להשמדה בלבד, לא לעבודה. מהמחנה עצמו לא נותר כלום, וכל מה שיש בקרחת היער בטרבלינקה, בה נרצחו 870,000 יהודים, זה פסלים ואנדרטאות שונות המנציחות את הנרצחים. בטרבלינקה שטח גדול המלא ב-17,000 אבנים, כל אחת מסמלת קהילה שהושמדה על ידי הנאצים. הלכנו עם רחל, המורה המלווה שלנו, ומצאנו את לושיץ, העיירה ממנה הגיע סבה. רחל סיפרה לנו את סיפור חייו של סבה ומשפחתו בשטייטל לושיץ ואיך שרד בשואה, והקריאה את שמות בני משפחתו שנספו בשואה. עמדנו שם ליד אבן גדולה עם הכיתוב לושיץ ורחל אמרה קדיש על הקהילה שהושמדה. אחר הלכנו לאנדרטה הגדולה של טרבלינקה ושם מול כל המשלחת התחלנו את הטקס שלנו, מתחת למטריות שלנו בגשם ובקור. לאחר הטקס חזרנו לאוטובוס. באוטובוס ראינו את הסרט "הבריחה מסוביבור", סרט שעוזר להבין מה זה מחנה השמדה, ומספר את סיפור הגבורה של האסירים במחנה שמרדו וברחו. נסענו חזרה לורשה למלון הולידיי אין לאכול ארוחת ערב ואחריה לסכם את היום שעבר עלינו. שיתפנו אחד את השני בתחושות וברגשות שעלו היום ודיברנו על כל מה שעברנו.

היום הראשון והשני למסע, אורטל אפרתי, גוש ב, קבוצה 6

יום ראשון:

התכנסנו בחניון סאן מרטין ויצאנו לשדה.
לא התרגשתי בכלל, אפילו בטיסה- אולי בגלל העייפות
התחלנו את הפעילות מיד. נסענו לבית העלמין אוקופובה.
היה שם קר אבל לא רק פיזית, הה שם מעין אור כחול-אפור עמום ושקט מלא מיסתורין ומתח.
היה לי קשה להתחבר למקום אבל דבר שאני לא אשכח משם הוא קבר האחים. מה עבר על אנשים כדי שהם יצטרכו לקבור את יקיריהם בבור 1 ביחד?!
אח"כ נסענו לכיכר גזביבובסקי וראינו חצר בית יהודי.
אני מניחה שרצו להראות לנו את החיים לפני השואה אך לא מספיק התחברתי.
אח"כ הלכנו לבית הכנסת נוזיק שהיה בו מזגן חם והרבה ילדים ניקרו (גם אני) מרוב עייפות.
היה לנו מזל ענק וזכינו לשמוע עדות של אחד מבודדי הניצולים מסוביבור.
חוץ מהסיפור עצמו ריגש אותי שהוא מוכן לספר בכלל על טראומה שכזאת שאני בטוחה שהשאירה חותם משמעותי בזכרונו.
ארוחת הצהריים היתה לא משהו אבל גם ככה רציתי רק לישון באוטובוס.
אחרי נסיעה של שלוש שעות הגענו לביאליסטוק למלון.
המלון היה פשוט מדהים. אכלנו ארוחת ערב טעימה, התקלחנו, נחנו ואז אני וכמה ילדים עשינו "מסיבה" באחד החדרים והיה ממש כיף.
המיטה היתה ממש רכה וחמה ונרדמתי תוך שניה. יום ארוך.

יום שני:

קמתי ב5:55, חמש דקות לפני שבאו תורני ההשכמה עם השעון מעורר של סתיו.
היה קשה לקום ולפתוח עיניים אבל אחרי כמה דקות התאוששתי וירדנו לאכול בוקר.
ישבתי בשולחן עם הרבה ילדים ממש חמודים והיה אחלה וגם היה הרבה אוכל טעים.
אחרי הארוחה עלינו לאוטובוסים.
גשם כל היום, אין שמש.
הגענו לעיירה טיקוצ'ין שבה חיו יהודים לפני השואה.
העיירה היתה ציורית ממש, פשו עיירה קסומה, עם דשא, אויר צח (וקר) ובתים ממש יפים ומיוחדים.
הראו לנו בתים שחיו בהם יהודים למשל בית של השדכן ואח"כ הלכנו לבית הכנסת.
בפנים כמובן שהיה חם תודה לאל! והיה ממש מרשים וגדול.
המדריכה שלנו, ג'ודי, ממש חמודה ויחד עם עוד מדריכה שרנו קצת. האוירה בכללי היתה טובה וראינו את החיים "שלפני".
אח"כ עלינו לאוטובוס ל-5 דקות. נסענו ליער לבורות הירי.
שמנו חולצות משלחת ולקחנו נרות וכולם הפכו לרציניים.
ירדנו לגשם ולקור ונכנסנו ליער. האוירה היתה מוזרה. אני לא יודעת איך לקרוא למה שהרגשתי.
"ואין צחוק ילדים בח'ידר,
אין קול לימוד בבית המדרש,
אין צליפת שוט מעל סוסי העגלה
גם השקט בכניסת השבת כבר לא נשמע.
רק מטח יריות אחד,
שמחק עיירה שלמה" (ואין עוד עיירה\משה כפיר)
כולנו הלכנו בשקט. היער היה אפילו שקט יותר. לא ציפור, לא חרק, רק קול הצעידה והגשם.
העצים, העדים היחידים, עמדו בודדים ושקטים בגשם ונראו כאילו עוצרים בתוכם סוד איום.
לא הרגשתי כלום.
לא הרגשתי עצמי.
עצרנו ליד בור אחד והמדריכה דיברה ובכתה ואח"כ השמיעה שיר.
עמדנו כולנו מחובקים במעגל.
לא הרגתי כלום.
לא הרגשתי את הגשם למרות שפני היו רטובות ולא הרגשתי את הקור למרות שציפורני היו כבר כחולות ושפתי קפואות.
לא הרגשתי כלום חוץ מעיניי שמתמלאות דמעות.
הדמעות לא הפסיקו ולא הרגשתי כלום.
עוז, ילד שעמד לידי במעגל חיבק אותי חזק וזה עזר.
אח"כ הדלקנו נרות זיכרון והנר של סתיו לא נכבה למרות הגשם.
הוא דלק והיה נראה "גאה" והייתי שמחה.
בחזרה לאוטובוס כמה ילדים סיפרו לי איך הם הרגישו וקצת אפילו צחקנו. זה עזר.
אח"כ נסענו לטרבלינקה.
"הסתכל מסביב איך הכל בה ירוק
והיער שותק בבושה
פה פזורות אבנים כמו נרות נשמה
'זו טרבלינקה' עולה לחישה
כמו שדה שנחרש אחרי הקציר,
כאילו לא צמח מעולם
ומתוך הדממה ה שרות אבנים
מה קרה בדרך לכאן..." (אני מאמין\הרב אהרון לוי)
היה גשם מטורף וממש קר ונזכרתי שהבאתי מטריה בכלל אז אני וסתיו הצטופפנו מתחתיה.
הכל מלא דשא, רואים ירוק בעיניים. פה ושם פזורות אבנים. לא היה כלום!
אח"כ הלכנו לראות את האבנים שמייצגות את הקהילות היהודיות מפולין שנלקחו לטרבלינקה.
אני וסתיו מצאנו אבן אחת וקצת עמדנו לידה.
אח"כ מצאנו כמה בנים ודיברנו איתם.
עמדנו בגשם מטורף וראינו טקס ואח"כ עלינו לאוטובוסים.
באוטובוס אני וכמה בנים צחקנו ודיברנו עד למלון וגם עמי (מורה מלווה) חילק לנו מ-ל-א ממתקים.
הגענו למלון המדהים ועשיתי מקלחת רותחת.
הארוחת ערב היתה ממש טעימה ואכלתי איזה 10 חתיכות עוגה לקינוח.
יום שאני לא אשכח בחיים.

היום הראשון למסע - דנה שפיגל קבוצה 7 גוש ג'

ומן מסע תיכון "בליך" רמת גן

היום הראשון - 31.8.2010

בבוקר היום הראשון נחתנו שכבת י"ב בשדה התעופה בוורשה פולין. לאחר בדיקת הדרכונים, עלינו כל קבוצה נפרדת לאוטובוסים, והתחלנו במסע שלנו. תחילה, נסענו ברחבי העיר, וגיליתי מעבר למה שתיארתי לעצמי את פולין, העיר יפהפייה, גדולה, ירוקה, ובכל פינה יש מבנה, פסל או אנדרטה אשר מאחריו יש סיפור ישן אחר. המדריך שלנו נועם סיפר לנו כי ורשה הוחרבה כמעט כולה לאחר מלחמת העולם השנייה, ורוב , או אפשר לומר כמעט כל המבנים בפולין למעשה משוחזרים כפי שהיו לפני שבעים שנה. לאחר הסיור, הגענו לבית הכנסת היחידי שנשאר מימי גטו וורשה. שאר 599 בתי הכנסת האחרים הוחרבו ונהרסו במלחמה. בבית הכנסת סופר לנו כי קהילת יהודי פולין הייתה רחבה מאוד, ואחד מתוך 3 אנשים היה יהודי. כיום , אחד מתוך 200-300 איש, הינו יהודי. הסיפור שמאחורי בית הכנסת היה מאוד מעניין, הוא היחידי ששרד, מפני שהגרמנים השתמשו בו כחוות סוסים. היה מחריד לדמיין כיצד ביזו וחללו את בית הכנסת, אך מצד שני הועלה לי חיוך קטן בלב, מפני שכך הוא נשאר קיים וניצב יפה עד היום ואנו ועוד יהודים רבים זוכים לראותו. לאחר הביקור בבית כנסת, הגענו לרחוב פרוז'נה, בו נשארו בניינים מקוריים מזמן הגטו. בין הבניינים היו תלויים תמונות מקוריות של אותם היהודים אשר התגוררו ברחוב זה, נשים, גברים, ילדים ומשפחות שלמות. נכנסו לרחוב, וכשעמדנו שם, ניסיתי לדמיין כיצד הכל היה נראה פה בזמן המלחמה. ניסיתי לחוש את הריח שהיה, לנסות לשמוע את הרעשים והקולות ברחוב, ניסיתי להעביר בראשי תמונה אחר תמונה ולדמיין את החיים באזור לפני שבעים שנה. ובכן, הניסיון היה מעט קשה, מפני שהאזור היה כולו מוקף בבניינים מודרניים, תנועה וחיי עיר- והשרידים היו מעטים, אך בכל זאת, הלבנים האדומות, הכניסה האחורית לבניינים, שהייתה צפופה ואפורה מאוד, חוסר הפרטיות והנוחיות שבאזור, הזוהמה והירוקת על הרצפה, החלונות הצרים, תחושת החנק וגם חורי היריות בקירות אין זה מראה שכיח ורגיל, ואכן השאיר בי רצון ללמוד לראות עוד. לאחר עצירה במקום, המשכנו להפסקת צהריים בגני שופן, היכן שמתגורר הנשיא. אין ספק שהנוף המדהים, העצים והפרחים, העלים הנושרים, הגשם והנהרות והאגמים העניקו תחושה אירופאית מדהימה, הנוף בגנים היה בלתי רגיל! לאחר ששבענו ורווינו, המשכנו לבית קברות יהודי, שהיה נמצא בין חומות הגטו, בית הקברות היה יוצא דופן במראו, ראשית, כיוון רגלי המנוחים אינו פונה לשער בית העלמין אלא למערבו, האגדה אומרת שמקים בית העלמין התבלבל כאשר החל בקבורה שם, ולכן המשיכו בכיוונו המוטעה. שנית, בית הקברות הוא בן מעל 200 שנה, הוא ארוך וגדול, ומסועף בעצים רמים ודקים, וקבורים בו מעל מאה שמונים אלף אנשים.מה שמיוחד בו, הוא צורת המצבות, נהוג לומר "לא תעשה לך פסל ותמונה" ולהפתעתי כמעט כל המצבות שם היו מעוצבות, גדולות ומפוסלות. נועם אמר לנו שרוב היהודים הקבורים שם הם היו למעשה מתבוללים, אשר בחרו להיקבר בבית קברות יהודי, ולכן יכלו לעשות לעצמם מצבות גדולות ומפוארות. המראה היה אפור ומעט מפחיד. מלבד הגשם שהוסיף לאווירה האפלה, הקברים היו עצומים, שחורים, שבורים וישנים. עברנו בין הקברים, ובכל פעם עצרנו להסבר של נועם המדריך. הסיפורים על חייהם של המנוחים, גרמו לי להרגיש התעניינות וגאווה רבה .סופר לנו על אסתר רחל קמינסקא, ובכינוייה "האמא של התאטרון היהודי" אשר הייתה שחקנית שהתפרסמה בכל רחבי פולין, והופיעה אף מחוץ לה, בין ההצגות בהן הופיעה היו "הדיבוק" ו"מירה'לה אפרת". (בתה אידה הייתה גם שחקנית מפורסמת) בתקופתה נוסד התאטרון היהודי בפולין, דבר שהיה יוצא דופן.
כמו – כן ראינו את "אהל פרץ" זו חלקת קבר של י.ל.פרץ ,ש.אנסקי ודינזדאן שהיו שלושה סופרים מפורסמים שחיו בוורשה, הם היו משפיעים מאוד בתקופת ההשכלה בסוף המאה ה-19, ואת קברו של אדם צ'רנאיקוב, ראש היודנראט אשר שם קץ לחייו כאשר החלו השילוחים. אדם רשם יומן בכל תקופת הגטו, והדבר האחרון שהוא רשם לפני מותו היה:"דורשים ממני לרצוח את הילדים במו ידיי", ומיד לאחר כך התאבד. לידו, הוצב קברו של ממציא שפת האספרנטו, שמו אליעזר לודוויג זמנהויף אשר השפה שהמציא הייתה אמורה לאחד את כל האנשים בעולם, ולכן אספרנטו פירושה תקווה.
בסיום היום, הלכנו לשטח אשר בו היו קברי אחים. היה קשה מאוד לראות את זה, ולהאמין שבאמת תחת האדמה, בבורות הקבורה הללו נמצאים כשמונים אלף יהודים חפים מפשע, טובים וחסרי אונים, שהנאצים היכו בהם וטבחו אותם בדם קר.
הביקור בבית הקברות למעשה הציג לנו את המגוון הרחב של היהודים בפולין למדנו על מספר אישים חשובים לעם היהודי, מנהיגים ומנהיגות מלאי רוח לוחמת ורוממת לעם היהודי, ואכן כך ראינו איזו אוכלוסיה מפותחת ורבת חייה שם עד למלחמה. היום הראשון היה מעיין הקדמה לשבוע שהולך וקרב, בכל תחנה אנו שומעים הסבר מהמדריך, וכך אנו אוספים חלק נוסף לפאזל הגדול שמרכיב את המסע הזה כל תחנה היא תוספת לתחנה הבאה וכל תחנה חשוב שנזכור כדי שנבין את הסיפור שמרכיב את היום.

לאחר נסיעה ממושכת, הגענו ללילה הראשון שלנו בפולין, במלון בביאליסטוק ועלינו להתכונן ליום ארוך וחשוב מחר , לילה טוב !

כתבה: דנה שפיגל
קבוצה 7 גוש ג'

היום הראשון,גוש ב,קבוצה 5,ענבר,תמיר ואיתי

יומן מסע-היום הראשון בפולין

הגענו לשדה התעופה בארץ מתרגשים מאוד לחוויה ששמענו עלייה כל כך הרבה ואנחנו רק מחכים לחוות אותה כבר – המסע לפולין.

לאחר טיסה של 4 שעות הגענו לווארשה הקרירה,עלינו לאוטובוסים מסודרים עם מקום לרגליים ומשענת זזה !!
ישר נסענו לבית העלמין היהודי שבו קבורים מאות של יהודים שחלקם היו דמויות מאוד דומיננטיות בחברה בפולין לפני תחילת המלחמה , ראינו סופרים ,שחקנים , ממציאי שפה , תורמים ורבנים גדולים.
ישנו גם קבר אחים גדול מאוד של 80 אלף יהודים .
לאחר מכן נסענו נסיעה של כ 45 דק' לבית הכנסת שלא נהרס עם כל העיר ווארשה של המלחמה, רק מכיוון שהנאצים השתמשו בו כמחסן לציוד שלהם ולסוסים שלהם.
בית הכנסת עבר חידוש אך שמר על המבנה המקורי שלו ובימים אלו כל יום מתפללים בו עשרות יהודים ושומרים על הדת היהודית שלנו גם בפולין.
לאחר מכן נסענו לתחנת דלק מקומית ואכלנו את ארוחת הצהריים שלנו בתאבון רב..
לאחר הארוחה נסענו נסיעה של שעתיים בערך (זמן מעולה להשלמת שעות שינה..)הגענו למלון בעיר ביאליסטוק , מלון חביב מאוד האוכל טעים ואין לנו טענות ..התקלחנו לנו , אכלנו , עברנו תדריך למחר ועכשיו נלך לישון 

ענבר מולכו , תמיר מזרחי ואיתי שוהם – גוש ב' קבוצה 5

היום הראשון- העיר ורשה- גוש ג', קבוצה 8, יובל טמיר

אחרי לילה כמעט ללא שינה מלבד הזמן במטוס התחלנו את היום הראשון במסע לפולין, בעיר הבירה ורשה.
את מסענו התחלנו בבית הכנסת נוז'יק. זהו בית הכנסת היחידי בורשה ששרד את השואה,
מקום בו כל אדם שלישי היה יהודי והיו בו מעל 600 בתי כנסת. הכסף לבניית בית הכנסת נתרם על ידי זלמן ורבקה נוז'יק,
שלא יכלו להביא לילדים לעולם לכן מצאו דרך אחרת לשמר את שמם.
הכרנו אנשים שונים שגרו בורשה באותה התקופה וביקרו את בית הכנסת,
כמו הוריו של מוטי קירשנבאום ויהודים אחרים שהיו תושבי ורשה.
אחרי שסיירנו בבית הכנסת עברנו לכיכר בעיר ורשה ונכנסנו לחצר של בניין שנותר מתקופת המלחמה.
בבניין המגורים הקטן שראינו סופר לנו שגרו כ-1,000 יהודים.
רוב הבניינים בורשה כבר היו חדשים ומודרניים, והבניין שראינו היה שונה בנוף.
התחושה ללכת במה שהיה בעבר גטו ורשה הייתה מוזרה.
היה קשה לתפוס שאנחנו הולכים באותו המקום עליו שמענו כל כך הרבה,
ושעל כל לבנה ברצפה אפשר לספר אינספור סיפורים על מה שהתרחש עליה.
נסענו לגן שופן, גן לזכר המלחין הפולני הידוע שם אכלנו ארוחת צהריים.
היה יום קר וגשום, קצת יותר ממה שציפינו. אחרי ארוחת הצהריים המשכנו לבית הקברות היהודי של ורשה,
בית קברות ששימש את יהודי ורשה עוד הרבה לפני המלחמה, בערך מהמאה ה-19.
בכפור ובגשם עברנו בין הקברים השונים, שומעים סיפורים על אנשים הקבורים שם שאיבדו את חייהם במהלך השואה או בזמנים אחרים.
בשלב מסוים עמדנו על שביל שמשני צדדיו שטח ללא מצבות, עם צמחייה ירוקה נמוכה מוקף באבנים עם פס שחור.
המדריך הסביר לנו שזה מסמל שבמקום יש קבר אחים. עמדנו בין קברי אחים,
בהם קבורים יותר מ-1,000 יהודים שקיפחו את חייהם במהלך החיים בגטו.
מבית העלמין נסענו למלון בביאליסטוק לפגוש את שני הגושים האחרים.
אכלנו ארוחת ערב טובה במלון והלכנו לישון, מסיימים את יומנו הראשון במסע לפולין.

היום הרביעי למסע, יובל תמיר, גוש ג קבוצה 8

גוש ג', קבוצה 8 יומן מסע – יובל טמיר. היום הרביעי
השכמנו בבוקר ויצאנו מהמלון בעיר לובלין אל מחנה ההשמדה מיידנק. כאן במיידנק קיבלה השואה לראשונה, בשבילי לפחות, צד מוחשי. עד היום בביקורנו בעירה היהודית טיקוצ'ין, או בבורות ההרג, בתחומי גטו ורשה וגם במחנה ההשמדה טרבלינקה קשה לדמיין שכן אותם מקומות הם מקומות פסטורליים שהחיים ללא ספק המשיכו על אף שבאותה האדמה ניתז דם יהודי. ואולי יותר מכל קשה לדמיין את אשר אירע באותם המקומות מכיוון ולא נשאר זכר חוץ מפיסת חומה או אנדרטה שמנציחה את הרצח הבלתי נתפס. ואילו במחנה ההשמדה מיידנק הגרמנים לא מצליחים לטשטש מספיק את מעשי הזוועה ואנו מצליחים להיכנס לתוך עולם שנדמה כי האנושות והאנושיות חדלה מלהתקיים בו.
אחד הדברים שאני לוקח מן המסע ההוא שהאסוציאציה הראשונה שלי למילה שואה היא מושג עצום וכבד, מקושר תמיד למאין מפעל להשמדה המוני, מאוד מכני בטח שלא נקשר אליו שום קשר לאנושיות.
ואילו דווקא כאן השואה מקבלת לה פנים. בכניסה למחנה המדריך שלנו גבי מספר לנו את תחילת הסיפור של ניצולת המחנה וסיפורה ילווה אותנו דרך כל התחנות במחנה. מצריף ה"חיטוי", דרך תאי הגזים. שם הא תספר איך היא נשארה בסלקציה לעבוד במחנה אך גורלה של אימא היה שונה . העדות המזעזעת עלהרגע שבו היא מבינה שאימא נשלחה לתאים זעזעה את כולנו וגרם לרבים מאיתנו לחשוב עלינו באותה הסיטואציה. לרקע השיר אמא של שלומי שבת לקחנו זמן לעצמנו לעכל את שראינו ושמענו, בשבילי היה זה אחד הרגעים המרגשים בטיול. לאחר מכן המשכנו אל צריף הנעליים וגם בו בין הרי הנעליים ניסה כל אחד לקחת זוג נעליים אחד ונסות ולדמיין את סיפורו של בעל הנעליים. משם המשכנו אל הקרמטוריום – הזדעזענו לראות את היחס המשפיל והלא אנושי כלפי האדם, איך אנשים מאבדים צלם אנוש איך שולים אשים למותם כצאן לטבח, איך מתעללים בגופות ושורפים אותם. משם המשכנו להר העפר – ערמת אפשר שערבה עם חול בכדי שלא יעוף, גם שם למראה העפר עדיין לא נקלט איך אפשר לעשות מעשים שכאלו, איך אפשר לאבד צלם אנוש, עם דגש על העובדה שמדובר במדינה תרבותית, משכילה, על מדינה מפותחת בתום הרפואה ההשכלה התרבות. לאחר מכן התקיים טקס מרגש על הר העפר, כאשר לי בולט מאוד שמילותיה של התקווה מקבלות כאן משמעות חזקה יותר מתמיד.
לאחר מכן נסענו נסיעה ארוכה ומייגעת שארכה כ6 שעות לעיר קרקוב, לארוחת שישי יחד עם כל המשלחת. היו אלו רגעי כיף לאחר יום עמוס רגשית. כשבסוף הארוחה קיבלנו מכתבים מההורים שריגשו את כולנו.

היום השני למסע - סתיו צוק, גוש א', קבוצה 3, י"ב 9

את שהיה בטרבלינקה יודעים מעטים
וכששואלים על טרבלינקה- כמעט שלא עונים
כי כל אחד יודע על מוות, אכזריות וייסורים
אבל בסיפור והאנשים לא מתעניינים!
נוף ירוק ועצים גבוהים -אפשר להגיד מקום מקסים
אבל כאשר רואים את המצבות החרוטות
בשמות מדינות ואזורים פתאום מבינים שטועים.
דורכת על האדמה - ומדמיינת מתחת אנשים
קר לי -וחושבת על התנאים הקשים
ומה שבטוח הוא -שלמקום זה חייבים להגיע יהודים

היום השני למסע, ענבר מולכו ותמיר מזרחי, גוש ב קבוצה 5

יומן מסע-היום השני

היום התעוררנו מוקדם , אכלנו ארוחת בוקר טובה ונסענו
לעיירה בשם טיקוצ'ין שלפני המלחמה גרו בה כמה אלפי יהודים.בבוקר אחד בתחילת המלחמה קראו לכל יהודי העיירה למרכז העיר ולקחו את כל היהודים ליער. כאשר הגיעו ליער דרשו מהם הנאצים להתפשט,סידרו אותם בשורות ליד בורות שהם עצמם חפרו וירו בהם.שיטה זו נקראה"בבורות הריגה". ביקרנו במקום בו היו בורות , שמענו סיפורים אישיים של אנשים ספציפיים מהעיירה הזו כולל עדות מניצול שואה בשם אברהם קפיצה,שכל משפחתו נהרגו בבורות ההריגה ביום אחד.
הדלקנו שם נרות זיכרון ועשינו טקס לזכר הרוגי העיירה.
הטקס היה מאוד מרגש,כמה מאיתנו אפילו בכו והיה קצת קשה,אך ישנם כאלה כמוני (תמיר) שעדיין לא מתחברים לצד זה של המסע.שלא תבינו לא נכון,המראות והסיפורים אכן קשים ומרגשים מאוד.
אח"כ נסענו למחנה ההשמדה טרבלינקה , לא נשאר שם שום דבר מהגטו עצמו אבל הייתה שם אנדרטה גדולה במקום שבו היו המשרפות בגטו ועוד אנדרטה של פסי רכבת שסימלה את מסילת הרכבת שהביאה את כל היהודים לטרבלינקה.
בכל שטח המחנה פוזרו אלפי אבנים שסימלו את האנשים שנרצחו ועוד אבנים שעליהן היה כתוב שמות של מדינות ועיירות שאנשים שבאו מהם נספו בגטו בטרבלינקה.
גם בטרבלינקה עשינו טקס מרגש מאוד וגם בו הרבה אנשים בכו והתפרקו.
בנוסף,סיפרו לנו שזה הוא הגטו שבו נהרגו הכי הרבה יהודים בזמן הכי קצר . בתוך 13 חודשים נספו שם כ900,000 יהודים.
משם נסענו נסיעה ארוכה של שעה וחצי ואכלנו את הארוחת צהרים .
בזמן הנסיעות הארוכות ראינו את הסרט "הבריחה מסוביבור",הסרט מציג את סיפורם המרגש של ניצולי מחנה ההשמדה סוביבור.
הלילה אנו ישנים במלון בשם novotel בורשה שבו נישן במשך 2 לילות.המלון ברמה מאוד גבוהה וכולם מרוצים.
מחר נתעורר מוקדם בבוקר ונסייר בגטו ורשה.

ענבר מולכו ותמיר מזרחי גוש ב' קבוצה 5.

היום השני, סתיו כהן אדיב, גוש ב קבוצה 6

"פולין זה לא רק מוות, זה גם מה שהיה לפני"
התחלנו את היום השני בסיור בעיירה "טקוצי'ן"(או כפי שהיהודים קראו לה "טנטין")עיירה ציורית, באמת יפיפייה. מזעזע לחשוב ורק לרגע שהמקומות האלה היו פעם לחלקים גיהנום. אם מנסים לדמיין כאילו הכל מתעורר לחיים, זה מפחיד. ביקרנו בית כנסת. תחושת גאווה הציפה אותי. ג'ודי התחילה לספר לנו את הסיפור של היהודים שחיו בעיירה ואת ההמשך היא אמרה שנסיים ביער. עד שנגיע לשם היא ביקשה שננסה לשמור על שקט, לנסות לחשוב. לדמיין את מה שעבר להם בראש היה קשה. ירדתי מהאוטובוס והתחיל לטפטף. ביקשתי מג'ודי מדבקה עם שמות להדביק על נר הזיכרון ששרית הביאה לי.
קראתי את השמות, הם היו כל כך אמיתיים. עמדנו בכניסה ליער וחיכינו שהקבוצות יעברו. בינתיים הגשם התחזק טיפה והושמעה מוזיקה פתאום הרגשתי רגע מיוחד, אי אפשר בדיוק לתאר את זה. קירבתי את הנר אלי כדי שהמדבקה לא תרטב- לפחות שהשם שלהם ישאר. התחלנו ללכת ומיליון מחשבות עוברות לי בראש: מה הם הרגישו? האם הם חשבו על לנסות לברוח? זה נורא לדעת שאתה עומד למות. תפסנו פינה וג'ודי הקריאה עדויות ודיברה. להיות במקום שזוועות נעשו, קשה לתאר את ההרגשה. היא חילקה לנו את השיר "אבות ובנים" של אביתר בנאי והשמיעה אותו. אני לא יודעת עד כמה זה קשור לשואה, אבל מדובר על מוות אז אני מניחה שאיכשהו זה כן קשור, לא?! אחרי הכל מה מסמל יותר את השואה מאשר מוות. עשינו מעגל והתחבקנו. ההרגשה של מישהו לידך עוזרת. תחושה מוזרה מילאה אותי, די דומה לזו שהרגשתי בכניסה ליער. התפזרנו והלכנו להדליק נרות. הדלקתי את הנר ושמתי אותו על הגדר. לא רציתי לעזוב אותו, פחדתי שהוא יכבה. לפחות לנסות להשאיר אותו דולק, אפילו למשך זמן קצר. בסופו של דבר הבנתי שהוא יכבה מתישהו עכשיו או מאוחר יותר אז עזבתי אותו. הטקס היה מכובד. שרנו בסופו את התקווה. עמדתי זקופה, נרגשת וגאה. העקצוצים שהרגשתי באף שירדתי מהאוטובוס בגלל הקרירות הוחלפו במהרה בעקצוצים מבכי. שעה וחצי בערך היינו ביער. נרטבנו והתקררנו. הלכנו לעבר האוטובוס- אנחנו את שלנו סיימנו ביער, אבל המחשבה נותרה אצל כולנו, אני בטוחה. אז כן, מסתבר שפולין זה כן מוות, והאמת שלא ציפיתי לראות כל כך הרבה. אבל אפשר להתנחם מעט שחיים- היו לפני, אבל אחרי שהכל התחיל אני בספק.

סתיו כהן אדיב
קבוצה 6
גוש ב'

לוגו המסע לפולין 2010

המסע לפולין

עיצוב : שחר מזרחי Shahar99@gmail.com

לוח הזמנים למסע לכל הגושים

ספורים לפולין

ערב בין דורי, סיכום המסע

פולין - מפה חיה


View Poland - map of interesting places = Polska - mapa ciekawych miejsc in a larger map

צור קשר

יצירת קשר עם מלווי ותלמידי המשלחת מתבצעת דרך שירות דוא"ל.

דוא"ל יתקבל לנציג קבוצה אשר יציג לאחר מכן את תוכן ההודעה ללא לחיבור לרשת האינטרנט.

לכן רק הודעות דוא"ל הכתובות בגוף ההודעה יתקבלו !!!

נא לא לצרף קבצים מכל סוג שהוא שכן הודעות דוא"ל אלו יימחקו.

לחברי המשלחת בקבוצה 1 יש לשלוח דוא"ל לכתובת mt1blich@gmail.com

לחברי המשלחת בקבוצה 2 יש לשלוח דוא"ל לכתובת mt2blich@gmail.com

לחברי המשלחת בקבוצה 3 יש לשלוח דוא"ל לכתובת mt3blich@gmail.com

לחברי המשלחת בקבוצה 4 יש לשלוח דוא"ל לכתובת mt4blich@gmail.com

לחברי המשלחת בקבוצה 5 יש לשלוח דוא"ל לכתובת mt5blich@gmail.com

לחברי המשלחת בקבוצה 6 יש לשלוח דוא"ל לכתובת mt6blich@gmail.com

לחברי המשלחת בקבוצה 7 יש לשלוח דוא"ל לכתובת mt7blich@gmail.com

לחברי המשלחת בקבוצה 8 יש לשלוח דוא"ל לכתובת mt8blich@gmail.com

קטעי וידאו

היום הראשון למסע

גוש א - בית הכנסת נוז'יק


גוש א - בית הקברות בוארשה


גוש ב - בית הכנסת נוז'יק חלק א'


גוש ב - בית הכנסת נוז'יק חלק ב'


גוש ג - בית הכנסת נוזי'ק בית הקברות וחומת הגטו


היום השני למסע

גוש א - העיירה טיקוצין


גוש א - טרבלינקה


גוש א - יער לופוחובה


גוש ג - טיקוצי'ן ויער לופוחובה


גוש ג - מחנה ההשמדה טרבלינקה הדרכות והסברים


גושים א ב -הכניסה ליער לופוחובה והטקס


הטקס בטרבלינקה


היום השלישי למסע

גוש א - מסלול הגבורה


גוש א - בית קורצ'אק


גוש א - זלוטה סיור בגטו וארשה


גוש ב', אוטובוס 5 - אמא אבא ד"ש בבית


גוש ג - גטו ורשה


גוש ג - מסלול הגבורה


גוש ג - רח' מילא 18


החלפת משמרות גן ססקי


הטקס ברפפורט, תמונה משלחתית


היום הרביעי למסע

גוש א - מחנה ההשמדה מיידנק טקס


גוש א - מחנה מיידנק


גוש ב, אוטובוס 5 - מחנה ההשמדה מידאנק - חיזוק קבוצתי


גוש ב, אוטובוס 6 - מחנה ההשמדה מידאנק


גוש ב, אוטובוס 6 - מחנה ההשמדה מידאנק - חיזוק קבוצתי


גוש ג - מחנה ההשמדה מאיידנק


גוש ג - שרים שירים לפני קבלת שבת


קבלת שבת משלחתית


היום החמישי למסע

גוש א - ראבקה


גוש ג - סיור בעיר קראקוב א


גוש ג - סיור בעיר קראקוב ב


סיפורה של אשת עדות - חסידת אומות עולם


היום השישי למסע

גוש א - בית אמון גת, פלאשוב


גוש א - הגטו בקרקוב


גוש א - פלאשוב


גוש א - קזימיש, קרקוב


גוש ב - בית הכנסת בקזימיש


גוש ב - סצינה מתוך רשימת שינדלר


גוש ב - קזימיש


גוש ג - ביה"ס לקציני אס אס ראבקה


גוש ג - מחנה העבודה פלאשוב


ערב פולקלור


היום השביעי למסע

גוש א - אושויץ 1


גוש א - בירקנאו


גוש א - סיפורו של יעקב קוזלצ'יק


גוש א - שיחת סיום מריאנה בן יוסף


גוש ב - ביתן 27


גוש ג - טקס הקראת שמות בבירקנאו


גוש ג - מחנה ההשמדה אושויץ


גוש ג - מחנה ההשמדה בירקנאו


גוש ג - מחנה ההשמדה בירקנאו


טקס משלחתי במחנה ההשמדה בירקנאו - חלק א


טקס משלחתי במחנה ההשמדה בירקנאו - חלק ב


היום האחרון למסע

גוש א - בית הקברות רקוביצי


גוש א - קשוישניצה - אתר צעדות המוות


רשימות תלמידים לפי קבוצות

רשימת חברי המשלחת לפולין

ראש משלחת א' – מריאנה בן יוסף

ראש משלחת ב' – ניסים סער

ראש משלחת ג' – אריאל טבול

יועצת בית י"ב – אורלי אבינועם

נציגי תקשוב – עמי אהרונסון, עמוס שאול, שחר מזרחי

צוות המורים המלווים – אורנה בלומברגר, ליאורה רייניש, מירי להב, שרה מירום, ורד קורן, חלי מנחם, מרים לפיד, ניר קרן, אירנה דונצ'יס, שרית גולדנברג, עמי צביאלי, עומר קידן, ענת סלומון, רחל בורובסקי, רותי כץ
צוות ההדרכה של יד ושם – יהודה ירון, ליאת סלומון, מודי גבעון, עמי פרקש, שריל אוחיון, ג'ודי ביטון, נועם וילנר, גבי קלמרו

רופאי המשלחת – ד"ר ישראל דודקביץ, ד"ר אילנה מריאש, ד"ר רמי טמיר

מלווים נוספים – מרים חמו, פרומה משיח

קב"ט לכל אוטובוס

מינהלנים מטעם חברת הלל טורס

מדריכים פולנים

רשימת ציוד אישי

הציוד הנדרש למסע לפולין – בליך 2010

מזג האוויר: מזג האוויר בעונה זו הפכפך, לשם כך יש להצטייד בבגדים שיתאימו לשני המצבים: חולצה בעלת שרוולים קצרים אך גם סווטשרט, מכנסיים, סוודר קל.
אין לבוא עם בגדים / תיקים שעליהם כתובת בעברית. יש הבדל ניכר בין הטמפרטורה בתוך המלון והאוטובוס – שם מחממים – לבין הטמפרטורה בחוץ, בשטח פתוח שם קריר.

בתי המלון: בתי המלון הם ברמה טובה מאוד, ולכן השירותים המיוחדים שם יקרים.

אין להזמין שירות חדרים, שיחות טלפון (אין גוביינא בפולין), ולהשתמש במיני בר בחדר.

טלפון: יש טלכרד בפולין אך מספר המכשירים קטן ולא נמצא בכל מקום.
אין שיחות גוביינא וכל שיחה שתוזמן מהחדר במלון תחויב בשרות גם אם לא בוצעה שיחה
במקרים חריגים פנו אל מלוויי המשלחת.

רשימת ציוד למזוודה:

לבוש:
מעיל רוח ועמיד בגשם – חובה !!!
נעלים אטומות למים.
גרביים חמים.
בגדים להחלפה, נעליים להחלפה.
בגדים בעלי שרוול קצר אבל בגלל מזג האוויר גם סווטשרט, סוודר.
גופיות ולבנים.
חולצה לבנה לערב שבת – חובה !!!

כלי רחצה – סבון, כלי גילוח, שמפו, משחת שיניים, מברשת שיניים (יש במלונות מגבות).
שעון מעורר.
משקפים רזרביים (למרכיבי משקפיים) או עדשות מגע.
מטען לפלאפון
נרות שבת. (לבת שמעוניינת)
והשאר לפי טעמכם, אך אנא אל תגזימו !
זכרו: מזוודה אחת לכל אחד במשקל מקסימום של 20 ק"ג !
אל תשכחו לצרף למזוודה את תגית הזיהוי עם הפרטים המלאים !

את המזוודה תוכלו לפתוח רק בפולין בערב במלון, ולכן חשוב לארגן את תיק היד עם כל הנדרש כולל ארוחת בוקר ליום הראשון.

רשימת ציוד לתיק יד: (לאוטובוס, למטוס) תיק זה נמצא אתכם כל הזמן.
חולצת משלחת / סווטשרט המשלחת – לא לשכוח.
מטריה מתקפלת – חובה!!!!
כיפה (לבנים).
נרות זיכרון (לפחות 5).
תרופות אישיות
עזרה ראשונה (אין להשיג בפולין את התרופות שאנו רגילים להן. לכן יש להביא תרופות לכאבי ראש, לכאבי בטן, פלסטרים וכו')
נייר טואלט.
מכשירי כתיבה – לרישום חוויות.
יומן מסע (תקבלו מתנה בביה"ס).
שקיות ניילון קטנות.
מצלמה
נשנושים שאתם אוהבים לדרך.
ציוד להיגיינה אישית (לבנות).
תכשיר נגד יתושים.
ג'ל לניקוי ידיים (ללא שטיפה).
הערה: בטיסה מפולין לישראל – אסור לעלות למטוס עם: נוזלים, ג'ל, תרסיסים, משחת שיניים, קרמים, שמפו, משקאות, בושם, דאודורנט (מתוך אתר אל-על). התכשירים האלה יימצאו במזוודה.

יש להצטייד בכרטיס הטיסה ובדרכון בתוקף.
חשוב לשמור אותם לאורך כל המסע עליכם! בפאוץ' מוסתר, בחגורת בטן או בגרב מיוחד הצמוד לגוף (אצל המורה המלווה יימצא צילום הדרכון).
בפאוץ' מוסתר זה יונחו גם דמי הכיס בזלוטי וכתובות ומספרי הטלפון של המלונות ושל המלווים.
כסף ודברי ערך:
כסף זר –מחליפים בנמה"ת בארץ סכום השווה בין 50 ל- 100 דולר לזלוטי.
מומלץ, לא לשאת דברי ערך מזהב בזמן המסע (עגילים, צמידים וכו').

חשוב ביותר – רשימות של בני משפחה שברצונכם לקרוא את שמותיהם בטקסים.

תמונות מהמסע

היום הראשון למסע

ארוחת ערב במלון ביאליסטוק

גוש א - ארוחת צהרים

גוש א - בית הכנסת נוז'יק וכנסית המומרים

גוש א - בית הקברות בוארשה

גוש א וגוש ב טיסה לפולין

גוש ב - ארוחת צהריים

גוש ב - בית הקברות אוקופובה

גוש ב - כיכר ז'יבובסקה + בית הכנסת נוז'יק

גוש ב - שדה התעופה ורשה

גוש ב - תידרוך במלון

גוש ג - בית הכנסת נוזי'ק

גוש ג - בית הקברות היהודי בוורשה

גוש ג - גני שופן

גוש ג - טיסה

היום השני למסע

גוש א - העיריה טיקוצין ובית הכנסת

גוש א - טרבלינקה

גוש א ב - תמונות נוספות

גוש ב + גוש ג - טיקוצ'ין

גוש ב - ארוחת צהריים

גוש ב - מחנה ההשמדה טרבלינקה

גוש ג - טרבלינקה וטקס משלחתי

גוש ג - סיור בעיירה טיקוצי'ן ויער לופוחובה

גושים א ב - יער לופוחובה

יער לופוחובה

היום השלישי למסע

גוש א + גוש ב - ארוחת בוקר

גוש א - אנדרטת רפפורט

גוש א - בית קורצ'אק

גוש א - זלוטה, סיור במתחם הגטו בוארשה

גוש א - כיכר השילוחים ומסלול הגבורה

גוש א - סיור בעיר העתיקה וארשה

גוש א - תמונות נוספות

גוש ב - בית קורצ'אק

גוש ב - גטו ורשה

גוש ב - גן ססקי

גוש ב - זמן איכות

גוש ב - כיכר המשלוחים + דרך הגבורה + רפפורט

גוש ג - ארוחת בוקר במלון

גוש ג - בית קורצ'ק

גוש ג - גטו ורשה

גוש ג - גני ססקי ארוחת צהריים

גוש ג - ורשה סיור בעיר העתיקה

גוש ג - מסלול הגבורה אנדרטת רפפורט

תמונות הטקס ברפפורט

תמונות המשלחת ברפפורט

היום הרביעי למסע

גוש א - מחנה מיידנק

גוש א - תמונות נוספות היום הרביעי

גוש ב - מידאנק

גוש ב', אוטובוס 6 - נסיעה למידאנק

גוש ג - מחנה ההשמדה מאיידנק

גושים א+ב - טקס במיידנק

קבלת שבת

היום החמישי למסע

אשת עדות - מפגש משלחתי

גוש א - זקופנה

גוש א - ראבקה

גוש א - תמונות נוספות היום החמישי למסע

גוש ב - ארוחת בוקר

גוש ב - זקופנה

גוש ב - ראבקה

גוש ג - סיור בעיר קראקוב הרובע היהודי וכיכר השילוחים

היום השישי למסע

גוש א - גטו קרקוב

גוש א - סוקיניצה

גוש א - פלאשוב

גוש א - פלאשוב, ביתו של אמון גת

גוש א - קזימיש

גוש ב - פלאשוב

גוש ב - קזימיש

גוש ג - ביה"ס לקציני אס אס ראבקה

גוש ג - מחנה העבודה פלאשוב

ערב פולקלור

היום השביעי למסע

גוש א - ימים 5,6,7 תמונות נוספות

גוש א - מחנה אושוויץ בירקנאו

גוש א - מחנה אושוויץ1

גוש ב - מחנה ההשמדה אושוויץ בירקנאו

גוש ג - מחנות ההשמדה אושויץ בירקנאו

הטקס באושוויץ בירקנאו

היום האחרון למסע

גוש א - בדרך הביתה

גוש א - בית הקברות רקוביצי

גוש א - קשוישניצה - אתר צעדות המוות

גוש ב - רקוביצה + קשיונז'ניצה

גוש ג - רקוביצי - קשיומ'ניצה - בנדין

המסע לפולין 2011

המסע לפולין

דברי מנהלת בית הספר

אלול תשע"א

" יזכור החי את מתיו כי הנה הם מנגד לנו [...]

 יהיו חיינו ראויים לזכרם [...] "

(אבא קובנר)

תלמידים יקרים,

בשהותכם בפולין תנועו בין אבל לכעס, בין עוצמה לעלבון, בין גאווה יהודית על מורשת אדירה לבין תחושת חידלון וחוסר אונים כנגד עולם שנכחד ללא סיבה וללא תכלית.

במסע לפולין תוכלו להבין מעט ממה שקרה וממה שאבד לעם ישראל בשואה. כך תשכילו לדעת מה גודל האחריות המוטלת עליכם - דור ההמשך - בטיפוח ובשימור נכסי הרוח והמורשת היהודית לעתיד לבוא ובהגנה על קיומנו ועל קוממיותנו כעם וכמדינה המגינים על עצמם.

בעומדכם ליד משרפות המוות במחנות ההשמדה, כשהלב נצבט והעיניים דומעות על חורבנה הנורא של יהדות אירופה ויהדות פולין בתוכה, מלאו לבכם בגאווה על זכותכם הגדולה להיות אזרחי מדינת ישראל, וזכרו כי מדינת ישראל המשגשגת מהווה תשובה מוחצת לשואה.

לצד היות המסע מסע היסטורי ומסע של זהות יהודית, זהו גם מסע של שליחות. כל אחד ואחת מכם הנו שליח של מדינת ישראל: אתם בני נוער יהודיים, אזרחי מדינת ישראל, מייצגים את שרידי העם, את הקהילות והמשפחות שהושמדו על אדמת פולין, ומייצגים את המדינה שלנו, מדינה יהודית ריבונית וחזקה.

בברכת מסע מוצלח ומשמעותי,

רויטל לבגורן

מנהלת ביה"ס

דברי מנהל השכבה

אלול תשע"א

תלמידים יקרים,

"לזכור את העבר, לחיות את ההווה, להאמין בעתיד." מילים אלה, שהן ציטוט מדברים שכתב אבא קובנר, מהוות בעיני את תמצית המסע לפולין אליו אנו מתכוננים כבר חודשים רבים.

במסע שלנו ניפגש עם שרידי העבר של העם היהודי ועם מורשתו המפוארת ונראה גם את מחנות ההשמדה, תאי הגזים והמשרפות, בהם הושמדו 6 מיליון יהודים בשל יהדותם.

במסע שלנו תדרוכנה רגלינו בחרדת קודש על האדמה בה התבצע טבח נוראי בעם היהודי ועם זאת יוכל ליבכם להתמלא, עם כל הקושי, בהרבה גאווה, שהרי אתם נציגי ההווה של מדינת ישראל שעצם קיומה כמדינה עצמאית ודמוקרטית מהווה תשובה מוחצת לשואה.

אתם, במסע שלכם כתלמידים ישראלים על אדמת פולין, אתם שעוד מעט קט תסיימו את לימודיכם, תתגייסו לצבא ותתרמו כל אחד על פי יכולתו לחוסנה ועוצמתה של המדינה היהודית וליכולת ההגנה על עם ישראל כולו, אתם מהווים את ההוכחה לכך, שיש לו לעם היהודי עתיד להאמין בו.

המסע יפגיש אתכם עם מורכבותו של האדם, ויציב בפניכם שאלות נוקבות על החושך והאור שבאדם. תפגשו את הרוע בקיצוניותו ואת הסבל והכאב שהוא גרם. תשמעו על סיפורי גבורה והתמודדות עם מצבים בלתי אפשריים ותמצאו גילויים אנושיים של חמלה, של עזרה, של נתינה והקרבה. אני מאמין שתשכילו גם להפיק את הלקח האוניברסאלי של החובה לשמור ולהגן על ערכי הדמוקרטיה ולהיאבק נגד כל צורה של גזענות ותדעו לשים דגש על החשיבות בלהיות בני אדם טובים יותר, אנושיים יותר ומוסריים יותר בהתמודדויות שצופן לכם עתידכם.

אני גם מקווה כי בשובכם מן המסע תהיו אתם אלה שיידעו לספר על השואה ולקחיה, שהרי עוד מעט כבר לא יהיה מי שיידע לספר עליה מעדות אישית, ותהיו אלה אתם שתתנו תוקף מעשי למשפט של לזכור ולא לשכוח, כי יש... לזכור את העבר, כדי... לחיות את ההווה וכדי... להאמין בעתיד.

בברכת מסע מוצלח ומשמעותי,

נדב מרטל

מנהל בית י"ב ומנהל המשלחת לפולין

דברי המדריכים

"ישראל תיבחן לא בעושר, לא בצבא ולא בטכניקה,אלא בדמותה המוסרית ובערכיה האנושיים."

"דוד בן גוריון"

במסענו אל פולין, אל העבר המשותף אנו רואים תרומה למימוש חזונו של בן גוריון. אנו נוסעים אל העבר לא רק כדי ללמוד את סיפורו, להכיר את אנשיו ולבחון את שהתרחש שם. אנו עושים זאת בעיקר, כיוון שההיכרות עם העבר הכרחית לדמותנו המוסרית והערכית כפרטים וכחברה.

עלינו צוות המדריכים מוטלת החובה לחשוף אתכם לפרטים ההיסטוריים ולדילמות האנושיות. חובה עלינו להציג בפניכם את רוחב היריעה ואת גודל המורכבות. תפקידנו הוא ללמדכם את מגילת היוחסין שלנו,שבשעה שתתבגרו ותזדקנו תדעו על מה אתם צריכים לבכות.*

לא משנה כמה פעמים היה כל אחד מאיתנו בפולין, תמיד, כל פעם מחדש, זוהי זכות גדולה ללוות בני נוער במסע כזה. מסע שבאופן ברור כל כך מפגיש כל אחד עם עולמו המוסרי, הערכי והרגשי.

אנחנו, מודים לכם על הזכות ללוות אתכם במסע ומאחלים לכולנו דרך צלחה

אסנת, ליאת, גבריאל, גילה, חני, ניצה, חגית ומודי מדריכי המסע - "יד ושם"

* העבר… והעתיד… / אבא קובנר, 1983

"…כשעליתי ארצה,
אחרי מלחמת העולם השנייה הייתי פוגש את צעירי הארץ,
 ומאזין לשיריהם ולהגם,
 בבחינת ראשון - כבני אדם - יהודים,
 שיש להם הכרה ברורה שאכן הם כותבים מגילת יוחסין חדשה, שמתחילה בהם.
 ובחושבי על מגילת היוחסין שנשרפה באירופה,
 היה לי צער כפול על בני הדור המצוין הזה של ישראלים צעירים,
 שבשעה שיתבגרו ויזדקנו אפשר אפילו שלא יידעו על מה הם צריכים לבכות."

אמנה חברתית

 

 

אמנה חברתית

ביום ג', ה- 20.9.11 תצא המשלחת של בית ספר "בליך" למסע פולין.  אנו יוצאים למסע ולא לטיול. הגדרה זו משנה באופן מהותי את דרך התנהגותנו ואת הציפיות והדרישות שלנו מהסביבה. עזרה הדדית בין חברי הקבוצה הינה תנאי הכרחי להצלחה. כל אחד צריך לראות עצמו חלק חשוב בקבוצה ולתרום לה במטלות שעליהן התחייב וגם במטלות המתבקשות בשטח. אנו תקווה שהמסע יהווה חוויה שתשפיע על המשך דרכנו. התנאים החשובים להצלחת כל משלחת ייצוגית הם הכרת הכללים והנהלים שיעזרו לנו לעמוד במשימה החשובה ויישומם.  

לוח זמנים: 
על מנת להפיק את המרב מהמסע ולא להפסיד שום חלק חשוב מהתוכנית, עלינו להקפיד על לוח הזמנים בדיוק רב. אי עמידה בלוח הזמנים עלולה למנוע מאיתנו ביקור באתרים בשל אילוצים ביטחוניים.

להיות מודעים ללוח הזמנים.
להקדים בחמש דקות לכל מועד שנקבע.
השכמה בבוקר על ידי תורן השכמה – חובה לפתוח את הדלת כדי שהתורן יראה שהתעוררתם. 
נוכחות בארוחת בוקר היא חובה ויש ליידע את המורים שהגעתם.
על כל תלמיד להיות אחראי על הלו"ז האישי שלו ולקחת גם אחריות קבוצתית.

התנהגות במקומות ציבוריים:

אנחנו שגרירים של מדינת ישראל שיוצאים למסע, ועלינו לשמור על התנהגות הולמת ונאותה. הסיורים מתקיימים בין היתר, במקומות ציבוריים ובשכונות מגורים, ולכן עלינו להקפיד על התנהלות שקטה וראויה.

הקפדה על נימוסים והליכות – אמירת שלום, תודה, בבקשה, סליחה... היא  חלק מתרבות אירופה וחלק מתרבותנו אנו, וחשוב שנתנהג באופן ייצוגי כשאנחנו יוצאים במסגרת המשלחת.
הקפדה על צורת הדיבור - לא לדבר בקול רם, לא לצעוק, לא להעביר מסרים זה לזה ממרחק. במקומות ציבוריים חשוב לנהוג בסבלנות ובסובלנות, באיפוק ובדרך ארץ, בכבוד ובהתחשבות. 

כללי ביטחון:

חשוב לשמור על ראש גדול ולהיות ערניים לסביבה ולקבוצה בכל זמן.

יש להישמע באופן מוחלט להוראות אנשי הביטחון, הם הסמכות הביטחונית העליונה.
יש לשמור לאורך כל המסע את הדרכון בפאוץ', בחגורת בטן או בגרב מיוחד הצמוד לגוף.  (אצל המורה המלווה יימצא צילום הדרכון).
את התיק האישי חשוב לשמור קרוב אליך ובקשר עין בכל זמן.
אין להביא בגדים או כל חפץ שהוא עם כיתוב בעברית (פרט לחולצת המשלחת).
חשוב להיצמד לקבוצה בכל זמן – אסור בתכלית האיסור לעזוב את הקבוצה אפילו לצורך שירותים.
אין להניף דגלים בזמן הליכה ברחובות או במקומות מרכזיים אחרים. תלבושת משלחת והנפת דגלים מותרות אך ורק באירועים ובטכסים מרכזיים ועפ"י אישור.
בזמן הליכה בשטח עירוני יש להקפיד על הוראות בטיחות: מעבר חציה, רמזורים, הליכה על מדרכות  וכו'. אין להשתתף בהתגודדויות הנערכות ברחוב וכמו כן אין לפגוע ברגשות האנשים (עוברים ושבים).

כללי התנהגות בנמל התעופה ובמטוס:

נמלי התעופה משמשים גם אזרחים ועובדי חברות תעופה, וכן אנשי משטרה וביטחון של מדינות שונות. עבורם מהווים משתתפי המשלחות- נציגים של מדינת ישראל, והתנהגותם של בני הנוער מזוהה כתרבות המקובלת במדינתנו.  

אין לקיים בטרמינל שירה בציבור, מחול או נגינה.
אין לנייד את ספסלי הישיבה. יש להשאיר אותם במקומם.
יש לשמור על השקט בטרמינל. לא להתפרע ולא לצעוק.
יש לשמור על הניקיון ועל העברת האשפה לפחי אשפה.
הכניסה והיציאה לטרמינל , הן בפולין והן בארץ, צריכה להתבצע באופן מסודר ותרבותי.
במהלך הטיסה יש להקפיד על כללי התנהגות נאותים:
כל משתתף חייב לשבת על פי המיקום שניתן לו בתהליך הכרטוס.
יש  להישמע להוראת צוות המטוס.
חל איסור על דיבור בקול רם וחילופי צעקות.
אין להשחית את הרכוש הנמצא במטוס.

כללי התנהגות באוטובוס:

האוטובוס הוא שלנו,  אנו מבלים בוא הרבה מזמננו,  וחובה עלינו לשמור על הסדר והניקיון בו. כמו כן עלינו לזכור שהנהג הינו נהג פולני, והחוקים לגביו שונים מהחוקים הנהוגים בארץ, ולכן עלינו לכבד אותו ואת דרישותיו ולהתנהג כלפיו בנימוס.

אין לעלות על האוטובוס ללא בדיקה מוקדמת של איש ביטחון או ללא הוראה מפורשת של מלווי המשלחת בלבד.
העלייה והירידה מהאוטובוס צריכות להיות מהירות מטעמי ביטחון.
בדיקת נוכחות תיערך בכל עלייה לאוטובוס.
יש להשליך את האשפה לפח ולא לזרוק אותה ברחבי האוטובוס.
יש לשמור על שקט ולכבד את שאר נוסעי האוטובוס.
אין להשתמש בשירותים שבאוטובוס  אלא במקרה חירום.
יש להיחגר בחגורת בטיחות ולשבת במקומות הישיבה ולא להסתובב ברחבי האוטובוס או לעמוד במעבר.
זכרו: מטעמי ביטחון , לא ניתן להוציא  דבר מהתיק שאוחסן  בתא המטען של האוטובוס. לכן חשוב התכנון המוקדם של תכולת התיקים האישיים.
בזמן ההדרכה באוטובוס אין להשתמש באוזניות לשמיעת מוזיקה או להשתמש במכשירי טלפון ניידים.
רק המדריך אחראי להחלפת קלטות המוזיקה באוטובוס.
אין להחליף אוטובוס בשום אופן.
השירותים בדרכים – בתשלום. נא כבדו זאת.

נוהלי התנהגות בבית מלון:

במלון מתארחים גם תיירים ממקומות שונים בעולם,  ולכן עלינו להתנהג בהתאם ולא להפריע. זכרו שוב- אנחנו שגרירים של המדינה ושל בליך.

יש לוודא  תקינות החדר עם כניסתכם. במקרה של  תקלה בחדר או נזק ( שהבחנתם בהם מיד  עם כניסתכם) יש לדווח מיד  למורה המלווה.
יש לשמור על הציוד בחדרים, התלמידים שיגרמו נזק, יידרשו לשלם מכספם.
יש לנעול את החדרים מבפנים.
אין לקבל חבילות מאדם זר.
אין לצאת בשום אופן מהמלון. תלמיד שייצא  מהמלון,  יוחזר ארצה לאלתר, והוצאות הטיסה המיוחדת יחולו על  הוריו .
אחרי שעת כיבוי האורות אין להסתובב מחוץ לחדר.
הלילה נועד לשינה על-מנת שנוכל לתפקד היטב במשך היום ולייצג את עצמנו, את בית-ספרנו ואת ארצנו בצורה הראויה. יש להקפיד על נוהלי השכמה ועל זמני השינה.
יש לשמור על שקט בתוך החדרים כדי לא להפריע לאורחי המלון האחרים.
תנועה במלון מחוץ לחדר תיעשה אך ורק בלבוש מלא ומוקפד (לא יחפים, לא בגופיה ולא בצורה מרושלת).
חל איסור לרוץ במסדרונות המלון.
חל איסור להקיש על הדלתות בזמן המעבר במסדרונות.
יש לנעול את דלת החדר מבפנים במהלך הלילה.
יש להתנהל בשקט ובנימוס בחדר האוכל.
אסור בתכלית האיסור לעשן, או לשתות שתייה חריפה במסע בכלל ובמלון בפרט.
אסור בהחלט להזמין אוכל מחוץ למלון.
אסור בהחלט להשתמש בשירותי המלון: בר, קזינו, מכון כושר וערוצי טלוויזיה.  השימוש בטלפון בחדר הוא רק לשיחות פנימיות בין החדרים במלון. השימוש בכרטיס טלפון באמצעות הטלפון במלון כרוך בתשלום נוסף. השימוש בכרטיס טלפון הוא בחינם רק בטלפון הציבורי.
הלינה היא אך ורק בחדרים שהוקצו. אין להחליף חדרים לאחר מסירת המפתחות.
אסורה שתיית אלכוהול מכל סוג שהוא במסגרת המשלחות בפולין. כמו כן חל איסור קניית אלכוהול בדיוטיפרי בארץ ו/או בפולין. 
תלמיד שיימצא  ברשותו אלכוהול, יוחזר ארצה לאלתר, והוצאות הטיסה המיוחדת יחולו על הוריו .
היציאה מהמלון תהיה מיד לאחר ארוחת הבוקר. לא יהיה זמן לסידורים נוספים, ולכן יש לרדת  לארוחת בוקר עם הציוד הנדרש לאותו יום.
לפני פינוי החדר אנשי המלון מקיימים ביקורת הכוללת בדיקת נזקים או מחסור בחפצים. יש לבדוק שכל הציוד בחדר קיים.
זכרו! נזקים והיעלמות חפצים יחויבו בתשלום.

סיורים, טקסים ופעילות:

הביקורים באתרים, הסברי המדריכים וההשתתפות בטקסים הם לב המסע ומהותו,  ועלינו לכבדם על מנת להבטיח את הצלחת המסע.

מורה אחד יהיה חלוץ ומורה אחר - מאסף. אין ללכת לפני המורה המוביל או אחרי המאסף.
אין להישאר באוטובוס במהלך הסיורים או הטקסים.
יש להתנהל בכבוד ובשקט בזמן סיורים מודרכים באתרים ובזמן הטקסים.
יש לכבד אתה ההדרכה והמעמד גם אם אינכם מצליחים להתחבר רגשית באותו רגע.
יש לשתף פעולה עם המדריכים וצוות המורים בכל הפעילויות.
בזמן ההליכה בסיור יש להתחשב בתנועת ההולכים ובאזורים עירוניים. ההליכה היא רק על המדרכה.
אין להתעמת עם האוכלוסייה המקומית. יש להתעלם מכל פנייה מאדם זר.
השלכת פסולת באתרים אסורה בהחלט.
אסור לפגוע במוצגים ו/או במבנים הנמצאים באתר בו מסיירים – התלמידים מתבקשים לא ללכלך, ולא לחרוט על המוצגים.
על הבנים לחבוש כיפה או כובע לראשם בעת  הסיור/ביקור  בבתי כנסת ובבתי  הקברות
הסיור בבתי הכנסת, בבתי הקברות ובאתרי מחנות ההשמדה ייערך בלבוש הולם המתאים למקומות מסוג זה.
יש לסגור פלאפונים, מכשירי ווקמן, מכשירי אם . פי. 4  וכל מכשיר אלקטרוני אחר ולהסיר אוזניות מהאוזניים  בכל מקום בו מתבצעת הדרכה.
יש להנחות את ההורים שלא יתקשרו אליכם במהלך היום.
אין לאכול בתוך מחנות ההשמדה בהם מסיירים.
ליד האנדרטאות אפשרי להצטלם רק  לפני ההדרכה או לאחריה. כמו כן אסור בתכלית האיסור לטפס על האנדרטאות, דבר המהווה פגיעה בכבודם של אלו שלזכרם הוקמה האנדרטה. זכרו, גם אם הנכם  מצטלמים, מטבע הדברים לא מתאים להצטלם  ב"פּוזות"...
דגלים – יש לכבד את הדגל. דגל ייראה אך ורק בשתי צורות: מונף על מוט או מקופל. כל צורה / שיטה אחרת פסולה ואינה לכבוד הדגל ולכבוד המדינה. אין להפוך את הדגל לפריט לבוש – לא לחצאית ולא לצעיף, לא לשכמייה ולא לעטיפת ראש. כל הצורות הללו ואחרות אינן מקובלות ואסורות בהחלט.

זמן חופשי:

במהלך המסע יינתן לתלמידים זמן חופשי.
התנועה תהיה רק ברביעיות.
אין לבצע המרת כספים בזמן זה.
יש לוודא שנקודת המפגש תהיה ידועה וברורה.
לפני היציאה חובה להצטייד ברשימה של מספרי טלפון לחירום.
יש לדייק בזמן ההגעה למקום המפגש.
בכל מקרה של בעיה יש להתקשר מיד לראש המשלחת או לטלפון חירום אחר שברשימה.

אמצעי ענישה:

כל חריגה או הפרה של הכללים המפורטים לעיל תגרור ועדת משמעת שתכונס בערב האירוע. מקרים חריגים (כמו למשל, יציאה מהמלון או החזקת/שתיית אלכוהול) יביאו להפסקת השתתפות התלמיד במסע והחזרתו לארץ על חשבונו.
אמצעים אחרים שיינקטו : העברת קבוצה/אוטובוס (ללא התחשבות בהעדפת  התלמיד), השעיה מלימודים, ביטול השתתפות בטיול שנתי או כל פעילות חברתית במהלך שנת הלימודים, הרחקה מבית הספר – עפ"י החלטת הצוות החינוכי.

אנו מצפים לשיתוף פעולה מלא של התלמידים, להתנהגות מכובדת ובוגרת ולאחווה בין כולם. מאחלים  לכולנו  מסע  בטוח  ומלא  חוויות  משמעותיות.

בברכה,

צוות המורים המלווים את המסע  ומדריכי "יד ושם".

 

פרטים לקראת המסע

לתלמידים המועמדים לצאת למסע לפולין ולהוריהם שלום רב,

הנידון: המסע לפולין- תשע"א

תלמידי המשלחת יצאו לפולין בין התאריכים 27.9.11-20.9.11. המשלחת תהיה מלווה בצוות נבחר מהמחנכים ומהמורים של ביה"ס, בליווי חברת ההדרכה של "יד ושם" וחברת הנסיעות "הלל טורס" - חברות שנבחרו ע"י ועד ההורים השכבתי לאחר מכרז. בראש המשלחת יעמדו מנהל הבית, נדב מרטל, וסגנית מנהל הבית, מיכל שאלתיאל.

המסע יכלול סיור של שמונה ימים ושבעה לילות בפולין תוך שימת דגש על מקומות מרכזיים בעלי זיקה למורשת העם היהודי ולשואה. פירוט המסלול יפורט בהמשך.

מחיר המסע לתלמיד הינו: 5,400 ₪ למסע + 460 ₪ להכנה ולקופה קטנה.

המחיר כולל:

טיסה:
טיסה בחברת התעופה ארקיע + ביטוח נוסעים (מטען + בריאות ותאונות)

נחיתה בוורשה, המראה מקטוביץ.

אירוח ואכסון:
בתי מלון מדרגת תיירות טובה (5-4 כוכבים) המאושרים ע"י קב"ט משרד החינוך על בסיס חדרים זוגיים עם מקלחת ושירותים צמודים, כמוסכם עם ועד ההורים.

ארוחות (כולל מנות כשרות וצמחוניות עפ"י דרישה)
8 ארוחות בוקר - ארוחת בוקר קונטיננטלית כפי שמקובל בתי מלון באותה רמה בישראל.
7 ארוחות צהריים - ארוחה ארוזה או רכישה ברשתות מזון מהיר.
7 ארוחות ערב חמות – ארוחה הכוללת מרק חם, בשר, תוספות שונות, ומבחר סלטים טריים (הארוחות תתקיימנה במלון שבו לנים).
מים לשתיה לכל יום (בקבוק של 1.5 ליטר לתלמיד)
ארוחת ליל שבת תתקיים לכל המשלחת יחדיו.
כיבוד קל בגמר פעילות הלילה.

אוטובוסים:
ליווי צמוד לאורך כל המסע
מיזוג
שירותים
מכשיר וידאו

צוות המורים:

שני מורים מלווים לכל אוטובוס.

צוות מדריכים:

צוות מדריכים מ"יד ושם" שילווה את התלמידים במהלך שלב ההכנה, בזמן הביקור בפולין, ובפגישת הסיכום לאחר המסע (מדריך לכל אוטובוס).

צוות רפואי:

רופא לכל גוש. הרופאים יצוידו בתיקים מתאימים לפי התקן הנדרש.

צוות מחשוב:

צוות המחשוב יהיה חלק מהמסע ויצויד בכל האמצעים הטכנולוגים כדי
לאפשר עדכון שוטף של תמונות וקטעי וידאו (און ליין).

צוות לוגיסטי:

מדריך לוגיסטי מטעם חברת הנסיעות הצמוד לראשי המשלחת לכל אורך המסע.
מדריך פולני צמוד לכל ראש משלחת.

צוות אבטחה:

לפי הוראות משרד החינוך, המאבטחים יהיו מצוידים בכל מה שנדרש בהתאם להנחיות משרד החינוך ומשרד החוץ, כולל מכשירי קשר ביניהם ובין בעלי התפקידים בתיום עם ראשי המשלחת ומנהל בית ספר.

כללי:

פגישות עם חסידת אומות עולם פולנייה ו/או איש עדות (במידת האפשר).
 זרי פרחים לפינות זיכרון בהתאם למחנות ובתיום עם מנהל המסע.
כניסה לאתרים השונים.
ערב פולקלור פולני הכולל ארוחה מקומית והופעה של להקה מקומית.
מערכת הגברה שתופעל בכל הטקסים שיתקיימו במהלך המסע.
מכשירי קשר וטלפונים.
תשורות לתלמידים – סווטשירט וטי-שירט עם לוגו שייקבע על ידי בית הספר, יומן מסע וחוברת מידע.
תשר לנותני השירותים בבתי המלון, נהגים, בתי כנסת, אנשי ביטחון מקומיים.

תשלום – יש לשים לב לשני סוגים שונים של תשלומים

הכנה ותשלום ההכנה
ההכנה כוללת 40 שעות של פעילות מגוונת אשר תתקיים בסוף שנה"ל הנוכחית ובתחילת שנה"ל הבאה. ההכנה והמועדים המלאים יפורטו בהמשך (יש להתעדכן באתר האינטרנט). התשלום עבור ההכנה והקופה הקטנה ייגבה בנפרד בשני תשלומים של 230₪ כל אחד, את התשלומים (בצ'יק או במזומן) יש להעביר לגב' אביבה אוליאל בחדר 211 בימים שלישי וחמישי 29.3.11 + 31.3.11 בין השעות 10:00 – 13:00. תארכי הפרעון 29.3.11 ו- 1.5.11. נא לרשום בגב הצ'ק את שם התלמיד והכיתה. לא יתקבלו המחאות לאחר מועד זה.

תשלום מסע:
את סכום הנסיעה יש לשלם ישירות לחברת הנסיעות. נציגי החברה יגיעו לביה"ס ויעמדו לרשותכם לרישום למסע ביום שלישי 22.3.11 בין השעות 19:30-18:30 ו 21:00-20:30, וביום שלישי 29.3.11 בין השעות 16:00- 18:00.

סך התשלום עומד על 5,400 שקלים וניתן לשלם ב-8 תשלומים. התשלום הראשון ייגבה ב -1.5.11. ניתן לשלם בכל סוגי כרטיסי האשראי או בצ'קים לפקודת "הלל טורס". דמי ביטול: עד 21 יום לפני הטיסה 140 ₪ ;14-21 יום – 400 ₪; 14-7 ימים – 1800 ₪ ; 7-0 ימים – 1800 ₪ + 140 ₪.

יש להביא לרישום שני צילומים של הדרכון וטופס רישום של חברת הלל טורס (רצ"ב).

משפחות המתקשות לעמוד בתשלומים, מוזמנות לפנות בכתב לגב' אסנת גבה, סגנית מנהל ביה"ס ומנהלת הכספים, וייענו בצורה דיסקרטית. ניתן להעביר את הבקשות דרך מנהל הבית.

אנו מבקשים להדגיש שהתשלום עבור ההכנה אינו מהווה התחייבות של ביה"ס לכלול את התלמידים במשלחת. תלמיד שלא יקפיד על נוכחות מלאה בהכנה ו/או על כללי התנהגות נאותים במהלך ההכנה ו/או במהלך שנה"ל לא יוכל לצערנו להשתתף במסע לפולין.

בברכה,

מיכל שאלתיאל ונדב מרטל – מנהלי המשלחת

וצוות המורים למסע לפולין ספטמבר 2011

תאריכי הכנה למסע

לתלמידים היוצאים למסע לפולין שלום

הנידון: המסע לפולין – תאריכי הכנה בספטמבר - מעודכן

להלן התאריכים והשעות המעודכנים למפגשי ההכנה לקראת היציאה למסע לפולין בחודש ספטמבר. להזכירכם, אנו רואים בכל מפגש חשיבות גדולה מאוד בתהליך שכל תלמיד צריך לעבור כדי להתכונן רגשית ואינפורמטיבית לקראת המסע, ולכן תלמיד אשר ייעדר מאחד מהמפגשים או יאחר לא יוכל לצערנו לקחת חלק במסע.

חובה להגיע לכל מפגשי ההכנה ובזמן!

נושא תאריך
שעה מיקום

אמנה חברתית – סיכום וחלוקה

 4.9.11 18:00-17:00 כיתות

חזרות לטקסים

4.9.11 20:00-18:00 כיתות 

חזרות לטקסים

 8.9.11 19:00-17:00 כיתות 

הצגה – "מניה"

8.9.11  21:00-19:00 אולם

תדריך קב"ט

 11.9.11

16:00-17:00

17:00-18:00

 אולם

פעילות מטעם מדריכי "יד ושם"

 14.9.11 21:00-17:00 כיתות 

פעילות מטעם מדריכי "יד ושם"

 18.9.11 21:00-17:00 כיתות 

דברים מפי מנהלת ביה"ס + חלוקת ערכות

 19.9.11  13:00-10:00 אולם























** התאריכים ושעות המפגשים עשויים להשתנות. יש להתעדכן באתר בליך לקראת כל מפגש הכנה.

 

בברכה,

מיכל שאלתיאל ונדב מרטל

מנהלי המשלחת למסע לפולין ספטמבר 2011

תכנית המסע

המקומות והאתרים בהם נבקר

מצגת - המסע לפולין

קבוצות תלמידים מעודכן

חלוקת הקבוצות לבתי המלון ומידע על בתי המלון

רשימת המלווים למשלחת לפולין

רשימת המלווים למשלחת לפולין

ראש גוש א' - נדב מרטל
ראש גוש ב' - מיכל שאלתיאל

צוות המורים המלווים:
טל גרוסמן, רותם לצטר, עליזה אברהמי, נעמה אבני, אורנה בלומברגר, רחל בלעיש, מיכל ירס, הלנה פלתיאל, איילה טופז, אביטל דורנר, תמי ברנע, דרורית בילסיאק, רונית קאירי, איריס טל, שירה שקולניק, עומר קידן, רחל בורובסקי ואורלי כהן.

צוות ההדרכה של "יד-ושם":
אור-לאורר אסנת, סולומון ליאת, קלמרו גבריאל, גילה אורן, חני דגני, מלמד ניצה, חגית אליאס, גבעון מודי

אשת עדות: וולפסטל מאשה

נציגי תקשוב: עמי ארונזון ,עמוס שאול

מלווים נוספים:
2 רופאות: רופאה אחת לכל גוש
2 מנהלנים מטעם חברת הללטורס
קב"ט לכל אוטובוס
מדריכים פולנים

פרטי הטיסות


 טיסות הלוך: ת"א - ווארשה


         
תאריך מס' טיסה המראה נחיתה קבוצות
20.9.11 ENT 170 4:40 7:35 5 + 6
20.9.11 IZ 325 5:50 8:35 1 + 2 + 3 + 4 + 7 + 8
         

טיסות חזור: קטוביץ - ת"א


         
תאריך מס' טיסה המראה נחיתה קבוצות
27.9.11 LY 5856 13:05 17:35 5 + 6 + 7 + 8
27.9.11 LY 5854 14:35 19:05 1 + 2 + 3 + 4

פרסום נאומים בטקסים משלחתיים

כאן ניתן לקרוא את הנאומים בטקסים המשלחתיים לאחר הקראתם בשטח.

נאום טקס ראשון - מחנה ההשמדה מיידנק

נאום טקס ראשון – מחנה ההשמדה מיידנק

תלמידים יקרים,
היום יום חמישי, כ"ג אלול, תשע"א, 22-09-2011
לפני שלושה ימים התחלנו את מסענו בפולין. מסע בן שמונָה ימים, מסע שבו אנו עוברים דרך מחנות השמדה. אנו עומדים מול תאי גזים ומשרפות. שם אנו מתבוננים, חשים, מרגישים ומקשיבים לקולות אותם אנו מנסים להבין את אשר התרחש כאן.
אנו מבינים כי אנו חוליה קטנה בשרשרת ארוכה של דורות שהתחילה לפנינו ותמשיך אחרינו. אנחנו כאן כדי לגעת בעברנו ולחזק את הקשר עם החוליה הקודמת ולהושיט יד לחוליה שאחרינו. קיומה של שרשרת חזקה מותנית בקשר החזק שבין חוליותיה.
וזכרו ! עם שאין לו עבר, אין לו הווה וגם עתיד לא יהיה לו.
הכתובת החקוקה כאן מולנו מעל- "הר האפר"- "יהי גורלנו אזהרה לכם", תהווה נר לרגלכם למימוש רעיון זה.

נאום טקס שני - במחנה ההשמדה בירקנאו (אשוויץ 2)

עומדים אנחנו כאן היום, יום שני, כ"ז באלול, תשע"א, 26.9.11, תלמידי ומורי תיכון בליך רמת גן, על אדמת פולין במחנה אושוויץ ברקנאו, שישים ושש שנה אחרי התופת הנוראה שעברה על בני עמנו - שישה מיליונים יהודים נרצחו.

בימים האחרונים עברנו יחד מסע קשה טעון ברגשות. צעדנו יחדיו באדמת פולין הרוויה בדם אחינו ואחיותינו אשר עונו, הושפלו ונרצחו באכזריות אנשים ללא כל הבחנה רק בשל היותם יהודים. התוודענו לטירוף, לחוסר האנושיות המחריד של בני העם הגרמני "הנאור" ועוזריהם בני עמי אירופה. בצעדינו בגטאות ובמחנות ראינו את הגבורה היום יומית של הילדים, הנשים והגברים, ונחשפנו לחמלה האנושית, עזרה ההדדית, האהבה והאמונה שעטפו את אחינו בימים הקשים מנשוא.

ואילו כאן במקום הנורא הזה, במחנה ההשמדה אושוויץ ברקנאו, נחנקו ונשרפו כ-1.2 מיליון יהודים. היה זה מפעל המוות המזוויע ביותר של הגרמנים אשר כאילו הכריזו מתוך הפסוק בספר תהילים, פרק פ"ג, פסוק ה', "לכו ונכחידם מגוי ולא ייזכר שם ישראל עוד".

שישים ושש שנה חלפו מאז ועדיין הזוועה זועקת לשמים. שישים ושש שנה אחרי באנו לכאן תלמידים ותלמידות, מורים ומורות במדינת ישראל כעדים לשואה הנוראה ביותר. אנו ניצבים כאן, במחנה ההשמדה אושוויץ ברקנאו , מניפים את דגלנו, דגל ישראל ואומרים לעצמנו ולעולם כולו "עם ישראל חי".

יהי זכרם ברוך של ששת מיליוני היהודים אשר נרצחו ונטבחו ע"י הצורר הנאצי. יהי זכרם ברוך!

נאום טקס אחרון - במחנה הריכוז פלאשוב

היום אנו מסיימים את מסענו בפולין. תם המסע אך לא נשלם. אנו לוקחים עמנו את המראות הקשים, את הזיכרונות ואת הסיפורים הבלתי נתפסים לתוך המסע הפנימי והאישי של כל אחד מאתנו, מסע שבו ניסינו וננסה להבין את שארע על אדמה זו.

במהלך השבוע עמדתם מול משרפות תאי גזים ובורות הריגה. אנחנו המורים הבטנו בכם בגאווה נושאים את הדגל שלנו ושרים את "התקוה" . ראינו אתכם דומעים, כואבים, כועסים אל מול הרוע, ההשפלה וחוסר האונים. אך דעו, אתם מלח הארץ שבאתם לכאן, מוכיחים את הניצחון האמיתי של השפיות והצדק על פני הרוע והעוולות . עמידתכם כאן היא נקמתם של בני עמנו ששילמו בחייהם על היותם יהודים.

מחר בערב אנו נחגוג את חג ראש השנה. בערב זה, שאנו נשב מסביב לשולחן החג עם בני משפחותינו וחברינו, תזדמן לנו ההזדמנות לספר את אשר ראינו וחווינו בשבוע זה – את סיפורו של עם ישראל ושואת יהודי אירופה – זוהי ההזדמנות שלנו להעביר את לפיד הזיכרון הלאה.

אני בטוח כי נשוב ארצה רגישים יותר, אנושיים יותר ומודעים יותר למשימותינו כיהודים וכישראלים וכאלה אשר בעוד שנה נלבש את מדי צבא הגנה לישראל. תפקידנו אז יהיה להגן על מדינתנו, מדינת ישראל, להבטיח את שלום העם היהודי באשר הוא, ולשמור על ערך חיי האדם וכבודו.

בשובנו היום לארץ כשאנו מבינים אולי את מלוא משמעות המילים "להיות עם חופשי בארצנו", וכאנשים חופשיים שחיים במדינה דמוקרטית, אנו מבטיחים לזכור ולא לשכוח ולהעביר את אשר נצרב בתודעה שלנו.

אני רוצה לומר בשם כל הצוות שליווה את המסע שהבטנו בכם בהתרגשות ובאהבה רבה וראינו כיצד אתם מכניסים לתרמיל הזיכרונות שלכם את הסיפורים והמראות. אנו גאים בכם מאוד, אתם החוליה הבאה בשרשרת הדורות.

ולכן, דווקא במקום זה הייתי רוצה להודות לצוות מדריכי יד ושם: חני, ליאת, גבי, ניצה, אסנת, גילה ,מודי וחגית על שהובלתם את המסע במקצועיות כה רבה, על שהפכתם את המסע לחוויה משמעותית שנחקקה בליבנו. לצוות האבטחה שליווה אותנו מהרגע שבו המראנו מנתב"ג ונתן לנו את תחושת הביטחון במסע. לצוות הלל טורס אשר דאג לכל צרכינו. לצוות התיעוד עמי ארונזון ועמוס שאול אשר עשו ימים כלילות כדי להנציח את מסענו, לרופאות המשלחת הלנה ואידה אשר טיפלו ברגישות ובמסירות בכל תלמיד ותלמידה, ולצוות בית הספר שעזר לי בהובלת המסע והיה בשבילכם הרבה מעבר למורים במהלך מסע זה: ל- טל, רותם, נעמה, עליזה, אורנה, מיכל, רחל, הלנה, איילה, אביטל, תמי, רונית, דרורית, איריס, שירה, רחל, עומר ואורלי. ותודה מיוחדת למיכל (שאלתיאל) אשר עבדה כה קשה בשביל שמסע זה יצליח. מיכל ליוותה ודאגה לכל פרט, מהקטן ועד הגדול, שהמסע יהיה משמעותי לכל אחד מכם.

ולכם התלמידים, אני מאחל לכולכם חזרה שלמה הביתה, לישראל. שתדעו לקחת חוויה זו ולמנף אותה לנקודת ציון בעלת משמעות בחייכם כישראלים, כיהודים וכבני אדם. זכרו את מה שכתוב על גב חולצתכם, דבריו של אבא קובנר: "לזכור את העבר, לחיות את ההווה ולהאמין בעתיד".

ציוד למסע

הציוד הנדרש למסע לפולין – בליך 2011


מזג האוויר: קר, אך יש הבדל ניכר בין הטמפרטורה בתוך המלון והאוטובוס – שם מחממים – לבין הטמפרטורה בחוץ, בשטח פתוח. לשם כך יש להצטייד בבגדים שיתאימו לשני המצבים: חולצה, סווטשרט, מכנסיים, סוודר קל לבית המלון והאוטובוס, ולבוש חם לשהייה בחוץ.

אין לבוא עם בגדים / תיקים שעליהם כתובת בעברית.

בתי המלון: בתי המלון הם ברמה טובה מאוד, ולכן השירותים המיוחדים שם יקרים.
אין להזמין שירות חדרים, שיחות טלפון (אין גוביינא בפולין), או להשתמש במיני בר בחדר.

טלפון: יש טלכרד בפולין אך מספר המכשירים קטן ולא נמצא בכל מקום.
אין שיחות גוביינא וכל שיחה שתוזמן מהחדר במלון תחויב בשרות גם אם לא בוצעה שיחה
במקרים חריגם פנו אל מלוויי המשלחת.

רשימת ציוד למזוודה (מזוודה אחת – מקסימום 20 ק"ג):
כובע, צעיף, כפפות
מעיל מחמם ועמיד בגשם – חובה !!!
נעלים אטומות למים.
גרביים חמים.
בגדים להחלפה, נעליים להחלפה.
סווטשרט, סוודר.
גופיות ולבנים חמים.
כלי רחצה – סבון, כלי גילוח, שמפו, משחת שיניים, מברשת שיניים (יש במלונות מגבות).
שעון מעורר.
משקפים רזרביים (למרכיבי משקפיים) או עדשות מגע.
מטען לפלאפון
חולצה לבנה לערב שבת – חובה !!!
נרות שבת (לבת שמעוניינת).

והשאר לפי טעמכם, אך אנא אל תגזימו !

זכרו: מזוודה אחת לכל אחד במשקל מקסימום של 20 ק"ג !
אל תשכחו לצרף למזוודה את תגית הזיהוי עם הפרטים המלאים !

את המזוודה תוכלו לפתוח רק בפולין בערב במלון, ולכן חשוב לארגן את תיק היד עם כל הנדרש כולל ארוחת בוקר ליום הראשון.

רשימת ציוד לתיק יד: (לאוטובוס, למטוס) תיק זה נמצא אתכם כל הזמן.
סווטשרט וחולצת המשלחת – לא לשכוח.
כיפה (לבנים - חובה).
נרות זיכרון (לפחות 5).
מכשירי כתיבה – לרישום חוויות.
יומן מסע (תקבלו מתנה בביה"ס).
חשוב ביותר – רשימות של בני משפחה/קרובים שברצונכם לקרוא את שמותיהם בטקסים.
תרופות אישיות – (משאפים לסובלים מאסטמה).
עזרה ראשונה (אין להשיג בפולין את התרופות שאנו רגילים להן. לכן יש להביא תרופות לכאבי ראש, לכאבי בטן, פלסטרים וכו')
נייר טואלט.
כפפות, צעיף.
שקיות ניילון קטנות.
מצלמה (אם רוצים)
נשנושים שאתם אוהבים לדרך.
מטריה מתקפלת – חובה.
פנס כיס.
ציוד להיגיינה אישית (לבנות).
תכשיר נגד יתושים.
ג'ל לניקוי ידיים (ללא שטיפה).

הערה: בטיסה מפולין לישראל – אסור לעלות למטוס עם: נוזלים, ג'ל, תרסיסים, משחת שיניים, קרמים, שמפו, משקאות, בושם, דאודורנט (מתוך אתר אל-על). התכשירים האלה יימצאו במזוודה.

יש להצטייד בכרטיס הטיסה ובדרכון בתוקף. חשוב לשמור אותם לאורך כל המסע בפאוץ' מוסתר, בחגורת בטן או בגרב מיוחד הצמוד לגוף (אצל המורה המלווה יימצא צילום הדרכון).

בפאוץ' מוסתר זה יונחו גם דמי הכיס בזלוטי וכתובות ומספרי הטלפון של המלונות ושל המלווים.

כסף ודברי ערך:
מחליפים בנמה"ת בארץ סכום השווה עד 350 שקלים – המטבע בפולין הינו לזלוטי.
מומלץ, לא לשאת דברי ערך מזהב בזמן המסע (עגילים, צמידים וכו').

אנו מאחלים מסע מוצלח לכולנו

קשר טלפוני

 

 

להורים שלום,

במהלך ימי המסע ניתן ליצור קשר במקרים דחופים בלבד:

בשעות היום (עד 15:30):

מזכירות ביה"ס - 03-6716200 ובמזכירות בית י"ב - 03-6716216.

בשעות אחה"צ והערב:

נדב - 0048-602531348.

בברכה,

נדב

יומני מסע \ וידאולוג


יומני מסע/וידאולוג מכל ימי המסע

אלון נשיא - מיידנק

סוף סוף, הגענו.
להאמין שכל כך הרבה שנים של סרטים, ספרים, סיפורים, תמונות סוף סוף נראות אל מול עיני. המראות, הריחות, המרגש, יכולתי פשוט לחלוף על פני הבלוקים, ולדמיין אותם נכנסים פנימה, נשכבים לפניו, שופכים את ליבם לפני האל. מיידנק.
קשה לתאר את הרצון שהיה בי כל השנים האלה, לעמוד מול הגדרות, הבלוקים, המשרפות, תאי הגזים, הזוועות.
ביקורנו בטרבלינקה הראה לנו רק הנצחה, אנדרטאות. הרוצחים הספיקו "לנקות" את השטח.
למקום היה את העוצמה שלו, למרות שאני לא אכחיש שהרצון שלי לראות, להרגיש את הדבר האמיתי, היה עצום.
אין לי מילים ומספיק דמעות לתאר את התחושה של המגע עם העץ של הבלוקים, הברזל של דלת תאי הגזים, המתכת של פתחי המשרפות.
הדממה, קולות היבבות, הפנים הקפואות, הצינה, הבזקי דמיון של צרחות, דם, קירות חרוטים.
ללא ספק חוויה עצמתית שאותה אפשר לחוות במלואה אך ורק אם אתה רואה ונוגע. הספרים, הסרטים, הסיפורים, אכן יעבירו את החוויה, אבל אפשר להסכים איתי שלעמוד ולגעת ולראות את תאי הגזים הארורים הרבה יותר עצמתי מאשר לשמוע סיפורים או לקרוא ספרים עליהם.
את תחושת המגע אם דלת הברזל, שנעלה מאות אלפי מבני עמי אל מותם, לא אשכח לעולם.
מיידנק.

בן גוטגולד

יומן מסע בן גוטגולד תאריך 26 לספטמבר

היום זה היום השביעי למסע. התחלנו את היום בנסיעה ארוכה(כרגיל) למחנה בירקנאו. כבר שהגעתי לא יכולתי להתעלם מהשער המפורסם של בירקנאו שכולם מכירים מהתמונות. לאחר שנכנסתי מהשער הזה פשוט הצטמררתי לראות את גודלו של בית הקברות הגדול בעולם בעיניים. אין לי מילים לתאר את המימדים העצומים של מחנה בירקנאו שאי אפשר לראות את כולו ממקום העמידה שלי בכניסה מרוב שהוא גדול. אז במהלך ההדרכה ראיתי את הטוטאליות של הנאצים בפעולותיהם ואת השיגעון שלהם לרדת לפרט הכי קטן ברציחת ועינוי היהודים לדוגמא שימוש באפר של היהודים כחומר דשן. יצא לי להיכנס בבירקנאו לביתן של נשים שנידונו לחיים.המדריכה הסבירה לנו כמה הנשים האלה סבלו מכיוון שהנאצים רצחו את ילדיהם בקור רוח וגם גרמו להם להיות עקרות עקב הטראומות שהן עברו בעקבות מות ילדיהן.ואז לא יכולתי שלא להזדעזע כאשר נאמר לי שהנאצים התגרו באותן נשים שאיבדו את ילדיהן בכך ששמו שם באותו מחנה שלהן ילדים שנידונו לחיים. אני עדיין לא יכול לחשוב מה הרגישו אותן נשים שאיבדו ילדים בכך שמביאים למחנה שלהן ילדים. לאחר מכן קראתי את קריאת היזכור בטקס של המשלחת באנדרטה בבירקנאו דבר שגרם לי להרגיש שמח בזה שאני ישראלי ויהודי וששת המיליונים שנרצחו בשואה ביניהם משפחתה של סבתי לא נשכחו וזכרם לא ישכח לעולמי עד.
לאחר מכן נסענו נסיעה קצרה למוזיאון אשוויץ. איך כשנכנסתי למוזיאון עמד מולנו בכניסה שלט הכניסה המפורסם למחנה "העבודה משחררת" שגרם לי לחשוב על הרוע הבלתי נתפס של הנאצים שפשוט העבידו יהודים למוות. לאחר מכן סיירנו בין הביתנים באושוויץ וראיתי את סוגים רבים של פריטים ופשוט הזדעזעתי לראות איך הנאצים גזלו פשוט את האישיות של היהודים. ראיתי משקפיים,נעליים,מזוודות,סירים,פרטי בישום אבל הכי גרוע ראיתי שיער שנאצים גזלו מיהודים.
לאחר מכן נכנסו לביתן 18 שבו מונצחים יהודי הונגריה.התיישבנו בפינה בתוך הביתן וערכנו טקס הנצחה קטן שבו הזכרנו את כל בני משפחתנו שאבדו בשואה ואין לי פשוט מילים לתאר את רמת ההתרגשות שלי ושל כל אחד מהקבוצה. אני מרגיש שהטקס גרם לי להעריך ולאהוב יותר כל אחד ואחד מהקבוצה ובכלל גרם לי להעריך את החיים שלי, את המשפחה שלי ואת החברים שלי. לכל מי שרואה את היומן הזה בישראל תעריכו, תעריכו את החיים שלכם כי 6 מיליון אחים ואחיות שלכם לא זכו לחיים.

בן גוטגולד,פולין

בר רותם, יער הילדים

במקום הזה.

במקום הזה, אני רואה אותם.
אני רואה אותם מובלים, באיומי רובים וחיילים צועקים הם הולכים.
ילדים, מבוגרים, זקנים, יהודים, אנשים.
אני רואה אותם, מפוחדים.
עכשיו הם עוצרים, באיומי רובים וחיילים צועקים הם מתפשטים.
הורים, אחים, בנים, סבים, אנשים.
אני רואה אותם, בוכים.
ומתוך זעקות ומרורים באיומי חיילים צועקים הם עומדים, נורים, נופלים.
אנשים, כואבים, גוססים, קרים, דוממים.
אני רואה אותם, ללא רוח חיים.
ובשורה נפרדת, באיומי חיילים צועקים הם נזרקים לשקים, מוכים, נופלים.
ילדים, קטנים, תמים, זעירים, דוממים.
אני רואה אותם, נזרקים.
היום זעקותיהם עדיין מהדהדות בין צמרות העצים.
ילדים, מבוגרים, זקנים, יהודים, אנשים.
אני רואה אותם, במקום הארור הזה, שהיה קסום, מלא חיים, הם נחים לעולמי עולמים.

בר רותם, יער הילדים, 25.9.11

וידאו לוג - שי מקבוצה 2

טרבלינקה

טרבלינקה

"המקום בו אנו עומדים היום הוא כעת שטח דומם, ריק. לא תמצא בו דבר ממה שאירע, שום צריף, שום תאי גזים, שום זכר לרבים שהגיעו לכאן, בעיקר מגטו ורשה. השקט הזה זועק, אך אם ננסה להבין, אם נצליח.."

את מחנה המוות טרבלינקה, כך אמרה לנו המדריכה מיד ושם-ליאת, ניתן לסכם בחמישה משפטים:
1.גודלו- 400 על 600 מטר מרובע.
2. המחנה פעל שלושה עשר חודשים ומתוכם בתשעה נרצחו יהודים.
3. 100-120 וכמנים אוקרינים ששמרו במחנה.
4. 20-25 קציני SS.
5. 874 אלף נרצחים.

בטרבלינקה לא נשאר דבר כל מה שנותר הוא רק לדמיין. האויב הנאצי דאג להשמיד ולחסל את כל הראיות. אולם, יכולנו לראות את מימדיו של המחנה ולהשכיל שטרבלינקה היה לא פחות מבית חרושת למוות. הכול שם תיקתק, ממש מכונת רצח. בלתי נתפס כיצד כוח כה קטן של אנשים הצליח להשמיד מאות אלפי אחרים?!
הגעגוע למשפחה חזק מנשוא.
ההבנה העמוקה של איבוד אח, אב או אם החלה לחלחל.
לא נתפס-כיצד הייה אפשר לשרוד?

מיידנק - שרון גילת

מידנק-
"אמא או אמא
חבקיני חזק
ולעולם לא ניפרד
אמא אותך כן אהבתי מכל
אמא השיר לך הוא עד".

בכניסה למחנה מידנק שמענו את סיפורה של הלינה בירנבאום. נערה בת חמש עשרה שהגיעה למידנק עם אמה. כאשר הגיעה הלינה למחנה היא חשה הקלה עצומה היות שקהילתה התוודעה למחנה המוות טרבלינקה. הלינה ידעה שאם תגיע לשם- גורלה למות נחרץ. כאשר הגיעה למידנק וראתה את האסירים עובדים היא חשבה לעצמה:"ניצלנו-זהו איננו מחנה מוות אלא מחנה עבודה". נאמר ליהודים כי בכניסה למחנה עליהם לעבור מקלחת וחיטוי על מנת למנוע התפשטות של מחלות ומגפות בשטח המחנה. אמה של הלינה שהייתה כבת ארבעים שימשה למשפחתה בשהותם בגטו אם ואב כאחד. היא הייתה אישה בעלת תושייה ורצון עז לחיים ולכן נלחמה לטובת משפחתה, השיגה מנות מזות מוגדלות, התחמקה מהשילוחים ובכך הצילה את משפחתה בתת התנאים בגטו. מבלי שהבחינה הלינה, נשלחה אמה לתאי הגזים. כאשר יצאה הלינה מהמקלחות היא רצה לאמה לספר לה שצדקה, הנה, הנה כאן הם הגיעו לישוב מחדש כפי שהובטח להם ע"י השלטון האכזר.
אולם הלינה לא מצאה אותה.
הלינה פנתה לגיסתה ושאלה אותה:"היכן אמא?"
גיסתה הסתכלה עליה בעיניים עצובות ואמרה לה:"אין עוד אמא,מעתה אני אמך"...

בראשי עברה תמונה אחת- דמותה היפה והמטופחת של אמי.
על אף חילוקי הדעות ולעיתים הכעסים בינינו לרגע הבנתי שהכול מתגמד לנוכח העדות.
הבנתי שלמרות הכול היא אמא, אמא שלי והיא הדבר החשוב לי מכל.
ברקע הושמע השיר אמא (שולה חן).
הדמעות החלו לזלוג בלי הפסקה,ניסיתי להפסיק, באמת שכן.
אולם במבט לעבר תאי הגזים שניצבו מולנו המחשבה על הפרדה מהאדם שהעניק לי את חיי הייתה חזקה ממני.
לפני המסע אבי ואני ניהלנו שיחה. הוא שאל אותי מהן ציפיותיי מהמסע. אחד הדברים שעניתי לו היה לחזור בוגרת יותר ובעלת הערכה לדברים שתפסתי עד היום כמובנים מאליהם.
אז היום למדתי שיעור, לא עוד שיעור מתמטיקה או ספרות אלא שיעור לחיים.
אמא, אני מקווה שאת יודעת כמה שהמשפחה חשובה לי. למרות שאני לא נוהגת לומר זאת לעיתים קרובות- אמא אני אוהבת אתכם.
שרון.

שי קרקו

יום חמישי 22 ספטמבר 2011. בוקר היום השלישי, וארשה.

למרות ההשכמה ב5 בבוקר, באופן מפתיע כולם מלאי אנרגיה. האוטובוס עוד לא התחיל את הנסיעה לכיוון מחנה ההשמדה מאיידנק וכבר שומעים צחקוקים,מוזיקה והרבה התרגשות. הימים פה עוברים מהר, רק אכלנו ארוחת בוקר וכבר אנחנו באתר הראשון ובלי ששמים לב אנחנו כבר חוזרים לארוחת ערב במלון.
המסע לפולין. רק היום השלישי וכבר הבנתי למה זה נקרא "מסע".
הרבה הרבה חוויות, בכל כך מעט זמן. ממחנה אחד למחנה אחר, מבורות ירי לבתי קברות. אינטנסטיבי מאד, ובכל זאת, גם בקור ועייפות, אני רואה איך אני וחבריי עומדים קשובים, מתעניינים, שואלים ולפעמים (אבל זה רק בינינו) גם בוכים.
את המסע שלנו התחלנו בבית הקברות היהודי בווארשה. מספר עצום של מצבות המתפרסות על שטח עוד יותר עצום, אבל דווקא האיזור שתפס אותי במיוחד, היה איזור ללא מצבות. הרבה ירוק משני הצדדים של המקום בו עמדתי. ממש פסטורלי אה? לו רק הייתם יודעים שמתחת לדשא הירוק הזה קבורים 80,000 אנשים. יהודים. לו רק הייתם יודעים שאותם 80,000 יהודים הם יהודים שמתו בגטו וארשה אחרי שחוו חיים שלמים של סבל והתעללויות.
אחרי הביקור בבית הקברות הגענו לבית הכנסת היהודי, לאחר הביקור וארוחת הצהרים התחלנו ללכת ברגל.
אנשים עוברים ברחובות, יוצאים מבתים, מכוניות נוסעות, חנויות פתוחות. באחת הפניות, בין המהומה של העיר, ראינו את שרידי החומה שהקיפה את גטו וארשה. עומדים ומתבוננים, ומה שנותר זה רק לדמיין מה היה במקום שאנחנו עומדים בו לפני 70 שנה. מעניין אם בדיוק במקום שאנחנו עומדים מישהו ניסה להבריח אוכל, אולי מישהו ניסה לברוח. אולי מישהו נורה למוות.

את היום השני התחלנו בביקור בעיירה טיקוטין. נכנסנו לבית הכנסת ושמענו את סיפורה של קהילה שמנתה כ-2,500 משפחות יהודיות.
נסו לדמיין אותנו, חבורה של כ-120 בני נוער, יושבים בבית הכנסת, ושרים. שם, בפולין, בעיירה טיקוטין, שכל בני הקהילה שלה נטבחו למוות, אנחנו שרים "ירושלים של זהב"- וזו לדעתי, הנקמה הגדולה שלנו.
בני הקהילה היהודית בטיקוטין נרצחו בבורות הירי ביער לופוחובה. הגענו ליער כדי לראות איפה הם היו בשעתם האחרונה, להבין מה הם חוו. כל אחד קיבל דף עד של אדם מהקהילה שנרצח, ובזמן הנסיעה ליער קראנו את הדפים והכרנו לכמה דקות אדם אחד שנרצח.
כשהגענו ליער, לבושים בחולצות המשלחת עם מגני הדוד, הדלקנו לזכרם נרות נשמה וקראנו יזכור.

אחר כך הגענו לטבלינקה. נושאים דגלי ישראל, הולכים על הדשא הירוק . יפה שם, בטרבלינקה. העצים מסביב, השטחים הירוקים העצומים. אמנם שום דבר לא נשאר בטבלינקה, הכל אנדרטאות שנבנו לזיכרון, אבל האדמה, האדמה אמיתית לגמרי. על האדמה הזאת נרצחו כ800,000 בני אדם שרובם המכריע יהודים.
ובזמן שהקראתי את הקטע שלי בטקס בטרבליקה, לא ניתן היה לתאר את הגאווה שלי. לעמוד על האדמה הזאת, שרק דשא וירוק מקיפים אותה, ולהקריא קטע זיכרון בשביל כל אלה הקבורים מתחתיה.

האנרגיות שהיו באוטובוס בתחילת כתיבת הקטע הזה, נעלמו כלא היו. הרעש התחלף בשקט ומסביבי אנשים רדומים. אנחנו בעיצומו של "מסע", מסע לתוכנו. לתוך ההתבגרות שלנו. ובין כל טקס זיכרון למחנה השמדה, בין כל בית כנסת לבורות ירי, אנחנו מבינים, במסע הזה, את חשיבות החיים.
אנחנו לומדים, במסע הזה, להעריך את החיים שלנו, את הבית שלנו, את הארץ שלנו.
אנחנו מתבגרים, במסע הזה. והחשוב מכל- במסע הזה, בפולין, אנחנו גאים להיות מי שאנחנו- יהודים.

שירה אנגלר

יום ראשון למסע 

היית מצפה שפולין תבלע אותך ברגע שתנחת. בשביל זה באתי, אולי חיפשתי משהו שיזעזע אותי ממש, שיתן לי סטירה שתחזיר אותי למסלול. נמל התעופה מרגיש ישראלי מדי, גם הרחובות, הנסיעה. מהמטוס, וורשה נראית לי כמו רחובות. משהו בעובדה שאתה מוקף בחברים, עולה לאוטובוס עם הילקוט של בית הספר, עושה הרגשה של טיול שנתי. אני מחכה לזעזוע אבל הכל רגיל מדי. אני חושבת שהפולניות מתלבשות יפה ושלא ישנתי ושנשבר לי הריץ'-רץ' של המזוודה, אבל שואה? איפה בדיוק?

 

בבית הקברות עדיין לא מרגיש כמו פולין. העברית מסביב גורמת לי להרגיש בבית בצורה קצת מאכזבת. זה מדהים כמה מרווח יש בין קברים בחלקות מסוימות. בבית, המצבות צפופות ולחוצות, כמו הכל. בבית, בתי קברות לא נראים כמו אוסף של כלי שחמט שבורים באמצע חורשה ירוקה מדי.

יש מצבות גדולות, מפוארות, ויש כאלה שנראות כמו סלע אקראי. יש מצבות מגודרות, בעברית, בפולנית, עם סמל, בלי סמל, עם אבן, עם פרח. ספסל שבור מול מצבה רחבה, חלקה מרוחקת מלאה מצבות קטנות, כאילו מישהו שכח אותן שם. פעם, אנשים כמו אמא שלך ואבא שלך היו פותחים קברים ועוקרים למתים שיני זהב כדי להאכיל את הילד שלהם. פעם, מישהו לקח את כל מה שנשאר לו וקנה למת שלו מצבה. וגווע ברעב.

ובקבר האחים אתה מסתכל על האדמה, אומרים לך שיש שם שמונים אלף איש, ואיפשהו היית רוצה לראות, אפילו לשניה, כדי להבין. בתמונה הקטנה, בשחור לבן, גופות ערומות דחוסות בפינה, כמו כשאורזים מזוודה, לנצל את המקום כמה שיותר טוב. אתה מסתכל על קבר האחים שוב, מוקף בסלעים, כל אחד שונה מהשני. בתוך האדמה יש שמונים אלף איש, אנשים שהיו עייפים כבר, מצטופפים בדממה בתוך בור גדול. ודווקא על פני השטח, מתוך העייפות הזאת, צומחים עשבים ירוקים, מאות עלים, כרים שלמים של צמחיה, ואתה לא מבין אם זה סימן טוב או רע.

שירה אנגלר - טיקוצי'ן

טיקוצ'ין קטנה, פסטורלית. פעם גרה שם קהילה יהודית מלאת חיים. לכל האנשים, לכל הפנים שמוצגים במוזיאון בית הכנסת המקומי, היו חיים פעם. דברים העסיקו אותם, הדאיגו אותם, עבודה, בית, לימודים, משפחה. האנשים בשואה לא נולדו רזים וכואבים, לא כך הם רצו שיזכרו אותם. לפני כל זה, לפני שהם יכלו להעלות על הדעת את מה שעומד לקרות, הם חיו וחייכו ובכו. ואולי ככה הם רצו שיזכרו אותם, בבית, או בעבודתם, או בבית הכנסת, או בגינה. לא אפופים במוות. לא מובלים לבורות.

כי הבורות היו המוות שלהם, אבל חלק כל כך קטן מהחיים שלהם. כי הבורות נחפרו ביער שליד הבית שלהם, ושם ירו בהם, כאילו הרגו אותם בחצר האחורית של עצמם. איך אפשר ללכת בשורה, אחד אחרי השני, איך הם לא התרסקו, נאחזו באדמה, זעקו עד שהריאות שלהם שרפו, איך הם לא השתגעו בדקות הקצרות האלה? כשאתה מבין שכאן זה ייגמר, ושיש כל כך הרבה דברים של הספקת, כשלבור נופלים, כל אחד בתורו, חבר שלך, קרוב משפחה, מישהו שראית פעם ברחוב.
אנחנו מקריאים שמות של נספים בשקט. השוחט, בן חמישים ותשע, ילדה בת שש, סבא, אמא, אח. הפנים כבר לא מבוהלים, מטושטשים, בשחור לבן. הם הופכים לפנים של ההורים שלך, של חבר ישן, של קרובים, אנשים שאתה מכיר בצבע. חוסר האונים שלהם, שלך, איתם בתור, חונק. לא, אני לא רוצה שהם ימותו, לא, אני לא רוצה למות. קצת מביך לבכות, אבל פה ושם אני רואה מישהו עם עיניים אדומות, ואומרת לעצמי שזה בסדר. באנו גם בשביל לבכות.

שירה אנגלר - מיידנק

במיידנק, הם הלכו אל תאי הגזים, וזאת הייתה דרכם האחרונה.
במיידנק, הלכנו צפופים, מבוהלים, הבטנו אל התאים בבלבול, האוויר עמד והסריח מעובש, ואנחנו יצאנו מהצד השני.
במיידנק, הם התערבבו אלה באלה, ולא ידעו מי זה שלידם, ולאן הוא הלך, ומי מחליף אותו, ועד מתי הוא ישאר שם.
במיידנק, לא מצאנו את אמא, ולא ראינו אותה שוב. ככה. זהו. אין.
במיידנק, הם היו לעפר.
ואנחנו עמדנו סביב להר אבק האנוש, ונשאנו אליו עיניים. במיידנק, היה כל אחד מאיתנו כוס עפר, ויחד היינו פזורים, עשרות כוסות, למרגלות ההר. הרבה כוסות, מבקשות אל הערימה, מנסות להבין, להיות חלק.

שקד נעמן קבוצה1

יומן מסע- המסע לפולין 2011 שקד נעמן

היום אנו נמצאים ביום השמיני והאחרון למסע שלנו ואני בטוחה שכולם חיכו למסע זה הרבה בדיוק כמוני כדי לדעת, ללמוד, להתחבר ולהכיר יותר את נושא השואה, כל אחד בגלל סיבתו האישית.

אני רוצה לחלוק איתכם ולהגיד שמשפחתי לא נפגעה מהשואה באופן ישיר וזאת בגלל שהנאצים לא הספיקו להגיע לאזור מרוקו ולוב. למרות זאת נושא השואה תמיד היה חשוב בשבילי בגלל הסיפורים שסיפרו לי עוד מגיל קטן אם זה בגן, בבית הספר היסודי ובתיכון. אך אני תמיד הסתקרנתי וידעתי שחסר לי המון מידע כדי לבנות את הפאזל שקוראים לו השואה.

אחרי המסע הזה שאנחנו עכשיו מגיעים לקיצו אני מרגישה שנפתחו לי דלתות חדשות, והוענקה לי הזכות בתור נערה יהודייה להיפתח למראות קשים במיוחד אך חשובים שבזכותם למדתי יותר על השואה.

אני חייבת לציין שלאור המסע הזה גיליתי שרק עכשיו כאשר אני כבר בת 17.5 התחלתי בעצם להבין מה היא השואה ובאמת שכמות המידע על הנושא היא עצומה וצריך רק להמשיך לחקור, ללמוד ולהעביר הלאה את מה שקרה בשואה. כמו כן, הבנתי במסע זה כי לצערי אינני מסוגלת עוד לסיים לבנות את הפאזל שלי.

אני בוחרת לחלוק איתכם אתר אחד שביקרנו בו במסע שנגע ללבי והוא יער לופוחובה, אליו הושלכו חיים לבורות ונורו במכונות ירייה. למעלה מ- 1,400 יהודי טיקוצ'ין נרצחו באותו יום וגם ביום למחרת, וכך נמחתה יהדות טיקוצ'ין מעל פני האדמה. אני רוצה לומר שבחרתי להזכיר דווקא את האתר הזה מכיוון שהיער הזה היווה אצלי בלבול עז. הרי שזהו נראה יער רגיל להפליא עם עצים וירוק מסביב, וניתן היה לבלות ולשהות בו בזמן הפנוי לפני ששימש להשמדת היהודים. הרי שרק בזכות הגדרות סביב הבורות ירי ולאחר הסיפור ששמעתי על אותם יהודי טיקוצ'ין שהושמדו תוך זמן כה קצר הבנתי שזהו לא אותו היער שנראה לעין אלא הוא הווה דרך נוספת מזעזעת להשמדת היהודים בשואה.

ביער, ראינו 3 חלקות של בורות ירי כאשר באחד היו כ- 1,400 יהודים, בשני כ- 700 יהודים בעלי מום ובשלישי כ- 400 יהודים שניסו לברוח ונתפסו דבר המראה על הטוטליות של הנאצים לתפוס את כל היהודים ובטעות לא לפספס.

כאשר עמדתי סביב לאחד מבורות הירי אני חשבתי לעצמי מה אותם זקנים, הורים, וילדים היו יכולים לעשות בסיטואציה הזאת, מה אני הייתי עושה אילו הייתי במקומם ובאמת שלא עלה לראשי רעיון יצירתי כזה או אחר. תוך כדי התבוננות על הבור, קבוצתי ואני שמענו את השיר שמע ישראל כאשר היהודים לפני שנהרגו התפללו לה' ואמרו שמע ישראל ברגעם האחרונה. וברגע זה אני ממש התרגשתי לדעת שלמרות כל מה שעברו האמונה עדיין חיזקה אותם וייצבה אותם במקום. ובנימה זאת אני פונה לכל חבריי לשכבה להמשיך להיות חזקים, להאמין כל אחד בדרכו שלו בדיוק כמו אותם יהודים ,לזכור ולהעביר את נושא השואה הלאה כי יש בידיי כל אחד ואחת מאיתנו מידע יקר ערך שצריך וחובתנו היא לשמרו.

מקווה שנהניתם ממסע משמעותי,

שקד נעמן, קבוצה 1.

תמונות מהמסע


ערב סיכום המסע

תמונות פנורמיות

תמונות פנורמה מכל האתרים

היום הראשון למסע

ארוחת ערב משלחתית במלון בביאליסטוק

גוש א - בית הכנסת נוז'יק

גוש א - בית הקברות בוארשה

גוש א - זלוטה, חומת הגטו בוארשה

גוש ב - בית הקברות היהודי בוורשה

גוש ב - חומת גטו וורשה ובית הכנסת נוזי'ק

הטיסה לפולין

הכנה למסע, אולם כנסים בבליך

היום השני למסע

גוש א - העיירה טיקוצ'ין

גוש א - יער לופוחובה

גוש א - מחנה טרבלינקה

גוש ב - העיירה טיקוצ'ין

גוש ב - יער לופוחובה בורות המוות

גוש ב - מחנה ההשמדה טרבלינקה

היום השלישי למסע

גוש א - מחנה מיידנק

גוש ב - מחנה מיידנק

מיידנק - תמונות המשלחת

היום הרביעי למסע

גוש א - מסלול הגבורה ואנדרטת רפפורט

גוש ב - מסלול הגבורה אנדרטת רפפורט

קבלת שבת משלחתית

היום החמישי למסע

גוש א - קראקוב - סיור בעיר

גוש ב - קראקוב - סיור בעיר

ערב פולקלור פולני

היום השישי למסע

זבילטובסקה גורה - יער הילדים

היום השביעי למסע

גוש א - אושוויץ בירקנאו

גוש א - אושוויץ ובירקנאו צולם ע"י איילה טופז

גוש א - אושוויץ1

גוש ב - אושוויץ בירקנאו

גוש ב - אושוויץ ובירקנאו צולם ע"י דרורית בילסיאק

גוש ב - אושוויץ1

היום האחרון למסע

גוש א - חוזרים הביתה

גוש א - מחנה פלאשוב

גוש א - עיכוב בטיסה

גוש ב - מחנה פלאשוב

קטעי וידאו


היום האחרון למסע

גוש א - מחנה פלאשוב

טקס סיום מסע בפלאשוב

היום הראשון למסע

גוש א - בית הכנסת נוז'יק בוארשה

גוש א - בית הקברות בוארשה

גוש א - חומת הגטו זלוטה בוארשה

גוש ב - בית הכנסת נוז'יק בוורשה

גוש ב - בית הקברות היהודי בוורשה

גוש ב - זלוטה, חומת הגטו וורשה

הנחיתה בוארשה

היום השני למסע

גוש א - הטקס בטרבלינקה

גוש א - העיירה טוקוצ'ין

גוש א - טרבלינקה

גוש א - יער לופוחובה

גוש ב - בית הכנסת בעיירה טיקוצי'ן

גוש ב - טרבלינקה הדרכות

גוש ב - טרבלינקה טקס

גוש ב - יער לופוחובה בורות המוות

גוש ב - יער לופוחובה טקס

גוש ב - יער לופוחובה קטע קריאה מרגש ע"י רונית קאירי

גוש ב - סיור בעיירה טיקוצי'ן

היום השלישי למסע

גוש א - מחנה מיידנק

גוש ב - כניסה למחנה ההשמדה מיידנק

גוש ב - מחנה ההשמדה מיידנק הדרכות

טקס המשלחת במיידנק

טקס משלחתי גרסא מקוצרת מזווית אחרת

מחנה ההשמדה מיידנק הנחת תפילין

תמונה משלחתית במיידנק

היום הרביעי למסע

גוש א - טקס באנדרטת רפפורט

גוש א - מסלול הגבורה

גוש ב - מסלול הגבורה א

גוש ב - מסלול הגבורה ב

גוש ב - טקס באנדרטת רפפורט

קבלת שבת - כל המשלחת

היום החמישי למסע

גוש א - הקזימיש

גוש ב - בית הכנסת הגדול קראקוב

גוש ב - הרובע היהודי ובית הכנסת

גוש ב - חומת הגטו ונהר הויסלה

גוש ב - כיכר השילוחים ומוזיאון בית המרקחת

הסיפור של רותם לצטר

ערב פולקלור פולני

קבוצה 2 - העיניים של אסתר

היום השישי למסע

גוש א - זבילטובסקה גורה - יער הילדים

גוש ב - זבילטובסקה גורה - יער הילדים

היום השביעי למסע

גוש א - אושויץ1

גוש א - מחנה אושוויץ בירקנאו

גוש א - סיפורו של דרור מקבוצה 2

גוש ב - הדרכות במחנה אושוויץ

גוש ב - הדרכות במחנה בירקנאו

גוש ב - המשך הדרכות מחנה ההשמדה בירקנאו

גוש ב - הקראת שמות בירקנאו

גוש ב - כניסה למחנה אושוויץ

גוש ב - כניסה למחנה ההשמדה בירקנאו

טקס באושוויץ בירקנאו

קבוצה 3 - סיפורים אישיים